4: זה נגמר
גם ה-0:5 המרשים של סטנדרד ליאז' על לירסה לא עשה רושם על העיתונאים המסקרים את הקבוצה. דקות לאחר הניצחון, עסקו כולם בשאלה אחרת: האם שיטת הרוטציה של גיא לוזון תימשך גם לאחר שהקבוצה איבדה סיכוי לעלות שלב בליגה האירופית. למאמן הייתה תשובה נחרצת: "הרוטציה הסתיימה". וכל מילות הסיכום שלו לניצחון הגדול נבלעו תחת הכותרת: "c'est fini". לוזון דווקא קיבל לא מעט מחמאות על השיטה כל עוד הקבוצה שלו רצה בתחילת העונה לניצחונות בכל המסגרות, אבל כשהעגלה החלה לחרוק, זו בדיוק הנקודה שהפכה למוקד הביקורת. רוטציה זה לא דבר פשוט. היא דורשת ממאמן מיומנות ברמה מקצועית, האישית ואפילו המתמטית. זה עסק הפכפך, עדין ולא יציב ולפיכך, לא תמיד קל לעיכול למתבונן מהצד. כשזה עובד, אתה מאמן גאון. כשלא, מסובבים עליך את הסכין.
אריק בנאדו, למשל, מסרב להכיר במילה רוטציה. לוזון מהצד שלו קצת הגזים איתה. העדיפות שלו נטתה בבירור לליגה המקומית ולעיתים נראה ששלב הבתים בליגה האירופית מעניין אותו כמו מחזור אמצע השבוע בגביע הטוטו. השינויים שעשה היו קיצוניים. על סף הרכב ליגה והרכב (מאוד משני) לאירופה. במובן מסוים, זה עלה לקבוצה שלו בהדחה די מבזה לצד שמירה על המקום הראשון. לעומתו, פאולו סוזה מנהל את הסגל שלו במכבי תל אביב בצורה שקולה יותר והתוצאות בהתאם. אצל הפורטוגלי יש היררכיה די ברורה בסגל, אבל אין נטייה למפעל כזה או אחר. הכול מתואם, משולב ומחושב. אלא שבסופו של דבר, סוזה הגיע לאותה נקודה בדיוק בה נמצא לוזון. השלב שבו צריך להגיד 'די'. ולהתמודד עם ההשלכות.
עד חודש פברואר, מכבי תל אביב תחזור למתכונת של משחק בשבוע. לפיכך, סביר להניח שבשבועות הקרובים, השינויים יהיו פחות תכופים. השחקנים הבכירים ישחקו כמעט מדי שבוע. האחרים? פחות. בגלל ריבוי המשחקים עד עכשיו והשימוש ברוטציה, מרבית השחקנים חוו ירידה בדקות המשחק לעומת פרק הזמן המקביל אשתקד. מה יהיה עכשיו? סדר ההעדפות של סוזה עומד להתגלות. לא בטוח שגל אלברמן (ירד ל-54 אחוז מסך דקות המשחק בליגה), מהראן ראדי (שער ליגה בודד), דור מיכה (285 דקות ליגה בלבד), עומרי אלטמן (182) ויואב זיו (מקום 18 ברוטציה) ישמחו לגלות היכן הם באמת ממוקמים בטבלה הפנימית של המאמן שלהם. כי רוטציה משאירה את כולם במתח, אבל כשמגיע הזמן להריץ הרכב קבוע, המרמור צף ממעמקי הספסל על פני השטח. לפרטים: גיא לוזון.
כך שהאידיליה בצהוב תעמוד בקרוב למבחן. התחושה היא שמכבי תל אביב נמצאת רגע לפני בריחה סופית לליגה. ללא הסחות דעת, רגל קלה על הגז במשחקים מול הפועל עכו, בני יהודה ומכבי חיפה והפער עשוי להפוך בקרוב לבלתי ניתן לסגירה. במיוחד על רקע בינוניות היריבות. זה יקרה רק אם סוזה יידע לנטרל את קולות הרקע ולא יתפתה להשתולל בחלון ההעברות בינואר. כי בסך הכול, הקבוצה שלו לא באמת צריכה שינוי משמעותי. הרי הצהובים סיימו את הסיבוב הראשון עם 82 אחוזי הצלחה וזה נתון שלרוב מלמד על דומיננטיות מוחלטת. להוציא את מכבי חיפה בעונת הקיזוז המפורסמת, קבוצות שסיימו סיבוב באחוזים דומים לקחו אליפות בהפרש דו ספרתי. עיין ערך מכבי חיפה של רוני לוי ובית"ר ירושלים של יצחק שום. אם בקרית שלום ישמרו על שקט בכל מחיר, העונה הזו לא תהיה שונה.
