סיאטל - ניו אורלינס: יש מצב לשינוי?

הרבה מהעונה של סיאטל וניו אורלינס מתנקז למפגש שהיה ביניהן ב-3 בדצמבר. ההתמודדות הזו, שהסתיימה ב-7:34 לסיהוקס, סימלה את כל ההבדלים בין העונה של שתי הקבוצות: ההגנה הרצחנית של סיאטל, ההבדלים התהומיים בין דרו בריס של הסופרדום לזה שמחוצה לו והאפקט של סנטורילינק פילד, האצטדיון הכי מחריש אוזניים בעולם כולו.

אלא שמאז השתנו שני דברים משמעותיים. האחד – הסיהוקס כבר לא בלתי מנוצחים במגרשם הביתי בעידן ראסל וילסון. השני – הסיינטס כבר לא בלתי מנצחים במשחק חוץ בפלייאוף, לאחר ששברו את הקרח, תרתי משמע, בכפור העצום של פילדלפיה. חוץ מזה, העובדה שהובסו במפגש הקודם יכולה לעבוד לטובתם, ראו מקרה הפטריוטס והג'טס מ-2010, כשהסילונים הגיעו לפוקסבורו לאחר תבוסת 45:3 ויצאו מנצחים בינואר.

מאזן בין הקבוצות בכל הזמנים: 6:7 לסיהוקס (כולל 0:1 בפלייאוף)
מאזן נקודות בין הקבוצות בכל הזמנים: 277:331 לסיהוקס
מאזן במשחקים בסיאטל: 3:5 לסיהוקס (ניצחו ארבעה מחמשת האחרונים)
מאזן בין הקבוצות בעשור האחרון: 2:3 לסיהוקס
מאזן הפלייאוף של הסיהוקס: 12:9 (בכל ארבע הופעות הפלייאוף האחרונות שלה, סיאטל ניצחה משחק אחד והפסידה את הבא)
מאזן הפלייאוף של הסיינטס: 8:7 (הניצחון בפילדלפיה היה ניצחון החוץ הראשון בתולדות המועדון בפלייאוף)

1) גולדן טייט:

את החשיבות של תופס טוב שהוא גם מחזיר חיוני אנחנו כבר מכירים. טייט הוא, אולי מלבד מרשואן לינץ', הפקטור הכי משמעותי בהתקפת סיאטל. ההפסד באינדיאנפוליס 34:28, הראשון של הסיהוקס העונה, מבטא היטב את החסרונות שלו. הוא סיים עם 11 תפיסות ל-61 יארד וטאצ'דאון. ממוצע היארדים שלו לתפיסה עומד על 14, הוא מדורג במקום ה-34 בקטגוריה ב-NFL. זה לא רע, אבל כרסיבר הבכיר של הקבוצה טייט חייב לעשות יותר במגרש הפתוח. לא אחת זה פשוט לא קורה.

2) לנצל לטובה את ההפסד לאריזונה:

ב-22 בדצמבר הנחילו הקרדינלס לסיהוקס הפסד בית ראשון מזה שנתיים. בעיקרון, העובדה שלא הצליחו לשמור על הבית אמורה להלחיץ את נצי הים, אבל הסיהוקס קיבלו סטירת לחי שעשויה לעזור להם במשחק הקרוב, ולא רק מבחינה פסיכולוגית. במשחק של סיאטל התגלו לא מעט ליקויים, במיוחד בגזרת ראסל וילסון, שסבל מהמשחק החלש ביותר שלו העונה – 108 יארד באוויר ו-32 על הקרקע. וילסון לא מוסר גדול ממילא, והעובדה שיתמודד עם הגנת המסירה השנייה בטיבה בליגה (אחרי סיאטל) לא תקל עליו. מצד שני, זה יחייב אותו לעשות את הפעולות הנכונות. הכול תלוי ביכולת שלו להפיק את לקחי המשחק מול אריזונה. חוץ מזה, כניסה עם רצפים היא לא בהכרח מתכון מנצח בפלייאוף. תשאלו את ניו אינגלנד 2007.

1) ג'ימי גרהאם:

הטייט אנד של הסיינטס רשם 42 יארד עם טאצ'דאון חסר משמעות בתבוסה בסיאטל. בשבוע שעבר בפילדלפיה הוא סיים עם 44 יארד. גרהאם סגר 100 פלוס יארד בארבעה מחמשת המשחקים הראשונים של הסיינטס העונה, אבל מאז היו לו רק שניים כאלה. בששת המשחקים הללו הסיינטס עם מאזן 1:5, כשהדעיכה שלהם (פתחו, כזכור, עם מאזן 0:5 את העונה) החלה עם חוסר העקביות של גרהאם. במגרש שבו הקורנרים יחנקו את התופסים, הקדושים חייבים מהלכים גדולים מהטייט אנד שלהם.

2) ריצה, ריצה, ריצה:

הסיינטס לא הצליחו, והאמת שגם לא ממש ניסו, לייצר משחק ריצה אפקטיבי העונה. הם מדורגים במקום ה-25 מ-32 קבוצות הליגה. ניו אורלינס היא קבוצת מסירה מובהקת שמסתמכת על דרו בריס, אבל כפי שראינו לא מעט העונה – בניו יורק, בסנט לואיס, בסיאטל ואפילו בפלייאוף מול פילדלפיה, אפשר לשתק אותו לפרקים לא מועטים במהלך המשחק, במיוחד כשהוא לא בדום המחומם. מארק אינגרם סחב את הסיינטס על הקרקע בפילדלפיה, אבל בדרייב האחרון קירי רובינסון היה האיש שהפציע. רק עם פאנץ' 1-2 (וגם 3, אם דארן ספרולס ינצוץ פתאום) כזה יוכלו הקדושים לעשות משהו.

התחזית: סיאטל, וזה ממש לא יילך בקלות.