איך נפלו ענקים: העונה החלשה של ניו יורק ג'איינטס

דני לרדו, אוהד ניו יורק ג'איינטס, רואה את הקבוצה שלו מתפרקת ממחזור למחזור ובטוח שיש לכך המון גורמים, אבל שניים מהם עיקריים: קו ההתקפה, והראש של איליי מאנינג

דני לרדו

אם הג'איינטס היו, למשל, סוס מירוץ, חולה ומותש, מזמן היה קם מישהו ומבצע את פעולת הירייה בראש. האמת היא שזה בערך מה שמייחלים כרגע אוהדי הקבוצה שמישהו יעשה לה, אחרי עוד עונה שהלכה לשום מקום וכמו שהיא נראית, חבל בכלל שהחלה.

זיכרון הזכייה בסופרבול, רק לפני שנתיים, כבר נראה מעומעם, ממש כמו הזיכרון אתו מתעוררים בבוקר אחרי חלום. זוכרים חלקים, פיסות ואחרי שעה-שעתיים גם זה לא נשאר. זה מה שנשאר מהזכייה ההיא. זיכרון מעומעם ודהוי, מהול בגעגוע לימים בהם הקבוצה הייתה תחרותית, יותר מכל דבר אחר.

עוד בוואלה! NEWS

העור משתנה? יש לזה הסבר, וגם פתרון ממש פשוט ומצוין

לכתבה המלאה
כמה רחוק זה נראה היום. איליי מאנינג וטום קופלין בסופרבול לפני שלוש שנים (צילום: רויטרס)

הרבה מים עברו בהדסון מאז, וחלק ניכר מהקבוצה האלופה ההיא כבר לא בג'איינטס. אלה שכן נמצאים הם שחקנים כמו כריס סני ודייויד דיל, פעם עמודי התווך של קו ההתקפה וכיום כבר הרבה מעבר לשיא וצריכים לחשוב על פרישה. גם ג'סטין טאק, למרות פריחתו במחזורים האחרונים, הוא לא מה שהיה פעם וספק אם יחזור. האקים ניקס ו-וויקטור קרוז, שעוד ניגע בהם בהמשך, לא מפסיקים לעזור לשחקני הקבוצה עם צבע החולצה הלא נכונה וכמובן, איליי מאנינג, שנראה כאילו הוא משחק פוטבול בטעות העונה ואיזה חייזר השתלט לו על הגוף.

לא בכדי הסקירה נפתחת עם המצב העגום בקו ההתקפה. יש הרבה אשמים במצב הלא נעים, בלשון המעטה, אליו נקלעה הקבוצה. החל מהג'נרל מנג'ר ג'רי ריס, דרך המאמן טום קופלין ומתאם ההתקפה קווין גילבריד ועד לאחרון השחקנים. מדובר בכישלון, לא רק ברמת השחקן או העמדה/החולייה. הכישלון הוא טוטאלי וכלל מערכתי, אבל נראה שאין עמדה אחרת על המגרש בה הנפילה בולטת העונה. אפשר לדבר על איליי ו-25 האיבודים שלו עד מחר, אפשר לדון במשחק הריצה שמבייש את העבר המפואר של המועדון, אפשר גם לעסוק בניקס, שעד לפני עונה נחשב לאחד התופסים הבכירים בליגה ועכשיו נראה כמו עגבניה רקובה שזרוקה על המדרכה אחרי יום בשוק או בשותפו חובב הסלסה קרוז, שבשביל למצוא את הריקוד האחרון שלו צריך לפתוח יומן. ובכל פעם שנראה שלא יכול להיות גרוע יותר, ההתקפה מוצאת דרך לעשות את זה גרוע יותר.

כבר לא רוקד סלסה. קרוז (צילום: AP, Peter Morgan)

