לגארת' את הדמיון

15 שחקנים בכל קבוצה. מותר לבעוט בכדור, לרוץ איתו בידיים, למסור, ובעצם לעשות כמעט הכול. אם זה מתחיל להזכיר לכם ראגבי, אז לא – הכדור עגול לחלוטין, ואורך המגרש הוא 130 מטרים לפחות. פוטבול גאלי (תתרגמו את זה לעברית איך שבא לכם) הוא הספורט הלאומי הפופולרי ביותר באירלנד. המשחקים המרכזיים עשויים להביא 80 אלף צופים ליציעים, כל המדינה משוגעת על הענף, והוא נפוץ מאוד בכל הגילאים, ובקרב שני המינים.

זה היה המשחק בו הצטיין עד גיל 18 שיימוס קולמן. אחיו הגדול דווקא היה כדורגלן, אם כי לא ספורטאי רגיל לחלוטין. סטיבי קולמן נולד עם שיתוק מוחין, והיה אחד הכוכבים הבולטים בנבחרת אירלנד שזכתה במדליות ארד בספיישל אולימפיקס שנערכו במולדתו ב-2003. הוא שיחק כחלוץ, וגרר לא פעם את האח הקטן למגרש הכדורגל השכונתי, מעמיד אותו בשער ומתאמן על בעיטות. כך נחשף שיימוס למשחק הפחות פופולרי במדינה, ולימים התברר שהוא מוכשר מאוד גם בכדורגל.

יום אחד, במהלך משחק אימון של קבוצת החובבים שלו נגד סלייגו רוברס, אחת הקבוצות החשובות במדינה, הוא צד את עינו של מאמן היריבה וקיבל הצעה לחתום בשורותיה. זה היה הרגע בו הנער נדרש לעשות בחירה, והוא הלך על הענף הבינלאומי בו אפשר לעשות קריירה מקצועית. אף אחד לא מצטער על כך כיום.

כושרו של קולמן במדי אברטון בתחילת העונה, עם חמישה שערים מעמדת מגן ימני, הפנה אליו את אור הזרקורים. האירים יוצאים מגדרם, והעיתונאי המקומי פיטר סטונטון לא מהסס להצהיר: "הוא יכול להיות המגן הטוב ביותר בפרמיירליג, ואולי הוא כבר כזה. קולמן הוא השחקן האירי הטוב ביותר כיום, אם לא סופרים את רובי קין. הוא אחד השחקנים החשובים ביותר של אברטון, ומסוגל לסחוף אותה להעפלה לליגת האלופות".

עצם הגעתו של קולמן למרסיסייד היתה מקרית למדי. אף אחד במועדון האנגלי לא שמע עליו, עד שדיוויד מויס קיבל המלצה חמה מידידו הטוב ווילי מקסטיי, האח הפחות מוכר של פול מקסטיי שכיכב בסלטיק ובנבחרת סקוטלנד בשנות ה-80', סיים את הקריירה כמאמן-שחקן סלייגו, ומאז נותר בקשר הדוק עם המועדון. הוא חזה בביצועיו של קולמן בסוף 2008, העביר את המידע למנג'ר אברטון, והכחולים החתימו את המגן הצעיר תמורת 60 אלף ליש"ט בלבד. מבחינת יחס עלות-תועלת, זו עשויה להיות הרכישה הטובה ביותר בתולדות אברטון.

הופעת הבכורה של האירי בשורות קבוצתו החדשה הפכה לסיוט. בהיעדרו של לייטון ביינס הפצוע, שלח מויס את קולמן לעמדה לא מוכרת כמגן שמאלי, בהרכב חסר מאוד באיצטדיון האור של בנפיקה, במשחק הליגה האירופית באוקטובר 2009. אנחל די מריה, ראמירז, אוסקר קרדוסו וחבייר סביולה קרעו אותם לגזרים עם 0:5 חלק – התבוסה הגדולה ביותר אי פעם של אברטון במפעלים האירופיים. זה לא השפיע כלל על הביטחון העצמי, ואת ההזדמנות השנייה קולמן לקח בשתי הידיים.

חודש וחצי בלבד אחרי הטראומה, נזרק קולמן למים העמוקים בפרמיירליג, כאשר ג'וזף יובו נפצע בתחילת המשחק מול טוטנהאם. האירי עשה עבודה נהדרת באגף הימני, היה אחד הבולטים גם כאשר קבוצתו נקלעה לפיגור 2:0, בישל את השער המצמק ללואי סאהה, והיה מעורב גם בשוויון של טים קייהיל. במחצית השניה הוא התמודד ראש בראש נגד גארת בייל לאורך האגף, אחרי שהוולשי החליף את בנואה אסו אקוטו. אף אחד לא שם לב לזה באותו יום, אך בדיעבד היה בזה משהו סמלי.

בייל היה אז מגן שמאלי צעיר שלא עמד בציפיות והפסיד לקמרוני במאבק על המקום בהרכב. הקריירה שלו קיבלה מפנה דרמטי כאשר הארי רדנאפ הסיט אותו לקישור בעונת 2010/11. מויס ראה כי טוב, והחליט לעשות אותו דבר בדיוק לקולמן. את החודשים הראשונים של 2010 בילה האירי בהשאלה בבלקפול, עזר לה להעפיל לפרמיירליג דרך הפלייאוף, וסחט מחמאות גדולות מהמנג'ר הססגוני איאן הולוויי שטען: "הוא בחור נפלא שיצמח למגן תוקף מצוין. אני אוהב מאוד את הסגנון שלו – הוא רץ היטב עם הכדור, ויש לו נגיעה נהדרת". הולוויי תמיד דגל בכדורגל התקפי, ולכן באופן טבעי שם לב לאיכויות אלה של קולמן, אבל מבחינה הגנתית הוא עדיין לא התאים לרמה הגבוהה. וכך, עם שובו לגודיסון פארק, בחר מויס לשלוח אותו לקישור, בעוד טוני היברט ופיל נוויל הוותיק ממלאים את משבצת המגן מאחוריו.

