בדרך לאנדזון: 6,000 הוא ה-5,000 החדש

51 מסירות לטאצ'דאון אחרי 15 משחקים בלבד? האם ייתכן שבגיל 37, אחרי פציעה בצוואר שהשביתה אותו למשך שנה, פייטון מאנינג רושם את העונה הטובה ביותר של ק"ב בהיסטוריה של ה-NFL?

מאנינג הוא השחקן הראשון בהיסטוריה של הליגה למסור ליותר מ-50 ט"ד ו-5,000 יארדים, אבל חכו, כי הק"ב של דנבר עדיין לא אמר את המילה האחרונה. עוד לפני מאבקי הפלייאוף, למאנינג יש משימה נוספת והיא לזרוק לעוד 266 יארד כדי לשבור את שיא היארדים למסירה בעונה בהיסטוריה של ה-NFL, שייך לדרו בריס. רוב הסיכוים שהוא יצרף גם את השיא הזה למדף כי רק פעם אחת העונה הוא זרק למספר יארדים נמוך יותר, כשדנבר פגשה את ניו אינגלנד במשחק בו מזג האוויר שיחק תפקיד מרכזי.

עם כל הכבוד למאנינג, ויש כבוד, השיאים שלו הם חלק מהטרנד המלווה את ה-NFL בשלוש השנים האחרונות - גשם היארדים שממטירים הקוורטרבקים בליגה. אם עד 2011 שני קווטרבקים בלבד בהיסטוריה של הליגה רשמו מעל 5,000 יארדים, חמישה נוספים הצטרפו בשלוש השנים האחרונות. בנוסף, לבריס יש סיכוי טוב מאוד לזרוק שוב ליותר מ-5,000, ובכך ירשום שיא מדהים של שלוש שנים ברצף בהן הוא עובר את הרף המרשים. זה גורם לחובבי הליגה לשאול האם מדובר באמת בהישג, או שמא מדובר בנורמה חדשה?

עם פתיחת העונה שעברה פרסם הכתב הבכיר של ספורטס אילוסטרייטד, פיטר קינג, כתבה בה הוא טוען ש-6,000 יארד זה ה-5,000 החדש. "לזרוק ל-5,000 יארד כיום ב-NFL זה שום דבר" אמר פרשן רשת ה-NFL, מרשל פולק, והוסיף שאם יש לך שחקן כמו קלווין ג'ונסון כדאי מאוד שתזרוק ל-5,000 יארד. כשחושבים על זה, מדובר רק ב-28 יארד יותר למשחק עבור פייטון מאנינג בשביל להגיע לירח החדש, קו ה-6,000 יארד, ואם באמת המשחק מול הפטריוטס היה מתקיים בתנאי מזג האוויר יותר נוחים, אולי היינו מדברים על הסיכויים של פייטון לרשום את ההישג המדהים הזה כבר השנה.

הסיבה העיקרית והברורה ביותר לעלייה בכמות היארדים נובעת מהעובדה שקבוצות פשוט זורקות יותר. העונה, אנחנו רואים בממוצע 56% מהלכי מסירה, עלייה של שלושה אחוזים לעומת העשור הקודם. יתרה מכך, לפני עשור רק שתי קבוצות רשמו יותר מ-600 ניסיונות מסירה, והעונה, עם מחזור נוסף, שש קבוצות עברו את הרף כשיוסטון צריכה עוד ניסיון אחד לעלות את המספר לשבע. כמובן שזה משפיע ישירות על מהלכי הריצה - רק בפאלו הריצה יותר מ-500 מהלכים, לעומת חמש קבוצות כאלה לפני עשור.

