בדרך לאנדזון

"הוא עשה את זה! בריידי חזר! זה הק"ב שלך! מי עזב את בניין? חדי קרן! סוסי פוני! איפה הבשר?". זאת היתה התגובה הסופר מתלהבת והזויה של פרשן הרדיו המקומי של בוסטון לט"ד הניצחון של טום בריידי על ניו אורלינס סיינטס. ההתלהבות, שמזכירה את הפארק-דה-פראנס בשילוב עם היאבקות WWE , קצת משקרת לנוכח מה שראינו על הדשא בפוקסבורו במשחק 59 דקות ו-50 שניות, שבהן ההתקפה של ניו אינגלנד שוב התקשתה ליצור מהלכים. טום בריידי פספס את דני אמנדולה במסירה שיכלה להיות ט"ד קליל, בפעם אחרת הוא פספס את קנברל טומפקינס ברד-זון, ולאורך כל המשחק הרסיברים המשיכו להפיל כדורים ולרוץ למקומות הלא נכונים.

את הקרדיט לניצחון צריך להפנות בראש ובראשונה לשחקני ההגנה של הפטריוטס, שהצליחו למנוע מניו אורלינס את המשחק הרגיל שלה. בחמשת המשחקים הראשונים של העונה, הסיינטס נאלצו לבעוט פאנט רק חמש פעמים אחרי שלא השיגו את הדאון הראשון בסדרת הדאונים הראשונה (יעני Three-and-out), ובמשחק עצמו הפטריוטס הכריחו אותם לשבעה כאלה. הק"ב דרו בריס סיים את המשחק עם פחות מ-50 אחוזי השלמה וממוצע היארדים למסירה הנמוך ביותר שלו העונה. יותר מהכול, הנתון הכי מרשים של המשחק היה שג'ימי גראהם התחיל את המשחק עם 596 יארדים העונה וסיים את המשחק עם אותו מספר. תכנית ההגנה האגרסיבית של הפטריוטס שמה הרבה חשיבות על שני המוציאים לפועל של ניו אורלינס: מרקז קולסטון וג'ימי גראהם. ההגנה התנהגה כלפי הטייט-אנד שרשם 100 יארד או יותר בארבעת המשחקים האחרונים כתופס לכל דבר שהצמידה אליו את אקיב טאליב שעשה עבודת כיסוי אדירה ומנע פעם אחר פעם את המסירה. זה קרה למרות היתרון הפיזי של גראהם על טאליב, ואפילו כשהקורנר של הפטריוטס נפצע דווין מקורטי תפס את מקומו והמשיך את עבודת ההיאבקות בהצלחה. נציין לטובה גם את המהלך של הקורנר, אלפונסו דנארד, שתי דקות לסיום שמנע ט"ד ודאי מקולסטון, שסיים את המשחק רק עם תפיסה אחת.

בטיסה חזרה לניו אורלינס, אפשר להניח ששחקני ניו אורלינס היו עסוקים במחשבות האם יכלו לעשות משהו אחר בכדי למנוע מבריידי את דרייב הניצחון. הקבוצה שיחקה עם הגורל שנתנה לבריידי לא הזדמנות אחת ולא שתיים להשוות אלא שלוש הזדמנויות, ועד כמה שבריידי בינוני העונה, הק"ב של הפטריוטס לא מפספס שלוש הזדמנויות ברצף. פעמיים יכלו התקפת הסיינטס לרשום דאון ראשון שיכל להרוג את השעון אבל בחירת מהלכים מאופקים ועבודה יוצאת מן הכלל מצד ההגנה של הפטריוטס מנעו ממנה לעשות את מה שעשו כל כך טוב גרין ביי פאקרס בראשון בבולטימור בשלבי הסיום של המשחק. למרות ההפסד, בניו אורלינס יכולים להיות בטוחים שזו רק מעידה קטנה בדרך לעונה טובה, מה שאנחנו עדיין לא יכולים להתחייב עליו לגבי הקבוצה של בריידי.

