שלוש שנים אחרי שהודחה בבושת פנים כבר בשלב הבתים (שכלל גם שני ניצחונות 0:1 על מכבי חיפה), עם תבוסה ביתית 4:1 מול באיירן מינכן, חזרה יובנטוס לליגת האלופות בספטמבר 2012. המשחק הראשון שלה שם סידר לה ביקור קשה מאוד בסטמפורד ברידג' אצל צ'לסי, אלופת אירופה הטרייה. הבלוז עלו ליתרון 0:2 עם שני שערים מצוינים תוך שתי דקות מצד הבריזלאי הצעיר אוסקר, אלא שאז, בניגוד לכל הסיכויים, החל הקאמבק של יובה והוא יצא לדרך בזכות ארתורו וידאל, שהצדיק את הכינוי שניתן לו באיטליה, "הלוחם".
בדקה ה-38 וידאל רץ קדימה בעוד אחד מהמסעים האינסופיים שלו מההגנה להתקפה או להיפך. הקשר הצ'ילאני נראה בבירור סוחב את רגלו, אבל לא נתן לשום דבר לעצור אותו. הוא קיבל כדור מקלאודיו מרקיזיו, הכין את הגוף ושלח ברגל שמאל בעיטה חדה ומדויקת לפינה של פטר צ'ך חסר האונים. זה היה השער הראשון של וידאל בליגת האלופות ומרוב כאבים הוא אפילו לא חגג אותו, רק צלע וסימן עם הידיים את תנועת הלב. עשר דקות לסיום אותו משחק פאביו קוואלירלה השווה וקבע 2:2 בסיום, אבל לכולם היה ברור. בלי וידאל, זה לא היה קורה. בלי וידאל, הרבה דברים לא היו קורים.
ארתורו וידאל נולד במאי 1987 בסנטיאגו, בירת צ'ילה. לאחרונה הוא סיפר על הילדות הקשה שעברה עליו: "בתור ילד סבלתי המון, תמיד הייתי עצוב. אבא שלי נטש אותי כשהייתי בן חמש ולא היה לנו יותר מדי אוכל בבית. היו המון בעיות, אבל יום אחד החלטתי שאי אפשר להמשיך ככה ומאותו רגע התחלתי לחייך. זה חשוב. החיוך הוא דרך חיים עבורי". וידאל הוא האח השני במשפחה מבין שישה: "הייתי כמעט כמו אבא עבור האחים שלי", הודה, "עשיתי כל מה שאני יכול כדי לעזור להם ועשיתי זאת בשמחה. עכשיו הם באים לראות אותי בטורינו. תמיד יש מישהו מהמשפחה אצלנו בבית".
אחרי לא מעט שכנועים מצד דוד שלו, שזיהה את הכישרון, וידאל החל לשחק כדורגל ומהר מאוד גם קולו קולו, אחת הקבוצות הגדולות בצ'ילה, ראתה שיש בילד הצנום פוטנציאל ולקחה אותו למחלקת הנוער. את הבכורה במדי הקבוצה הבוגרת הוא בדרבי מול אוניברסידד דה צ'ילה, היריבה הגדולה. אימא שלו סיפרה: "הוא היה נוסע באופניים לאימונים בקולו קולו ותמיד היה אומר לי שהכול בסדר. אחר כך גיליתי שהוא אמר את זה רק כדי שלא אדאג. בסוף כל עונה היינו מאוד לחוצים, כי לא ידענו אם ישאירו אותו בקבוצה. אבל תמיד אמרתי לו שהוא שחקן טוב וכל פעם שהשאירו אותו, זה היה עוד צעד קדימה". את גופו של מעטרים לא מעט קעקועים ובאחד מהם נכתב "תודה אימא". בכל ראיון הוא מספר שאימו, שגידלה לבדה את כל ששת האחים, היא האדם הנערץ עליו ביותר.
שנתיים בלבד הספיק לשחק וידאל במדי קולו קולו. אחרי שלוש אליפויות, הפסד בגמר הקופה סודאמריקנה ב-2006 והופעה מצוינת במדי הנבחרת במונדיאליטו של 2007, בו צ'ילה הפסידה בחצי הגמר לארגנטינה של אנחל די מריה וסרחיו אגוארו, וסיימה במקום השלישי, הפך וידאל לשחקן הצ'ילאני היקר בהיסטוריה כאשר נרכש על ידי לברקוזן תמורת 11 מיליון דולר. לאחר הגעתו לקבוצה הגרמנית, סיפר עליו המנהל הספורטיבי ואגדת העבר הגרמנית רודי פלר: "הוא יכול לשחק כמגן שמאלי או כמגן ימני, להיות במרכז הקישור ואפילו לתפקד כקשר התקפי. יש לו כל כך הרבה פוטנציאל".
