"להשקיע בריבר אנדורה זה להשקיע באנדורה כולה. להשקיע בריבר אנדורה מזכיר לנו מי אנחנו, ומה אנחנו עושים. להשקיע בריבר אנדורה, כי זו הקבוצה היחידה שמחברת בין כולנו. להשקיע בריבר אנדורה, כי מי עוד חוץ ממנה יכולה לככב בעמודים הראשיים בעיתונים, או בתחנות הטלוויזיה? בעזרת ריבר אנדורה, נוכל להיטמע בחברה. יחד אפשר להגשים חלום".
(מתוך כרזה למען גיוס כספים לריבר אנדורה)
אי שם, בליגה השנייה בספרד, מסתתרת לה תופעה תרבותית מרתקת: קבוצת כדורסל חביבה וצנועה שחולמת לעשות שוב היסטוריה ולהסב גאווה ספורטיבית נדירה לתושבי הנסיכות הקטנה אנדורה. לא משחק בה ולו מקומי אחד, בשר מבשרם של האנדורים, ובכל זאת הנסיכות כולה אחוזת טירוף והתכנסה יחדיו סביב מטרה אחת ויחידה: לסייע לריבר אנדורה, הנציגה היחידה של אנדורה בליגות הבכירות בספרד בכל ענף ספורט שהוא, להעפיל ל-ACB, הליגה הראשונה.
אנדורה, נסיכות קטנה וחסרת זהות משל עצמה בלב ליבה של קטאלוניה, מעולם לא הצטיינה בספורט. לאורך השנים התגאתה אנדורה בענף תיירות משגשג ופטור ממס שמושך אליה עשרות אלפי מבקרים בשנה, אך הצלחות ספורטיביות מעולם לא היו מנת חלקה. עם השנים הלכו והתמזגו האנדורים עם הקטלאנים, עם מוצלח ומוכשר בספורט בפני עצמו, אך התוצאות לא ניכרו בשטח. על רקע השממה הזאת, הצליחה קבוצת כדורסל לצמוח ולהפוך במושגים מקומיים לאימפריה, אליה כולם נושאים את עיניהם.
לפני 21 שנה היא עשתה היסטוריה עם העפלה לליגה הראשונה. בשיאה, התחרתה אפילו בריאל מדריד וברצלונה, תפסה מקום בקופה דל ריי היוקרתי ואפילו רשמה הופעה במפעלים האירופיים בגביע קוראץ'. אלא שאז הגיעה ירידה ליגה דרמטית, ולאחריה פשיטת רגל כואבת ופתאומית שהביאה לקריסה מוחלטת. בשנה אחת ירדה אנדורה מהאולימפוס הישר לחצר האחורית של הכדורסל הספרדי - הליגה הקטלאנית. והנה, שנים רבות לאחר מכן היא קמה מחדש. היום, היא כבר עושה צעדים משמעותיים בדרך לקאמבק לליגה הבכירה, ואיתה שב גם הניצוץ המוכר ההוא של התושבים. קבלו אותה, בתופים ובמחולות: ריבר אנדורה, "הגאווה של הנסיכות".
***
ספורט מאז ומתמיד היה כלי מצוין לטיפוח הזהות הלאומית. אמצעי נהדר ליצירת תחושת אחדות מדומה או לא בקרב ההמון. למדינה קטנטנה כמו אנדורה, המונה כ-85,293 נפש בקירוב על פי הספירה האחרונה, מעולם לא היה את זה. מפעם לפעם צצו הבלחות חד פעמיות בזירה הבינלאומית, כמו הניצחון הסנסציוני והבלתי נשכח של סנטה קולומה העלומה מול מכבי תל אביב בגביע אופ"א. היו אלה רגעים קטנים של אושר, אך מלבדם, אף נציגה מאנדורה לא באמת הצליחה לתקוע יתר בליגות הבכירות והתובעניות של ענפי הספורט בספרד. כשבתחילת שנות ה-90 התפשטה באנדורה השמועה על מועדון כדורסל שמתחרה בליגה השנייה בספרד, המקומיים אימצו לחיקם את הקבוצה, אף שחלקם כלל לא היה בקי בחוקי המשחק. כשהמשימה הושלמה והקבוצה העפילה ב-1992 לליגה הבכירה, באנדורה יצאו מגדרם. עד כדי כך הם יצאו מגדרם, שבזבזו מיליוני פזטות בצורה לא מבוקרת ומבלי יכולת להחזירם בעתיד.
פסטינה אנדורה, כפי שנקראה הקבוצה אז, הייתה שבויה בפנטזיה. המקומיים אף הם חיו בחלום, ולא נתנו לדבר לבלבל אותם. הקבוצה ייצגה את אנדורה בכבוד, הצליחה לקבע את מעמדה בליגה הספרדית הראשונה ואף רשמה הישגים, אך בד בבד החובות החלו להיערם והם הגיעו למיליונים רבים. בשנים הראשונות, זה לא הורגש.