אין זה סוד שחוקי הליגה החדשים עוזרים להשפיע על כמות היארדים באויר, כשהם נותנים יתרון להתקפות על חשבון ההגנות. כבר העונה ראינו עד כמה הליגה מנסה לשמור על הקוורטרבקים שלה בריאים (ובצדק, תסתכלו על מכת הפציעות השנה ותחשבו על משחק בין ג'וש מקאון וסקוט טולזין במקום ג'יי קאטלר וארון רוג'רס), בכך שאסור לפגוע מעל הכתפיים (הכניסה של אחמד ברוקס בדרו בריס) או בחלק התחתון של הגוף (חוק בריידי). בנוסף, גם הרסיברים נהנים מחופש תנועה ללא מגע לפני הזריקה, דבר שנותן להם יתרון לרוץ יותר לעומק המגרש ולבצע את אותם מהלכים גדולים. כמובן שלטרנד של התקפת הנו-האדל יש גם כן חלק בגשם היארדים.

סיבות אלה ועוד רק מעצימות את ההישג המדהים של דן מרינו מ-1984, אז הפך להיות השחקן הראשון בהיסטוריה של הליגה לזרוק למעל 5,000 יארדים ואף הוסיף שיא של 48 מסירות לט"ד. הק"ב האגדי של מיאמי לא נהנה מאותם תנאים שיש למאנינג, בריס וסטפורד כיום, וזרק 67 פעמים פחות מהכמות של מאנינג העונה. "אני עדיין חושב שהשיא של מרינו מיוחד במינו", אמר מאנינג לאחר הניצחון מול יוסטון והוסיף, "כמובן שהמשחק השתנה ולזרוק ל-48 ט"ד ב-84' זה אחד ההישגים המיוחדים שיש. זה החזיק למשך כל כך הרבה זמן והוא תמיד היה אחד מהקוורטרבקים האהובים עלי". אגב, אם אתם מחפשים סימן לבאות, אז את אותה עונה סיימו מרינו ומיאמי דולפינס עם הפסד בסופרבול. אף ק"ב שזרק ליותר מ-5,000 יארד לא זכה בסופרבול באותה שנה.

גם אם אתם שונאים את כל מה שקורה בדאלאס קאובויס, אי אפשר שלא להרגיש רע עם הפציעה של טוני רומו. אם לפני הפציעה לקאובויס הייתה הזדמנות לנצח את האיגלס, עכשיו השאלה היא כמה הם יחטפו.

טבעי שאחרי שהזכרנו את דן מרינו, נעבור להתעסק במיאמי דולפינס, שלמרות הבושה להפסיד פעמיים העונה לבפאלו בילס עם ת'אד לואיס בעמדת הק"ב הפותח, עדיין מוצאת את עצמה איכשהו בתמונת הפלייאוף. רק לפני שבוע החמאנו כאן לדולפינס על ניצחון בעל חשיבות מנטלית עצומה על ניו אינגלנד שקירב אותה להופעת פלייאוף ראשונה מאז 2008, והיא מחזירה לנו עם תבוסה שכוללת אפס נקודות מצד הקבוצה. למזלה, גם בולטימור הפסידה, ועל מנת לעלות היא צריכה ניצחון על ניו יורק ג'טס והפסד נוסף של הרייבנס לסינסינטי בנגאלס. אם הרייבנס ינצחו, זה עדיין לא סוף העונה בשביל הדולפינס, כי אם הצ'רג'רס ינצחו גם כן, הם ישברו את השובר-שיווין המשולש בזכות מאזן ביתי טוב יותר.

כזכור, שני שחקני קו ההתקפה ג'ונתן מרטין וריצ'י אינקוגניטו לא נמצאים עם הקבוצה עקב פרשיית ההתעללות, והיכולת של אותו קו התקפה היתה הסיבה העיקרית לחוסר היכולת לשים נקודות על הלוח ולהפסד הבלתי נמנע. הגנת בפאלו, שמובילה את הליגה בסאקס ובדרך שברה שיא מועדון, הצליחה להגדיל את הפער מקרוליינה בקטגוריה זו אחרי שרשמה שבע הפלות על ריאן טניהיל. הדולפינס הצליחו לרשום רק דרייב אחד עם יותר מדאון ראשון אחד ורשמו שמונה three and outs ב-13 פוזשנים. שום דבר אצל הדולפינס לא עבד ביום ראשון, והקבוצה רצה ל-14 יארדים בלבד, כשבסך הכול היא רושמת שני יארדים בלבד למהלך התקפי.

