פוטבול: בדרך לאנדזון

אם נערוך סקר בין אוהדי הקבוצות לאחר המחזור האחרון, מעטים כנראה יענו בחיוב לשאלה לגבי מצב הרוח שלהם וההרגשה לקראת משחקי הפלייאוף הקרובים. אוהדי סיאטל הם אולי היחידים שיכולים לקום ולומר שהם מרגיש די טוב, במיוחד לאחר שכתשו את הג'איינטס בניו יורק ביום ראשון. מה עם השאר? לא בטוח.

האם אוהדי דנבר באמת לא חוששים ממפגש פלייאוף נוסף מול בולטימור ובמיוחד מול הבועט הטוב בליגה, ג'סטין טאקר? האם אוהדי סינסינטי וניו אורלינס יודעים שהם בבעיה גדולה כי הקבוצות שלהם כנראה ישחקו בחוץ? האם אוהדי אינדיאנפוליס בכלל יודעים על איזו רגל תקום הקבוצה שלהם בבוקר? האם אוהדי הפטריוטס ראו שוב עד כמה החיים קשים בלי גרונקובסקי, במיוחד בדקות הסיום באזור הרד-זון? ומה עם אוהדי האיגלס, שצפו בקבוצה שלהם חוטפת 48 נקודות ממינסוטה נטולת אדריאן פיטרסון? ואוהדי קנזס סיטי, שלא שכחו את סדרת ההפסדים מול הברונקוס והצ'ארג'רס? ואלה של קרוליינה וסן פרנסיסקו, שלא יודעים עד כמה ההגנה שלהם באמת יכולה לסחוב את הקבוצה בפלייאוף? ומעל כולם, אוהדי דאלאס.

אוהדי הקאובויס ראו במחצית הראשונה את טוני רומו מפרק את הסקנדרי של הפאקרס עם 250 יארד, אבל יותר מכל היה זה דימרקו מארי, אליו להגנת הפאקרס לא הייתה תשובה בזמן שהוא רשם 93 יארדים על הקרקע וטאצ'דאון ב-11 נשיאות לפני ההפסקה. בנוסף, הקאובויס הצליחו לעשות משהו שלא ראינו הרבה מהם העונה ומנעו מהיריבה לשים נקודות על הלוח, מה שנתן להם 23 נקודות יתרון במחצית. הדבר האלמנטרי לעשות במצב כזה הוא לנסות להשאיר את ההתקפה על המגרש כמה שיותר במחצית השנייה, במטרה לאכול את השעון ומתוך חשש שההגנה תחזור ליכולת שלה מהמחזור הקודם, בו לא הצליחה להשיג אפילו פאנט אחד. מה עשו הקאובויס אתם תוהים? 23 מסירות ורק שבע ריצות במחצית השנייה. גרין ביי מנגד, מסרה רק 22 פעמים באותו חצי, פחות מדאלאס וכשהיא בפיגור גדול!

באותה מחצית שנייה הגנת הקאובויס הזכירה לנו שמדובר בהגנה הגרועה בליגה והרשתה בארבעת הדרייבים הראשונים של הפאקרס נקודות, מה שהביא אותנו למהלך עליו אמריקה כולה מדברת כרגע. ביתרון חמש לדאלאס, עם 2:58 לסיום, בדאון שני, חזרו המארחים מפסק זמן אחריו סוף כל סוף החליט צוות האימון על מהלך ריצה. רומו קרא את מערך ההגנה של הפאקרס והחליט לשנות על הדשא את הקריאה מריצה למסירה. על הנייר זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות, כי הגנת האורזים הציגה מערך שנועד למנוע ריצה של מארי מצד ימין והקוורטרבק של דאלאס זיהה שטח פנוי למיילס אוסטין במצב של אחד-על-אחד מול מגן הפינה סם שילדס.

כמו שאפשר לראות בתמונה, קליי מת'יוס נותר חופשי לאחר שכל קו ההתקפה של דאלאס התכונן לריצה ימינה. למרות זאת, רומו הצליח באתלטיות אדירה להשתחרר מהלחץ של שחקן ההגנה של גרין ביי, מה שהשאיר את מיילס אוסטין בדיוק איפה שרומו רצה שיהיה. כעת, כל שנותר לקוורטרבק זה לשים את הכדור בידיים של התופס שלו ומשם, אין מי שיעצור את אוסטין כל הדרך לאנדזון. אבל המסירה... אוי המסירה... רומו מסר לידיים, אבל אלא של שילדס, מאחורי אוסטין. חטיפה.

