תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 37:45
סיימו את העונה: במקום השביעי במערב ובהפסד 4:0 בסיבוב הראשון לסן אנטוניו.
יותר מאשר עונה של קבוצת כדורסל, העונה האחרונה של הלייקרס נראתה כמו עונה של טלנובלה, משהו שבארץ היה מקבל שם מטופש כמו "מטביעי אל איי". אז גם תקציר הפרקים הקודמים יתאים את עצמו לפורמט:
פרק 1 - "הם עשו זאת שוב": העונה נפתחת עם ההגעה של סטיב נאש לקליפורניה. אך בכך לא תמו ההפתעות של הקיץ! לאחר עסקה סיבובית מסובכת, מיץ' קופצ'אק מציג לקבוצה את מי שכולם רצו לראות - דווייט הווארד. האם המטביעים מלוס אנג'לס בדרך לאליפות נוספת?
פרק 2 - "לא מה שתכננו": למרות הרכש החדש, פתיחת העונה מאכזבת מאוד וכוללת פציעות, כושר לקוי וחוסר תיאום. אחרי הפסדים בארבעה מחמשת משחקי הליגה הראשונים, מיץ' וג'ים באס מגיעים להחלטה המפתיעה - לפטר את מייק בראון.
פרק 3 - "המחליף": פיל ג'קסון, מהדמויות האהובות בתולדות הסדרה, מגיע להופעת אורח בפרק המתמקד ב-24 השעות בהן נבחר המאמן הבא של הקבוצה. כשכבר נראה שפיל חוזר לתפקיד קבוע, ג'ים מכריז על המאמן החדש - מייק דאנטוני. בעיצומם של התככים במשפחת באס, מעטים יודעים שאבי המשפחה ג'רי נאבק במחלה סופנית.
פרק 4 - "כלום לא עוזר": הקבוצה ממשיכה להפסיד, אפילו הפלייאוף נראה רחוק. מייק דורש קצב מהיר שלא מתאים לשחקנים, קובי כועס על חוסר המחויבות של דווייט, שמצדו מרגיש שהקבוצה לא נבנית סביבו כפי שרצה. הפיצוץ נראה בלתי נמנע.
פרק 5- "פרידה": פרק מיוחד. מותו של ג'רי תופס את כולם לא מוכנים. הפרק עמוס בפלאשבקים לתקופה המוקדמת בה ג'רי באס המציא את השואוטיים לייקרס, מה שרק מחזק את השאלה המרחפת באוויר - האם ג'ים מסוגל להיכנס לנעליים הענקיות של אביו?
פרק 6 - "אולי בכל זאת?": ההתאוששות מתחילה לקראת סוף העונה. סטיב סוף סוף בריא, דווייט משתפר, פאו נכנס לעניינים ומעל כולם בולט קובי, שמחליט לשחק 48 דקות למשחק. הקבוצה נראית בדרך לפלייאוף עם סיכוי להיות הסוס השחור, עד ששלושה משחקים לסוף העונה מגיע הטוויסט המפתיע בעלילה - במהלך פעולה שגרתית, קובי קורע את עקב אכילס וגומר את העונה. הלם.
פרק 7 - "ומה עכשיו?": למרות הפציעה, שאר השחקנים מצליחים להגיע לפלייאוף ואפילו לסדר מפגש עם סן אנטוניו שנראית פגיעה לרגע. אבל אז נפצעים גם שאר הגארדים, כך שלשני משחקי הבית עולים בחמישייה אנדרו גודולוק ודריוס מוריס בדרך להפסדים ב-31 ו-21 הפרש. סצנת הסיום מתמקדת במבט של קובי כשהוא רואה את לברון קולע את הסל שמבטיח למיאמי אליפות. האם זה מבט של נחישות למצוא דרך לחזור לשם או דווקא של השלמה שזה כבר לא יקרה? כל זאת ועוד בעונה הבאה של מטביעי אל איי.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: כריס קיימן (חופשי, מדאלאס), ג'ורדן פארמר (מאנאדולו אפס), ניק יאנג (חופשי, מפילדלפיה), ווס ג'ונסון (חופשי, מפיניקס), שון וויליאמס (שיחק בסין), ראיין קלי (רוקי, בחירה 48), אליאס האריס (רוקי, לא נבחר בדראפט), קסבייר הנרי, מרקוס לנדרי, אריק בואטנג, דריוס ג'ונסון-אודום ודן גאזוריץ' (כולם עם חוזים לא מובטחים, התקבצו מליגת הפיתוח ומכל רחבי תבל).
עזבו: דוויט הווארד (חופשי, ליוסטון), מטא וורלד פיס (שוחרר באמנסטי, חתם בניקס), ארל קלארק (חופשי, לקליבלנד), אנטואן ג'יימיסון (חופשי, לקליפרס), דריוס מוריס (חופשי, לפילדלפיה), דווין איבנקס (חופשי, לדאלאס), אנדרו גודלוק (חתם בקאזאן), כריס דוהון (שוחרר).
