מאזן בעונה שעברה: 39:43
סיימה את העונה: מקום תשיעי במערב - מאבק על השתתפות בפלייאוף מול הלייקרס והרוקטס עד הרגע האחרון.
לאחר הצלחתה המפתיעה של הקבוצה בעונה המקוצרת, שכללה השתתפות בפלייאוף, פתחו הגאז את העונה שעברה עם כוונה מלאה להמשך פעילות בסוף אפריל. ציפיות אלו תודלקו בעקבות פציעתם של שחקני מפתח, אצל מי שנראו דאז כיריבותיה העיקריות של יוטה על המקומות האחרונים בפלייאוף - קווין לאב ודירק נוביצקי במינסוטה ודאלאס בהתאמה. כמו-כן, האמונה של טיירון קורבין וחברים בסגל של יוטה, התבססה גם על הציפייה להמשך התקדמותם הטבעית של צעיריה המוכשרים של הקבוצה: גורדון הייוורד, דריק פייבורס, אנס קנטר ואלק ברקס.
מינסוטה ודאלאס אכן הושפעו מהפציעות של כוכביהן והחמיצו את הפלייאוף, אך גם יוטה כשלה כמוהן, מול בריאנט הפצוע ושות, ומול קבוצתו החדשה של גיימס הארדן. הציפייה להתקדמותם של הייוורד וחברים - גם אם לא התממשה לכדי העפלה לפלייאוף - התקדמה כמצופה. הייוורד המשיך להראות שסמול פורוורד היא העמדה הטבעית שלו, ושיש לו הרבה מה להציע בה ובליגה. פייבורס הדגיש איך משחק ההתקפה שלו הוא פרויקט מתמשך, אבל שהנוכחות שלו בהגנה - אם כריבאונדר ואם כחוסם - הם כבר שם דבר; קנטר, צדו השני של המטבע, הוא תגלית נדירה, גבוה צעיר ולא מנוסה (לא שיחק בקולג, יתחיל את עונתו השלישית) אבל בעל משחק פנים משופשף, וככזה, מועמד טבעי להשלים את פייבורס בצבע; ברקס, המאכזב בחבורה, אומנם לא התקדם כצעירים האחרים, אולם כשהוצב בלית ברירה בעמדת הרכז - והיו ויהיו רגעים רבים כאלו ביוטה - הוא הציג יכולת מפתיעה ומעודדת.
עם התקדמותם של הצעירים מחד, ועם ההבנה שהתקרה של ותיקי הסגל בהרכב הנוכחי מוגבלת מאוד, הגאז נכנסו לקיץ במטרה אחת ברורה - לקדם את ארבעת המוסקטרים לתפקידי מפתח בקבוצה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: טריי ברק (מהדראפט, בחירה 9), רודי גורבט (מהדראפט, בחירה 27), ברנדון ראש (בטרייד, מגולדן סטייט), אנדריס ביאנדריס (בטרייד, מגולדן סטייט), בריאן קוק (שחקן חופשי, מוושינגטון), גון לוקס (שחקן חופשי, מטורנטו), איין קלארק (מהדראפט, לא נבחר), מייק האריס (שחקן חופשי, מסין ואז מפורטו-ריקו).
עזבו: פול מילסאפ (שחקן חופשי, לאטלנטה), אל גפרסון (שחקן חופשי, לשארלוט), מו וויליאמס (שחקן חופשי, לפורטלנד), רנדי פוי (סיין אנד טרייד, לדנבר) דמרה קרול (שחקן חופשי, לאטלנטה), ארל ווטסון (שחקן חופשי, לפורטלנד), גמאל טינסלי (שחקן חופשי, ללא קבוצה).
במדינת המורמונים סימנו כפרויקט לקיץ את התפתחותם של צעיריה. לשם כך, ובעיקר למען עתידם של פייבורס וקנטר, נדרשו ביוטה לא לחדש את חוזיהם של שני כוכבי הקבוצה מהעונה שעברה: פול מילסאפ ואל גפרסון. הראשון עבר עונה מאכזבת יחסית, בה חווה התדרדרות נוספת ביעילות משחקו - מה שהיה עד לא מזמן סמן ההיכר שלו - וירד לראשונה בקריירה המקצוענית (או בקולג) מתחת ל-50% מהשדה. לעומתו, גפרסון חווה עוד עונה יציבה של דומיננטיות התקפית שהתבטאה בחיזוק מעמדו כשחקן מוערך יתר על המידה. עם אי חידוש חוזיהם של אלו, הגאז סיימו מסורת ארוכת שנים של כפילות מעצבנת בעמדת הפאוור פורוורד, כאשר פייבורס יזכה לשחק כמה דקות שבעיית העבירות שלו תאפשר לו.
