מלחמת ירושה

בספטמבר 2009 עמד קוקה בן ה-17 ליד האוטובוס של אתלטיקו מדריד ליד קאמפ נואו, אחרי משחק הגביע בו ערך הופעת בכורה בתבוסה 5:2, וחיכה לקפטן אנטוניו לופס כדי לשאול אותו היכן מותר לו לשבת. הנער הצנוע זוכר את משחקו הראשון עד היום בחרדת קודש. קצת יותר מארבע שנים חלפו, וכל כך הרבה דברים השתנו מאז. בעוד בסגל ברצלונה אפשר למצוא היום לא פחות משמונה שחקנים שנטלו חלק במשחק ההוא, אצל אתלטיקו לא נשאר אף אחד מלבד קוקה. הוא היחיד! זהו ללא ספק נתון מדהים, אבל הוא ממש לא מקרי. קוקה הוא הסמל האולטימטיבי של אתלטיקו החדשה, לצד דייגו סימאונה, ואולי אפילו קצת מעליו, אם הדבר בכלל אפשרי.

בהרכב קולצ'ונרוס יש היום שני אוהדים שרופים נוספים שצמחו באקדמיה – הקפטן גבי ומריו סוארס, אבל הם נאלצו לנדוד למחוזות אחרים כדי להוכיח את עצמם ולשוב הביתה. קוקה לא עזב מעולם. הוא נולד למשפחה את אוהדי אתלטיקו בשכונה המכונה "רובע נהגי המוניות". אחיו בורחה, המבוגר ממנו בארבע שנים, היה אחת ההבטחות הגדולות באקדמיה של אתלטיקו עד שפציעה אכזרית אילצה אותו לפרוש עוד לפני שהגיע לבוגרים. בורחה היה עבור קוקה מודל לחיקוי בהיותו ילד, אבל לא המודל היחיד. כילד קטן הוא העריץ את ז'וניניו (פאוליסטה, כמובן, ולא פרנמבוקאנו), אותו ניסה לחקות על הדשא. הוא הוקסם מאישיותו של פרננדו טורס, אותו פגש פעמים רבות במתחם האימונים – באלבום המשפחתי יש תמונה של אל-ניניו כבן 16 מחייך לצד קוקה, זאטוט נבוך כבן שמונה עם רעמת שיער גדולה.

הבעלים מיגל אנחל חיל, בנו של חסוס חיל המיתולוגי, התאהב בקוקה כבר כאשר הבחין בו בקבוצת הילדים. הוא עקב בדריכות אחרי צעדיו הראשונים בקבוצה הבוגרת, ובקיץ 2011, כאשר הקבוצה החליטה להחתים בהשאלה את דייגו הברזילאי, הביע חשש כי המהלך ידחק את קוקה מההרכב. חיל צדק. המאמן גרגוריו מנסאנו לא סמך על הנער, שמיעט מאוד לשחק והרגיש מתוסכל. אלא שפתיחת העונה היתה גרועה, והגעתו של סימאונה בדצמבר שינתה הכול עבור הכישרון הצעיר. המאמן הארגנטיני הבין בהדרגה את איכויותיו, ותוך חודשים ספורים הפך קוקה לשחקן מרכזי מאוד בתכניותיו. בעונה שעברה הוא כבר היה באנקר בהרכב, ומילא כל תפקיד שהתבקש.

רב גוניותו של קוקה היא אחת התכונות הבולטות שלו. הוא אולי מעדיף את האגף הימני, אבל משותף יותר דווקא משמאל כדי לאפשר לארדה טוראן הטורקי לשחק במשבצת האהובה שלו. הוא יעיל כקשר אחורי, מצטיין כפליימייקר מאחורי חלוץ אחד או שניים, ובמשחק הבכורה בנבחרת ספרד, מול פינלנד בספטמבר האחרון, פתח בכלל כמגן ימני. לא לחינם אומר עליו ויסנטה דל בוסקה: "קוקה הוא קשר מושלם שמסוגל לעשות הכול במרכז המגרש".

המילה המחייבת הזו חוזרת באופן עקבי בדבריהם של אנשים שמכירים את קוקה מקרוב. קחו, למשל, את דויד וייה, שהצטרף לאתלטיקו בקיץ ולא היסס להצהיר כעבור מספר שבועות: "הוא שחקן מושלם, וההתקדמות שלו מדהימה. הוא יודע ללחוץ, יודע למסור בדיוק ברגע הנכון, ושליטה שלו בכדור עוצרת נשימה. השמיים הם הגבול מבחינתו".

