המאכזב: אלי גוטמן

צפו: משדר סיכום הקמפיין של וואלה! ספורט

אחת הבשורות הגדולות מקמפיין בינוני וסביר. הפריצה המטאורית של החלוץ שפורח בליגה הצרפתית הגיעה בגדול גם למדים הלאומיים. את הבכורה בנבחרת ערך בן בסט בתבוסה מול רוסיה ומאז הוא כבש חמישה שערים בחמישה משחקים בקמפיין. חד מול השער, לא צריך שלושה מצבים כדי לכבוש, מחויב, לוחם, עושה תנועה ומוסיף המון גיוון לחלק הקדמי. בן בסט הוא סקורר אמיתי ויחד עם תומר חמד נראה שמתפתח פה הצמד שיחזיק את ישראל בשנים הבאות.

סיכום קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014:

למה ישראל חייבת להיות ביורו 2016?

למה דודו אוואט חייב לפרוש מהנבחרת?

20:00, ערוץ 1: ישראל נגד צפון אירלנד

קל מדי ופופוליסטי מדי לבחור בדודו אוואט בגלל הטעויות או ביברס נאתכו ממנו ציפו ליותר. השורה התחתונה היא שישראל מסיימת קמפיין בטעם מוזר עם הרבה עליות וירידות, רגעים יפים, רגעי שפל שהחזירו אותנו אחורה ולא מעט אכזבות. גוטמן הבטיח גישה חדשה, הבטיח שהנבחרת תהיה "קבוצה לאומית", אבל קשה להגיד שאפשר היה לזהות בשורה חדשה מבחינת שיטה או סגנון. גוטמן לא הצליח להטביע את חותמו על הנבחרת כמו שעשה בקבוצות שלו ויתרה מזאת, נראה היה שבשלבים ארוכים של הקמפיין הוא איבד את הדרך. בניון בפנים, בניון בחוץ, זימונים, שיטות, הרכבים. יותר מדי גורמים חיצוניים השפיעו על ההחלטות של המאמן הלאומי והכניסו אותו ללחץ. גוטמן הבין בשלב מסוים שישראל צריכה לחשוב כמו קבוצה קטנה במיוחד מול יריבות עדיפות. הוא גם מבין שהתפקיד הזה אכל אותו כמו שאכל את קודמיו. רק אם יידע ללכת עם האמת שלו ולהתנתק מאווירת האנטי שסובבת את הנבחרת, גוטמן יוכל להצליח יותר בקמפיין הבא אם יזכה לאמן בו. אסור לשכוח שהוא זוכה לתמיכה אבסולוטית מהשחקנים ויצר חדר הלבשה מאוחד וזה בהחלט שיקול מרכזי להשאירו בתפקיד לקמפיין נוסף.

בשיא תקופת הפלסטר מעל הגבה, נזרק קפטן מכבי תל אביב להופעת בכורה במשחק הביתי מול פורטוגל והעלים לחלוטין את כריסטיאנו רונאלדו. מאז, ייני לא החמיץ דקה עד תום הקמפיין והביא את אותו ערך מוסף שהוא מביא לאלופה. לחימה, רוח, חוצפה חיובית, אנרגיות. לא כל שחקן נבחרת הצליח בשנים האחרונות לשחזר את יכולתו מהקבוצה, אבל ייני עשה את המעבר בקלילות ואם בקרית שלום רואים בו מכביסט מודרני ויורש לניר קלינגר, גם הנבחרת הייתה זקוקה לאותן תכונות. ההופעות בנבחרת המחישו לגביו נקודה נוספת. ייני צריך לגדול כקשר אחורי טוב ולא כמגן ימני בינוני.

תם עידן. לא עוד מדינה שלמה שעוצרת את נשימתה על כל סיבוב קרסול או מתיחה ימים לפני המשחק. לא עוד המושיע. לא עוד בניון ועוד 10 או נבחרת שחוסה בצילו של הקפטן. בניון שיחק בקמפיין הזה 103 דקות בלבד. ארבע הופעות מהן אחת בהרכב. אז נכון, זה לא נראה טוב יותר בלעדיו ונכון, לא לגמרי נמצא השחקן או השחקנים שייכנס/ו לנעליו וינהיגו, אבל לפחות נשבר מיתוס. נבחרת ישראל חיה, קיימת ומתפקדת בלי בניון ויש לה עתיד לא רע לימים שאחריו. גוטמן שחט במדיה מסוימת את הפרה הקדושה של בניון כשהעז לפרקים להשאיר אותו מחוץ לסגל. לא מן הנמנע שזה צריך להיות הקמפיין האחרון של גדול שחקני דורנו. לא לפני שבהתאחדות יערכו לו משחק פרידה מרגש וייתנו לו לשבור שיא ההופעות כיאה למעמדו. תודה בניון, עשית את שלך.

* לא פחות מ-35 שחקנים שותפו במשחקים הרשמיים של הקמפיין, שניים יותר מבעידן לואיס פרננדז וגם מהקמפיינים של דרור קשטן (31 ו-28) ואברהם גרנט (26 ו-23).

* דודו אוואט הוא השחקן היחיד ששיחק את כל 810 הדקות. ביברס נאתכו פתח בכל המשחקים ורשם 797 דקות. מלבדם, לא היו באנקרים בהרכב של גוטמן. איתן טיבי (595), הבלם טל בן חיים (540) ומאור מליקסון (520) מובילים בקטגוריית דקות המשחק.

* תשע הדקות שקיבל שמעון אבוחצירא ב-0:3 הביתי מול לוקסמבורג הפכו אותו לשחקן ששיחק הכי מעט בקמפיין. עוד מיעט לשחק: ניר ביטון (13 דקות), אלירן עטר (26), עומר דמארי וטל בן חיים (30 כל אחד), אלמוג כהן ובן שהר (45 כל אחד) וגל שיש (57).