אלא שהוורסטיליות הזו והיכולת לשחק בכל מקום על המגרש גם פגעה במקום מסוים בוידאל וביכולת שלו להפוך לסופרסטאר אמיתי בבונדסליגה. פעמים רבות הוא נראה קצת אבוד ולא ממש מצא את מקומו. זה גם הוביל לעצבים וכרטיסים, כאשר בשלוש השנים הראשונות בגרמניה הוא ראה 35 צהובים וסומן כילד רע. למרות זאת, היכולת עשתה את שלה. בארבע עונות בלברקוזן הוא אומנם כבש רק 21 שערים ב-144 הופעות, אבל בישל המון ואת עונתו האחרונה במועדון, 2010/11, סיים כסגן מלך הבישולים של הליגה עם 11. לברקוזן עצמה עקפה את באיירן והגיעה למקום השני באותה עונה, כסגניתה של דורטמונד.
בשתי העונות האחרונות בלברקוזן וידאל החל להפוך לשחקן השלם שהוא היום. זה קרה תחת שרביטו של יופ היינקס, שהוביל את באייר בין 2009 ל-2011. כאשר היינקס עזב לבאיירן, הוא מאוד רצה להביא איתו את וידאל, שסומן כאחת המטרות העיקריות של הבווארים. אולם בסופו של דבר, החיים בגרמניה הקרירה הספיקו לצ'ילאני והוא בחר ביעד לטיני יותר, איטליה, שלטענתו מזכיר לו הרבה יותר את צ'ילה. וידאל הפך לשחקן של יובנטוס ב-22 ביולי 2011, לאחר שהגברת הזקנה רכשה אותו תמורת 10.5 מיליון יורו ונתנה לו חוזה לחמש שנים. "הכסף לא שינה כלום עבורי", הסביר וידאל את הבחירה ביובנטוס, "זה היה החלום". באופן סמלי, כמה שעות לפני החתימה שלו במועדון, השאילה יובה לגלאטסראיי את הקשר הברזילאי פליפה מלו, מי שלדעת אוהדים רבים מזוהה יותר מכל עם שתי העונות הנוראיות שעברה הקבוצה ב-2009/10 ו-2010/11, בשתיהן סיימה יובה את הליגה במקום השביעי.
עם וידאל, יצאו הביאנקונרי לדרך חדשה, ואיזו דרך זו הייתה. בהופעת הבכורה שלו ביובה, שוב באופן מאוד סמלי, החליף וידאל את אלסנדרו דל פיירו, המלך המקומי יצא, המלך החדש נכנס. לרשותו של המאמן החדש אנטוניו קונטה, שוידאל אמר שהמחמאה הגדולה ביותר שקיבל אי פעם הייתה שסגנון המשחק שלו מזכיר שילוב בין קונטה לאדגר דוידס, עמדו שלושה קשרי מרכז שדה: אנדראה פירלו, שגם הוא בדיוק הצטרף לקבוצה, קלאודיו מרקיזיו ווידאל. הפרשנים באיטליה היו משוכנעים ששני האחרונים ייאבקו ביניהם על הזכות לשחק לצד פירלו, אולם קונטה בחר להפתיע והציב מערך טקטי שכלל את כל השלושה. זה עבד מצוין. כל אחד משלושת הקשרים סיפק תרומה אחרת ויובנטוס יצאה לריצה מטורפת שהסתיימה עם אליפות ראשונה אחרי תשע שנים (או שש, אם תשאלו את אוהדי הביאנקונרי), כאשר הקבוצה מסיימת את העונה ללא הפסד ליגה.
קונטה אוהב ללחוץ את היריבות שלו בחלק המגרש שלהן, סגנון משחק שתפור למידותיו של וידאל. מרקיזיו אמר עליו בעבר שהוא רץ עבור ארבעה שחקנים. בשלב הבתים של ליגת האלופות העונה, וידאל גמע למעלה מ-68 ק"מ ב-533 דקות של משחק (128 מטר לדקה), מה שמציב אותו במקום העשירי במפעל מבחינת מרחק הריצה. על פי אתר "Who Scored", וידאל נמצא במקום השישי בליגה האיטלקית העונה מבחינת איכות המשחק שלו, בשיקלול של נתונים סטטיסטיים. בליגת האלופות הוא סיים את שלב הבתים במקום ה-15, והגבוה מבין כל שחקני יובה, על פי אותו דירוג. הוא רביעי בליגה האיטלקית בתיקולים פר משחק עם 4.3 וחוטף 1.3 כדורים למשחק, נתון גבוה עבור קשר נייד כל כך. הוא גם במקום ה-13 בליגה עם ממוצע של שתי "מסירות מפתח למשחק", כלומר, כדורים שהפכו להזדמנויות טובות. בעבר סיפר: "אימא שלי אמרה לי להילחם בכל מצב ולהישאר יציב. בגלל זה, על המגרש, אני נושך. הם קוראים לי 'הלוחם' ואני אוהב את זה. לא אכפת לי אם מדובר באימון או במשחק, אני כל הזמן רץ. זה תיאור טוב של הדרך בה אני משחק ושל האופי שלי. ככה גם יובנטוס משחקת".
