יום שישי, 7:30 בבוקר, פארק פרס בחולון הומה המון אדם, כ-7,000, המתכוננים ל"מרוץ עלם חולון" שעמד להיפתח. בין המשתתפים הרבים גם בני נוער מבתי הספר בעיר, קבוצה של רצים מטעם עמותת עלם לנוער בסיכון, קבוצות חיילים מחיילות צה"ל השונים, ורבים אחרים שאינם משתייכים לקבוצה זו או אחרת. כך גם אני: רץ בודד למרחקים ארוכים.
במתחם הפארק, מטרים ספורים מנקודת ההזנקה של המרוץ שפילח את רחובות חולון, פרושים ביתני הספונסרים של המרוץ חברת הנעלה ולבוש בכירה, חברת קפה, עוד ביתן לציוד ריצה ובמה עליה יוצגו בעוד שעות מספר המנצחים בשלושת המקצים: לעשרה, חמישה ושלושה קילומטרים. בדרך לאסוף את חולצת הריצה, אני שואל את עצמי מה מיוחד הבוקר הזה. או במילים אחרות האם מדובר באירוע שהוא יותר מרוץ, יותר עלם, או יותר חולון?
בשנים האחרונות חלה תמורה באירועי ספורט הריצה העממיים שהפכו להמוניים, במובן הטוב של המילה. מדי שבוע מתקיימים מרוצים, לעתים במקביל (בזמן מרוץ חולון, התקיים מרוץ למרחק זהה בגבעתיים, כמה קילומטרים משם), ומספר המשתתפים עולה תדיר. לצד מגמה זו, התפתח טרנד נוסף אימוץ אירועי ספורט על ידי עמותות וארגונים חברתיים הן ככלי גיוס כספים והן כפלטפורמת יח"צ. הקשר הון-עיקרון-מרתון לא היה חזק מעולם כמו היום.
דקות לפני ההזנקה, נושאת נשיאת עלם נאוה ברק, כמה מילים לעידוד הרצים, ומיד אחריה נער שמשתתף באחד מהפרויקטים שמפעילה העמותה הברוכה הזו בעיר. אלא שדומה שהדיון שמעסיק את הרצים יותר הוא תוואי המסלול ומזג האוויר הנוח. דברי הנשיאה והנער נבלעים בבליל הדיבורים. אנשי עלם בחרו לקיים את המרוץ שנושא את שמה של העמותה בחולון לאחר שנתיים בהן זה התקיים ברחובות השכנה בת ים. ולא במקרה. העמותה נטועה היטב בעיר, המורכבת מכמה שכבות סוציו-אקונומיות, חלקן מהשכבות הנמוכות יותר. אנשי חולון, מצדם, היו קצת פחות סבלניים להישמע לאילוצי התנועה שהביא עמו המרוץ בבוקר היום בשבוע שמוקדש בדרך כלל לסידורים וקניות.
בשעה 8:30 נורתה הירייה ומקצה ה-10 קילומטרים יצא לדרך: קבוצות החיילים, בהן צוות מסיירת צנחנים, חיילי גדוד 17 של גולני וצוערי קורס חובלים עוד זימרו שירי יחידה בקילומטר-שניים הראשונים. "זה עוד יעבור להם", אומרת רצה מבוגרת לחברתה המתנשפת, והיא יודעת על מה היא מדברת. רצים דרומה לכיוון שכונת השומרונים על שדרות ירושלים, משם לחווה החקלאית מקווה ישראל, צפונה על רחוב חנקין דרך מרכז העיר ומשם פונים ברחוב מפרץ שלמה היישר לנקודת הסיום.
מיד עם חציית קו הסיום מקבל כל רץ יוגורט משובח, בננה ובקבוק מים. המרוץ נגמר, חלוקת המדליות תגיע בהמשך, אולם רוב הרצים מתפזרים אט אט לבתיהם. אמנם עלם גייסה כ-300 אלף שקלים לתקציבה (מתוך תקציב שנתי של 43 מיליון שקלים), ו"על הדרך" זכתה בפרסומים בתקשורת, אולם נראה שלרצים אכפת יותר מהתוצאה (50 דקות בדיוק במקרה של כותב שורות אלו) ופחות מהעיקרון. בקילומטר השביעי לערך, עמד תושב העיר וניסה לדבר אל לבם של הרצים: "בשנה הבאה בבקשה תרוצו בים ואל תחסמו את הרחובות, תגידו לראש העיר", קונן. כנראה שעבור אנשי העמותה המרוץ בחולון הוא קודם כל עלם, תושבי העיר רואים בעיקר את ההפרעה לחולון, ועבור הרצים זה בסך הכל מרוץ. עוד מרוץ.
