זה רק קצה הקאייחון: על עלייתו של קאייחון בנאפולי

אם תבקשו מאוהד רנדומלי של ריאל מדריד לספר על האסוציאציה המיידית שלו עם שמו של חוסה קאייחון, סביר להניח שהוא ייזכר באירוע שהתרחש לפני שנתיים בוולנסיה. היתה זו מחצית דרמטית במסטאייה, רוברטו סולדאדו בדיוק צימק את פיגור קבוצתו ל-2:1, והעטלפים לחצו על הדוושה כדי להשיג את השיוויון כאשר כריסטיאנו רונאלדו ניצל יציאה גרועה של השוער דייגו לופס והכריע את הקרב. ז'וזה מוריניו זינק מהספסל, הקדים את זמנו בצעדי גנגנם סטייל עוד לפני שהשיר הקוריאני הוקלט, וקיפץ לפתע על גבו של קאייחון, עם מבט של רוכב מנצח.

קאייחון, יש לציין, כלל לא שותף במשחק המתוקשר שלו. הוא נכנס להיסטוריה על תקן סוסו של המאמן הפורטוגלי, על אף שתרומתו היתה ראויה לתשומת לב משמעותית יותר. מוריניו לא החזיר אותו לסנטיאגו ברנבאו רק כדי לרכב עליו. הוא ראה בו שחקן רוטציה יעיל ונמרץ, שלא בוחל בעבודה שחורה, מסוגל להכריע משחקים, וחשוב מכל – אוהד שרוף של הקבוצה מגיל אפס. קאייחון היה תמיד מדרידיסטה בלב ובנשמה, ואל תפספסו כיצד הצביע על סמל המועדון אחרי שהבקיע במאיורקה את שער הניצחון לרשתו של דודו אוואט בדקות הסיום בינואר 2012 והביא שתי נקודות חשובות מאוד בדרך לאליפות.

התואר, פחות משנה אחרי שהוחזר לברנבאו לבקשתו האישית של מוריניו, היה חלום שהתגשם עבור קאייחון. הוא אמנם גדל הרחק דרומה ממדריד, בחבל אנדלוסיה על שפת הים התיכון, אך במשפחתו ידעו רק קבוצה אחת, ואביו, שחקן חובב בצעירותו, לימד את חוסה ואת אחיו התאום חואנמי, את מי צריך לאהוד. הוא גם תמך באופן גורף בשאיפת השניים להיות כדורגלנים, העניק להם כל סיוע אפשרי. את הילדות בילו האחים קאייחון בין מגרש כדורגל לדוכן הפירות המשפחתי בשוק העירוני, שם סייעו להורים למכור תפוחים ואגסים. בגיל 14 הם כבר הבשילו בעצמם כדי לעבור לאקדמיה של ריאל. האב לקח אותם לבירה ברכב המשפחתי, תעה בדרך והלך לאיבוד, אך לבסוף הגיעה המשפחה ליעדה.

שש שנים בילו האחים יחדיו בקסטייה, חולקים חדר וחולמים, כמו חבריהם דוגמת אלבארו נגרדו, אסטבן גראנרו ואנטוניו אדאן, על הרגע בו יקודמו לסגל הראשון. כמו תמיד במדריד, זה לא קרה. אפילו לקבוצת המילואים הם הועלו רק בגיל 20. בקיץ 2008, על אף שסיים כמלך שערי הליגה השלישית, קיבל קאייחון הודעה על כך שהמועדון אינו מעוניין בו יותר. הוא נמכר לאספניול במחיר מעליב של קצת יותר ממיליון יורו, וכדי להעמיק את הטראומה עוד יותר, התווספה לכך גם הפרידה הראשונה בחייו מחואנמי שעבר למאיורקה. "היינו רגילים להיות תמיד ביחד, ובלעדיו זה היה הרבה יותר קשה", שיחזר לימים חוסה.

גם באספניול זה לא הלך חלק. בעונתו הראשונה הוא חזה בעיקר מהספסל, בתחילת העונה השנייה הוגדר כצעיר עם שאיפות להתברג בהרכב, בנשימה אחת עם בן שהר שנחת אז בקטלוניה. המאמן הארגנטיני מאוריסיו פוצ'טינו הוא שהעניק לקאייחון את הביטחון הדרוש, ועמד לצדו כאשר התקשורת המקומית ניסתה לייצר משבר בינו לבין ראול טאמודו. הסמל של אספניול הסתכסך עם ההנהלה וסופסל, אבל המאמן הכריז: "הם שחקנים שונים בתכלית, ומסוגלים גם לשחק ביחד. לקאייחון יש יכולות מגוונות".

