"מכבי היתה חזקה קודם ותמשיך כך בעתיד", אמר יו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי ביום חמישי בתגובה לפרסום ב"ספורט הארץ" על מכירת המניות של עלית וקובי אלכסנדר. דייויד פדרמן ניסה לומר שהעסקים כרגיל ואין שום זעזוע. אבל במונחים של מכבי ת"א, הפרישה של רוב בעלי המניות בקבוצה מהווה רעידת אדמה וממשיכה את קו אי האמון בדרך הניהול הנוכחית, אותו קו שסימן נדב הנפלד בדברי פרישתו.
רק לפני שנה ושלושה חודשים היתה מכבי על האוורסט. כמעט עשרת אלפים איש מלווים אותה לפאריס, גביע הסופרוליג, מאות אלפים נוהים לכיכר ורווח תפעולי של חצי מיליון דולר שגם הפועל ת"א בעונה מזהירה בגביע אופ"א לא היתה יכולה להציג. ופתאום, קיץ אחד אחר כך, קמים חמישה בעלי הון במועדון ולא מעוניינים להיות חלק מהנהלתו של גוף הספורט המצליח ביותר במדינה בכל הזמנים, מסמנים את אחד המפצים הגדולים בתולדות המועדון.
כדי להגיע לסיבות שהובילו להיפרדות, צריך להרחיק עד ה-9 בנובמבר 1998. רוני שאטן, איש עסקים מצליח וחבר קרוב של פיני גרשון ושמעון מזרחי, מסדר פגישה בבית קפה ברחוב אבן גבירול 61 בתל אביב ומושיב ליד שולחן הרכב בלתי אפשרי אז: הנהלת מחלקת הכדורסל, מזרחי, פדרמן ופנאן, ידיד המחלקה אריה פיינגולד ואויב המחלקה אז, פיני גרשון. שאטן הצליח לגרום למזרחי לקבל החלטה נטולת אמוציות ולפתוח את הדרך לשיחזור ההצלחה של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. מרגע שגרשון הגיע, שאטן הגביר את פעילותו במועדון. כיבה שריפות כשצריך וגייס את חבריו בעלי ההון, כמו אודי אנג'ל ואחרים, כדי להשתלב בקבוצת המשקיעים שנבנתה.
ואז הגיעה "פרשת המוקה" (הניסיון הלא מוצלח של גרשון לקבוע מידת אינטליגנציה על פי פיגמנטים). מכבי לחצה על גרשון להישאר גם אחרי פיצוץ הפרשה, אבל דייויד פדרמן, לטענת גורם במועדון, הראה לו את הדרך החוצה. "פדרמן לא אוהב אנשים חזקים ועצמאיים כמו גרשון, ופיני הוא לא אחד שרוקד לפי החליל של מישהו. אבל מילא לגרום לגרשון לעזוב, הפרידה מהמאמן המצליח היתה מבישה. לא גביע, אפילו לא פיסלון קטן למי שהחזיר את הקבוצה לימיה הגדולים", הוסיף אותו גורם. גם רוני שאטן נפגע מכך, אומר אותו גורם, והחליט לזוז הצידה.
הקש הסופי היה ישיבה ביתית בצהרי יום בחודש ספטמבר, בה הוחלט להחזיר את נייט האפמן. ספירת קולות לא היתה שם, אבל חלק נכבד התנגד. שאטן ועמו שאר חבריו, שלא מעט פעמים נילוו אל הקבוצה במשחקי החוץ, הדירו את רגליהם גם מחלק ממשחקי הבית. זו היתה תחילת המפולת.
גרשון, לעומת זאת, המשיך לעזור לבלאט ולקבוצה. אחד המקורבים אף סיפר על תידרוך טקטי מפורט שהעביר גרשון ערב משחק השיא בוויטוריה.
שורת החלטות מוזרות
"החזרתו של האפמן היתה המשך לשורת החלטות מוזרות. מה פתאום מביאים עוזר מאמן (צ'ארלס בארטון) מדנמרק, 'מולדת הכדורסל', במקום לקחת עוזר ישראלי טוב יותר. אחרי זה בא הסיפור של האפמן, שגרם לדמורליזציה חברתית. זה מה שקורה כאשר אתה מציב בעמדת המאמן אדם חסר ניסיון, שמעוניין להתכסות בכמה שיותר שמיכות. הרי אם וויצ'יץ' ובשוק לא הספיקו לפני שנה והחזירו את האפמן, איך הקיץ לא הביאו אף מחליף לעמדת הציר?".
מצד שני, דייויד פדרמן אמנם כיהן רק כסגנו של מזרחי, אבל למעשה הגביר הילוך. בקיץ 2001 אמר בכיר באיגוד הכדורסל ל"הארץ", כי אחרי הזכייה בסופרוליג שמעון מזרחי נהיה זחוח יותר. לא ברור אם רק הכישלון של מזרחי במאבק עם ארגון השחקנים הוביל את פדרמן למהלכים עצמאיים, אבל העובדות בשטח מדברות בעד עצמן.
בפברואר 2002 פירסם "מעריב" כי מכבי מתעתדת לשחק בליגה האדריאטית. שמעון מזרחי בקושי ידע על כך, חברי הדירקטוריון קראו על זה בעיתון. "אנשים כאן הוציאו מהכיס רבע מיליון דולר והם פתאום קראו בעיתונים שמכבי תשחק בליגה האדריאטית, או החלטות אחרות. במקום שיביאו אנשים מקצועיים כמו מאמן כושר, פיסיולוגים ואחרים שיתנו כל מיני הבטים למעבר לשחק בליגה נוספת, פדרמן חבר לאנשי גיבור ספורט בדירקטוריון, אולי בזכות קשרים עסקיים נוספים, וכך הועברה ההחלטה. בעסק שכונתי הם לא רוצים להיות", הוסיף גורם אחר.
בלאט רצה, פדרמן התלהב (מעריץ את בלאט בצורה עיוורת, אולי גם כדי לחסום חזרה אפשרית של גרשון), מזרחי הופתע, פנאן שקל פרישה. פדרמן המשיך להוביל. פתאום הוא נוסע יחד עם מזרחי להגרלת הבתים ביורוליג ובוקר אחד מודיע על סגירת קבוצת הנשים של המועדון בגלל סיבות כלכליות, למרות שהוחתמו שחקניות ומאמן.
ואז הגיעה פרשת הנפלד. העניין הכספי, זה כבר ברור, שימש רק תירוץ לכך שהמאמן לא רוצה אותו (כאילו שמכבי לא תשלם העונה כספים עבור שחקנים שלא משחקים אצלה). "היחס אלי גבל בזלזול", הטיח הנפלד בפני ראשי המועדון ופרש. עלית, קובי אלכסנדר - לא רוצים להיות שותפים לדרך שמותווית היום במכבי ת"א - רוני שאטן, אודי אנג'ל והקבלנים ברוך והרצל חבס בדרך החוצה, ואיש אינו יודע היכן ייעצר כדור השלג הזה.