התוצאות, כמו במקרה של בייל, עלו על הציפיות. כבר באחד המשחקים הראשונים בעמדה החדשה בישל קולמן שער בניצחון 0:2 בדרבי מול ליברפול, והפך ליקיר האוהדים. הם התאהבו ביכולת הטכנית, הנמרצות וההשקעה האינסופית שלו, ובחרו בו לשחקן הצעיר המצטיין של העונה, אותה סיים האירי עם שישה שערים וארבעה בישולים בכל המסגרות. בניגוד לבייל, שהתפתח לשחקן התקפי לכל דבר, לא הסתיר קולמן את שאיפתו לחזור לשחק כמגן ימני, ומשאלתו התגשמה בעונה שעברה כאשר היברט נפצע. הוא לא נתן לצ'אנס לחמוק ממנו, ושיתוף הפעולה שלו עם קווין מיראלס הבלגי לאורך האגף הימני היה במשחקים רבים יעיל לא פחות מאשר זה של ביינס, מגן מתוקשר הרבה יותר ממנו, עם סטיבן פינאר משמאל. "משחק ההגנה שלו השתפר ללא היכר", אמר במאי מויס.

זו גם הייתה העונה בה תפס קולמן מקום של כבוד בהרכב נבחרתו הלאומית והפך לאחד המנהיגים שלה, ולקינוח הוא נבחר לשחקן המצטיין במשחק הידידות במאי האחרון בוומבלי מול אנגליה, תוך שהוא מספק בישול בכדור מדוד לראשו של שיין לונג בתיקו 1:1. עם זאת, איכות ההגבהות של קולמן עדיין היוותה נקודת תורפה מסוימת, קל וחומר בהשוואה לביינס. בסגנון המשחק של מויס, המגן ביצע הגבהות רבות בכל משחק, וכדורים לא מעטים הלכו לאיבוד. זו הסיבה לכך ששינוי בעמדת המנג'ר השפיע באופן מהותי מאוד על משחקו של האירי.

כאשר עזב מויס לטובת אולד טראפורד, ואיתו פיל נוויל הפורש, נפרד מהם קולמן במילים חמות: "דייויד העניק לי הזדמנות בפרמיירליג, ופיל עזר לי לאורך כל הדרך. אני אסיר תודה לשניהם לנצח". לא עבר זמן רב עד שהוא היה צריך להודות מאוד גם לרוברטו מרטינס. המהפכה הטקטית שעוברת אברטון בהדרכתו של המאמן הספרדי מאפשרת לאירי למצות את הפוטנציאל שלו במשחק על הקרקע. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בהמשך מגמת השיפור בסגירה באגף, אלא בעיקר בתמורה מהותית מאוד בהשתתפותו בבניית משחק ופריצותיו קדימה.

כבר במחזור הראשון, במגרשה של נוריץ', כאשר אברטון פיגרה 1:0 בהפסקה, נתן מרטינס הוראות מפורשות לאן הוא צריך להתגנב כדי לכבוש. התוצאה – קולמן היה בזמן הנכון במקום הנכון כדי להבקיע, ארבע דקות בלבד אחרי שבישל לרוס בארקלי. בעידן החדש, האירי צריך להגביה פחות, אבל מקבל יד חופשית לפרוץ לרחבה, וגם לנסות את מזלו בבעיטות ממרחק. השיפור בתחומים אלה, וגם בדיוק במסירות במרכז המגרש, עצום, ודצמבר היה החודש הטוב ביותר בקריירה של קולמן. שלושה שערים חשובים היו לו בניצחונות על פולהאם, סוונסי וסאותהמפטון, והאחרון שבהם – הסלאלום בתוך הרחבה והבעיטה המרהיבה פנימה מזווית קשה – היה ללא ספק היפה ביותר עד כה.

מרטינס מרוצה עד הגג. לפני שנתיים הוא רצה להחתים את קולמן בוויגאן, ועכשיו קיבל סוף סוף לידיו את השחקן אותו הוא מעריך מאוד. המגן, מצדו, מאושר מהספרדי: "מרטינס נותן לנו הרבה ביטחון ואומר שאנחנו יכולים לנצח בכל מקום בזכות אחזקת הכדור. בזכותו ניצחנו באולד טראפורד לראשונה אחרי 21 שנה". כעת נראה כי האתגר המשמעותי של המנג'ר יהיה לשכנע את האירי להישאר בקבוצה, לאור העניין שמגלות קבוצות צמרת אחרות. ארסנל, למשל, הוזכרה כאופציה רצינית במידה ובקארי סאניה לא יישאר בלונדון. מצד שני, חוזהו של קולמן באברטון הוארך לפני שנה עד 2018, ומחירו מאמיר עם כל שבוע שחולף.

בגיל 25, נראה כי השמיים הם הגבול מבחינת האירי. לא רע בשביל שחקן שבכלל לא חשב בכיוון כדורגל עד לפני שבע שנים, ולא עבר הכשרה בשום אקדמיה. בביקוריו במולדת, הוא לא מפספס אף הזדמנות ללכת למשחקי קבוצת נעוריו בפוטבול גאלי, ומבקר גם במשחקים של סטיבי. האח הבכור כבר בן 38, אבל הוא מסרב לפרוש.