עם תנאים כמו אלה, טניהיל לא יכול לקחת את הקבוצה לפלייאוף או בכלל לעתיד, אבל אם הקבוצה תצליח לשפר את האופנסיב ליין ולתת סיכוי להציג מה את מה שיש לו ביד, העתיד שלה יכול להיות ורוד. טניהיל נותן עונה מעולה מבחינה סטטיסטית. עד להפסד האחרון, מיאמי נהנתה מרצף של שלוש ניצחונות בהם הציג את הפוטבול הטוב ביותר בקריירה הקצרה שלו, עם ממוצע של 103.4 ק"ב רייטינג. בניצחון על ניו אינגלנד הוא הפך להיות הק"ב הראשון במועדון ששם המשפחה שלו לא מרינו, שרושם יותר מ-23 מסירות לט"ד בעונה. טניהיל הוא השחקן המצטיין של הקבוצה העונה, אבל הוא לא מסוגל לעשות את זה לבד.

לוק קיקלי עם שיא NFL של 24 תיקולים במשחק, ריצ'רד שרמן עם שתי חטיפות שהעמידו אותו בראש הליגה בקטגוריה ורוברט קווין הוסיף עוד שני סאקס, שהעלו את מספרו העונתי ל-18 סאקס. עכשיו תבחרו את שחקן ההגנה של העונה.

נמשיך עם המחשבות הקשות. בחירת מאמן העונה הפכה קשה יותר אחרי הניצחון המפתיע של הקבוצה החמה ביותר בליגה, אריזונה קרדינלס, במגרש הקשה והרועש ביותר בליגה. ברוס אריאנס כבר זכה בתואר בשנה שעברה באינדי, והוא שווה לפחות מועמדות לזכייה נוספת עקב העובדה שאותה אריזונה, שהובסה 58:0 בסיאטל בשנה שעברה, הצליחה להפוך את הקערה ונמצאת במאזן מעולה של 5:10. למרות זאת, כדי להגיע לפלייאוף, הקרדינלס צריכים נס בדמות הפסד של ניו אורלינס בבית לטמפה ביי לצד ניצחון על סן פרנסיסקו בבית, כדי לזכות בכרטיס לווילד-קארד. אבל גם אם לא יעלו לפלייאוף (ובכך יהיו לקבוצה השניה בהיסטוריה מאז המעבר ל-12 קבוצות פלייאוף לרשום מאזן של 5:11 מבלי לעלות לפלייאוף, אחרי ניו אינגלנד של 2008), מדובר בעונה אדירה לאריזונה באחד הבתים הקשים ביותר ב-NFL.

הקרדינלס הצליחו בעזרת ההגנה הטובה שלהם להבליט את החסרונות של סיאטל בעמדת הרסיברים שגרמה לראסל וילסון להציג משחק חלש מאוד, בו הוא רושם 108 יארדים בלבד. זה כמובן היה גם ההפסד הראשון של הקוורטרבק על אדמת סיאטל, מאז נבחר בדראפט לפני שנתיים. "אני חושב שפשוט היינו 65 נקודות יותר טובים משנה שעברה", צחק אריאנס כשהתייחס לתבוסה הגדולה אשתקד, והראה את חוש ההומור והקוליות אותם הוא מציג בעזרת כובעי הקסקט המעטרים את ראשו בכל מקום מלבד על הקווים, שם הוא מחוייב ללבוש את הכובע הרשמי של הליגה. אם הקרדינלס ינצחו את הניינרס ביום ראשון, הם ירשמו שיא מועדון של 11 ניצחונות בעונה מאז שעברו לאריזונה, דבר שאפילו הקבוצה של 2009 שזכתה ב-NFC West לא השיגה.