תחזית לשבת: הרוטציה הקשתה על ראדה פריצה לייצר מומנטום הבקעה. הפציעה של דאבור תשחק לטובתו החל מהמפגש עם עכו.
שימו לב: משה לוגסי לא שיחק העונה דקה בליגה ובקרוב הוא יהפוך למלפפון הכי חם של ינואר. ללמדכם על מצב השוק.
4: זה מתחיל
המשחקים מול בני סכנין והפועל באר שבע בשבועיים הקרובים הם החשובים ביותר העונה של הפועל תל אביב. במובן מסוים, הם מהווים מבחן בגרות גם לשחקנים ולרן בן שמעון, אבל בעיקר לרמונים והחג'ג'ים שמנהלים את המועדון. ההפסד הכואב בדרבי הוכיח נקודה. כי מעבר לדיבורים על ערן זהבי ולירן ליאני, האדומים הפסידו במשחק שבו הציגו כדורגל טוב. הם עמדו שווה בשווה והסתכלו למוליכה בעיניים. הם הציגו את הפוטנציאל שטמון בסגל - מקום שני עם אופציה להברקה בגביע. הפער בין הקבוצות - 13 נקודות - אולי קצת משקר, אבל מחזיר את הפועל למציאות. היא לא במצב של לדבר על אליפות, בטח לא מבחינה מבנית וניהולית, אבל היא בהחלט לא צריכה להרים ידיים ולשבור את הכלים.
השבועות שקדמו לדרבי חשפו את הכאוס במלוא הדרו. כלפי חוץ, ההנהלה שידרה שזה המשחק שיגדיר את העונה וניקזה אליו את עתידה. ניצחון שווה חיזוק ומאבק אליפות. הפסד? אף אחד לא חסין מהמאמן ועד ורמוט, שכטר ודמארי. זה בעצם הסיפור של הפועל. מועדון תזזיתי על גבול הקפריזי. אין שקט, אין סבלנות ופרשה רודפת פרשה. אם תרצו הזייה רודפת הזייה. טביב, במבי, שבס, רמון, הויוס, לובוס, ואנדן בורה, דה רידר, אלרואי כהן, שירזי, אבוקסיס ואסיים במקסימוב. ההתנהלות במועדון מורכבת ומסובכת כמו החוזה של עומר דמארי. אז באמת נראה לכם שניצחון בדרבי היה פותר את הבעיות? בדיוק ההיפך. ההפסד היה הדבר הכי טוב שקרה לאדומים העונה.
עכשיו הם יוכלו להתרכז במטרה האמיתית - בניית מועדון לטווח ארוך - בלי להתעסק בציפיות לא פרופורציונליות. הכוונה היא ליצור יציבות מקצועית, לבסס שלד של שחקנים ולא לפרק את מה שנבנה בקיץ. גם בעונה שעברה, הפועל תל אביב כיוונה גבוה, אבל הכול התפרק לחתיכות אחרי התבוסה בדרבי ובמיוחד אחרי ההדחה מהגביע. קריסת המערכות הביאה לסיום עונה מביך ועוד מהפכה רבתי. 16 שחקנים חדשים, מאמן חדש וגל ציפיות חדש. עכשיו, יש בהפועל מי שמוכן לפרק את הכול כדי להרוויח כמה שקלים ושוב לנסות להרכיב מהתחלה. זו תהיה טעות ענקית. הפועל תל אביב צריכה להבין את מקומה - קבוצה בבנייה, אבל קבוצת צמרת.