המגן הברזילאי פליפה לואיס, שמרבה לשתף אתו פעולה באגף, נפעם: "קוקה משחק בכל מקום שמבקשים ממנו ומקריב את עצמו למען הקבוצה, למרות שכולם יודעים שהוא נהדר עם הכדור". עדות מרתקת נוספת שייכת לפרננדו היירו, שמעריץ את הכוכב מימי המונדיאל לנבחרות עד גיל 17: "אני לא אשכח כיצד קוקה שכב על אלונקה בסיום המשחק מול ניגריה, מותש מיובש. מזג האוויר היה חם מאוד, אבל הוא רץ ללא הפסקה, בכל הכוחות שהיו לו ואז עוד קצת. היה לו משחק מדהים, והמאמץ שהשקיע בלתי נתפס. קוקה הוא שחקן נפלא ואדם נפלא".

לאחרונה נפוצו בתקשורת האנגלית דיווחים על עניין שמגלה בקוקה מנצ'סטר יונייטד. הבריטים, שהתרגלו לראות בליגה הספרדית בית גידול לשחקני פרמייר-ליג, לא מסוגלים להפנים שסיכויי עזיבתו של הקשר שווים לאפס עגול. קוקה האריך את חוזהו באתלטיקו עד 2018, סעיף השחרור שלו עומד על 60 מיליון יורו, והוא הצהיר באופן חד משמעי שאין בכוונתו לעבור לשום מקום אחר – בוודאי לא לשדים האדומים שנחותים כיום מבחינה מקצועית בהשוואה לאתלטיקו.

השם האמיתי הוא חורחה רסורקסיון מרודיו. פירוש המילה רסורקסיון בספרדית, כפי שלא קשה להבין, הוא תקומה, ואין מילה מתאימה יותר לתאר את התהליך שעוברת הקבוצה. עם סימאונה על הקווים, קוקה מגשים חלומות בזה אחר זה. לפני 2013, הניצחון האחרון של קולצ'ונרוס על ריאל בדרבי הושג כאשר הכוכב היה בן שבע. בגמר הגביע בסנטיאגו ברנבאו, בו הוסרה הקללה, היה קוקה אחד המצטיינים על המגרש, והוא חתום על ההגבהה המדודה למיראנדה שהניבה את שער הניצחון בהארכה.

אחרי שריקת הסיום, רץ קוקה עם הדגל של אתלטיקו לעיגול האמצע באיצטדיונה של היריבה המושבעת, הניח אותו על הדשא, כרע ברך ונישק אותו. התמונה נכנסה באופן מיידי לזיכרון הקולקטיבי של האוהדים, וקוקה – על אף אופיו הצנוע שלא השתנה במהלך עלייתו המטאורית – אמר שהוא מודע לכך: "הם לא ישכחו את הרגע הזה, וזה ממלא אותי אושר".

ארבעה חודשים מאוחר יותר הגיע גם הניצחון המיוחל בברנבאו בליגה, וקוקה שוב בישל את השער המכריע, הפעם לדייגו קוסטה. כאן אנחנו מגיעים לאחת הנקודות החשובות ביותר בסיפורה של אתלטיקו הנוכחית. כפי שאומר סימאונה, "השניים פיתחו הבנה מושלמת". הנסיקה המדהימה של החלוץ, שהיה עד לפני שנתיים אלמוני לחלוטין, מוסברת בשיתוף הפעולה הפנומנלי שלו עם קוקה, אשר יודע בדיוק היכן חברו נמצא בכל רגע נתון. 10 שערי ליגה היו לברזילאי בעונה שעברה, מתוכם שישה בושלו על ידי קוקה. עוד לא הגענו למחצית העונה הנוכחית, והנתון הזה עומד על חמישה אסיסטים של קוקה לדייגו קוסטה. בסך הכל, אגב, קוקה הוא סגן מלך הבישולים בספרד עם תשעה, ורק ססק פברגאס מקדים אותו נכון לעכשיו.

כאשר דל בוסקה החליט להמר על דייגו קוסטה בנבחרת, והחלוץ התאזרח באופן שנוי במחלוקת תוך שהוא מוותר על סלסאו ומרגיז מאוד את לואיס פליפה סקולארי יחד עם כל תושבי ברזיל, הוא הצהיר: "אנחנו מחויבים לקחת אותו לגביע העולם". במילים אחרות, אין לו ברירה אלא להתאים את סגנון המשחק של ספרד ל"רכש" החדש, וכאן טמונה גם ההזדמנות הגדולה של קוקה. אין שחקן נכון יותר כדי להזין את הברזילאי בכדורים, ולכן לא כדאי לפסול אפשרות שנראה אותו בהרכב ביוני. הוא בוודאי חייב לכל הפחות להיכלל בסגל, וגם זה לא דבר של מה בכך לנוכח התחרות העזה.