* שבעה שחקנים: עדן בן בסט, איתן טיבי, חן עזרא, מהראן ראדי, אופיר דוידזאדה, אלירן עטר ושרן ייני רשמו בכורה בקמפיין.

* לעומתם, אייל גולסה, רוברטו קולאוטי, אלרואי כהן, מאור בוזגלו, דני בונדר, איציק כהן, איאד חוטבא, תמיר כהן, דדי בן דיין וטאלב טואטחה ששיחקו בקמפיין הקודם תחת פרננדז לא הופיעו הפעם.

* מתקמבקים: המאמן הלאומי לא הסתפק בפרצופים חדשים. אייל משומר חזר לסגל אחרי ארבע שנות היעדרות, גל אלברמן רשם בכורה אחרי שנתיים ואליניב ברדה שב להיות שחקן משמעותי אחרי 15 חודשים ללא הופעה בינלאומית.

* כמה ברגים משמעותיים מהקמפיין הקודם סבלו מירידה חדה במעמדם תחת גוטמן: אלמוג כהן ובירם כיאל שרשמו אצל פרננדז שמונה ושש הופעות בהתאמה הסתפקו באחת בלבד. ליאור רפאלוב ירד מתשע הופעות לחמש, רמי גרשון משבע לשתיים, גילי ורמוט ירד משבע לשלוש ובן שהר מארבע לאחת.

* 18 שערים בתשעה משחקים. ממוצע של שני שערים למשחק במה שמהווה הקמפיין ההתקפי השני הטוב של הנבחרת מאז הקבלה לאופ"א. במוקדמות יורו 2000, תחת שלמה שרף, כבשה ישראל 25 שערים בשמונה משחקים. געגועים לסן מרינו.

* בקמפיין הנוכחי, ישראל תשיעית באירופה בהבקעות ומקדימה את בלגיה, איטליה ופורטוגל. רק הולנד, גרמניה, אנגליה, בוסניה, אוקראינה, רוסיה, הונגריה ופולין כבשו יותר.

אם ישראל תנצח את צפון אירלנד היא תסיים עם 16 נקודות, בדיוק כמו בשני הקמפיינים האחרונים ופחות מ-23 הנקודות שצבר קשטן במוקדמות יורו 2008 (מ-12 משחקים) וה-18 של גרנט במוקדמות מונדיאל 2006.

הבעיה היא שגם הקמפיין ההגנתי היה השני הכי גרוע של הנבחרת. 13 שערי חובה, ממוצע ספיגה של 1.444 שאמנם רחוק מה-2.7 במוקדמות מונדיאל 1994, אבל עדיין מסביר למה לפחות בצמד המשחקים מול רוסיה הנבחרת נראתה כמי שחזרה 20 שנה אחורה.

* רעה חולה: מתוך אותם 13 שערי חובה, ארבעה הגיעו כתוצאה ממצבים נייחים וזה אחוז גבוה מדי.

* בקטגוריית הספיגות, ישראל נמצאת במקום ה-36 באירופה.

* אין מגנים: בתשעה משחקים ניסה גוטמן חמישה מגנים שמאליים (זיו, שיש, גרשון, דוידזאדה ובן הרוש) וארבעה ימניים (שפונגין, גבאי, ייני ומשומר). שפונגין (450 דקות) וזיו (303) מובילים בדקות המשחק. זמן למצוא פתרון קבוע.

תומר חמד סיים כמלך שערי הקמפיין עם שישה שערים בארבע הופעות בלבד וממוצע הבקעה מדהים של שער כל 51.8 דקות. עדן בן בסט כבש כל 97.2 דקות. ביברס נאתכו, למרות הביקורת, סיים כמלך הבישולים של הקמפיין עם ארבעה בישולים. אופיר דוידזאדה ראוי לציון עם שני בישולים בשני משחקים.

עמידה טובה על המגרש, הופעה הגנתית אחראית ברמה גבוהה מהשוער ועד שחקני התקפה, תעוזה ביציאה למתפרצות (בעיקר במחצית השנייה) ותוצאה טובה (למרות המתנה מרוי פטריסיו). לראשונה מאז תוצאות התיקו בצרפת ואירלנד תחת גרנט, ישראל נראית כמו יריב ראוי במשחק חוץ קשה. הפעם אוואט לא נזקק לצמר גפן באף.

סטירה מצלצלת שהחזירה את הכדורגל הישראלי למציאות רחוקה וכואבת. התפרקות טוטאלית ומבישה מול הקהל הביתי. זה היה משחק שחשף את כל הקלישאות: שער מהיר ממצב נייח, שער שני כתוצאה מהתנגשות בין זיו לבן חיים ועוד שני שערים קלים מדי ממרכז ההגנה במחצית השנייה. ביזיון שלא צריך להתקבל גם מול נבחרת עדיפה.

איתי טיבי הגיח מאחור כדי להציל כדור אבוד ולמנוע מתפרצת, חמד הוריד בעקב ופירק את ההגנה, בן בסט התסער, לא חיכה, לא כיוון, פשוט ירה עם כל הלב לרשת הגבוהה. לשבריר שנייה היה שקט ואז הכול רעד. ישראל 2 - פורטוגל 1. היינו כחולמים. למשהו כמו שעה.

פחות משתי דקות הפרידו בין ישראל לניצחון גדול ראשון מאז ה-0:5 על אוסטריה. אבל אז אוואט יצא רע לכדור גובה, פושטיגה נגח למשקוף, שפונגין בעט על קואנטראו וזה נכנס. 3:3 כואב ומאכזב. אלמלא השער הנורא הזה, יכול מאוד להיות שהיינו מסכמים אחרת את הקמפיין.