עם הבחירה לשחרר דקות משחק לגבוהים הצעירים של יוטה מובנת וברוכה, הבחירה שלא להעביר לפחות אחד מהכוכבנים שעזבו בחינם אין כסף בטרייד דד-ליין, היא יותר תמוהה מברורה. אם לוקחים בחשבון את חוסר התלהבותן של קבוצות לשחרר בחירות דראפט, שערכן עלה בהסכם ה-CBA החדש והגמיש פחות, ככל הנראה שהבחירה לשחרר את מילסאפ וגפרסון ללא תמורה, המצטרפת לבחירה לעשות גם כן עם חוזהו של מו וויליאמס, היא חלק מאמירה הברורה הבאה: אם בעתיד הרחוק רואים ביוטה את רביעיית הצעירים שלהם כבסיס לקבוצת פלייאוף, אז בעתיד הקרוב היא רואה בהם חומר לצבירת הפסדים ועוד הפסדים לקראת הדראפט הקרוב.
כדי להראות שהם באמת רציניים בכוונותיהם להפסיד, את מילסאפ, גפרסון ו-וויליאמס, החליף הגנרל דניס לינדסי בניצבים מגולדן סטייט: ריצרד גפרסון, אנדריס בינדריס וברנדון ראש, המחלים מפציעה קשה ב-ACL הידוע לשמצה. יוטה הסכימה לקבל את 24 מיליוני הדולרים שמלווים את שלושת אלו מבלי לשלוח דבר חזרה משלוש סיבות. הראשונה, היא שיוטה היית עמוק תחת רצפת השכר ורצתה לעלות לשם מבלי להתחייב לחוזים ארוכי טווח ומבלי להתחייב לנצח. השנייה, היא שיוטה זכתה לבחירה נחשקת בדראפט 2014. השלישית, היא שהיא קיבלה שלושה שחקנים שקורבין יוכל להרגיש בנוח לייבש על הספסל בזמן שהוא מעניק דקות משחק אין סופיות לצעירי הקבוצה.
הרכש המשמעותי היחידי שעשו הגאז הקיץ מגיע מהדראפט: רכז הוולברינס והזוכה במרבית הפרסים האישיים החשובים במכללות בשנה שעברה, טריי ברק. הסגל של הקבוצה נבנה כך שברק אמור להצטרף ישירות אל החמישייה הפותחת, ובכך לחבור אל רביעיית הצעירים האחרים, כעוגן בחמישייה לא מנוסה שעתידה לפנייה. כיאה לקארמת ההפסדים של הגאז, ברק הספיק כבר להיפצע עוד טרם ששיחק משחק רשמי אחד ב-NBA, והתחזיות השליליות מנבאות שיחמיץ עד שלושים מהמשחקים הראשונים של המורמונים. בלעדיו הגאז יתקשו לאייש את עמדת הרכז בשחקן שאמור לפתוח ב-NBA, וככל הנראה ייעשה ניסיון לחזור ולפשפש בשוק השחקנים החופשיים. הצד החיובי של הפציעה, יהיה הדקות הנוספות שברקס יקבל בעמדת הרכז. שם - עם גובה עודף ויכולת לשמור על הכדור - עשוי למצוא ברקס (גם אם בטווח הארוך לא כשחקן חמישייה) את הסיטואציה הטובה ביותר מבחינתו להשאיר חותם על ה-NBA.
מה מי מו
חמישייה: טריי ברק, אלק ברקס, גורדון הייוורד, דריק פייבורס, אינס קנטר.
ספסל: גון לוקס, ברנדון ראש, מרווין וויליאמס, ריצרד גפרסון, בריאן קוק, גרמי אוונס, אנדריס בינדריס, איין קלארק, מייק האריס.
מאמן: טיירון קורבין (יתחיל את עונתו הרביעית בליגה).
מועמד לפריצה: כל אחד משחקני החמישייה של הגאז הוא מועמד לגיטימי למשבצת זאת. הייוורד יהפוך השנה לסמול פורוורד בולט בליגה, במיוחד אם ימעט בנטייתו לזרוק מטווח 16-23 רגל מהסל - האזור הכי פחות משתלם על המגרש. פייבורס אמור גם הוא להמשיך ולהתקדם, ולצד הצורך לשלוט בבעיית העבירות שלו, הדרך שלו להפוך לפאוור פורוורד ממוביל בליגה תעבור דרך תרגום הזריקות הרבות ליד הטבעת - נטייה שאחראית לאחוזי השדה הנמוכים שלו - והפיכתם לפוזשנים מעל הטבעת.
אולם מעל כולם, מי שאמור לעשות את קפיצת המדרגה הניכרת ביותר הוא קנטר. כבר בעונת הרוקי, ומבלי ששיחק דקה בקולג, הציג קנטר יכולת ריאלית לספק 12 ו-10 לו היה מקבל דקות משחק של שחקן חמישייה. הוא המשיך להשתפר בעונתו השנייה, והעונה, עם העלייה המטאורית הצפויה בדקות המשחק, לא יהיה זה אופטימי מדי לצפות לממוצעים של 16 ו-10 למשחק, מה שימקם אותו בחבורה טובה ומצומצמת הכוללת שחקנים כמו אל הורפורד ודיוויד לי.