STAY D12, התחננו שלטי הבילבורד ברחבי לוס אנג'לס. מסע השכנועים להשארת דווייט הווארד כלל גם דיבורים על תוכנית טלוויזיה שיקבל אם יישאר. סופרמן ממש לא נראה כמו פרנצ'ייז פלייר שצריך להתחנן לשלם לו כ-118 מליון דולר ב-5 שנים, הלייקרס לא אמור להיות מועדון שמתחנן לשחקנים שיישארו, אבל לבאס וקופצ'אק פשוט לא הייתה תוכנית ב'. אחרי שדווייט קיבל את ההחלטה הטובה הראשונה שלו בשנתיים האחרונות וחתם ביוסטון, הנהלת הלייקרס נקלעה לסיטואציה שהיא לא רצתה להיות בה.
שאר הקיץ עבר בניסיון ללכת בלי (קבוצה ראויה) ולהרגיש עם. קובי, נאש וגאסול, בני 35, 39 ו-33 בהתאמה, הם לא שלישייה שמשאירים כשרוצים לבנות מחדש. עצם הנוכחות שלהם הופכת את הלייקרס לקבוצה שלפחות ברמה ההצהרתית חושבת על אזור הצמרת, או לפחות על פלייאוף. אבל כל מה שמסביבם מעיד על חוסר עניין בעונה הנוכחית. השחרור של מטה וורלד פיס באמנסטי, מהלך שהמטרה היחידה שלו היא חיסכון כספי בסגל שגם ככה יעלה כ-100 מליון דולר עם מיסים, היה הצהרת הכוונות הברורה ביותר של הלייקרס הקיץ. פרשנים רבים חשבו שעדיף היה לקבוצה לפרק את החבילה לגמרי ולנסות להשיג צעירים ובחירות דראפט תמורת הוותיקים, אבל הנוכחות של קובי, עם שאיפות האליפות העכשוויות שלו וכל מה שהוא מסמל עבור המועדון, סיבכה את המצב. אולי זה עוד יקרה במהלך העונה אם הקבוצה תפתח אותה לא טוב.
מכיוון שהחוזה של סטיב נאש הוא החוזה המשמעותי היחיד שלא נגמר בקיץ הבא, המטרה היחידה שקופצ'אק הקפיד עליה הקיץ הייתה להחתים רק שחקנים עם חוזה לשנה אחת בתקווה שהמקום הפנוי בקיץ הבא יניב משהו. כך, כל השחקנים החדשים מגיעים כדי לעשות מה שעושים רוב הצעירים שמגיעים ללוס אנג'לס - אודישן. הם יקוו להרשים בתפקיד הזמני כדי לקבל תפקיד קבוע בעתיד. השם הבולט הוא הסנטר כריס קיימן, שכבר נמצא מעבר לשיא אך עדיין יכול להיות שחקן אפקטיבי. השם הפיקנטי הוא ג'ורדן פארמר שחוזר למקום בו היו לו כמה שנים טובות.
מבט על הסגל שנותר מגלה שמדובר בסגל עם יכולות התקפיות מגוונות, כאשר סביב שלושת הגדולים הצטברו הרבה שחקנים שיכולים לקלוע מבחוץ. הבעיה היא שכחצי מזמן המשחק מוקדש לתופעה שנקראת הגנה, ולכך הלייקרס לא ממש התכוננו הקיץ. למרות שהיו רחוקים משיאם, הווארד ו-וורלד פיס היו שני שחקני ההגנה הטובים של הלייקרס בעונה שעברה, בדקות שהם שיחקו הקבוצה ספגה פחות באופן משמעותי. בסגל הנוכחי, בטח כשקובי בגילו ומתאושש מפציעה קשה, פשוט אין שחקני הגנה ראויים. לאחר שבעונה שעברה החבורה של דאנטוני דורגה 18 ביעילות הגנתית, השנה יהיה לה קשה להתחמק ממקום בין חמש האחרונות בקטגוריה המאוד חשובה הזאת.
מה מי מו
חמישייה: סטיב נאש, קובי בריאנט, ניק יאנג, כריס קיימן/ג'ורדן היל, פאו גאסול.
ספסל: סטיב בלייק, ג'ורדן פארמר, ג'ודי מיקס, ווס ג'ונסון, קסבייר הנרי, אליאס האריס, שון וויליאמס, ראיין קלי, היל/קיימן, רוברט סאקרה.
מאמן: מייק דאנטוני (עונה 12 בליגה, שנייה בקבוצה).
מועמד לפריצה: ג'ורדן היל הוא מועמד קלאסי לפריצה - מסתובב כמה שנים בליגה ותמיד יש תחושה שאם הוא רק ימצא את הסיטואציה הנכונה הוא יוכל להיות הרבה יותר אפקטיבי. השנה הסיטואציה נראית נכונה - דאנטוני הצהיר שגאסול יחזור לעמדת הסנטר, מה שאומר שעמדת הפאוור פורוורד פנויה עבור היל. בין אם יעלה בחמישייה או מהספסל (במשחקי ההכנה קיימן עולה בחמישייה), הוא צפוי לקבל הרבה דקות ברוטציית הגבוהים המצומצמת. האנרגיות, התנועה ויכולת הריבאונד של היל אלה בדיוק הדברים שחסרים בסגל של הלייקרס. אחרי פתיחה לא רעה לעונה שעברה שהסתיימה עם פציעה מוקדמת, הפעם הוא יקבל את ההזדמנות שאולי לא תחזור.
