נמאס כבר מהתקפת המשולש

מאת גיא סבר

בקיץ האחרון חילקו טבעות בעיר המלאכים. הזן מאסטר פיל ג'קסון מלמל לו דרך המיקרופון מספר מילות חוכמה, הודה לנפשות הפועלות והבטיח שיחידת החיסול שלו תשוב בשנה הבאה בוגרת יותר, מנוסה יותר וטובה יותר. קיץ שלם ישבו מאמני הקבוצות, כססו ציפורניים, גמרו מאות כוסות קפה, צעקו את מה שצעקו ובעיקר ניסו להבין איך הם עוצרים את השיטה. נמאס להם. בעשר שנים של התקפת משולש, לקח הזן מאסטר שבע טבעות, גם השאר רוצים משהו שינצנץ על האצבע.

לא כוחות

בדיוק כמו בשנה שעברה, סדרת גמר המערב של השנה אמורה להיות הסדרה האמיתית. אין במזרח אף קבוצה שנראית כאילו היא יכולה לסכן את ההגמוניה של האנשים הגדולים מהמערב. הדלילות באזור הצבע קבלה חיזוק משמעותי כשאלונזו מורנינג גמר את העונה עוד לפני שהתחילה, והשאיר את דיקמבה מוטומבו כסנטר הרציני היחידי במזרח, וגם הוא בקבוצה שלא הולכת לשום מקום.

הבית האטלנטי הוא הבית הפחות רע משני הבתים המזרחיים, ארבע קבוצות יאבקו כאן על התואר. אורלנדו שפתחה את פנקס הצ'קים בקיץ, ופיתתה את גרנט "הפרווה" היל ואת טרייסי מק'גריידי להצטרף לקבוצה המפתיעה של השנה שעברה. ניו יורק היא ניו יורק היא ניו יורק, וכמו כל שנה היא תהיה תלויה בהרבה אמוציות ובמצב רוח של ספריוול. השנה הניקס גם יכולים לרוץ כמו שהם רוצים אחרי ששלחו את פטריק יואינג לסיאטל וקיבלו את גלן רייס. הקבוצה השלישית היא פילדלפיה ושם אם זה לא יקרה השנה אז אפשר לפרק את החבילה וללכת הביתה. זו היא שנת מבחן לילד עם הצמות ואייברסון חייב להביא קבלות. לפט ריילי במיאמי יש עוד שנה של תירוצים, למרות קבוצת הכוכבים שהוא בנה, בלי זו זה מספיק אולי למזרח, אבל אין לו כל כך מה לחפש הלאה.

בבית המרכזי יהיה מאבק מעניין בין אינדיאנה ששמה את המפתחות בידיים של ג'יילן רוז, טורונטו בכיכובו של וינס "אייר קנדה" קרטר ומילווקי שנראית מצוין לפני העונה. על כל שאר קבוצות המזרח חבל להרחיב את הדיבור, לא יהיה להן הרבה מה למכור השנה. ניו יורק ופילדלפיה יגיעו לגמר המזרח הכי מהיר מאז ומעולם, ספריוול ואייברסון יטוסו להם מצד אחד של המגרש למשנהו ובסוף החבר'ה מעיר האחווה יזכו באליפות המזרח, אבל רק בסגנות הליגה, לא משנה מי תגיע מולם.

בית המערב תיכון כבר יכול להכתיר את סן אנטוניו כאלופת הבית עוד לפני שהתחילה העונה. טים דאנקן חוזר בריא, דרק אנדרסון יובא מהקליפרס לספק קליעה מבחוץ, והאדמירל רוצה עוד הדרן אחרון לפני שהוא הולך. ונקובר, דנוור, יוסטון ודאלאס לא ממש מהוות תחרות לחברה מטקסס. המורמונים מיוטה כבר הזדקנו, והיחידה שאולי יכולה לדגדג את טימי דאנקן ולהקתו היא מינסוטה. קווין גארנט רק הולך ומשתפר, אך פרשיית החוזה הלא חוקי שנחתם עם ג'ו סמית' יכולה לערער את היסודות בערים התאומות.

הבית האטלנטי הוא ללא ספק הבית המרתק והמותח ביותר בליגה השנה. גולדן סטייט והקליפרס לא ממש יהוו תחרות, סיאטל תקום ותיפול על יכולתו של גארי "הכפפה" פייטון, סקרמנטו ופיניקס יתנו משחקים גדולים אבל זה עדיין לא זה (צפו לעונה גדולה מכריס וובר, הוא יהיה שחקן חופשי וירצה לארגן לעצמו חוזה שמן ככל האפשר). נשארנו עם שתי הקבוצות הטובות בליגה, יחידת החיסול של הזן מאסטר והקבוצה הכי קבוצתית שיש מפורטלנד. הלייקרס כבר מכירים היטב את התקפת המשולש והיכולת של השנה שעברה אמורה להשתפר השנה, למרות שקשה להאמין שהמפלץ יוכל לחזור על הסטטיסטיקות מאשתקד. בפורטלנד עדיין מנסים לעכל את אובדן חמש עשרה נקודות היתרון ברבע האחרון של גמר המערב, פול אלן לא אוהב להפסיד ודאנליבי והחברים קיבלו גם את פרוייקט השיקום של שון קמפ כבונוס נוסף בדרך לאליפות. הטרייל בלייזרס ימשיכו לגמר הנ.ב.א. ויחגגו אליפות ראשונה מאז ביל וולטון.

לארי בראון יקח את תואר מאמן השנה על ספרו "הנה אילפתי את אלן אייברסון וסוף סוף הוא זרק את אינדיאנה". בראון יקח את פילדלפיה הכי רחוק שאפשר במגבלות האין סנטר שלו. קניון מרטין וסטרומייל סוויפט יאבקו על תואר רוקי השנה, סוויפט ייקח בפוטו פיניש. דריוס מיילס מהקליפרס יהיה הסוס השחור במרוץ. שאק ודאנקן יאבקו על תואר ה-MVP, לטימי יש יותר מה להוכיח והוא יהיה שחקן השנה.

מילווקי תהיה הפתעת השנה. ריי אלן חזר במצב רוח מצוין מסידני והבאקס אמורים סוף סוף להביא קצת נחת לג'ורג' קארל. אבל מה, הנבואה ניתנה לטיפשים. בואו נגיע למאי ונראה בדיוק מי נגד מי, במקרה הכי גרוע, אני יכול לאכול עוד כובע, זה בסדר, כבר התרגלתי.