לא הבדיקות הרפואיות ישאירו את מייקל ויק מחוץ למגרש גם השבוע, אלא צ'יפ קלי, שצריך להכריז על ניק פולס כק"ב הפותח של הקבוצה. פולס נתן תצוגה מול טמפה ביי באקנירס, כשלא רק מסר לשלושה ט"ד אלא גם רץ לאחד, ובכך הפך לשחקן הרביעי לרשום שורה סטטיסטית זאת לאחר שקאם ניוטון (פעמיים), פייטון מאנינג ודרו בריס עשו זאת. זה היה הניצחון השני ברציפות של פילדלפיה עם פולס בעמדת הק"ב. הוא מצליח לבצע את שיטת ההתקפה של קלי ללא עזרה מהרגליים שלו, מכיוון שאי-היכולת שלו לרוץ מאפשרת ללשון מקוי לקבל יותר הזדמנויות (25 ריצות ל-116 יארדים) ומאחוזי הדיוק הגבוהים שלו נהנים ריילי קופר ודשון ג'קסון. בסך הכול, לשמונה רסיברים שונים חילק פולס מסירות ביום ראשון.

קלי טוען ששני הק"ב מריצים את אותה התקפה, אבל האתר פרו-פוטבול פוקוס מציין שפולס משחרר את הכדור שתי שניות יותר מהר מויק. היכולת של ויק לנוע בפוקט נותנת לו עוד זמן בכדי למצוא את הרסיבר הפנוי, ולפולס אין את היכולת הזאת. למרות זאת, פולס עדיין מציג מספרים יותר טובים.

בסרט "אופטימיות היא שם המשחק", המשפחה של בראדלי קופר ורוברט דה-נירו מצליחה לריב על כל דבר בעולם ורק על דבר אחד הם מסכימים: דשון ג'קסון. קופר אפילו מחליט שללבוש את החולצה של ג'קסון לארוחת ערב אצל חברים זה דבר נורמלי, מה שרק מראה עד כמה אוהבים בפילדלפיה את הרסיבר. הם מזדהים עם החוצפה שלו והעובדה שהוא לא סופר אף אחד חוץ ממנו. ככה הוא גם התנהג השבוע, כשטען שדאריל ריוויס לא יצליח לרוץ איתו. הוא צדק. ג'קסון הביך את "ריוויס איילנד" פעמיים עם שתי תפיסות לט"ד. "זה מאצ'אפ טוב, אבל כמו שאמרתי, אני מרגיש בטוח בעצמי לצאת ולעשות את המהלכים הגדולים וזה בדיוק מה שקרה". אמר ג'קסון לאחר המשחק. ג'קסון 2 – ריוויס 0.

גבירותי ורבותיי, ברנדון ווידן!

אלוהים ממשיך להתעלל בקליבלנד.

לא רק אצלנו הבחירות לרשויות המקומיות מעסיקות את הציבור, גם בעיר הובוקן שבניו ג'רזי נערכים לבחור ראש עיר. תושב העיר, איליי מאנינג, החליט להציג את התמיכה שלו בראש העיר הנוכחית, דון זימר, מה שגרם למועמד הנגדי, טום אוצ'יפינטי, להתשמש בזה כחלק תעמולת הבחירות שלו. אוצ'יפינטי החליט לכתוב פתוח לאחיו הגדול של איליי, ובו הוא מבקש מפייטון להחזיר קצת היגיון לקוורטרבק של הג'איינטס, שנראה מאוד מבולבל לאחרונה. "בימים האחרונים, מאז שהאח הקטן שלך הסכים לזרוק את כובעו לדו-השיח הפוליטי של הובוקן והסכים להשתתף בערב התרמה של יריבנו, הג'איינטס הפסידו בכל משחק ואיליי התקשה מאוד. אנחנו לא יודעים אם זה ה-14 סאקס שהוא ספג שגרמו לו להחלטות פוליטיות שגויות כאלה, או שאלה תשע החטיפות ושני הפאמבלים שלו העונה, שמסבירים למה ההחלטות שלו העונה שגויות מחוץ ועל המגרש. מה שאנחנו יודעים זה שלהתרכז בפוטבול בלבד יכול לעזור לקבוצה שלו לחזור למסלול".

