הגאלים, אבות אבותיהם הקדומים של הצרפתים, פחדו רק מדבר אחד שהשמים ייפלו להם על הראש. למרות שזה אף פעם לא קרה, הם ידעו שיום אחד זה עלול לקרות, ואז יהיה לא נעים.
זה קצת אירוני שבשנה שבה נפלו השמים על הכדורגל האירופי, מי שסובלים מכך פחות מהרוב הם דווקא צאצאיהם של אותם גאלים. אבל עולמות הכדורגל של האיטלקים, הספרדים, הגרמנים והאנגלים (וגם זה של צאצאי העברים הקדמונים) כולם מוצאים את עצמם השנה בסיוט של המיתולוגיה הגאלית.
בכל מקום יש שמות שונים, סכומים שונים, ומידות שונות של חומרה, אבל הסיפור הבסיסי זהה בכל מקום, והוא פשוט מאד: בראשית הייתה הטלוויזיה בכבלים. שהיא כשלעצמה רעיון מצוין, אבל לא בור בלי תחתית.
ויציעו חברות הטלוויזיה בכבלים להתאחדויות (או לקבוצות) סכומי כסף אדירים, שהתבססו על שתי הנחות שגויות: הראשונה שהם הולכים לשלוט בשוק שידורי הכדורגל למשך הרבה זמן, והשנייה שאוהדי הספורט לא מסוגלים להגיד "לא", ולכן ישלמו מהתחת תמורת כל משחק ומשחק בשיטת שלם וצפה.
בפועל, מצד אחד באה הטלוויזיה בלוויין ומשכה לכבלים את השטיח מתחת לרגליים, ומצד שני אוהדי הכדורגל לא הפגינו נכונות כל-כך גורפת להישחט בכיס. התוצאה? קריסה. "אין לנו", מייבבות חברות הטלוויזיה השונות. וכאן נשאלת השאלה: חתמתם על חוזה, את מי מעניין שאין לכם לשלם?
הבסיס לרוב הנוכלויות
הבעיה נעוצה בטעות קלאסית שמהווה את הבסיס לרוב הנוכלויות הגדולות: כשמישהו מציע לכם עסקה ממש, ממש, ממש מתוקה, יש מין נטייה להיות נדיבים ולא להקפיד בתנאי התשלום. לא יורדים לו לחיים, לאיש שמציע הון תועפות אדיר. הרי ברור שהוא ישלם! זו אחלה עיסקה! כולם יעשו בוחטות!
לא רק גברי הוכיח את עצמו כאוויל בסיפור הזה. גם בליגה הראשונה באנגליה שכחו ראשי ההתאחדות לכלול בחוזה השידורים תנאים, שיחייבו את חברת הכבלים ITV ואת מפעיליה לשלם את הסכומים שעליהם חתמו גם במקרה שהרווחים לא יעמדו בציפיות. כתוצאה, קבוצות שנוסדו לפני מאה שנה ושרדו שתי מלחמות עולם עלולות לפשוט את הרגל ולהיעלם מהנוף.
למזלו של הכדורגל האנגלי, מדובר רק בליגות הנמוכות, המנוהלות על ידי ההתאחדות. ראשי הפרמייר ליג הוכיחו מיומנות גבוהה בהרבה כשבחרו ברשת הלוויין סקיי כשותפתם לענייני טלוויזיה. חוזה השידורים של הפרמייר ליג עם סקיי עומד על 1.1 מיליארד ליש"ט (קרוב לשמונה מיליארד ש"ח) לשלוש שנים, וסקיי מצדה לא מראה שום סימנים שהיא הולכת להיות חדלת פרעון בקרוב.
בשאר אירופה המצב עוד פחות מזהיר. בגרמניה היו חששות שהעונה הקרובה לא תשודר בטלוויזיה לאחר שענקית התקשורת קירש נקלעה למשבר נזילות חמור ופשוט לא היו להם די מזומנים לשלם את ה-343 מיליון דולר שהם הבטיחו לשתי העונות הקרובות. הם נאלצו למסור את הזכויות בחזרה להתאחדות. בסופו של דבר העניין הסתדר וקירש קיבלה את הזכויות בחזרה, אבל המחיר ירד ל-270 מיליון דולר לשתי העונות. כך קיבל גם הכדורגל הגרמני אזהרה לגבי הסתמכות יתרה על כספי קופסת השוטים.
