בדרך לאנדזון: גרונק עמוק

לקחו ממנה את ארון הרננדז, ווס וולקר, דני וודהד, בנג'רוויס גרין אליס ווינס ווילפורק ועדיין, ניו אינגלנד פטריוטס מצליחה למצוא דרכים לנצח משחקים. למה? כי בכל זאת מדובר בביל בליצ'יק וטום בריידי, שניים מהטובים ביותר בתפקידים שלהם בליגה ואסור אף פעם להספיד אותם. כמובן שמדובר באבסורד כאשר הפטריוטס הגיעו למצב בו הם יורדים למחצית ללא נקודות במשחק ביתי מול קליבלנד ורק טאצ'דאון שלושים שניות לסיום של בריידי לאמנדולה נתן להם את הניצחון, אבל העונה ראינו את ניו אינגלנד כבר ארבע פעמים בדרך הבטוחה להפסד, עד שבריידי החליט אחרת מול הסיינטס, הטקסאנס הברונקוס והבראונס. הפטריוטס בקלות היו יכולים למצוא את עצמם במאזן זהה לזה של הדולפינס ערב המשחק בין הקבוצות, אך האופי שהקבוצה הראתה העונה שם אותה בפלייאוף, עונה חמישית ברציפות.

הבעיה תגיע כאשר בפלייאוף הקבוצה תהיה ללא הנשק ההתקפי הכי מוכשר שלה, רוב גרונקובסקי, שקרע את הרצועה בברך במשחק מול קליבלנד וגמר את העונה. הטייט אנד המפלצתי הוא חלק כל כך חשוב בהתקפת הקבוצה, שקשה לראות איך היא תתמודד בלעדיו מול הקבוצות הבכירות של ה-AFC. יסלח לנו ג'ימי גרהאם, אבל גרונק הוא השחקן הטוב ביותר בליגה בתפקידו כאשר הוא כשיר. הטייט אנד של הפטריוטס, כמו גם גראהם, טוני גונזאלס ואנטוניו גייטס הם בעצם פאוור פורוורדים מעולם הכדורסל שמשחקים פוטבול, דבר שיוצר מצב בו הם בלתי ניתנים לשמירה עקב השילוב המדהים בין הפיזיות לאתלטיות, שילוב שלא קיים בהרבה עמדות אחרות במשחק. "אני לא יודע אם אפשר להחליף שחקן כזה", הודה מתאם ההתקפה של ניו אינגלנד, ג'וש מקדניאלס והוסיף שהעובדה שהוא חסר לקבוצה בעבר לא ממש עוזרת לקראת ההכנה המשחקים הבאים.

את המהלכים המדהימים של גרונק כבר ראינו בארבע השנים שלו בליגה, והמספרים מוכיחים בבירור את הקושי של הפטריוטס לשים נקודות על הלוח כאשר הוא לא על המגרש. את העונה הקבוצה פתחה ללא גרונקובסקי בששת המשחקים הראשונים והיא הייתה במקום ה-22 בליגה בנקודות למשחק. לאחר שגרונק חזר, ניו אינגלנד קפצה למקום השני בליגה בנקודות למשחק. בנוסף, גרונק שיפר משמעותית את אחוזי היעילות ברד-זון, כמות היארדים באוויר והדאונים הראשונים.

זו העונה השלישית ברציפות בה גרונק סובל מפציעות שגורמות לו להפסיד משחקים והניתוח שיעבור השבוע יהיה השישי שלו מאז נובמבר 2012.