מועמד לדעיכה: כל אחד משחקני הספסל של הגאז הוא מועמד לגיטימי למשבצת זאת. ריצ'רד גפרסון ובינדריס לא דומים לשחקני כדורסל כבר מספר עונות, ולמעשה כל מה שיצליחו לתת העונה לגאז - ובהתחשב בסגל המצומצם של הקבוצה הם ידרשו לתת דבר מה - ייחשב כקידום מבחינתם. גם במקרה של ברנדון ראש קשה להחליט מה ייחשב כדעיכה, אם לוקחים בחשבון את זה שהוא לא שיחק כמעט בעונה שעברה.
מי שקל להגיד לגביו שיתגלגל מדרגה נוספת העונה הוא מרווין וויליאמס. בסגל הדליל של הגאז, וויליאמס עשוי למצוא עצמו דווקא כן שומר על דקות המשחק שלו, גם אם ללא מקום בחמישייה - אותו הוא איבד כבר בסופה של העונה הקודמת. עם הצפי ביוטה למשחק התקפה מסודר עוד פחות, אחוזי השדה המחרידים של וויליאמס עשויים להמשיך ולהידרדר. בסוף העונה הזאת ועם תום החוזה המופרך לו זכה מאטלנטה, ייאלץ וויליאמס להתרגל למציאות חדשה של חוזי מינימום קצרים, אם בכלל.
אקס-פקטור: החמישייה העתידית של של הגאז (מינוס הרוקי טריי ברק) שיחקה מעט מאוד דקות בעונה שעברה, 99 ליתר דיוק. הסיבה העיקרית למיעוט בדקות כך היא מילסאפ וגפרסון שהשתלטו על הצבע של יוטה. אך זאת לא הסיבה היחידה. גם המחויבות של קורבין לתת דקות למרווין וויליאמס דרשה להסיט את הייוורד לעמדת השוטינג גארד הפחות פרודוקטיבית מבחינתו, וכן, רנדי פוי המיותר תפס דקות משחק שבעולם מתוקן היו הולכות לברקס. או במילים אחרות, הגאז לא היו מחויבים מספיק לצעירים שלהם בעונה שעברה.
הדקות בהם שיחקו החבורה במשותף בעונה שעברה לא היו מוצלחות בלשון המעטה: 31- נקודות, וזה עוד מול הרכבים של מחליפי היריבות בעיקר. אולם קנה המידה הקטן של ניסוי הכלים הנל משאיר מרווח גדול לטעות ומקום לאופטימיות. השנה תזכה הרביעייה לדקות משחק רבות ובלחץ מינימאלי. גם אם בטוח שהם לא יוכיחו שהם מסוגלים לנצח כאן ועכשיו, עליהם להראות ניצוצות מדוע הגאז אמורים לבנות את עתידם סביב חמשת אלו בעמדות מפתח.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: קנטר נראה כמו אל הורפורד צעיר, פייבורס כמו גרסא חוסמת יותר של ניקולה ווצביץ, הייוורד מתחרה עם פרסונס על תואר הסמול פורוורד הלבן הטוב בליגה, ברקס נראה כמו בייבי טייריק אוונס וטריי ברק מחלים ומפגין את אותן איכויות שהפכו אותו לכוכב קולגים. הסגל הקצר של יוטה הוא ערובה לאחד משלושת הבחירות הראשונות בדראפט, ויוטה אף מצליחה להימנע מלבחור ב-PF שיישמר עם פייבורס את סגאת המאבק על דקות משחק. העתיד יופי.
תסריט פסימי: קנטר נראה כמו גרסה ענייה מאוד של אל גפרסון בהתקפה ובהגנה השם ירחם, פייבורס לא מצליח לשפר את אחוזי הקליעה שלו או להישאר על המגרש, הייווורד עם סטטוס-קוו שממחיש ששנה שעברה הייתה התקרה שלו, ברקס מראה שהיכולת שלו מעמדת הרכז בעונה שעברה הייתה מקרית לחלוטין, וטריי ברק מתקשה לחזור וגם כשחוזר מתקשה להיראות כמו שחקן NBA. הקהל ביוטה רואה דקות רבות מדי של גון לוקס השלישי, ונמושות הליגה והגרלה לא חומלת בלוטרי דוחקים את יוטה אל אזור הבחירה ה-7-8 בדראפט.
תחזית: קנטר ירשים, פייבורס יראה שהציפיות ממנו היו מוגזמות מעט, הייוורד יהיה עוגן איכותי, וברקס יתקשה למצב לעצמו דקות משחק פרודוקטיביות. לכל זאת יצטרף העניין שברק הוא בחירת דראפט בעייתית מאוד עם צפי לקריירת NBA משמימה (וזאת עוד טרם הפציעה החדשה). יוטה צפויה לחוויה של כאבי גדילה ברורים מאוד העונה. אולם כמו להרבה סיפורים עצובים בליגה הזאת יהיה סוף שמח - הדראפט.