גם הפיאסטה הספרדית תיגמר בסוף
בספרד עדיין לא קרס שוק הטלוויזיה, וזה מאפשר להם להחזיק בינתיים בתואר הליגה הטובה בעולם, אולם עיסקת הטלוויזיה בספרד, בין ההתאחדות לענקיות התקשורת סוגיקייבל וטלפוניקה, הגיעה לבירור באיחוד האירופי בשל חשש לעבירה על החוקים נגד מונופול. בסופו של דבר נאלצו שתי השותפות לפתוח במקצת את שוק הצפייה בתשלום לחברות אחרות כדי להימנע מקנסות.
לספרד יש גם בעיה ייחודית: רוב הקבוצות שקועות בחובות של עשרות מיליוני דולרים. התחרות המטורפת על כל ילד שיודע קצת לכדרר, סכומי ההעברה הלא שפויים, והרצון להתחרות באחרים בכל מחיר מאיימים להטביע גם את הליגה הטובה בעולם.
ריאל מדריד פטורה בשלב זה מן הדאגות הללו. היא הובילה את כל הקבוצות הספרדיות בהיקף חובותיה, שהגיע עד 180 מיליון דולר. אבל לפלורנטינו פרז, נשיא ריאל, היה אס בשרוול: הוא מכר את מגרש האימונים של הקבוצה, שישב באזור יוקרתי של מדריד, תמורת 300 מיליון דולר, וכך היה לקבוצה המלכותית כסף לרדוף אחרי פיגו, זידאן ורונאלדו. אבל גם הכסף הזה ייגמר בסוף בקרוב מאד, אם ריאל לא תירגע.
בלי הקטנות אין גדולות
אלא שלמרות כל הצרות, יש רק שתי ליגות שבהן העלו בכלל על הדעת לדחות את פתיחת העונה בגלל הטלוויזיה איטליה וישראל. לשתיהן יש כמובן מכנה משותף שימת זין על הקבוצות הקטנות. כפי שציין נדב יעקבי ב"העיר" האחרון, איטליה היא מעצמת הכדורגל היחידה שבה נהוגה השיטה החביבה כל-כך על גברי וחבריו ממועדון העשירות שיטת הבוס האחד, הכל-יכול, שעושה מה שהוא רוצה עם הקבוצה בלי להתחשב באף אחד. כנראה שזה עובד פחות טוב ממה שיענק'לה ולוני רוצים שנאמין.
באיטליה בגדה ההתאחדות במחויבותה לכל קבוצות הליגה, והניחה לגדולות לסגור עסקאות טלוויזיה שמנות לעצמן עם החברות טלפי וסטרים, ולעזאזל עם הקבוצות הקטנות. אבל החברים מוראטי, ברלוסקוני, אניילי וקראניוטי שכחו שבלי הקטנות, למונח "גדולות" אין שום משמעות.
גם ברלוסקוני מגלה שאפילו ראש הממשלה לא יכול לפתוח ליגה שבה רק רק חצי מהקבוצות מוכנות לשחק. זה מצב שלא היה קורה אילו הייתה ההתאחדות האיטלקית עושה את מלאכתה נאמנה. בינתיים גם טלפי וסטרים בצרות, וגם הגדולות תקבלנה פחות מכפי שקיוו. מגיע להן.
ואצלנו? בדיוק אותו סיפור. ההתאחדות בוגדת בייעודה, דואגת רק לגדולות ושוכחת בעליבותה לדקדק באותיות הקטנות של החוזה. וכשהדוד העשיר מהטלוויזיה מודיע שבעצם הוא לא גרף ג'ובות בכמויות שתכנן ולכן לא ישלם להתאחדות כפי שהתחייב, הקטנות מגיעות למצב שבו אין להן טעם לשחק.
אז ייתכן מוגזם לצפות מהאיש ההוא שלא חשב לרגע להתפטר שאשכרה יפעל לטובת כלל הכדורגל הישראלי. אבל אולי המאבק האמיץ שמוביל ג'קי בן זקן יזכיר לאדונים שחר, תאומים, הרציקוביץ' וגם פניג'ל שבלי עירוני אשדוד ודומותיה לא יהיה להם על מי לתפוס תחת ואז מה יביא שמחה לחייהם?
אבל אולי אני סתם משמיץ. הנה אתמול פורסם שאפילו ספ בלאטר, שהוא כידוע הישר באדם, דחק בראיס שלנו לא להתפטר. כנראה שאנחנו פשוט לא מבינים איזה מזל יש לנו.