חוץ מגרונקובסקי, ראינו ביום ראשון גם את הרוקי המוכשר של אריזונה, טיירון מאת'יו, נכנע לאותה פציעת ACL אכזרית. בסך הכול, 41 שחקנים העונה סבלו מפציעה כזו, עלייה משמעותית לעומת 32 השחקנים שסבלו מפציעה דומה לכל אורך העונה שעברה ו-25 השחקנים מלפני שנתיים. בניגוד לפציעה של מאת'יו, זו של גרונקובסקי נגרמה עקב תיקול נמוך של שחקן קליבלנד, טי ג'יי וורד, שהלך היישר אל תוך הברך של הטייט אנד. קולות מסביב לליגה לא מאשימים את וורד בכניסה מלוכלכת, עקב החוקים האוסרים על כניסה לחלק העליון של הגוף וגם העובדה שאין למעשה דרך אחרת לעצור את גרונקובסקי, כי כמו שראינו לפני שבוע ביוסטון, גם כאשר שני שחקנים טיפסו על הגב שלו זה לא עזר. הליגה כרגע נמצאת בפרדוקס בין הכניסות לאזור הראש, הגורמות אולי נזק לטווח הרחוק אל מול הכניסות לברכיים, שבטווח המיידי יכולות להרוס עונה שלמה לשחקן, בעוד הטכנולוגיה המדעית והרפואית המתקדמת תעזור לו להתאושש בהמשך.

בזמן שניו אינגלנד מאבדת את הטייט אנד שלה, בולטימור קיבלה השבוע בחזרה את דניס פיטה במשחק נגד מינסוטה. הטאצ'דאון של ג'ו פלאקו לפיטה היה זה שהתחיל את שתי הדקות המשוגעות בסיום המשחק, בהן היתרון עבר בין הקבוצות חמש פעמים. בתחילת העונה, ג'ון הארבו הכריז על פיטה כפצוע לכל העונה, אבל הטייט אנד הפתיע את כולם וחזר מוקדם מהצפוי ואף סיים כתופס המוביל של הקבוצה ביום ראשון, עם שש תפיסות ל-48 יארד. בדומה למקרה של הפטריוטס עם גרונקובסקי, גם פיטה יכול לשפר משמעותית את אחוזי היעילות של הרייבנס ברד-זון. בשבוע שעבר עסקנו בג'סטין טאקר, שהציל את הקבוצה ממבוכה אחרי שהרייבנס רשמו טאצ'דאון בודד בשמונה כניסות לאנדזון במשך שני משחקים רצופים וכאן נכנס פיטה לתמונה, לאחר שפלאקו השלים 75 אחוז מהמסירות שלו לטייט אנד ברד-זון מול הווייקינגס. האלופה ניצחה שלושה משחקים ברציפות ואנחנו בדרך לשחזור של מפגש הפלייאוף בין דנבר לבולטימור, שהציג לנו סיום משוגע ודרמטי כמעט כמו המשחק מול מינסוטה.

השיגעון בבולטימור היה רק חלק מהטירוף של דקות הסיום, שאפיין את סדרת המשחקים הראשונה של יום ראשון. בפילדלפיה ראינו את מזחלת השלג האנושית, לשון מקוי, שרץ ל-217 יארד והציל את האיגלס מהפסד ביתי לדטרויט, אחרי שפילדלפיה לא הצליחה לשים נקודות על הלוח במחצית הראשונה. אותו הפסד של הליונס, לצד הניצחון של גרין ביי על אטלנטה, כנראה הכניסו מוטיבציה נוספת בשיקגו והיא התפוצצה במאנדיי נייט על הגנת דאלאס האומללה.

הקוורטרבק המחליף של הברס, ג'וש מקאון, עושה פלאים בעוד ג'יי קאטלר מתאושש מפציעה. בעוד גרין ביי התקשתה למצוא מחליף לארון רוג'רס, הרי שמקאון לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, סטייל קורט וורנר או טום בריידי. ה-QBR שלו, 85.7, הוא הגבוה ביותר בליגה (כן, יותר מזה של פייטון מאנינג) וארבעת הטאצ'דאונים ביום שני העלו את מאזנו ל-23 העונה, מול איבוד בודד. "אני מבין שג'יי הוא השחקן הפותח והקבוצה בנויה סביבו", אמר מקאון אתמול ומאמן הקבוצה, מארק טרשטמן, הוסיף שקאטלר הוא הקוורטרבק הפותח של שיקגו ושהוא יחזור לתפקיד ברגע שיהיה כשיר במאת האחוזים.

נדיר לראות את הברס שמים 45 נקודות על הלוח ללא עזרה מההגנה או מדווין הסטר וזה מספר על הכיוון החדש של המועדון תחת טרשטמן. שיקגו לא בעטה אפילו פאנט אחד מול דאלאס (פעם שנייה העונה שזה קורה לקבוצה נגד הקאובויס) והיא רשמה חמש נקודות בממוצע לדרייב, המספר הגבוה ביותר העונה. ברנדון מארשל ואלשון ג'פרי נראים כיום כצמד התופסים הטוב בליגה, אבל למרות כל המחמאות, חייבים לציין שלהגנה של דאלאס היה חלק מרכזי בתצוגה ההתקפית הנהדרת של הדובים.

שיקגו היא הקבוצה הרביעית העונה שרושמת ארבע מסירות לטאצ'דאונים על הגנת הקאובויס, דבר שלא קרה אפילו פעם אחת ל-17 קבוצות אחרות בליגה. מקאון הצטרף לאחים מאנינג ולדרו בריס, שרשמו יותר מ-40 נקודות נגד דאלאס ובנוסף, ההגנה של הטקסאנים, שסופגת 426.8 יארדים למשחק, קרובה מאוד לשבור את השיא השלילי שרשמה הגנת ניו אורלינס בעונה שעברה (440.1 יארדים למשחק). אם נוסיף לכך את העובדה שבדצמבר טוני רומו מחזיק במאזן 16:11 לאורך הקריירה והקאובויס תמיד מוצאים דרכים חדשות להפסיד בחודש הזה, נראה שהמירוץ לראשות הבית ייקבע בשבוע האחרון נגד פילדלפיה, בדיוק כמו בעונה שעברה מול וושינגטון, אז רומו זרק לשלוש חטיפות.

כאילו שחסרו מהלכים משוגעים במחזור האחרון, אנטוניו בראון מפיטסבורג היה רחוק סנטימטרים מלרשום את המהלך הגדול מכולם, אבל קצה רגלו נגעה בקו החוץ בדרך לטאצ'דאון ניצחון על מיאמי כאשר השעון הראה אפס שניות. מעניין שרק לפני שבוע ראינו את מייק טומלין מבצע צעד תימני ומונע מג'קובי ג'ונס טאצ'דאון בהחזרת פאנט. קארמה איז א ביץ'.

פיליפ ריוורס נותן את אחת העונות הטובות בקריירה שלו ולמרות זאת, סן דייגו לא תהיה בפלייאוף. יש משהו שעדיין לא התחבר במאת האחוזים, וספק אם אי פעם אכן יתחבר ויגרום לסן דייגו להיות קבוצה מנצחת ולריוורס להיות קוורטרבק עלית ללא כל ספקות. הקוורטרבק של הצ'ארג'רס מוביל את הליגה באחוזי השלמה (70.3%) והוא רביעי מבין כל הקווטרבקים ביארדים עם 3,883. מי שנהנה הכי הרבה מהיכולת שלו העונה הוא התופס מאוניברסיטת קליפורניה, קינן אלן.

הרוקי, שנבחר בסיבוב השלישי של הדראפט האחרון, תפס ביום ראשון את הטאצ'דאון החמישי שלו העונה והציל את ההתקפה של הצ'ארג'רס אחרי הפציעה של דנאריו אלכסנדר, שקרע את ה-ACL שבוע לפני פתיחת העונה. אלן רחוק 92 יארד מקו ה-1,000, מה ששם אותו גבוה מאוד ברשימת המועמדים לתואר הרוקי ההתקפי של העונה. הוא שבר את שיא המועדון לתפיסות של רוקי עם 61, שתיים יותר מלדניאן תומלינסון. בנוסף, אף תופס רוקי אחר לא מתקרב למספרים הנהדרים של אלן וכל אחד משבעת התופסים שנלקחו לפניו בדראפט עוד לא עבר את קו ה-700 יארד מלבד בחירת הסיבוב הראשון של יוסטון, דיאנדרה הופקינס.

