של נעליך: מריו באלוטלי שוב מרגיז את מילאן

לפני חודש, בלילה שאחרי החמצת הפנדל מול גנואה שעלתה למילאן בשתי נקודות ביתיות, צייץ מריו באלוטלי בטוויטר: “This is the end”, והוסיף סמיילי. החלוץ ידע היטב שהאמירה תעורר גל של שמועות והשערות מגוונות. האם התכוון לעזיבתו הקרובה, כפי שדווח בגאזטה דלו ספורט? האם רמז לפיטוריו המסתמנים של המאמן מסימיליאנו אלגרי? האם סתם צפה בסרט המפורסם, או אולי התכונן לפני כולם לציון יום הולדתו ה-70 של ג'ים מוריסון?

פתרון התעלומה הסתמן רק לאחרונה כאשר כתבת רכילות ידועה טענה כי מדובר בנושא אישי לחלוטין – זה היה הלילה בו נפרד באלוטלי מחברתו, הדוגמנית הבלגית פאני נגואשה בתום מערכת יחסים מתוקשרת שארכה כשנה. במקביל, מנהל הכוכב מערכה משפטית מורכבת מול אקסית אחרת, במסגרתה סירב לערוך בדיקת אבהות לילד שנולד לו, לכאורה. בקיצור, יש לבאלוטלי לא מעט צרות ועיסוקים מחוץ למגרש, וזה מסביר, לדעת האוהדים בסן סירו את חוסר היציבות שמאפיין אותו מאז תחילת העונה ואת מצבי הרוח הקיצונים שלו.

התפרצות הזעם על השופט בסיום ההפסד הצורם לנאפולי בספטמבר, בו החטיא את הפנדל הראשון בקריירה מול פפה ריינה, גרמה להשעייתו למשך שלושה משחקים, וכך הוא החמיץ את הקרב המסקרן מול יובנטוס שהסתיים אף הוא בהפסד, בשחזור ביזארי של התקרית בעונה שעברה – גם אז הוא ספג עונש השעיה אחרי שקילל את השופט אחרי המפגש מול פיורנטינה ולא זכה לשחק מול הגברת הזקנה, וגם אז זה נגמר ללא נקודות.

אלא שאז, ה-1:0 ההוא בטורינו היה ההפסד הבודד של מילאן בכל הסיבוב השני. מאז הגעתו של באלוטלי ממנצ'סטר סיטי בסוף ינואר, לא הפסידה מילאן באף משחק בו שותף. היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר בארץ המגף בין פברואר למאי, התגברה על פתיחת עונה אומללה והצליחה לעקוף בסופו של דבר את פיורנטינה בדרכה למקום השלישי ולהעפלה לצ'מפיונס ליג. הסקורר עצמו מצא את הרשת 12 פעמים ב-13 משחקים. הוא אמנם העלים לחלוטין את סטפן אל שעראווי, גיבור הסיבוב הראשון לפני שנה שלא הסתדר עם מעמדו החדש, אבל איש בצד האדום-שחור של מילאנו לא התלונן. החתמתו נחשבה להברקה של סילביו ברלוסקוני, שהבטיח וקיים. באולטלי היה סוג של מתנה נוצצת מהבעלים עבור הקהל. הוא לא הסתיר את אהדתו למילאן עוד כאשר שיחק בשורות היריבה העירונית אינטר ורב ללא הפסקה עם ז'וזה מוריניו. השידוך הזה נראה מופלא מכל הבחינות, והתוצאות עלו אפילו על הציפיות האופטימיות ביותר. ואולם, החגיגה היתה קצרה למדי.

ירח הדבש של באלוטלי עם מילאן הסתיים העונה, ופעמים רבות היה זה דווקא באלוטלי שנתפס כשעיר לעזאזל במצבה העגום של הקבוצה. היחסים עם תקשורת התדרדרו לשפל כאשר גאזטה דלו ספורט ניסה להציג אותו כתומך במאבק נגד המאפיה בדרום המדינה, וזכה להכחשה נחרצת בנושא בטוויטר של החלוץ. באוקטובר, לפני משחקה של איטליה מול ארמניה במוקדמות המונדיאל, דחף באלוטלי צלם עיתונות ושבר את המיקרופון. קשריו של באלוטלי עם העולם התחתון עלו לכותרות כבר לפני שנתיים כאשר נחשפה פגישתו עם אנשי מאפיה, והסערה החדשה הגיעה אפילו עד הפרלמנט, והפוליטיקאית רוזאריה קפאקיונה טענה: "במקרה הטוב, באלוטלי הוא אידיוט, ילד מפונק עם המון כסף שלא מסוגל להבדיל בין טוב לרע".