אכן, קאייחון התגלה כקלף רב גוני בסגל של פוצ'טינו. בעוד בימיו בקסטייה הוא נחשב לחלוץ טהור, באספניול הוא שובץ לעתים תכופות גם באגפים, במיוחד מצד ימין. עם הזמן, הוא שדרג מאוד את התנועה ללא כדור, ובעונת 2010/11 הפך לכוכב משמעותי מאוד בהרכב. יכולתו להתגנב לשטחים מתים ולשבור מלכודות נבדל, בתוספת לנכונותו לכדרר תוך כדי מהירות מול כל מגן, הביאו לקאייחון את תואר סטטיסטי קצת מוזר – הוא היה השחקן שספג את המספר הרב ביותר של עבירות בליגה הספרדית – 124. התקדמותו לא נעלמה מעיניו של מוריניו. "אני לא יכול להבטיח לך מקום בהרכב, אבל תקבל הזדמנויות. רוצה לבוא אלינו?", שאל הפורטוגלי. איזה מדרידיסטה יכול לסרב לזה?

"לא האמנתי שאחזור כאשר עזבתי", הודה בגלוי קאייחון בראיון לערוץ הטלוויזיה של ריאל. הוא הבטיח להוכיח את ערכו, בעונתו הראשונה כבש הספרדי חמישה שערי ליגה על אף שפתח בחמישה משחקים בלבד, והוסיף גם חמישה שערים בשלוש הופעות בליגת האלופות. אשתקד האמיר מספר הדקות שקיבל על הדשא באופן משמעותי, והוא אף היה בהרכב 15 פעמים במשחקי הליגה. על מוריניו היו לקאייחון תמיד רק מילים חמות: "הוא אומר את האמת בפנים, ולא מסתיר דבר. קל הרבה יותר עם אנשים כאלה".

את מקומו השולי יחסית בסגל עמוס הכוכבים הוא קיבל בהבנה, וכאשר הזדמן לו גם גילה נאמנות לדגל, בין היתר כאשר האשים פומבית את ליאו מסי בהתגרות בעוזר מאמן ריאל אייטור קראנקה. בחדר ההלבשה אהבו אותו מאוד, מוריניו לא הפסיק לשבח את מחויבותו, אבל ברמה הלאומית ההכרה ממש לא הגיעה. לקראת יורו 2012, כאשר פדרו סבל מכושר ירוד, היו פה ושם קריאות בתקשורת לעברו של ויסנטה דל-בוסקה לנסות את קאייחון. הן היו נדירות יחסית, ומאמן הנבחרת בכלל לא חשב בכיוונו. עובדה – עד היום לא זומן קאייחון כלל, והוא כבר בן 26. עם כמות הכישרונות שמתחרים על מקומם בסגל זה ממש לא מפתיע, ובשלב מסוים היה ברור שמעמדתו בריאל הוא לא יגיע לשום מקום. כאשר מוריניו עזב, המעמד הזה יכול היה רק להיפגע. הרוכב נטש, הסוס יצא לחפש אורווה אחרת.

הצורך לעזוב את קבוצתו בפעם השנייה הכאיב לקאייחון. "לו מוריניו היה עדיין בתפקידו, והוא היה מבקש זאת ממני, סביר להניח שהייתי נשאר", הוא אמר הקיץ, "היו לי שנתיים נהדרות במדריד, והדבר האחרון שרציתי היה לנטוש את המועדון שאני כה אוהב, את מועדון חיי. אבל לפעמים צריך לקבל החלטות קשות. זה לא היה נכון להישאר".

ליברפול נחשבה תחילה למועמדת המובילה לזכות בשירותיו של הקשר הספרדי, אבל אז נכנס לתמונה רפא בניטס. הוא התקשר אישית לקאייחון והסביר לו בפשטות: "היית שחקן רוטציה בקבוצה גדולה, אצלי תהיה שחקן הרכב בקבוצה גדולה". השאפתנות של נאפולי והאפשרות לעבוד עם מאמן בן ארצו שסומך עליו בעיניים עצומות הכריעו את הכף.