היכולת הזו, ואמירות מסוג זה, הפכו אותו ליקיר האוהדים בטורינו. לאחר שכבש את שער האליפות מול פאלרמו בעונה שעברה, נבחר וידאל לשחקן השנה של אוהדי יובנטוס. בתום אותה עונה הוא גם נבחר על ידי אתר "בלומברג", שמשתמש בנתונים סטטיסטים על מנת לנתח את יכולתם של שחקנים, למקום ה-11 בדירוג השחקנים בכל העולם. כנראה שהמיקום הזה הולך להשתפר משמעותית בסיום העונה הנוכחית. וידאל עצמו מאוהב ביובנטוס ובתחילת דצמבר האריך את חוזהו בשנה נוספת, עד 2017. הוא גם זכה לשדרוג בשכר וירוויח 5.5 מיליון יורו לעונה. אחרי החתימה הוא אמר: "ריאל מדריד התעניינה בי, גם מועדונים אחרים, אבל בחרתי להישאר כאן".
עם כל משחק וכל מחזור שעובר, הדומיננטיות של יובנטוס בסרייה A רק גדלה והקבוצה נראית בדרך הנכונה לזכייה באליפות שלישית ברציפות. באיטליה כבר מזמן למדו להעריך את החשיבות של וידאל לשליטה הזו ובאתר "Forza Italian Football" כתב אוגו סילה: "יובה אולי מזוהה עם שמות גדולים כמו ג'יג'י בופון ואנדרה פירלו, אבל וידאל הוא השחקן הכי חשוב שלה. הוא המנוע במרכז המגרש והדבק שמחבר בין כל חלקי הקבוצה ומחזיק אותה ביחד. הוא גם הלב וגם הריאות. בעזרת הכושר הבלתי נגמר והנחישות הבלתי מתפשרת, הוא מוביל את יובנטוס. הוא בן דמותו של המאמן קונטה".
עם כל הכבוד לניסיון לזכות בעוד באליפות, יובנטוס כבר חוותה אכזבה אחת גדולה העונה, לאחר שהודחה מליגת האלופות כבר בתום שלב הבתים עם הפסד דרמטי בשלג הטורקי מול גלאטסראיי. וידאל הודה: "זה היה רגע קשה, כי אני רוצה לזכות עם יובנטוס בתארים אירופים. אני גם מתכנן לזכות בכדור הזהב ב-2014". למרות הכול, אותה הדחה כואבת גם סידרה ליובנטוס מטרה חדשה וגדולה - זכייה בליגה האירופית לעיני הקהל הביתי, בגמר שייערך במאי באצטדיון שלה. הגברת הזקנה תפגוש בשלב 32 הגדולות את טרבזונספור בפברואר, ואם תעבור תתמודד מול המנצחת בין אסביירג לפיורנטינה. כדי להגיע בראש שקט למשחקים האלה, יובה צריכה לברוח למקום שקט בליגה והמשחק מול רומא הוא הזדמנות מצוינת לעשות זאת.
וכמובן, יש גם את המונדיאל. חצי שנה לפני, אי אפשר שלא לדבר עליו. לוידאל היו לא מעט בעיות בעבר בנבחרת ובין היתר, במהלך רצף של חמישה הפסדים תחת המאמן קלאודיו בורגי, הוא ספג שני כרטיסים אדומים והתקשה להתחבר לקהל המקומי של המדינה אותה עזב בגיל צעיר כל כך. לאט לאט, וידאל השתלט על מקומו בקישור והפך לעוגן. לצ'ילה מצפה בית סופר קשה, עם שתי הפיינליסטיות מהמונדיאל הקודם, ספרד והולנד, אבל אם וידאל יצליח להנהיג את צ'ילה למעבר מפתיע לשלב הבא, גם במולדת הוא יהפוך לכוכב מספר 1.