בייסבול: ניצבים כשווים

רוטציה בבוסטון: ג'ון לסטר, קליי בוכהולץ, ג'ון לאקי, ג'ייק פיבי

קלוזר: קוג'י אוהרה

רוטציה בדטרויט: אניבל סנצ'ז, מקס שרצר, ג'סטין ורלאנדר, דאג פיסטר

קלוזר: ז'ואקין בנואה

בוסטון נכנסה לסדרה מול טמפה כפייבורטית מובהקת, הן בזכות רוטציה עמידה והן בזכות ליינאפ יציב וסבלני. הגרביים לא איכזבו, ולמרות שהסדרה נגמרה ב-1:3, היא לא באמת הייתה צמודה ובוסטון הייתה בשליטה מלאה לאורך כל הדרך. החובטים בעיר השעועית חונכו היטב לגרום למגישים היריבים לעבוד קשה והפותח היחיד של טמפה שעבר את רף חמשת האינינגים במשחק אחד בסדרה היה דייויד פרייס וגם לזה התלוו שבע ריצות חובה למאזנו.

היריבה כעת דטרויט, לא זכתה לאותם חיים קלים בסיבוב הראשון. בסדרת המתח הנהדרת שערכה חמישה משחקים מול אוקלנד היה הכל. קאמבקים גדולים, מועמד לסיי יאנג שנכנס מהבולפן, אירוע בו הספסלים התרוקנו, מהלכים הגנתיים גדולים ומה לא. לבסוף, הגיע המשחק החמישי, שהוכרע לאחר שג'סטין ורלאנדר חזר במכונת זמן לשנת 2011 ונתן את אחת ההופעות הדומיננטיות שראינו בפלייאוף של השנים האחרונות. לצד זאת, מיגל קבררה נזכר בדיוק בזמן כיצד לחבוט כדור מעבר לגדר לאחר תקופת יובש על הצלחת.

אף אחד לא שכח שהטייגרס היו ההימור הבטוח לקחת את הוורלד סיריייס מול סן פרנסיסקו לפני שנה. מה שמפתיע זו העובדה שכולם שוכחים לגמרי שבוסטון סיימה את 2012 עם המאזן החמישי הכי גרוע בליגה. אחרי היעדרות של ארבע שנים מהפלייאוף, ביג פאפי והרד סוקס חזרו בדיוק לאן שהתרגלנו לראות אותם ועושים זאת כאילו תמיד היו כאן. השחקנים הוותיקים והחדשים גם יחד מלאי ביטחון לקראת סדרה שעשויה להיות רצף של תוצאות נמוכות בשל הגשה דומיננטית, באותה מידה שהיא עשויה להיות גם מלאת התפרצויות התקפיות ותוצאות גבוהות במיוחד.

אפשר לראות שלדטרויט יש רוטציה מפחידה מעצם זה שהיא "שרפה" את שרצר וורלאנדר במשחקים 4 ו-5 מול האייז ועדיין מצליחה לשלוח את אניבל סאנצ'ז, המגיש עם ה-ERA הכי נמוך בליגה, לפתוח את המשחק הראשון. מולו יתייצב ג'ון לסטר, שהיה מצוין מול טמפה. לשמחתו של המאמן ג'ון פארל, כל המגישים של הרד סוקס מגיעים אחרי מנוחה רגילה והוא יכול לסדר את הרוטציה כרצונו. השינוי היחיד מהסיבוב הראשון יהיה קידומו של בוכהולץ לפתיחת המשחק השני במקום ג'ון לאקי, שיפתח את המשחק השלישי.

גם אם לפארל יש גמישות, ג'ים לילנד בוודאי לא מרגיש פראייר. אחרי סאנצ'ז, יעלה לגבעה מועמד הסיי יאנג המוביל שרצר ובמשחק השלישי, זוכה הסיי יאנג וה-MVP לשעבר ורלאנדר. אומנם האחרון נתן עונה מעט מאכזבת, בה הפך לפתע מבלתי פגיע כלל לפגיע פלוס, אבל נראה שאפשר לזרוק את כל מה שראינו בעונה הרגילה לפח. בשתי הפתיחות מול אוקלנד ורלאנדר לא הירשה אפילו ריצה אחת והשיג 21 סטרייקאאוטים ב-15 אינינגים.