בעקבות כך, הוחלט במילאן להצמיד אליו קצין משטרה לשעבר על מנת לסייע לו להימנע מהסתבכויות מחוץ למגרש. זה לא ממש עזר למנוע איחורים לאימונים, ולפני חודש הגיעו המים עד נפש מבחינתו של כוכב העבר זבונימיר בובאן. "מדברים על באלוטלי הרבה יותר מדי. הוא בסך הכול היה שחקן ספסל בקבוצות אחרות, ואם היה משחק בתקופתי היה סוחב את התיקים של מרקו ואן באסטן, ג'ורג' וואה ואנדריי שבצ'נקו. אין לו מושג מה זה ללבוש חולצה של מילאן. פאולו מאלדיני ופרנקו בארזי היו נותנים לו סטירה אם היה מאחר לאימון", הצהיר הקרואטי. מאלדיני עצמו אמר כבר לפני חודשיים אחרי התקרית עם נאפולי: "את באלוטלי אי אפשר להבין".

לאורך כל הקריירה היה החלוץ בן ה-23 בלתי צפוי וחם מזג, אבל מול השער הוא גילה בדרך כלל קור רוח מופתי, וזו הסיבה למאזן המושלם שלו בביצוע הפנדלים. האמון העצמי הזה נסדק לאור ההחמצות האחרונות, ואחוז הדיוק של באלוטלי ירד בהשוואה לעונה שעברה. הוא עדיין נותן לפעמים משחקים גדולים, ורק לפני שבועיים הבקיע צמד נהדר לרשת ליבורנו והיה קרוב להשלים שלושער כאשר בעיטה אדירה שלו פגשה את המשקוף, אבל היציבות ממנו והלאה, ושישה הכיבושים עד כה לא מספקים אף אחד.

לצד זאת, יש לציין כי לבאלוטלי אחריות גדולה להישג היחיד של הרוסונרי העונה – היותם הנציגה האיטלקית היחידה בשמינית גמר ליגת האלופות. סופר מריו היה מצוין בניצחון על איינדהובן בפלייאוף, ולאחר מכן הכניע קבוצה הולנדית נוספת, אייאקס, בנסיבות ביזאריות. במחזור השני בשלב הבתים, אחרי שמילאן ספגה שער בדקה ה-90, הצליח באלוטלי לתפוס את הבלם שלו ברחבה, לגרור אותו לקרקע, ליפול בעצמו ולקבל שריקה הזויה לפנדל לטובתו. את הבעיטה הזו מ-11 מטרים הוא בעט פנימה, הביא נקודה בתיקו 1:1, ובסופו של דבר זו התוצאה שסייעה למילאן לסיים לפני הקבוצה של פרנק דה-בור בטבלה הסופית, אחרי תיקו מאופס עלוב למדי בשבוע שעבר.

מעללים מסוג זה אפיינו את באלוטלי תמיד, אבל לרוע מזלו הוא התמכר אליהם לחלוטין אחרי "ההצלחה" באמסטרדם ארנה. הניסיונות לתפוס בלמים ברחבה ואז לדרוש פנדל חוזרים על עצמם על בסיס שבועי, והם בלטו גם בתיקו 2:2 מול רומא ביום שני. זה לא עבד הפעם, ובאלוטלי העצבני המשיך להחמיץ. הוא דווקא רצה לשים את הכדור ברשת יותר מתמיד, לרגל חניכת נעליים יוצאות דופן.

חייבים להודות, יצירתיותו של באלוטלי לא יודעת גבול. הוא רוצה להפוך לשיחת היום בכל רגע נתון, וממציא דברים שאיש לא חשב עליהם לפניו. הכיתוב המפורסם Why always me? הופיעה הפעם על נעליו של הכוכב, לצד כותרות חיוביות אחרות שגרף במשך השנים, בעיקר אלה שפורסמו אחרי הצמד לרשת גרמניה בחצי גמר יורו 2012.

לכאורה, המטרה הייתה להשתיק את הביקורת ולהזכיר לכולם את הישגיו הגדולים בעבר, אבל באלוטלי, בניגוד לתדמיתו בחוגים מסוימים, רחוק מלהיות טיפש. הוא ידע בדיוק איזו תגובה יקבל, וזו הייתה מטרתו האמתית. בעוד מילאן מדשדשת במרחק עצום מהצמרת, וחייו האישיים עוברים תקופה קשה, רצה באלוטלי לעמוד מעל כולם באור הזרקורים. מובן שזה הצליח לו, וכל תרגיל מסוג זה תמיד יביא לתוצאה הרצויה מבחינתו. יש רק בעיה קטנה אחת – זו לא התוצאה הרצויה מבחינת הקבוצה. בניגוד לחודשים הראשונים של השנה, מילאן ובאלוטלי לא מושכים באותו כיוון, ועם כל שבוע שעובר השמועות על חזרה אפשרית לאנגליה נראות טיפה יותר רציניות.