מאז אותו כתיבת מכתב הומוריסטי והניצול הדי נואש של המתמודד ממצבם של איליי והג'איינטס, הק"ב של הוסיף עוד שש חטיפות למאזן והקבוצה עדיין לא הצליחה להוריד את האפס מטור הניצחונות. אפשר להכריז רשמית שמאה ימי החסד כלפי מאנינג נגמרו, ואפילו אם במקרה של איליי מדובר במאתיים ימי חסד עקב שתי הזכיות שלו בסופרבול, גם הם עברו והאצבע המאשימה מתחילה לזוז לכיוונו. העונה איליי זרק לשלוש חטיפות או יותר בארבעה משחקים, והוא עומד על קצב של 40 חטיפות לעונה. ב-1962 זרק ג'ורג' בלנדה גם הוא ל-15 חטיפות אחרי שש משחקים, והוא סיים את העונה עם שיא ליגה של 42 כאלה. אגב, בכל העונה שעברה מאנינג זרק ל-15 איבודים וכיום, אחרי שישה משחקים, לקבוצה יש יותר איבודים מכל עונת 2012.

יש המון סיבות למאזן המזוויע של הג'איינטס: פציעות, ספסל דליל בכשרון, ליינבקרים בינונים, משחק ריצה שלא קיים ועוד. למרות כל זאת, הג'איינטס עדיין יכלו לנצח משחק אחד או שניים לפחות. בשלושת המקרים, בשבוע הראשון בדאלאס, בשבוע שעבר מול האיגלס וביום חמישי בשיקגו, בהם הקבוצה היתה במרחק ט"ד ברבע הרביעי, איליי זרק לחטיפה ברגעי ההכרעה של הרבע הרביעי. מול פילדלפיה הוא אפילו עשה זאת פעמיים ברבע הרביעי, מה שהפך יתרון שמונה נקודות של האיגלס ל-15.

מעניין לראות שאיליי ממוקם חמישי בליגה מבין הק"ב מבחינת יארדים, אך נמצא במקום ה-33 בקטגוריית אחוזי השלמה, כשרק בליין גאברט וג'וש פרימן מציגים אחוזים נמוכים ממנו. בנוסף, נזכיר שלאיליי יש צוות רסיברים לא רע בכלל עם ויקטור קרוז, האקים ניקס ורובן רנדל, ואפשר רק לדמיין איפה היה נמצא טום בריידי כיום עם חבורה כזאת על הדשא. הבעיה היא שהחיבור בין מאנינג לרסיברים שלו לא קיים, וזה נראה לעין בבירור ביום חמישי. ברבע הראשון, איליי חיפש פעמיים את רנדל, אבל הם לא שידרו על אותו גל, כשהק"ב מוסר למקום אחד והרסיבר רץ למקום אחר. "בראשון אני חושב שאיליי היה תחת לחץ והוכרח לזרוק את הכדור קצת מוקדם מדי. הקורנר במקרה היה במקום הנכון", ניסה להסביר רנדל, והמשיך לספר שבמקרה השני הוא זיהה שהקורנר עלה על התרגיל וניסה להמשיך לעומק עוד קצת, אבל איליי לא ראה את זה ומסר בכל מקרה. שישה מתוך 15 המקרים בהם מאנינג מסר לחטיפה היו בניסיונות מסירה לרנדל, שלמרות הכול סיים בחמישי כתופס המוביל של הקבוצה.

