הנה חלק קטן מאירועי העשור האחרון: התפיסה של טיירי עם עזרה מהקסדה, ווס וולקר שומט מסירה שקלט בערך 8,976 פעמים בעבר ומעביר את הכדור, מאריו מנינגהאם תופס כדור כמעט בלתי אפשרי, השתחלות לפלייאוף בצירוף התרחשויות בלתי סבירות בעליל, ניצחונות חוץ הרואיים על קבוצות טובות מהם בהרבה, ועוד ועוד. כל אלו יצרו את התחושה שאיכשהו, בסוף, במשחק האחרון, ברבע הרביעי בדקה האחרונה של העונה, המזל והווינריות יהיו שמה בשביל הג'איינטס.
זה גם הווייב שכולם מדברים עליו בשבוע האחרון. אחרי פתיחת עונה מזעזעת בדמות שישה הפסדים רצופים, שאלות ושמועות על פיטורי מאמן, הג'איינטס ניצחו ארבעה משחקים ברציפות, והעובדה שאף אחת מהקבוצות בבית לא מצליחה לברוח לאחרות השאירה אותם חזק במירוץ. אף קבוצה בהיסטוריה של הפוטבול לא עלתה לפלייאוף אחרי פתיחה של 6:0 והתחושה במדולנדס לפני המשחק מול דאלאס היא שאם יש קבוצה שיכולה לעשות את הבלתי אפשרי, זו ניו יורק ג'איינטס.
הקרנבל מתחיל כבר בתחנת הרכבת: האוהדים של הג'איינטס מתחזקים תדמית של אלופים ואל תבלבלו אותם עם מאזנים ושטויות, יש להם את איליי וכלום לא מעניין. אותם אנשים, שחודש מתחילת העונה התלבטו כמה קונטיינרים של שקיות נייר להזמין, מחכים עכשיו בתחנת הרכבת עם בירות פתוחות (ב-2 בצהריים, כמובן) בצעקות לטס גו ג'איינטס ובדיחות על ההגנה המפוררת של דאלאס, שמרשה כמעט 26 נקודות למשחק ומספר לא הגיוני של 440 יארד (אחרונה בליגה). כל הדרך המובילה מהרכבת מלאה בבאנרים וחסויות לקראת הסופרבול הקרוב שיתקיים, כמובן, במטלייף סטדיום, האצטדיון של הג'איינטס והג'טס, מכונת השיווק המשומנת של הליגה מנצלת את העובדה שלג'איינטס יש פתאום סיכוי לקחת חלק בסופרבול ביתי ומפציצה בכל 20 מטר של אחד מהספונסרים\מכירת מרנצ'נדייז\ מתחמי אוהדים ועוד.
אמנם רק נובמבר, אבל ביציאה מהרכבת מקבלים מכת קור מקפיא סינוסים לפרצוף, ואפשר רק לדמיין את האוהדים שיגיעו לפסטיבל הסופרבול השנתי שאמור להיערך לא רק במגרש הפתוח, אלא גם ברחובות הקפואים של התפוח הגדול. האייפון מראה מינוס 4 שמרגיש כמו מינוס 10 ורק המחשבה על להעביר כמה שעות בקור הזה גורמת להיפותרמיה. אני נכנס למעלית ובנונשלנטיות מוחלטת, עם כובע בייסבול על הראש, נכנס האיש והג'מבוטרון ג'רי ג'ונס. את הדממה במעלית אפשר היה לחתוך במסך 500 אינץ', בכל זאת, משחק של מומנטום.