"הייתה תחושה שאנחנו מחברים את אנדורה. שאנחנו אחראים על מצב הרוח במדינה. זו הייתה משימה לאומית כמעט, ולכן לא חשבנו יותר מדי על הכסף. פשוט נהנינו מהסיטואציה. זה מה שגם קבר אותנו סופית בשנים שבאו אחר כך. אין יום שאני לא חושב מה היה קורה אילו היינו מתנהלים בצורה חכמה יותר מבחינה כלכלית", הודה לימים נשיא הקבוצה בזמנו. בקבוצה כיכבו קיקה ויילובוס, שחקן נבחרת ספרד, ואנדי טולסון, פורוורד אמריקאי שצבר ניסיון רב בספרד ונחשב בזמנו לאחד הזרים הטובים בליגה. יחד, הם הצעידו את הקבוצה הפצפונת מאנדורה לחוף מבטחים בליגה בשנתיים הראשונות, הרחק מאזור הסכנה של יריגת ליגה. ההמשך היה אפילו ורוד יותר, ובעונת 1994-1995 השיגה הקבוצה כרטיס לגביע קוראץ'. כעת לא רק ענקיות כמו ברצלונה וריאל ביקרו בפרובינציה, אלא גם קבוצות שלא קוטלות קנים ממדינות זרות. ההתרגשות הייתה אז בשיאה.
אך אז החלו החובות לכרסם בתקציבה של אנדורה. העונה לאחר מכן הסתיימה בצורה הכואבת מכולן: במשחק ראש בראש על הירידה מול אואסקה התעלה כוכב היריבה, בחור אמריקאי אלמוני למדי בזמנו אלפונסו פורד שמו והוריד את אנדורה במו ידיו לליגת המשנה. משם, כבר לא הייתה דרך חזרה וההתרסקות החלה. החובות הכבדים היוו עילה להורדה של הקבוצה לליגה החמישית לאחר עונה אחת בליגה השנייה. מעתה, הקבוצה האהודה והפופולארית ננטשה על ידי האוהדים. גם הם לא מצאו עניין בעוד קבוצה מן המניין, עוד אחת שרחוקה שנות אור מלגעת בתהילה.
ככה נראתה ההעפלה ההיסטורית של אנדורה לליגה הבכירה
***
העלייה המחודשת של אנדורה נולדה כמעט במקרה. הספונסר הראשי, חברת ריבר, החליטה להעניק חסות לקבוצה מקומית כלשהי תהא אשר תהא. לאחר כמה שבועות נזכרו בחברה לפתע בקבוצה ההיא, זו שבימים עברו נודעה כ"גאווה של אנדורה". ריבר התאהבה מחדש, העניקה גב כלכלי, והקאמבק, שרק זמן מה לפני כן נראה כמו חזון אחרית הימים, החל לקרום עור וגידים. ב-2009-2010 עלתה ריבר אנדורה כך היא נקראה בשמה החדש לליגה השלישית בספרד. לקראת 2012-2013 העפילה לליגה השנייה, וכבר בעונתה הראשונה שם, למרבה ההפתעה, רשמה עונה נהדרת.
אחרי שהקבוצה סיימה את העונה הרגילה בפסגה לתדהמתם של רבים, אפילו מקרב הקבוצה עצמה, הגיעה אנדורה עד לסדרת גמר הפלייאוף, לקרב מול אליקנטה העדיפה עליה. כאילו חזרה אחורה בזמן, אנדורה קיבלה מהאוהדים שוב את אותו שיגעון, בדיוק כמו בשנות ה-90. האולם התמלא עד אפס מקום באוהדים קולניים, שהעניקו אווירה ביתית כמו בימים ההם. אנדורה משכה את אליקנטה למשחק חמישי ומכריע, אך הובסה בו ונותרה בליגה השנייה.
אולם הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, זה לא מה שישבור את רוחה. ההיפך הוא הנכון: בתצורתה הנוכחית אנדורה אומנם נטולת אמצעים כלכליים, אך עומדת לנגד עיניה מטרה ברורה, והיא לא מתכוונת להרים ידיים עד שהחזון לא יתממש.
***
את ההוכחה לכך קיבלנו הקיץ. אנדורה הצליחה לגייס לשורותיה כמה שחקנים שמשלימים עבורה סגל חזק מאוד יחסית, כזה שאמור על הנייר להעפיל לליגה הראשונה כבר בעונה הקרובה. מעל כולם עומד ג'ורדי טריאס, שצורף ונרתם למשימה אחרי שעשה שנים רבות בברצלונה ונחשב גם כיום למקומי בכיר, אפילו בליגה הראשונה.
טריאס הבטיח במסיבת העיתונאים בה הוצג בקבוצה כי לא ינוח ולא יפרוש עד שלא יעלה את הקבוצה לליגה הבכירה. דויד נבארו, עוד קטלאני שצבר מוניטין מכובד בליגה הראשונה, הצטרף גם כן. יחד עם מארק בלנק, שחזר לעונה שנייה ונחשב לאחד הספרדים הטובים בליגה השנייה, העתיד הקרוב נראה ורוד. גם התוצאות בהתאם: אחרי 12 מחזורים, אנדורה חולקת את המקום הראשון עם שתי קבוצות נוספות ומחזיקה במאזן 3:9.
כעת גם המאמן, ז'ואן פניירויה, מרשה לעצמה לחלום. "אפשר לראות עתיד טוב יותר. אפשר להתחיל לפנטז מחדש", הוא אומר. "תושבי אנדורה מחיים את המועדון הזה מחדש. אם במדינה קטנה כמו אנדורה מגיעים לכל משחק 2,000 צופים, אז זו הצלחה מסחררת. מכאן זה רק הולך לגדול".
85,293 איש מקווים שהוא לא טועה.