"זה מתסכל, כי אני לא מרגיש כאילו אני עושה את החלק שלי לעזור לקבוצה לנצח. הבחורים עובדים קשה ועושים את החלק שלהם ואני חייב להתחיל לעשות את שלי", אמר מאנינג לאחר ההפסד לברס והוא, ביחד עם הקבוצה, נהנו משבוע ארוך להתכונן למאנדיי נייט פוטבול מול מינסוטה, שבעצמה סובלת מבעיות בעמדת הק"ב. המאזן הנוכחי גורם לקולות בתקשורת, המציעים לוותר על העונה ולהתכונן לעתיד עם שחרורו של האקים ניקס בטרייד או לתת לרוקי מייקל קוקס צ'אנס בעמדת הרץ האחורי, אבל זו לא הדרך של קופלין ומאנינג, שלמרות הכישלון מצליחים להחזיק את התדמית בציבור שהם האנשים הנכונים להוביל את הקבוצה קדימה. "אני חושב שטום חייב להמשיך בעונה הבאה", אמר שחקן העבר של הקבוצה טיקי בארבר והוסיף: "צריכים להיות מספר שינויים בצוות האימון ובשחקנים. תקרת השכר שם לא נורמלית, יותר מדי כסף תקוע אצל קבוצה קטנה מדי של שחקנים ובגלל זה הם לא הצליחו לבנות מחדש. האופנסיב ליין זקן וההגנה לא אפקטיבית וככה אי אפשר לנצח". לפני הדיבורים העתיד, כדאי שהג'איינטס ינצחו לפחות משחק אחד העונה ויתנו לאוהדים שלהם קצת חמצן. יום שני יהיה הזדמנות מצויינת לעשות זאת.

מאז אותו משחק ענק מול דטרויט לפני שנתיים, מאט פלין פתח רק במשחק אחד אבל הרוויח מעל 14 מיליון דולר עם שלוש קבוצות שונות. למה משלמים לו שוב? אולי כדי שהק"ב המחליף שלך יקבל ביטחון.

חתיכת יום היה לג'וזף פוריה מדטרויט ליונס ביום ראשון - שלוש תפיסות לשלושה ט"ד. הטייט אנד מאוניברסיטת UCLA שלא נבחר בדראפט מתגלה כמפלצת אנד-זון, כשתפס כבר חמישה כדורים באזור זה. אחת הסיבות לכך היא שההגנות כל כך מרוכזות בניסיון לעצור את קלווין ג'ונסון בצד אחד, מה שמאפשר ל פוריה להיות במצב של אחד-על-אחד בצד השני, והגודל שלו (2.01 מטר) מאפשר לו בקלות לקפוץ ולנצח את המאבק עם הקורנר.

המעניין בסיפור של פוריה, מלבד הריקודים שהוא פוצח בהם לאחר כל ט"ד, הוא העובדה שהליונס משחקים איתו רק במחצית המגרש של היריב. מסתבר שבגלל היותו רוקי, פוריה עדיין לא סגור במאה אחוזים על עמדת הטייט-אנד. "אני חושב שכולם רואים את ההישגים שלו, אבל חלק מפספסים את הדברים שהוא חייב לעבוד עליהם כמו כל שחקן צעיר אחר. יש הרבה דברים במשחק שהוא עדיין לומד", הסביר מאמן הליונס, ג'ים שוורץ.

בקריירת המכללות של פוריה, השחקן לא הראה יכולות גדולות כשזה הגיע לחסימות על המגרש. זו אחת הסיבות שהוא לא נבחר בדראפט. ב-UCLA הבינו זאת, אך כנראה שבמקום לעבוד איתו על זה בחרו להתשמש בצד החזק שלו, התפיסות, והעמידו יותר כתופס, מה שמסביר את 12 הט"ד אותם רשם בעונתו האחרונה בלוס אנג'לס. ב-NFL זה לא יכול לעבוד, וזו הסיבה שבדטרויט החליטו להשקיע בבחור. אם יצליח להתפתח, הליונס ייהנו מנשק נוסף בהתקפה: "הרבה דיברו על הדינמיות בין קלווין לרג'י ואני חושב שברד-זון יש מקום לדינמיות נוספת שתעזור לרווח את ההגנה", אמר שוורץ. אגב, הליונס יארחו את סינסינטי השבוע. האם אנחנו הולכים לראות את רצף 20 המשחקים בהם הגנת הבנגאלס לא הרשתה יותר מ-300 יארד באוויר נשבר?