המשחק ביום שני האחרון בטדי היה גמור כבר אחרי 66 שניות. על הדשא מכבי ת"א עשתה את מה שהיא עושה בשיטתיות כבר שנה וחצי והשתיקה עוד מוקד התנגדות בזמן שביציע למעלה מ-6,000 אוהדים שלה לא הפסיקו לשיר ולזוז בגלל הקור. ביציע אחר, באותו המגרש, באותה השעה, ישב לו ג'ק אנגלידיס. כשמצלמת הערוץ הראשון התמקדה בו הוא בדיוק הניד את מבטו לאורך המגרש. לא בטוח במה הוא התמקד, אבל מותר לשער שבשלב מסוים חלפה בראשו מחשבה אחת - מתי לנו יהיה אצטדיון כזה?
לפני כשנה התפרסמו בפער של כשלושה שבועות שני ראיונות מרתקים עם אנגלידיס. זה לא שהאיש הפך למפציץ כותרות בין לילה, אבל מראש לא היה מדובר בעוד בליל ציטוטים עבש אלא בראיונות לעיתונים כלכליים (גלובס וכלכליסט). ראיונות שהוציאו לאור את המודל העסקי שגולדהאר מתכנן למכבי. אנגלידיס דיבר שם על הכול - שיווק, מנויים, קשר עם הקהל, ספונסרים, המבנה הארגוני של המועדון והימים שאחרי קרויף. והוא דיבר גם על אצטדיון. "מועדון כמו מכבי ראוי לאצטדיון משלו. בלומפילד מיוחד, אבל נוכל למלא מתקנים גדולים יותר", הוא אמר. ובעונה בה המגרש הביתי של האלופה הוא סולד אאוט בכל משחק, קשה להתווכח.
גם בימי הקפיטליזם והשוק החופשי, אצטדיונים בבעלות פרטית הם מודל פחות נפוץ משנהוג לחשוב. באנגליה התופעה רווחת מאוד, בטח בפרמיירליג שם כמעט לכל הקבוצות מתקן משלהן. בספרד ובגרמניה הגדולות משחקות לרוב במגרש משלהן (ברצלונה, ריאל מדריד, ולנסיה, אתלטיקו מדריד, סביליה, באיירן מינכן, דורטמונד, שאלקה, המבורג), אבל באיטליה למשל, יובנטוס היא היחידה שמחזיקה באצטדיון. שאר הקבוצות הן דיירות במתקנים ששייכים רוב הזמן לעיריות (סן סירו) או לגופים אחרים (האולימפיקו ברומא שייך לוועד האולימפי האיטלקי). ויש לכך סיבה. קל להבין מדוע אצטדיון פרטי הוא שאיפה של כל בעלים ואוהד, אבל הדרך לשם מייגעת ויקרה. אוהו, כמה יקרה.
***
הדברים שאמר אנגלידיס, ואת זה חשוב לציין, לא היו רק מן הפה ולחוץ. בכל הנוגע לבית חדש, אין אופציה שבמכבי לא בדקו. אין אבן שלא הפכו. כמו לא מעט מומחים בתחום, גם שם מבינים היום שהמכשול המרכזי שייתקלו בו עוד לפני עלויות ההקמה הוא השגת הקרקע. 93 אחוזים מקרקעות המדינה נמצאות בניהול רשות מקרקעי ישראל. בתל אביב המצב שונה כיוון שמדובר בעיר ותיקה עם אחוז קרקעות מוניציפלי גבוה (בבעלות העירייה, ולא המדינה). ועדיין, הקושי מהותי. "אתה לא יכול לתקוע כאן קיסם באדמה בלי היתר מהעירייה", אמר בעבר ניצן הורוביץ. ולמגרש מהסגנון שגולדהאר מפנטז עליו לא יספיק קיסם. אולי 70-80 דונם וקיסם.