התהליך דווקא נכון. קחו את הציר של קליימן, גורדנה, ורמוט, זגורי, שכטר ודמארי, תוסיפו צעירים מבטיחים כמו ספורי, מלכה ופדידה וזרים קצת יותר משמעותיים וקיבלתם שלד טוב. מכירת חיסול בשלב כזה של העונה נטולת כל היגיון. גם כלכלי. הקבוצה הגדולה של אלי גוטמן נבנתה בתהליך איטי והגיעה לפיק אחרי כמה שנים ביחד. כשגוטמן עזב והכוכבים נמכרו, המועדון איבד את הדרך ונכנע לכאוס. עכשיו, על ההנהלה הנוכחית, זו שנחשבת כמי שהצילה את המועדון מטביב, מוטלת האחריות והחובה להחזיר את המועדון לתלם. והדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות התנהלות מקצוענית. שמירה על שקט במצבים קשים, מחשבה לטווח ארוך והגדרת מטרות ריאליות והדרגתיות. כמו למשל, הכרטיס לאירופה. ובדיוק בגלל זה, המשחקים מול בני סכנין והפועל באר שבע בשבועיים הקרובים הם החשובים ביותר העונה.
התחזית לשבת: במחזור הראשון המפגש בין הטוענת לכתר לקבוצה המתוסבכת שבקושי עברה בבקרה הסתיים ב-0:0 מפתיע. מי יופתע הפעם מתיקו?
שימו לב: סכנין ספגה רביעיות משתי המוליכות וחמישה שערים ביחד מול שאר 11 הקבוצות בליגת העל.
2: זה הזמן
הנה נתון שלא ממש יפתיע אתכם: בחמש העונות האחרונות בליגת העל לפחות אחת היורדות הייתה עולה חדשה. זה לא שונה בהרבה ממה שקורה באיטליה, ספרד או אנגליה. ההסבר די פשוט. עולה חדשה צריכה בדרך כלל שינוי מסיבי בסגל והשקעה כספית שהיא לא תמיד מוכנה לה. הבדלי הרמות גדולים ולכן "תקיעת יתד" בליגה הבכירה מצריכה משאבים. והנה נתון שאולי יפתיע אתכם: ב-10 השנים האחרונות רק שתי קבוצות שעלו ליגה הצליחו לשרוד ולא לשוב ללאומית: הפועל עכו ורמת השרון. מלבד ארבע הגדולות, אשדוד ובני יהודה, אין קבוצה בליגת העל שנמצאת בה יותר משש עונות רצופות. המסקנה: ליגת העל היא מועדון סגור ולא עסק לכל אחד. בניתם רע? לא פגעתם בזרים? מחלקת הנוער לא מתפקדת? כל התשובות נכונות? סופכם לרדת ללאומית.
מכבי נתניה רואה את עצמה ובצדק חברה במועדון הסגור. מבחינת ראשי המועדון, הישנים והחדשים, הירידה הייתה תקלה לא מחויבת המציאות. אז בקיץ הכניסו שם את היד לכיס, הביאו מאמן מליגת העל, שחקני רכש מליגת העל ובנו את הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של הליגה השנייה. קבוצה שסיימה סיבוב עם 80 אחוזי הצלחה, הפסד אחד ו-10 נקודות יתרון על פני המקום השלישי. בשנים האחרונות, שום עולה חדשה, גם כאלה שעשו זאת בקלות, לא התקרבה למספרים של נתניה. היתרון של נתניה על פני עולות מהעבר הוא שהפער המקצועי בינה לבין ליגת העל קטן יותר. ליהלומים יש שלד נהדר: לויטה, פינאס, עידו לוי, ערן לוי, מנשה, שריקי וקאיודה יכולים להוות פקטור משמעותי גם בליגה הבכירה. אבל כדי לצמצם את הפער עוד יותר, הליך הבנייה לשנה הבאה צריך להתחיל כבר בינואר ולאור המצב בטבלה אין סיבה שזה לא יקרה. יוסי מזרחי ירוויח אם יוותר על שחקנים שלא מתאימים בעיניו לליגת העל, יריץ צעירים מוכשרים וינסה להביא רכש עם מחשבה לעונה הבאה. כי ליגת העל המעורערת צריכה את נתניה חזקה כמה שיותר מהר.