המשחק מתחיל עם שני המאפיינים של שתי הקבוצות: טוני רומו זורק אינטרספשן (אמנם לא רבע רביעי, אבל היי, כמה פעמים שמעתם רומו זורק אינטרספשן?)ומיד אחרי זה ההגנה (המפוררת כאמור) של דאלאס מחזירה עוד איבוד של ניו יורק לטאצ'דאון. במחצית הראשונה הג'איינטס לא מצליחים לעשות כלום בהתקפה נגד ההגנה החלשה בליגה והקהל, שכולו קופץ במקום כדי להתחמם, מתחיל לאבד סבלנות אחרי טאצ'דאון משולב של רומו וג'ייסון וויטן. המגרש נשאר מיותם במחצית, בלי הופעות, בלי מעודדות והאוהדים לא יודעים אם לברוח למנהרות מתחת ליציעים (רוח מקפיאה שחוזרת מהקירות) או להישאר במגרש (רוח מקפיאה סתם כך). טום קופלין הוא הזוכה השבועי בפרס על שם אנדי ריד, כשהוא מנסה צ'אלנג' על דגל שנזרק אחרי עבירה על טוני רומו. לשופט לוקח שלוש שניות להסביר לו שהוא לא יכול לזרוק דגל, ורומו מוצא את וויטן לטאצ'דאון השני לו במשחק. ההגנה המושמצת של דאלאס דואגת לשמור על התדמית ולתת למאיירס לקום אחרי תפיסה ולרוץ לטאצ'דאון ששווה מקום ראשון ב- C'mon Man של ESPN.
כל האגדות על הרבע הרביעי מתגשמות ו-4:45 לסיום הג'איינטס מצליחים בניסיון להמיר וסוגרים פער של 15 נק'. האוהדים בכל המפלסים על הרגליים, השחקנים קופצים על המגרש ומטריפים אותם ועכשיו הכול על הכתפיים של טוני רומו, ה "רומוקוסטר". בתא העיתונאים יש בטים על מי יחטוף אותו בדרך לניצחון של הג'איינטס והשוואת המאזן של הקבוצות, אבל רומו מצעיד את הקאובויס במורד המגרש כמו גדול וככל הנראה מסיים את העונה של הג'איינטס באופן סופי. בשנייה שאחרי הבעיטה המנצחת של דן ביילי המצלמה מתמקדת בשני פרצופים: הפרצוף המחייך של רומו, שאחרי כל ההשמצות עשה את העבודה בדרייב האחרון, ובפרצוף של טום קופלין, כאילו אומרת: זה האשם, וזה כנראה האיש שישלם את המחיר על העונה המאכזבת של הג'איינטס. שתי אליפויות או לא, הקהל איבד את הסבלנות וכנראה שגם ההנהלה.
קופלין התלונן רבות על השופטים בסיום, אבל גם הוא יודע את העובדה הפשוטה: הקבוצה שלו לא טובה מספיק. איליי סיים משחק חלש עם 174 יארד בטיפה יותר מ50% וויקטור קרוז סיים את המשחק עם שתי תפיסות בלבד ל27- יארד. לראשונה מזה הרבה זמן ניו יורק מסיימת משחק עם יותר יארדים בריצה מאשר באוויר. הג'איינטס, שתמיד נראה שיכולים לחולל עוד נס אחד אחרון, נראים ונשמעים מיואשים וככל הנראה כבר חושבים על העונה הבאה. העיר ניו יורק, שמארחת לראשונה סופרבול, סביר להניח שלא תזכה לנציגה משלה, אבל אולי תזכה לפחות לנציגות ממשפחת מאנינג.
אבל הסיפור הגדול באמת הוא דאלאס. הקאובויס חוזרים לשוויון מאזנים עם האיגלס ויפגשו אותם המחזור האחרון של העונה הסדירה. הקאובויס ורומו נשארים אי של חוסר יציבות, שכנראה נובע מלוח משחקים קשה שהתבטאו בהפסדים לסיינטס, ברונקוס צ'יפס וליונס. עד לסיום העונה מצפים להם משחקים נוחים יחסית נגד אוקלנד, שיקגו וושינגטון וכמובן האיגלס במחזור האחרון. דאלאס, שוב, מחזיקה את גורלה בידה, ואם תנצח עד הסוף תעלה לפלייאוף לראשונה מאז 2010.
בדרך חזרה ג'רי ג'ונס לא נכנס איתי למעלית. אני מרשה לעצמי רק לנחש שכשהוא עשה את זה, דממה לא הייתה שם.