פוטבול הוא משחק מאוד בסיסי. שלוט בקווי ההתנגשות בעזרת קו ההתקפה וקו ההגנה והרי לך יסודות טובים לנצח משחקים. הצד ההגנתי של הג'איינטס בהחלט עושה עבודה טובה והמשחקים בהם הקבוצה ספגה נקודות רבות בתחילת העונה נבעו בעיקר מהתקפה אנמית שלא הצליחה לשמור על הכדור וכאן אנו מגיעים ללב הבעיה, קו ההתקפה, שלא מסוגל לייצר חורים לריצה ולא להגן על הקוורטרבק שלו. לא משנה מי עומד מאחוריו, כמו שקו ההתקפה הזה נראה כרגע, אף קוורטרבק לא היה מצליח, בטח כאשר הקו לא מצליח להחזיק את החסימות אפילו לשלוש שניות. במשחק ההפסד 23:0 לסיאטל אמש (ראשון), שחקני הסיהוקס הגיעו למאנינג במהירות מסחררת, מוטיב שחוזר על עצמו לאורך מרבית העונה. אז מה הפלא שאיליי חווה את אחת העונות הכי גרועות שנראו בשנים האחרונות ב-NFL כולו? גם חוסר ההתאמה למצב הקיים וההתעקשות של גילברייד על דרכי עבר לא ממש תורמות או עוזרות לאיליי ולהתקפה.

לא משנה כמה טוב הקוורטרבק שלך ולא משנה כמה אתה מאמין בתוכנית המשחק אם השחקנים האמונים על ביצוע המשימה נכשלים פעם אחר פעם אחר פעם. לפעמים הכישלון הוא אישי של שחקן כזה או אחר, אך מרבית הפעמים מדובר בכשל מערכתי של שחקנים חסרי מוטיבציה ואמונה וגרוע מכך, חסרי יכולת.

אבל רע ככל שיהיה איליי, הוא צריך להראות אמוציות. האח הגדול פייטון יורד לשחקן כזה או אחר לנשמה אם הוא לא עמד בציפיות ועשה שטות שגורמת לקבוצה להיראות רע. איליי לא יכול להיות רע, הוא רק נראה כמי שמקבל את גזר הדין. איליי הטוב, זה של עונות האליפות, ספג בסן פרנסיסקו חבטות שגם שק אגרוף של מייק טייסון לא היה עומד בהן וקם מהקרשים כדי לנצח. נראה שגם איליי חסר חשק ורק רוצה לסיים את העונה הזו, אבל הוא חייב להראות קצת רוע, להתפוצץ על איזה שחקן או שניים על הקווים. זה יעשה פלאים לכולם. איליי תמיד היה מכונת איבודים ותמיד יהיה כזו, אבל בעבר, על כל איבוד מזעזע הוא סיפק רגעים טובים וכל עוד היה איזון, כמו אצל הקוורטרבקים הגדולים, הכול נסלח ונשכח. אבל לא עוד.

שום אמוציות. איליי בפעולה אופיינית העונה (צילום: AP, Bill costroun)

ספק אם קופלין יפוטר או יפרוש. יש להניח שהוא והצוות יחזרו במלואם עם שינויים מזעריים בעונה הבאה. אז מאיפה תבוא הישועה? מתקרת השכר, השוק החופשי והדראפט. בפגרה הקרובה, סופסוף יהיה כסף ולא מעט. בערך 40 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, אותם אפשר להשקיע כדי לשפר את המוצר שנקרא התקפת ניו יורק ג'איינטס. עם כמה מהלכים פשוטים בפגרה ולנוכח המצב השורר בליגה בכלל, ב-NFC ובבית המזרח בפרט, אפשר בקלות יחסית להחזיר את הכחולים לרמה נאותה, שתאפשר להם אולי להיות רלוונטיים בעונה הבאה. ממש כמו טיפול השורש שהוענק לקו ההגנה, קו ההתקפה צריך חריש עמוק ומהפכה במהלך הפגרה. עוד חלק מפגרה מנצחת הוא פשוט לספק את הסחורה דרך הדראפט, שם לשם שינוי תהיה לג'איינטס בחירה גבוהה יחסית, כנראה טופ 10. לאחר כמעט עשור של בחירות בחלק האמצעי או התחתון של הדראפט, הג'איינטס יזכו לבחירה נאותה על עונה נפלאה.

ריס חייב פגרה מוצלחת, כמו זו בה הביא ארני אקורסי בבת אחת את קארים מקנזי, הליינבקר פירס וכמובן פלקסיקו בורס, פגרה שהיוותה את עמוד התווך לריצה לאליפות של 2007. זה בדיוק מה שצריך לקרות גם הפעם. הליינבקר כבר הגיע בטרייד עם קרוליינה על ביסון, תופסים מוכשרים יש, לפחות על הנייר ורק נותר לטפל בשתי בעיות עיקריות: קו ההתקפה והראש של מאנינג.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully