1. לפני כשנתיים הכריזו בוועד האולימפי הישראלי שכדוריד הגברים הוא אחד משני ענפי ספורט קבוצתיים שיזכו להעדפה, מכיוון שיש בו פוטנציאל להצלחות גם בזירה הגדולה ביותר. זה אומר שהוקם פרויקט מיוחד לטיפוח נבחרת ישראל בכדוריד, שחקני הנבחרת מקיימים אימונים על בסיס שבועי גם כשהם לא במהלך קמפיין, וגם הובא לכאן מאמן מחו"ל. הכול טוב ויפה, מה גם שאין מהנבחרת ציפיות להשיג תוצאות מיידיות אלא לבנות בסיס איתן בצורה יעילה לקראת העתיד.
זה יפה שהכדוריד הישראלי מקבל כבוד גם מהוועד האולימפי וגם ממשרד הספורט. מצד שני, חבל לגלות שמאמן הנבחרת הלאומית לא יכול להשתמש בכל השחקנים שהוא חפץ בהם, גם אם הם נחשבים לישראלים. טונדיי עבדול ראשיד הניגרי הוא שחקנה של מכבי קרית מוצקין ובתור מקשר עם זריקות עוצמתיות הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה. הוא נמצא כאן כבר יותר מחמש שנים ובנוסף לקריירת כדוריד גם הצליח למצוא כאן כלה ערביה. לפני שנה וחצי הוא התחתן עם ערביה-ישראלית מחיפה וכבר אז פרסמו באיגוד הכדוריד הודעה לפיה עבדול ראשיד עשוי לשחק בנבחרת ישראל. ההודעה הזאת היתה חפוזה מדי, מאחר ובאיגוד לא לקחו בחשבון שמי שמתחתן עם ישראלית זוכה תחילה למעמד של תושב ארעי עם תעודת זהות כתומה, והוא צריך לעבור סוג של "תקופת צינון" כדי להוכיח למשרד הפנים שהוא באמת רוצה לחיות כאן ולא לנצל את המדינה.
באיגוד הכדוריד קיוו שהסטטוס של עבדול ראשיד ישתנה תוך שנה, אבל עברה כבר שנה וחצי והניגרי ממוצקין אמר לנו השבוע: "הפגישה הבאה שלי במשרד הפנים תהיה רק באפריל-מאי, ואז נדע איך נמשך התהליך". הבעיה היא שמאמן הנבחרת דרגאן ג'וקיץ' מעוניין בעבדול ראשיד כבר עכשיו. למען האמת, הוא כבר זימן אותו לאימוני הנבחרת מתוך תקווה שמשהו יזוז, אבל קשה להאמין שהמקשר המוכשר בן ה-27 יוכל לשחק בארבעת המשחקים של הנבחרת במוקדמות אליפות העולם בחודש הבא.
בסיפור הזה אי אפשר לבוא בטענות למשרד הפנים, שבסך הכול נזהר מאנשים שבאמת מנסים לנצל את המדינה ולא חסרים כאלה. מצד שני, לא חסרים מקרים יוצאים מן הכלל בכדורגל ובכדורסל, והשאלה היא אם נעשו כל הניסיונות האפשריים לגרום לעבדול ראשיד ללבוש את מדי הנבחרת, משהו שהוא מאוד רוצה לעשות.
קחו למשל את רוברטו קולאוטי, שהתחתן עם עלווית שטראוס בדצמבר 2005 ושיחק עם נבחרת ישראל כבר בספטמבר 2006. בכדורסל, ג'יימי ארנולד התחתן עם אשתו איריס בארצות הברית, ארבע שנים לפני שקיבל את תעודת הזהות הכחולה, אבל בפועל הוא לא גר בישראל יותר משנה עד שקיבל את תעודת הזהות. שלא נדבר על שלושה מחמשת נציגיה של ישראל במשחקי החורף האולימפיים הקרבים, שקשה למצוא קשר אמיתי בינם לבין מדינת ישראל.
בשורה התחתונה, כמו שכדורסלני נבחרת מקבלים תעודת זהות בהליך מזורז, וכפי ששחקני כדורגל זוכים לאישורים מיוחדים, אולי מדינת ישראל הייתה יכולה לעזור גם לנבחרת כדוריד ושחקן מוכשר ונאמן שרוצה לעזור ולהוכיח שהוא לא רוצה לנצל את המדינה, רק לתרום לה.
2. אם כבר מדברים על ענפים מועדפים, זה הזמן להתייחס לענף שמעולם לא זכה לתעדוף וזהו הסיוף. במשחקים האולימפיים לונדון 2012 הענף הזה הגיע לשפל משום שישראל לא הצליחה לשלוח שום נציג למשחקים. מי שהיה קרוב לזה הוא מאור חטואל, אחיה הצעיר של דלילה ובנו של המאמן המיתולוגי חיים.
בקיץ האחרון מאור חטואל היה רחוק בקרב אחד מהעפלה ללונדון 2012 והפסיד. כשהוא בן 26 ומשלב סיוף עם לימודי מדעי המחשב וביולוגיה ועבודה כמאמן, כבר היו הרהורי פרישה. אבל אחרי שהוא ניקה את הראש מהקמפיין שהסתיים בכישלון, חטואל החליט שהוא הולך על קמפיין נוסף עם הפנים למשחקי ריו 2016. הקמפיין הזה נפתח בהצלחה בסוף השבוע האחרון, כשהוא זכה במדליית הזהב בתחרות מסבב גביע העולם בלונדון. "בעקרון זו הייתה אמורה להיות תחרות רגועה, אבל הרבה סייפים החליטו להשתתף בה", סיפר חטואל בשיחה מלונדון.
יהיה מעניין לעקוב אחרי חטואל, שהוא הסייף הישראלי הבכיר כיום, בתחרות הבאה שתתקיים בסוף ינואר בפריז ושאותה הוא מכנה "הרולאן גארוס של הסיוף". אבל לפני זה חשוב להבהיר דבר אחד. אמנם מדובר בספורטאי שלא הצליח לקבוע קריטריון אולימפי בקיץ האחרון, אך מצד שני זה סייף שניצח כל יריב מהצמרת האולימפית שמולו הוא התמודד, זה ספורטאי שמגיע ממשפחה שכולה סיוף כך שיש לו מעטפת מקצועית נדירה שאחרים יכולים רק לחלום עליה. אולי זו הסיבה שסייפים רבים התייאשו מהדרך הכל כך קשה.
שימו לב לנתונים הבאים - הסיוף הישראלי פספס לאחרונה לא מעט כשרונות. נועם מילס (ארד באליפות אירופה) פרשה לטובת לימודים גבוהים, דנה סטרלניקוב (אלופת עולם לקדטיות) החליטה לפרוש מסיבותיה שלה וסייפת מוכשרת נוספת, אלונה קומרוב (אלופת עולם נוספת לקדטיות), חזרה עם הוריה לרוסיה וכנראה שתייצג את הנבחרת הלאומית שם. אז לצד כל האכזבות בסיוף הישראלי יש כאלה שלא מתכוונים לוותר, מאור חטואל הוא אחד מהם וגם כשהוא נשאל לגבי אחותו שהתחרתה בבייג'ינג 2008, הוא טוען שהיא עוד לא אמרה את המילה האחרונה: "דלילה כרגע בחופשת לידה, אבל היא בסייף כבר כל כך הרבה שנים ואני מקווה שהיא תחזור לזה, אפילו להתחרות".