באותו רגע אוהדי דאלאס ראו שחור בעיניים. המאזן של רומו בדצמבר ריחף באוויר ואפילו פרשן "פוקס ספורט" וקוורטרבק העבר של הקבוצה טרוי אייקמן לא הצליח להישאר רגוע בשידור ושאל: "אתה צוחק עלי?". רומו הספיק להיחטף פעם נוספת עד לסיום (מה שהעלה את מאזנו לשבע חטיפות במצב יתרון של פוזשן אחד או שוויון ברבע הרביעי מאז 2006), אך בפעם הזו לקח התופס קול ביזלי את האחריות על עצמו והודה שהוא רץ למקום הלא נכון. ההפסד הכל כך אופייני של הקאובויס בעידן טוני רומו גרם לכך שהקבוצה לא ניצלה את ההפסד של האיגלס כדי לעלות למקום הראשון בבית. דאלאס שוב תצטרך לעבור שבוע עם התקשורת הסוערת, שתרצה דם עקב התצוגה הנוראית במחצית השנייה.

לאחר המשחק כבר אפשר היה להרגיש את המתח אצל אנשי הקאובויס, כאשר דז בריאנט ירד סוער לחדר ההלבשה דקה וחצי לסיום המשחק. המאמן ג'ייסון גארט לא ממש הגן על הקוורטרבק שלו לאחר המהלך המדובר: "הרעיון היה לרוץ עם הכדור כדי שהם יצטרכו להשתמש בשעון. זה היה מהלך ריצה, שטוני זרק בו". היה מוזר לשמוע את גארט מדבר ככה, אבל אולי העובדה שהוא מרגיש את הכסא שלו מתנדנד גרמה לו שלא להגן הפעם על הקוורטרבק שלו, בניגוד למקרי עבר.

אוהדי הקאובויס שוב נותרו מתוסכלים ואת האצבע המאשימה שלהם הם יכולים להפנות לשלושה כיוונים: צוות האימון בראשות גארט, רומו שמסר לשתי חטיפות בשלוש הדקות האחרונות או ההגנה, שגם השבוע לא הצליחה לגרום להתקפה לבעוט פאנט ושוב גרמה למאט פלין להראות כמו קוורטרבק לגיטימי בליגה. אם שואלים את מאמן העבר ופרשן ESPN הרם אדוארדס על מי נופלת האשמה במשחק הזה, הוא מכוון קודם כל לגארט: "האפשרות הראשונה היא להגן על ההגנה הנזילה. יש שם עשרה שרבררים שלא מצליחים לתקן את זה כרגע וזה ימשיך לנזול עד סוף העונה. אתה יודע שאתה חייב להגן עליהם כדי לנצח את המשחק הזה במטרה לעלות לפלייאוף, אז אתה חייב לרוץ עם הכדור. אתה מוסר בשביל לשים נקודות על הלוח, אתה רץ בשביל לנצח וכאשר שאתה מאבד את הכיוון הזה, אתה גם מאבד את המשחק". בהנחה שגם האיגלס וגם הקאובויס ינצחו השבוע, מישהו באמת מוכן לשים כסף על ניצחון של הקאובויס במפגש עם פילדלפיה במחזור הסיום, שיכריע את תמונת הפלייאוף ב-NFC מזרח? ההרגשה כרגע היא שהסוף ידוע מראש ומישהו, בין אם יהיה זה גארט, רומו או ההגנה, ימצאו דרך חדשה לשבור את הלב לאוהדי דאלאס, גם העונה.

כמו שזה נשמע מצחיק שמינסוטה רשמה 48 נקודות ללא אדריאן פיטרסון, ככה זה יכול להישמע מצחיק שדווקא בשבוע בו ג'מאל צ'ארלס תפס ארבע מסירות לטאצ'דאון אנחנו מכריזים עליו כרץ האחורי הטוב ביותר בתולדות קנזס סיטי. בשש עונות במועדון, צ'ארלס רושם דברים שאף רץ אחורי של הצ'יפס לא רשם, כולל הרצים האחרונים בזכרוננו, פריסט הולמס ולארי ג'ונסון, שעדיין נמצאים לפניו ברשימת היארדים של המועדון בכל הזמנים. אז למה אנחנו מעניקים לצ'ארלס את התואר הזה כבר עכשיו?

בין היתר, כי הוא הרץ האחורי היחיד בתולדות המועדון עם ארבע עונות מעל 1,000 יארד וכדי לעבור את שני הרצים הנ"ל חסרים לו רק 350 יארד, דבר שיכול לקרות אפילו העונה. בנוסף, צ'ארלס מוביל את רשימת כל הזמנים של ה-NFL ביארדים פר נשיאה עם 5.6 יארדים והעונה הוא גם מוביל את הליגה בטאצ'דאונים, עם 18 כאלה (11 בריצה ו-7 בתפיסה). "הוא הבחירה שלי", השיב לאחר הניצחון על אוקלנד מאמן הקבוצה אנדי ריד על השאלה האם צ'ארלס צריך לזכות בתואר ה-MVP. יכול להיות שריד קצת משוחד, אבל התצוגה המרשימה של צ'ארלס מול הריידרס בהחלט העלתה את המנייה שלו גבוה במירוץ לתואר שחקן השנה.