"אני לא יודע מה הונו של מיטש ומהן כוונותיו, אבל אם יחליט להשקיע ולבנות אצטדיון, אני הראשון שיברך על כך", אומר ניר פרצלינה, אדם שעל הקילומטראז' שלו בתחום מתקני הספורט אין צורך להרחיב, "המודל הפרטי, כמודל, יכול לעבוד, אבל כדי לבנות אצטדיון צריך שטח מאוד גדול של קרקע, וקרקע היא דבר יקר כאן. אני לא רואה מצב בו מנהל מקרקעי ישראל ימכור ליזם פרטי קרקע של עשרות דונמים במרכזי ערים במקום לבנות מגדלים. וגם אם מדובר בקרקע מוניציפלית, זה לא שחולדאי יכול לקום בבוקר, לסמן 80 דונם ולתת אותם לגולדהאר. זה לא עובד ככה. זו מדינת חוק. יש צורך במכרז תקין שייעד מראש את השטח לבניית אצטדיון".
וכאן טמון לו עוד מכשול. אפילו כמה מכשולים. קודם כל, מי הבטיח לגולדהאר שבמקרה של מכרז פתוח לא יצוצו גורמים פרטיים אחרים, קשורים או לא לעולם הספורט, שיראו כאן צ'אנס עסקי וינסו לקבל את השטח ואת הפרויקט? בנוסף, ברמה הציבורית-תדמיתית-מוסרית, מי החליט שלמכבי יותר דחוף לקבל אצטדיון חדש מאשר, נאמר, בני יהודה? ולא פחות מעניין איזה אינטרס יש לעירייה להקים אצטדיון נוסף בעיר, כאשר היא מקבלת מגולדהאר דמי שימוש של כמה מאות אלפי שקלים לשנה עבור בלומפילד?
לאלון סולר, מחזיק תיק הספורט בעיריית תל אביב, תשובה ברורה: "אני לא רואה שום ניגוד אינטרסים. האינטרס שלנו הוא שיהיו כמה שיותר מתקני ספורט, כמה שיותר פעילות ספורט, וכמה שיותר שירות לציבור שרוצה לראות ספורט", הוא מבהיר, "אני חושב שמשהו כמו הקצאת קרקע יכול להיות הגיוני, כל עוד זה נעשה עבור כל אגודה עירונית שמוכנה להשקיע וכל עוד היא מבינה שהיא זו שתישא בעלות ההקמה. עד כה, לא קיבלתי ולא שמעתי פניה ממכבי בנושא אצטדיון חדש, אבל צריך להבין שמי שייזום את המתקן יצטרך לשלם עליו. זו השקעה מאסיבית, ואני לא בטוח שאנשים מבינים עד כמה".
וסולר צודק. צודק מאוד. ולא רק הוא. חלק ניכר מן המרואיינים לכתבה הזו חזרו על המנטרה לפיה כשייחשף גולדהאר לעלויות ולמספרים המדויקים והסופיים, גם הוא יבין עד כמה מדובר בפרויקט מסובך ולא מתגמל. נניח שהקרקע הושגה. עלויות ההקמה למתקן שמכבי מפנטזת עליו יכולות להגיע גם ל-600 מיליון שקלים, אבל העסק לא מסתיים שם. בלא מעט מובנים הוא רק מתחיל. אם מישהו חושב שברגע שיש מגרש רק טור ההכנסות מדבר, שיחשוב שנית.
"להשיג קרקע זה אפשרי, גם להכניס יד לכיס ולהרים אצטדיון, אבל מה לגבי עלויות האחזקה השוטפות?", תוהה גורם המתמחה בתחום, "מדובר בסכום שיכול להגיע ל-10 מיליון שקלים בשנה, והפן המסחרי לא יכול לכסות הכל. כמות המנויים אמנם תעלה, אבל הכסף לא הולך רק לאצטדיון. מה לגבי חיזוק הקבוצה, שיווק, פרסום? ומה יקרה בעונה בה מכבי תפסיד והקהל יפסיק לבוא בהמוניו? כמעט בלתי אפשרי שאצטדיון פרטי יחזיק את עצמו כלכלית. לא המצאנו כלום, רק שיתוף פעולה עם עירייה יכול לעבוד".
***
במכבי, כבר אמרנו, מכירים את החומר. לפני כשלושה שבועות, כמעט שנה בדיוק לאחר הראיונות שהציתו מלכתחילה את דמיון הקהל הצהוב, אנגלידיס התייחס שוב לסוגיית האצטדיון. הפעם הנימה הייתה שונה. "בהחלט הגיוני שיהיה לנו אצטדיון חדש, אבל לא נוכל לעשות זאת לבדנו ונצטרך פרטנר לדרך הזאת", הוא הבהיר. למקרה שתהיתם על איזה פרטנר מדובר, הוסיף: "אני מקווה שעיריית תל אביב תעשה מה שדרוש ותעבוד קשה בעניין. ראוי שבעיר יהיה אצטדיון מהשורה הראשונה". המסר ברור. למרות רינוני עבר על מעבר לעיר אחרת, האופציה המועדפת, או פשוט הריאלית, עבור מכבי היא הישארות בבלומפילד. אבל לא בבלומפילד במתכונתו הנוכחית, אלא בכזה שישופץ ויהפוך מאצטדיון נהדר אך ישן, לנהדר, מודרני, ויותר יעיל כלכלית.