מועמד לדעיכה: אין דרך להתחמק מזה - מדובר בקובי. רבים משוכנעים שהוא יחזור לעצמו לחלוטין ובאופן מדהים יהיה כשיר גם למשחק הפתיחה כי...נו, זה קובי. זה אינו טיעון מיסטי, אלא כזה שלוקח בחשבון שבריאנט אובססיבי לגבי שמירה על הגוף שלו ברמה שאף אחד אחר לא מתקרב אליה, מה שעזר לו לחרוג לא פעם מסטטיסטיקות של זמן חזרה מפציעות שעבר. גם הפעם היו דיווחים על התקדמות מהירה במיוחד ולאחרונה הוא טס לגרמניה למנה נוספת של הטיפול המיוחד שעזר לו מאוד לפני שנתיים, כך שהאפשרות שהוא יהמם אותנו לחלוטין פעם נוספת בהחלט קיימת.
אבל הפעם, הסטטיסטיקה שהוא צריך לחרוג ממנה קשה במיוחד. שחקני NBA לא נוטים לחזור לעצמם אחרי קרע בגיד האכילס. הדוגמא הבולטת בשנים האחרונות היא של אלטון ברנד שנפצע בשיא הקריירה וחזר חצי שחקן. צ'ונסי בילאפס עבר לאחרונה פציעה דומה בגיל דומה לקובי ולא נראה שנשאר לו מה למכור. שחקנים פחות טובים כמו וושון לנארד וממו אוקור ניסו, ראו שלא הולך וויתרו. כרגע לא ברור מתי קובי יחזור, לא נראה שהוא בקצב שיאפשר לו לשחק במשחק הפתיחה, אך השאלה החשובה יותר היא איך הוא יחזור. מותר לקוות לנס, צריך לקחת בחשבון את האפשרות שזה כבר לא יהיה קובי שאנחנו מכירים.
אקס פקטור: הסטטוס של קובי יכול להתאים גם לכאן, אך בהנחה שייקח לו זמן לחזור לעניינים עולה שאלה חשובה לא פחות עבור העונה הקרובה - מה ניתן לצפות מסטיב נאש בעונה שבמהלכה הוא יחגוג 40? נאש כבר הוביל סגלים פחות מרשימים לפלייאוף (ובנוכחי יש מספיק שחקנים שיכולים לרוץ ולקלוע שלשות פנויות), כשקובי בחוץ ודאנטוני על הקווים זו תהיה הקבוצה שלו. בעונה שעברה הוא היה פצוע והגיל התחיל לבוא לידי ביטוי כששיחק, אבל אחוזי הקליעה המשיכו להיות נהדרים ואת ראיית המשחק לא מאבדים. אם עדיין ניתן לבנות סביב נאש קבוצות כמו פעם, הלייקרס עוד יכולים להפתיע גם כשקובי מחלים.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: תוך חודש נאש, קובי וגאסול שוכחים מהגיל ובעיות הבריאות ופשוט נהנים לשחק יחד. היל, ג'ונסון, יאנג, בלייק, פארמר וקיימן משלימים רוטציה יעילה והלייקרס תופסים את המקום השישי במערב. אחרי הפסד צמוד בסיבוב הראשון, קובי וגאסול מודיעים שיסכימו לחתום על חוזים נמוכים כדי שניתן יהיה לחזק את הקבוצה באופן משמעותי בקיץ. לברון שוקל ברצינות.
תסריט פסימי: ההתקפה מהנה לצפייה, אבל ההגנה סופגת 110 נקודות למשחק וההפסדים נערמים. קובי חוזר מוקדם מהמתוכנן כדי להציל את המולדת אבל מבין מהר מאוד שהגוף שלו לא יאפשר לו את זה. נאש וגאסול ממשיכים להיפצע, כך שאפילו טרייד לא ניתן למצוא עבורם והלייקרס מצטרפים לדרג השני של הנמושות. מיץ' קופצ'אק יתנחם בבחירה בחמישייה השנייה בדראפט העמוק בזמן שקובי מבהיר לו שהוא הולך לחפש טבעת שישית במקום אחר ואף שחקן חופשי בכיר לא מתכוון להתקרב.
תחזית: אם הפתיחה תהיה בסגנון התסריט הפסימי, ועל כך אני מהמר, מאוד יכול להיות שקופצ'אק יחפש טרייד על גאסול תמורת נכסים עתידיים ושקובי ייקח את הזמן עם החזרה כדי להגדיל את הסיכוי להשיג בחירת דראפט טובה. לקראת השוק החופשי בקיץ הבא, משברים במיאמי ובניו יורק יעניינו את האוהדים הרבה יותר מאשר תוצאות המשחקים. בקיצור - זו תהיה עוד עונה בהיסטוריה של הלייקרס, לא כדאי לפתח ציפיות לפלייאוף.