נכון לרגע זה ישנו קונצנזוס לגבי בחירתו של פייטון מאנינג ל-MVP וצריך לקרות משהו בלתי צפוי כדי שצ'ארלס ייקח את התואר הזה. כנראה שגם שלושה טאצ'דאונים נוספים באוויר, שיהפכו אותו לראשון אי פעם עם עשרה טאצ'דאונים לפחות בתפיסה ובריצה באותה עונה, לא יעזרו, אבל הוא בדרך לספרי ההיסטוריה. צ'ארלס, בחירת סיבוב שלישי מאוניברסיטת טקסס, התאמן שם עם מחלקת האתלטיקה ורץ 100 מטר ב-10.18 שניות, תוצאה שהייתה מכניסה אותו לנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה היום. בלתי ניתן לעצירה.

גם אם תואר ה-MVP לא ינחת בקנזס סיטי העונה, הצ'יפס יכולים להתעודד מהשבועיים האחרונים, בהם הקבוצה התפוצצה התקפית כמו שלא ראינו אותה עושה קודם לכן העונה. במחצית הראשונה של העונה כל ההצלחה של הצ'יפס נבנתה על ההגנה וכעת היא לפתע רושמת 50 נקודות במשחק. מלבד צ'ארלס, שסיים את שני המחזורים האחרונים עם שבעה טאצ'דאונים במאזנו, גם להגנות של וושינגטון ואוקלנד יש חלק נכבד במספר הגבוה הזה. רוב הסיכויים הם שהצ'יפס יסיימו במקום החמישי ב-AFC וכבר בשבועיים הקרובים הם פוגשים יריבות פלייאוף פוטנציאליות בדמות אינדיאנפוליס וסן דייגו, מה שנותן להם הזדמנות נהדרת להראות שהשיפור בהתקפה לא היה מקרי והחלומות על ניצחון פלייאוף ראשון מזה 20 שנה עדיין קיימים.

כל כך משוגע ה-NFC צפון עד שדטרויט עלולה למצוא את עצמה מגיעה לשבוע האחרון של העונה ללא שום סיכוי לפלייאוף, זאת למרות שהקוורטרבק הפותח שלה הוא היחיד מבין שלוש היריבות לבית שהיה כשיר לכל אורך העונה. ההפסד של הליונס במאנדיי נייט לרייבנס שם את המפתחות של הבית הזה בידיים של שיקגו וגרין ביי ואם שתיהן תנצחנה השבוע, הברס את פילדלפיה והפאקרס את פיטסבורג, הן תפגשנה לקרב ישיר על הבית במחזור הסיום.

הדרך בה דטרויט איבדה גובה בחמשת השבועות האחרונים מאוד מטרידה כיוון שמדובר בקבוצה עם המון כישרון, שנופלת מדי שנה בדברים הקטנים. בשבוע 11 הליונס היו במאזן 3:6 והובילו את הבית, אך מאז הם הפסידו ארבעה משחקים מתוך חמישה תוך שהם מפילים יותר מסירות, מוסרים ליותר חטיפות ומאבדים את הכדור יותר פעמים מכל קבוצה אחרת בליגה בפרק הזמן הזה. מול בולטימור, הליונס איבדו שלושה כדורים וזה היה המשחק החמישי ברציפות בו הם מאבדים שלושה כדורים לפחות. לא פלא שהם הפסידו לבועט.

מילים טובות מגיעות למיאמי, שניצחה את ניו אינגלנד בפעם הראשונה אחרי שמונה משחקים. גם אם הם לא יעלו לפלייאוף, הדולפינס לפחות הבטיחו עונה ראשונה מאז 2008 שלא תסתיים במאזן שלילי ועל הדרך השיגו ניצחון מוראלי חשוב למועדון.

ואם כבר הזכרנו את ג'סטין טאקר, אנחנו חייבים לציין את המספרים המדהימים שלו. הבועט של בולטימור אחראי ל-130 נקודות מתוך ה-296 של הרייבנס העונה. רק בועט אחד, ניק פולק מניו יורק ג'טס, אחראי כרגע לאחוז גבוה יותר של נקודות עבור קבוצתו. ברצף ארבעת הניצחונות האחרונים של האלופה, שהחזירו אותה למירוץ הפלייאוף, הרגל הימנית של טאקר סיפקה 50 מתוך 88 הנקודות (57%). אם זה לא מספיק, הוא גם לא החטיא שער שדה כבר 33 ניסיונות ברצף.

בולטימור יכולה להבטיח מקום בפלייאוף ביום ראשון עם ניצחון על ניו אינגלנד לצד הפסדים של מיאמי לבפאלו ושל סן דייגו לאוקלנד. היא אפילו יכולה לקחת את הבית אם תנצח את שני המשחקים האחרונים שלה. רק תחשבו עד כמה המשפט האחרון היה נראה הזוי בתחילת נובמבר.