המפתח לסדרה יהיה הגישה הסבלנית של הליינאפ של בוסטון מול ההגשה הפותחת הדומיננטית של דטרויט. אסור לשכוח שלמרות הנתונים המדהימים של הרוטציה של הטייגרס, במשך העונה הם זכו לנפח את המספרים באמצעות אינספור משחקים מול מינסוטה ושיקגו העלובות. ההתקפה של בוסטון מתמחה בלעייף מגישים, גם את הטובים ביותר ואילו הבולפן של דטרויט לא מרשים כלל ובעיקר מקווה שהפותחים ישרדו לפחות עד לאינינג השביעי.

שאלה קריטית נוספת היא בריאותה של התקפת דטרויט וכאן הכוונה היא אך ורק ל-MVP היוצא והנכנס (כנראה) מיגל קבררה, שצלע, במלוא מובן המילה, בשבועות האחרונים של העונה. הפציעה אותה הוא סוחב לא רק הביאה לכך שהחסיר משחקים רבים, אלא גם אכלה למיגי את כוח החבטה באופן משמעותי. אוהדיי הטייגרס וודאי נשמו נשימה ענקית לרווחה כאשר ראו את הכדור ההוא עף ליציעים במשחק החמישי מול אוקלנד.

בשונה מהליינאפ של הטייגרס, הבנוי מכח מרוכז של מיגי, פרינס פילדר וויקטור מרטינז, קשה למצוא אפילו חור אחד אמיתי בליינאפ של בוסטון. אין שום אאוט מתנה, אין מקום לנשום. פדרויה, אורטיז, מייק נאפולי, ג'קובי אלסבורי, וויל מידלברוקס, שיין ויקטורינו וכו' כולם מסוגלים להשוות משחק עם הומראן ענק בכל רגע נתון. אפילו שחקנים פחות מפורסמים כמו דניאל נאבה, ג'וני גומז וסטיבן דרו יכולים להעמיד קהל שלם על הרגליים ברגעים החשובים באמת.

מיגל קבררה. קשה לראות איך דטרויט מנצחת בלעדיו ומכאן הבחירה בו. אם ההומראן הבודד ההוא מלפני כמה ימים היה רק סטייה סטטיסטית, לא ברור איך דטרויט תשיג מספיק ריצות כדי לנצח את הסדרה. קל לשכוח, אבל ביום האחרון של העונה הסדירה, מגיש אלמוני בשם הנדרסון אלברז זרק נו היטר מול חבריו של קבררה (שישב על הספסל). אם ורלאנדר היה מופיע לפני המשחק השלישי, הוא גם היה מהווה הימור לא רע בכלל.

ביג פאפי, המוכר למשפחתו בתור דייויד אורטיז. הבחור, כמו פיטר פן, מסרב להזדקן ואם יש מישהו שהתגעגע לאור הזרקורים של הפלייאוף בבוסטון הרי שמדובר בו. אחרי סדרה מפחידה מול טמפה, בה הציב 55 אחוזי עליה לבסיס ושני הומראנים, אין סיבה שאורטיז לא ימשיך את קריירת הפוסט סיזן האגדית שלו מול דטרויט. הרוטציה של הטייגרס מורכבת ממגישים ימניים בלבד ואין בבולפן שלהם מומחה אמיתי לשמאליים, מה שעשוי לאפשר לאורטיז לתת סדרה מדהימה עוד יותר.

כמו שנאמר בהתחלה, כל משחק יכול ללכת לכאן ולכאן, אבל לכל הפחות, נראה שיהיה מאוד צמוד. הימרתי עוד בתחילת העונה שהרוטציה של דטרויט תחזיר אותם לוורלד סירייס וזה לא הזמן לשנות את עמדתי. כמו שאומרים, הגשה טובה מנצחת חבטה טובה בכל יום נתון. דטרויט, בשבעה משחקים מתישים, אך נהדרים.