לפרסום תכנית המתאר של 'בלומפילד החדש' ימים לפני הבחירות המקומיות האחרונות היה ריח פוליטי בעייתי. אבל בחלק ניכר מן הפרטים יש מן האמת. אם לשפוט על פיהם, האצטדיון ביפו יכול להפוך לחללית עם קיבולת של 25,000 צופים. זה נראה מבטיח. וזה גם יותר חסכוני לעירייה ולציבור מאשר, נאמר, בניית אצטדיון עירוני חדש מאפס. כשסולר נשאל האם ייתכן שהמסר העדכני מאנגלידיס נועד לזרז את השיפוץ, הוא עונה: "לא יודע, אבל אני יכול לומר שברמה האישית אותי לא צריך לדחוק לזה. זה אחד הדברים שאני הכי רוצה בעצמי. שיפוץ בלומפילד הוא לא חלום, אלא משהו שאני לא רואה סיכוי שלא יתממש. יש היום עילה הגיונית להגדיל את הקיבולת. ככל שזה תלוי בי, אנסה שזה יקרה כמה שיותר מהר. אפילו במיידי".
אז הכיוון, כך נראה, הוא בלומפילד משופץ שיוגדל למימדים הנכונים והמתאימים. הגיוני, מקובל. אבל אנחנו חיים בישראל. מה אם השיפוץ יתעכב, יידחה או פשוט לא יהיה לרוחה של מכבי? מה אם כולנו בכל זאת לא מעריכים נכון את השאיפות של גולדהאר למתקן משלו? ישנה עוד ספקולציה פרועה, אבל מעניינת. פרצלינה מסביר: "מיטש יכול לבוא לעירייה ולומר לה 'יודעים מה? תנו לי את בלומפילד. אני אגדיל אותו, אשפץ אותו, אעשה כל מה שצריך לפי תכניות שנעשה יחד. אני גם אתפעל אותו'. יכול להיות שהעירייה תאמר לו: 'אין שום בעיה. יש רק תנאי אחד פשוט - אתה מתחייב לי בהסכם שהקבוצות העירוניות הנוספות משחקות באצטדיון הזה".
ההיגיון הפנימי ברור - העירייה חוסכת כ-150-250 מיליון שקל על שיפוץ בלומפילד ולא צריכה לתחזק אותו עוד, וגולדהאר "קונה" אצטדיון חדיש במחיר שיפוצו בלבד. הוא אמנם ייאלץ לתפעלו, וזה תיק כבד, אבל כזה שהיה נופל עליו בכל אצטדיון פרטי. בנוסף, יוכל להרוויח מעריכת כנסים ומופעים במקום, כל זמן שישמור על החובה הציבורית לשרת את היריבות העירוניות עבור דמי שכירות. הקונספט מובן? מעולה. עכשיו שיקום מי שמצליח לדמיין סיטואציה בה הפועל ת"א משלמת למכבי על שימוש באצטדיון.
***
ייתכן מאוד שהשאלה האמיתית בתוך כל החזון שיש או אין למכבי - אולי בחזון שהיה לה וקצת הלך לאיבוד בסבך הביורוקרטי - היא אחרת: כיצד מיטש גולדהאר רוצה להיזכר כאן? כן, מדובר באיש עסקים נפלא ומחושב שלא בעניין של להמשיך להפסיד כסף לטווח הארוך. ומצד שני, מי שראה אותו מציג את הוריו לעשרות אלפי אוהדים בכיכר ומתמסר לאהבת הקהל, מבין שמכבי היא יותר מעסק עבורו. עם סבלנות ועיקשות, את מירוץ המכשולים הביורוקרטי הסיזיפי הוא יוכל לבסוף לצלוח. השאלה היא כמה הוא באמת רוצה.