כלפי חוץ, ברלוסקוני ממש לא מוכן לוותר עליו. בשבוע שעבר הוא אפילו זימן את באלוטלי לשיחה והמליץ לו, על תקן מומחה ענק, לשחק קרוב יותר לשער – דווקא אחרי שהצטיין מול ליבורנו בבעיטות מחוץ לרחבה. אבל אם הדרבי מול האקסית ביום ראשון יסתיים בפיאסקו, השנה שהחלה באופן כה חיובי מבחינת סופר מריו בסן סירו תיגמר רע מאוד. זה יהיה הסוף של 2013. האם זה גם הסוף של באלוטלי במילאן?

אם תפתחו את הראש, תפעילו את הדמיון ותסתכלו על הכל עם הרבה מאוד הומור וציניות, כמו שבאלוטלי נוהג לעשות, תוכלו לראות בשירו של מוריסון משפטים עם משמעות משעשעת חדשה. "אבוד ברומן", "אין כמו המערב", "האוטובוס הכחול קורא לנו"... צ'לסי?

הקדנציה בלברקוזן לפני שנתיים חשפה את חולשתו של רובין דוט. הוא מעולם לא היה מאמן אהוב בפרייבורג, אבל התוצאות הסופיות היו טובות יחסית, ובאייר הימרה עליו כיורשו של יופ היינקס כאשר השועל הוותיק פותה על ידי אולי הנס בדרכו להפוך את באיירן מינכן למה שהיא היום. דוט הבטיח הרבה, קיים מעט, הסתכסך עם כל מי שרק אפשר, שידר חולשה ופוטר לפני סיום העונה. רבים הרימו גבה כאשר ברמן בחרה דווקא בו כמחליפו של תומאס שאף המיתולוגי שעזב אחרי 14 שנה. הספקנים צדקו. ההגנה נותרה חדירה כמו שהיתה (37 שערי חובה ב-16 משחקים הם המאזן הגרוע בליגה), ואילו ההתקפה נחלשה, כך שברמן צועדת בדרכה הבטוחה לקרב תחתית, ואולי אף לירידה, עם ניצחון מקרי אחד ב-10 משחקים. אין כמו מפגש מול האקסית כדי להבהיר לדוט עד כמה מצבו חמור – או אולי זו בעצם הזדמנות לסיים בכל זאת את הסיבוב הראשון בטעם מתוק?

יש משהו אירוני בכך שליל הפכה להגנת ברזל דווקא אחרי מכירת המגן השמאלי המצטיין שלה ליריבה הפריזאית בקיץ. 15 מיליון יורו שילמה סן ז'רמן תמורת לוקה דין בן ה-20, שראה הרבה מאוד ספסל בבירה, בעוד חבריו לשעבר עוזרים לווינסנט אניימה לשבור שיאים. פאפ סוארה, שחזר מעונת ההשאלה בריימס עושה עבודה מופלאה באגף השמאלי. בשבועות האחרונים זכה דין בכל זאת לפתוח מספר פעמים בהרכב. האם יתן לו לורן בלאן הזדמנות לשחק מול האקסית? המארחת מקדימה את הטוענת החצופה בארבע נקודות, וניצחון ביתי יגנוז את שאיפות האליפות של רנה ז'יראר, אבל בינתיים עדיין מותר לו לחלום בגדול.

המשחקים של סטנדרד זכורים בשבועות האחרונים בעיקר בגלל היצרים הלוהטים. אלימות מוגזמת מצד שחקני ליאז' ב-0:5 על לירסה לוותה בקרב מכוער נגד לובן, וגם הדרבי מול גנק לא היה רגוע במיוחד. נגד אנדרלכט זה דרבי מסוג אחר, וההיסטוריה יודעת הרבה מאוד כרטיסים אדומים במפגשים בין השתיים. לכולם עדיין זכורים מאוד שני האדומים שספג אקסל ויטסל בהיותו שחקן סטנדרד, כולל על ריסוק רגלו של מרצין ואסילבסקי. בפברואר האחרון זה נגמר עם שלושה מורחקים, והמפגש הראשון של גיא לוזון עם נציגת הבירה לפני חודשיים הסתיים גם כן עם שלושה אדומים – שניים לשחקניו ואחד למאמן עצמו. הפעם, כאשר הפער בין הקבוצות צומק לארבע נקודות בלבד, זה עלול להיות המשחק הפרוע ביותר בבלגיה העונה, גם אם לא פשוט לשבור את "השיאים" הקודמים.