אריאנס התייחס לעובדה שכנראה קבוצות עם מאזן פחות טוב יהיו בפלייאוף, עקב העובדה שהשיטה שמקנה לראשי בתים כרטיס: "אם אנחנו נצטרך לצפות בפלייאוף, נראה קבוצות שניצחנו אותן וזה קצת חמוץ". הקרדינלס של העונה לא מזכירים את הקבוצה שניצחה חמישה משחקים בעונה שעברה, כשלא רק שינויים בעמדת המאמן נעשו בפגרה האחרונה, אלא גם בעמדת הג'נרל מנג'ר. סטיב קיים, ה-GM הנוכחי, החליף יותר מ-50% מהסגל הקודם. אם כבר הזכרנו פרסים, אריאנס טוען שקיים צריך לזכות בתואר מנהל השנה.

קאם ניוטון הציל את סופרמן ביום ראשון האחרון. הכינוי של גיבור העל נאמר בשנים האחרונות בהקשר של ק"ב קרוליינה וסנטר יוסטון רוקטס כיום, דווייט האוורד, אך למרות עליונותם האתלטית, שחקנים אלה נכשלו בתרגום הפוטנציאל שלהם להצלחות. הקשר בין הכינוי ליכולת שלהם על המגרש הזכיר יותר סרט של וויל פארל מאשר כריסטופר ריב.

לא היה קל לניוטון ביום ראשון מול ניו אורלינס. מזג אוויר לח במיוחד שלווה בסופת גשמים לא שירת את חשיבותו הגדולה של המשחק וההשפעות שיש לו לקראת הפלייאוף הקרוב. קרוליינה חיפשה ניצחון והופעת פלייאוף ראשונה מאז 2008, והק"ב עלה עם נעליים וגרביים בצבעי הכחול-אדום של גיבור העל, אבל במשך 59 דקות לא הצליח לעשות שום דבר שיצדיק את הכינוי שלו. הק"ב הצליח להשלים רק מסירה אחת מתוך חמש במצב של דאון שלישי, ואף חטף שלושה סאקס במצב זה, בו הפנת'רס לא הצליחו להמיר לדאון ראשון במשך כל תשעת הניסיונות שלהם במשחק. בנוסף, בכל המחצית השניה רשמו הפנת'רס רק 60 יארד.

ואז הגיע הדרייב האחרון.

בפיגור שלוש עם 55 שניות לסיום וללא פסקי-זמן, התחיל ניוטון דרייב שאותו הוא לא ישכח לעולם, בסיומו ענה לפרשנים הסקפטים שהרימו גבה לגבי יכולתו להוביל קבוצה לפלייאוף. הק"ב של קרוליינה השלים שלוש מסירות מתוך חמישה ניסיונות, כולל הטיל המדויק לדומניק היקסון באנדזון, כדי להוביל את הקבוצה לדרייב ניצחון של 65 יארד. למרות שזו היתה מסירה מרשימה לט"ד, היא עדיין לא היתה מדהימה כמו המסירה שהתחילה את הדרייב על קו ה-35 יארד, כשבמערך של שלושה רסיברים ניוטון חיפש את המסירה לעומק. ארבעת שחקני קו ההגנה של הסיינטס היו נואשים להגיע לק"ב, אבל קו ההתקפה עשה בדיוק את המינימום הנדרש כדי לתת לניוטון סיכוי. ניוטון נע כמו בריידי בפוקט כשהוא עומד זקוף וממשיך להסתכל על המטרות בעומק המגרש, גם אם בעוד שניה הוא עלול לחטוף סאק. ניוטון נשאר מפוקס לאורך כל הזמן ואחרי שישה דילוגים בפוקט הוא שחרר פצצה לכיוונו של טד גין, שרשם 37 יארד. במהלך אחד ראינו בדיוק את כל היתרונות של ניוטון: האתלטיות, הזריזות, העוצמה והנחישות. אם יצליח להביא את זה לא רק בדרייב האחרון אלא לאורך כל המשחק, ובהתחשב בהגנה הנהדרת שלו, מצבם של הפנת'רס בפלייאוף הקרוב יהיה מעולה.