בניטס הציב את קאייחון גבוה מאוד ברשימת הקניות שהגיש לנשיא אאורליו דה-לאורנטיס. הוא התכוון לבצע מהפכה טקטית גדולה בנאפולי, שהורגלה לשיטת שלושה בלמים בעידן המוצלח של ואלטר מצארי, והייתה אמורה לעבור לשיטה היחידה שבניטס מכיר, 1-3-2-4. הספרדי היה זקוק לשחקן אגף ימין שישתלב היטב במערך, וקאייחון סומן כמתאים ביותר למשימה. 10 מיליון יורו עשו את דרכם לחשבון הבנק של פלורנטינו פרס, ונאפולי קיבלה אקס-ריאל ראשון בשורותיה. בהמשך הצטרפו אליו ראול אלביול וגונסאלו היגואין (וגם אקס-ברצלונה פפה ריינה).

לתקשורת המקומית בדרום איטליה, שלא הכירה את קאייחון לעומק, הרכישה נראתה בהתחלה מעט תמוהה. "לא היו לנו ציפיות ממנו, כי הוא לא שחקן מפורסם. קאייחון ובניטס עובדים עם אותו סוכן, וחשבנו שזו הסיבה להגעתו. אבל אז גילינו עד כמה הוא כוכב גדול. ממשחק למשחק הוא רק מוכיח את זה יותר – יש לו פריצות סוחפות, שליטה בכדור, והוא גם שחקן קבוצתי שעוזר בהגנה. חוסה פשוט שחקן פנטסטי", מספר העיתונאי הנאפוליטני סרג'ו קזי.

כושרו של קאייחון בתחילת העונה באמת עוצר נשימה. בתור באנקר של בניטס בהרכב, הוא פורח עם תרומה כבירה לאורך האגף. עם שישה שערים ב-11 משחקי ליגה, הוא כבר השווה את המאזן העונתי הטוב ביותר שלו שהושג באספניול, ואלה היו שערים באיכות גבוהה – קחו, למשל, את הביצוע המלוטש מול פיורנטינה ב-1:2 חשוב בפירנצה, או את הטיל לרשת קטאניה במחזור האחרון. רק רודריגו פלאסיו מאינטר הבקיע יותר שערים ממגרש פתוח מאשר הספרדי, ובאחוז ניצול ההזדמנויות קאייחון הוא מספר אחת באיטליה – נדרשו לו 18 בעיטות בלבד כדי לכבוש את השישייה. תוסיפו את שער הניצחון במארסיי בליגת האלופות, ותקבלו נתונים חלומיים עבור שחקן קו שמבצע עבודה שחורה מרובה.

לאיש כבר אין ספקות כי ההחלטה לעזוב את הספסל של ריאל היתה נכונה. בניטס משבח את חניכו בכל הזדמנות: "אני ממש לא מופתע מהתאקלמותו המהירה. לחוסה כישורי כדרור מהטובים ביותר ביבשת. קשה למצוא כוכבים כמוהו. הוא לא רק שחקן נהדר, אלא גם משקיע המון בהגנה, מקשיב לכל מילה ותמיד רוצה ללמוד ולהתפתח". את התכונות האלה מייחס קאייחון עצמו לאביו: "למדתי ממנו שצניעות היא דרך חיים".

כעת, לקראת המשחק הגדול מול יובנטוס, עומד קאייחון באור הזרקורים. הוא לא ג'וקר על הספסל, אלא כוכב גדול בזכות עצמו. התמורה הזו לא נעלמה גם מהתקשורת הספרדית, שמסקרת בהרחבה את הפריצה הגדולה. האם דל-בוסקה יוכל להתעלם מכך? בניטס משוכנע: "אם חוסה ימשיך כך, יש לו סיכוי טוב מאוד להיות בסגל הנבחרת בגביע העולם". האח התאום כבר הגיע לדרום אמריקה, גם אם בנסיבות אחרות בתכלית – מאמן קסטייה לשעבר מיגל אנחל פורטוגל עובד כיום בבוליבאר, אלופת בוליביה, והוא החתים הקיץ את חואנמי שחווה הרפתקה מיוחדת במינה. האם גם חוסה ימצא את דרכו לדרום אמריקה בקיץ הבא?