נבחרת ישראל שיחקה מול פורטוגל בסגנון שליווה אותה לאורך כל הקמפיין. כרגיל, עיקר ההתעסקות והמחשבה הייתה בצד ההגנתי. נכון שמדובר במשחק חוץ לא פשוט מול נבחרת עדיפה ובסופו של דבר גם הושגה הנקודה, אבל כשאתה מגביל את החשיבה ההתקפית שלך קשה יותר לייצר יכולת טובה או הזדמנויות. כך נראתה המחצית הראשונה של הנבחרת.
אלי גוטמן שוב ביצע שינויים בעמדת המגנים ועלה עם שני שחקנים אחרים - אייל משומר ועומרי בן הרוש. הוא רצה להרוויח את המהירות של המגן הימני מול כריסטיאנו רונאלדו בכנף שמאל ואת בן הרוש החסון כדי שיתמודד עם הכוח הפיזי של הפורטוגלים, במיוחד במצבים הנייחים. שניהם קיבלו עזרה ממקור בלתי צפוי - רונאלדו. כוכב ריאל מדריד נכנס למרכז, כמעט שלא הגיח מהאגפים והקל במידה רבה על חוליית ההגנה הישראלית. רונאלדו טוב יותר כשהוא בא מהקווים ויש לו את המרחב כדי להפעיל את הכוח והמהירות שלו. קשה לו להתמודד בצפיפות ולכן הוא כמעט ולא עזר לפורטוגל להיראות טוב יותר. גם בלעדיו, ולמרות משחק פושר למדי, היא הצליחה לעלות ליתרון.
יש יותר כבוד: ישראל חילצה 1:1 בפורטוגל
אוואט סתם פיות, גוטמן פגע בחילופים: הציונים
אלי גוטמן: "חבל שהחמצנו את המקום השני"
כשנבחרת ישראל חשבה הגנה, לא ראינו ולו יציאה אחת קדימה של המגנים כדי להעניק יתרון מספרי בהתקפה. במחצית השנייה המגנים כבר הרשו לעצמם לצאת, דחפו פנימה את שחקני הקו ובכך הנבחרת מצאה עצמה עם יותר אופציות מסירה ואפשרויות לסכן את שערה של פורטוגל. ישראל הבינה שהיא מסוגלת להגיב, שהשד לא נורא כל כך, וגוטמן שלח למגרש את כל הכלים ההתקפיים שעמדו לרשותו. המהלך הזה איזן בין שתי הנבחרות, וכשהשחקנים לא הצליחו למצוא את הרשת היה זה השוער רוי פטריסיו שבא לעזרה עם שגיאה חמורה והעניק מתנה לבן בסט ולגוטמן.
אי אפשר שלא להתייחס לדודו אוואט, שדאג לשמור על הנקודה בסיום. הוא ספג ביקורות רבות ובתקופה האחרונה גם לא שיחק במאיורקה, אבל היה שותף ישיר לתוצאה המכובדת שהשגנו, אם כי ברגע שאתה בוחר שוער לשחקן המצטיין שלך זה גם מצביע על הבעיות הקיימות. אני אמרתי בתחילת הקמפיין ואני חוזר ואומר: אם יש אלטרנטיבה אז צריך לחשוב קדימה, אבל ברגע שאין אחת ראויה ולרשותך עומד שוער בעל ניסיון שמשחק כבר עשור בספרד, אין ספק שהוא ראוי להערכה וגם לאפודת השוער הראשון בנבחרת.
לסיכומו של עניין, אפשר להגיד שהמשחק הזה משקף את כל הקמפיין. אי אפשר לומר שראינו התקדמות או כדורגל מרשים. אנחנו מאוד אוהבים לחפש תמיד את התוצאה המיוחדת מול נבחרת בכירה כדי להגיד: "הנה, הצלחנו". לא זו המטרה. אני חושב שראינו עד כמה הנבחרת מתקשה לעמוד מול לחץ ולהניע את הכדור. האיבודים המהירים גם גורמים לעומס על ההגנה.
בכל קמפיין, הנבחרת מתקשה במשחקים מול היריבות הטובות לתפקד תחת הלחץ שמופעל עליה. גם הפעם ראינו במשחק לא קובע, עד כמה הנבחרת מתקשה מול יריבה שלא הוכיחה כי היא שייכת לדרג העליון של אירופה מבחינה איכותית. אני חושב שיהיה נכון לתת מחשבה ולהשתמש בכלים החזקים של הנבחרת, שהם בחלק ההתקפי. כשאתה חושב התקפה ויוזם אתה גם מצריך את היריב להתמודד עם זה. אולי הגיע הזמן לשנות גישה. התיקו בפורטוגל נשמע טוב ומשאיר טעם חיובי, אך אל לנו לשכוח את המתנות שקיבלנו בליסבון ואת הדרך הארוכה שיש לנבחרת לעשות כדי באמת להשתפר.