ואולם, כאשר מסתכלים על כושרו הנוכחי, עם ארבעה כיבושים בליגה כולל שער הניצחון החשוב במלאגה במחזור הקודם, ומתבוננים בכישוריו – שליטה בקצב המשחק ובניית המהלכים הקבוצתיים – מבינים שהוא היורש הטבעי של הדור הנוכחי במרכז המגרש הספרדי. אחרי שינק את יסודות הכדורגל מצפיה בז'וניניו, עבר קוקה בזמנו ללמוד מצ'אבי ואנדרס אינייסטה, אותם הגדיר כמודל שלו לקשר. לא לחינם הוא התרגש כל כך להיות על המגרש לידם במשחק הבכורה בספטמבר 2009. כעת הוא מתקרב בצעדי ענק לרגע בו יהיה מוכן לקחת את המושכות מידיהם. באליפות אירופה לנבחרות צעירות תפסו איסקו וטיאגו את כל הכותרות. לא כל האוהדים הישראלים שמילאו את האיצטדיונים שמו לב לתרומתו של קוקה, אבל הוא מקדים את כל היתר במאבק הסמוי על תואר היורש של הצמד של ברצלונה.

בשבת תהיה לו הזדמנות להוכיח זאת על הבמה הגדולה. לראשונה מאז קוקה זוכר את עצמו, אתלטיקו לא מגיעה למשחק מול ברצלונה כאנדרדוג. היא מארחת את האלופה כשהשתיים צמודות בפסגה, ויודעת היטב שניצחון יקרב את חלום האליפות. התקומה בחסות קוקה מוחשית מתמיד, והוא ישחק נגד אליליו בתקווה להראות שהוא לא נופל מהם. ביום רביעי הוא חגג את יום הולדתו ה-22, ולא תהיה מתנה טובה יותר מניצחון במשחק העונה.

כבודו של משחק העונה הספרדי במקומו מונח, אבל לא יהיה באירופה משחק עצום יותר מאשר משחק העונה הפורטוגלי, אשר יוקדש לזכרו של אוזביו. אחרי ימי האבל על מותו של החלוץ הענק, במהלכם ניתן היה לחזות בתמונות מרגשות מאוד מליסבון ומכל רחבי המדינה, לא יכולה להיות התמודדות ראויה יותר, וזה סמלי שהיא מתקיימת באיצטדיון האור. לעומת זאת, הרכבה של בנפיקה יהיה סמלי הרבה פחות.

כאשר אוזביו זכה פעמיים ברציפות בגביע האלופות בתחילת שנות ה-60', כל שחקני ההרכב של הנשרים היו פורטוגלים. אז נכון, חלקם – כמו הפנתר השחור עצמו – נולדו בקולוניות האפריקניות, אבל בשורה התחתונה כולם ייצגו את הנבחרת הפורטוגלית. היום אין בהרכב האופטימלי של המאמן ז'ורז'ה ז'סוס אפילו פורטוגלי אחד. כולם, ללא יוצא מהכלל, זרים. זהותה של הקבוצה אבדה בשנים האחרונות לחלוטין, ואין בה שחקנים רבים שנלחמים למען הדגל ומזוהים עם הקהל. רובם ככולם שכירי חרב שישמחו לעזוב ברגע שיקבלו הצעה טובה. אין לבנפיקה קוקה משלה, ובוודאי אף אחד בשורותיה לא מתקרב אפילו לעשירית מאוזביו.

ואם כבר מדברים על זרים, הרי שבהתמודדות זו יש סיכוי יותר מסביר לא לראות אף אנגלי על הדשא. החבר'ה שיצילו כנראה את כבוד האומה הם הבלם מייק ויליאמסון, בדרך כלל השחקן האנגלי היחיד בשורות ניוקאסל הצרפתית, וג'ו הארט ששב בין הקורות של סיטי. ב-3:6 מול ארסנל, למשל, לא היה אף אנגלי בהרכבו של מנואל פלגריני. אז אולי שתי הקבוצות האלה מצליחות העונה, וסיטי אף משחקת כדורגל מרהיב, אבל כיצד האוהדים יכולים להזדהות עם התהליכים שעוברים על מועדונים אלה?

אף אחד לא מבין מה גיז'רמו אוצ'ואה, שוער ברמה העולמית הגבוהה, עדיין עושה בקבוצה כמו אז'אקסיו, והשאלה הזו זוכה בדרך כלל לתהודה רבה אחרי המשחקים מול סן ז'רמן. לא צחוק – דווקא אז'אקסיו היתה הקבוצה היחידה מולה לא הבקיעו הפריזאים בעונה שעברה, ושני המשחקים הסתיימו בתיקו מאופס. אוצ'ואה הפגין יכולת עילאית גם בסיבוב הראשון העונה, ונציגת קורסיקה סחטה 1:1 בפארק דה פרנס. אז'אקסיו מדורגת במקום האחרון, בדרך כמעט בטוחה לירידה, ודיווחים על עזיבתו הקרובה של המקסיקני מתרבים, אבל כאשר הוא רואה את זלtטן והחבר'ה, יש ציפיה לסנסציה נוספת. מונאקו וליל מחזיקות אצבעות.