הקרב על תואר רוקי ההתקפה של העונה יהיה בין אלן, אדי לייסי וג'ובאני ברנרד. הרץ האחורי של גרין ביי מוביל כרגע במירוץ הזה בזכות 887 היארדים שלו על הקרקע והעובדה שהוא רץ אחורי שמצליח בפאקרס, דבר כמותו לא ראינו כבר מספר שנים. החזרה, אם וכאשר, של ארון רוג'רס, יכולה לעזור דווקא לאלן, כי לייסי יקבל פחות כדורים. אבל בין אם יזכה בתואר או לא, בסן דייגו צריכים להיות אופטימיים, כי הם זכו בתופס העתיד שלהם.

מזל טוב לאד ריד, שניצח לראשונה העונה משחק ומזל טוב לקבוצה הראשונה שמבטיחה את אליפות הבית שלה, אינדיאנפוליס קולטס, שלקחה את ה-AFC דרום למרות שהפסידה ולמרות שהיא מחזיקה בהפרש נקודות של מינוס שלוש.

וושינגטון ויוסטון, שהיו בפלייאוף בעונה שעברה, הן שתי הקבוצות הכי מביכות בליגה העונה. ההפסד של הטקסאנס לג'קסונוויל ביום חמישי היה הסוף של גארי קוביאק כמאמן הקבוצה, אבל בבירה המצב מסובך עוד יותר מאחורי הקלעים מאשר על כר הדשא וזה למרות שהקבוצה הרשתה 38 נקודות (!) לקנזס סיטי כבר במחצית הראשונה בדרך לעוד השפלה.

בבוקר המשחק, ב-ESPN פורסמה ידיעה לפיה המתח בין המאמן מייק שנאהאן לבעלים דניאל סניידר הוביל לכמעט פיצוץ עוד בעונה שעברה. שנאהאן כבר ארז את הציוד שלו מהמשרד והיה מוכן ללכת הביתה מספר ימים לפני משחק הפלייאוף מול סיאטל, אבל החליט בסוף להישאר. התוצאה: המאמן איבד את אמון השחקנים ואחרי ההצלחה וההייפ של העונה שעברה, העונה הנוכחית הפכה לסיוט אחד גדול לאוהדי הרדסקינס המסכנים.

בדומה לדרך הניהול של ג'רי ג'ונס, סניידר מואשם בכך שהוא מעורב יותר מדי בנעשה על המגרש ומקבל לא פעם החלטות בהתלהבות המאפיינת אוהד ולא איש עסקים המחזיק בעסק השווה 1.7 מילארד דולר. מריבות דומות לא נשמעות בין מאמן לבעלים בארגונים כמו הפטריוטס, הג'איינטס, הניינרס וכו'. הקרע בין סניידר לשנאהאן חייב את הקוורטרבק רוברט גריפין השלישי לבחור צד והוא הבין מי יישאר בוושינגטון לטווח הארוך והחל מערכת יחסים קרובה עם סניידר, מה שהעמיק את הקרע בין המאמן לבעלים עוד יותר.

גורמים בצד של RG3 האשימו את המאמן בהדלפות לתקשורת, ונראה ששנאהאן עושה הכול כדי לקבל מכתב פיטורים, לקחת את שבע מיליון הדולרים שחייבים לו ולשבת בשקט בבית. השבוע הוא החליט שגריפין יישב על הספסל עד לסוף העונה וקירק קאזינס יקבל את תפקיד הפותח. בניגוד לבעלים של יוסטון, סניידר אוהב לשחק משחקים ולא מתכוון לפטר את שנאהאן כרגע, למרות שהוא מחזיק בעונה חיובית אחת בארבע עונות בבירה. במשחק הילדים בין שנאהאן לסניידר אין מנצחים ולמרות העונה הרעה של הקבוצה, הרדסקינס לא יכולים לנצל זאת לבחירת דראפט גבוהה, זכר לטרייד עם סנט לואיס על בחירת הדראפט של גריפין. מה שנשאר זה לפטר את שנאהאן, ולהתחיל מחדש.