תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 32:49
סיימו את העונה: במקום השלישי במזרח. בפלייאוף: ניצחון 2:4 על אטלנטה בסיבוב הראשון, ניצחון 2:4 על הניקס בשני, הפסד 4:3 למיאמי בגמר המזרח.
אז איך קבוצה הופכת ללהיט של הליגה דווקא בעונה בה הכוכב שלה, דני גריינג'ר, פצוע? דרך ההגנה. אינדיאנה הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה בעונה שעברה, כשרק ממפיס נותנת פייט. בארבע עמדות היה לה את אחד השומרים הטובים בליגה לעמדה - הגארדים ג'ורג' היל ולאנס סטיבנסון (שהחליף את גריינג'ר והשתלב נהדר בעונת פריצה), הפורוורד פול ג'ורג' והסנטר רוי היברט. אך זה היה הרבה מעבר ליכולת אישית, פרנק ווגל בנה קבוצת הגנה חכמה ומתואמת. ההגנה התמקדה בשני האזורים המסוכנים ביותר- ליד הטבעת וסביב קו השלוש, אזורים מהם היריבות של הפייסרס זרקו מעט מאוד וקלעו באחוזים הנמוכים בליגה בפער משמעותי. אינדיאנה הייתה גם קבוצת הריבאונד הטובה בליגה, נתון שבאופן קבוע שייך לקבוצה שמפתיעה לטובה.
ברמה האישית, זו הייתה העונה של פול ג'ורג'. בעונה השלישית שלו בליגה הוא הפך למנהיג הקבוצה, סיפק איכויות של שחקן אול-אראונד אמיתי בשני צדי המגרש והרוויח בצדק את תואר השחקן המשתפר של העונה. גם היברט ביצע קפיצת מדרגה בהגנה, אבל התקשה בהתקפה בעונה הראשונה לאחר שקיבל חוזה מקסימום. בהמשך התברר שיד ימין שלו הייתה פצועה, ואכן בסוף השנה חל שיפור עצום ביכולת ההתקפית שלו. הבעיה המרכזית של הפייסרס הייתה הספסל השני הכי גרוע בליגה, שפעם אחר פעם הרס את מה שהחמישייה בנתה.
בפלייאוף, ג'ורג' והיברט ביצעו קפיצת מדרגה נוספת. ג'ורג' נראה כמו סופרסטאר לכל דבר וקלע כמות סלי מומנטום שמספיקה לקריירה שלמה. הוא לא פחד מכרמלו בסיבוב השני ומלברון בגמר המזרח, קלע עליהם כמה סלים גדולים והיכולת שלו להסתדר איתם לבד נטרלה את משחק ההתקפה של היריבות. היברט התעלל בטייסון צ'נדלר במה שנראה כמו טקס העברת השרביט, ולשיאו הגיע מול מיאמי. בעונה שלפני כן ההיט ניצלו את האיטיות שלו והביאו את השחקן שלו לפיק נ' רול גבוה, אז בקיץ הוא עבד על הגנת הפיק נ' רול והפך מנטל לנכס החשוב ביותר של הפייסרס במאץ'-אפ מול מיאמי הנמוכה. הוא לא ספר אף שומר בדרך ליותר מ-22 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק בסדרה ויחד עם דיוויד ווסט היעיל אינדיאנה שלטה לחלוטין בצבע בסדרה הזאת. מיאמי הצליחה לחלץ ניצחון בשבעה משחקים, לא מעט בזכות הדקות של המחליפים.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: לואיס סקולה (בטרייד מפיניקס), כריס קופלנד (חופשי, מהניקס), סי ג'יי ווטסון (חופשי, מברוקלין), סולומון היל (רוקי, בחירה 23), דונלד סלואן (נצפה לאחרונה בסין), רסול באטלר, הילטון ארמסטרונג, רון הווארד ודארנל ג'קסון (מליגת הפיתוח).
עזבו: ג'רלד גרין ומיילס פלאמלי (בטרייד לפיניקס), טיילר האנסבורו ודי ג'יי אוגוסטין (חופשיים, לטורונטו), סאם יאנג וג'ף פנדנגרף (חופשיים, לספרס), בן האנסבורו (לגראן קנריה).
קיץ שקט ויעיל עבר על לארי בירד, האיש החזק בהנהלת הפייסרס. בלי יותר מדי רעש וצלצולים, הוא שדרג את הספסל שלו באופן משמעותי. התוספת המשמעותית ביותר לא נמצאת ברשימת המצטרפים, מדובר בחזרה של גריינג'ר מהפציעה שגרמה לו לשחק חמישה משחקים בעונה החולפת. גריינג'ר הגיע מוכן לפתיחת האימונים ובינתיים זוכה לשבחים מכל עבר על הכושר בו הוא נמצא. עכשיו ווגל צריך להחליט אם להכניס אותו לחמישייה במקום סטיבנסון או להשתמש בו כשחקן שישי בכיר סטייל ג'ינובילי בסן אנטוניו.
פרט לגריינג'ר ולסנטר המחליף הסביר יאן מהימני, כל הספסל מורכב משחקנים חדשים. השם הבולט הוא של סקולה הוותיק, שאינדיאנה נתנה עבורו לפיניקס שני שחקנים ובעיקר בחירת סיבוב ראשון. כדי להוסיף לצפיפות בעמדות הפורוורד הגיעו קופלנד מהניקס והרוקי סולומון היל - שחקן עם אופי נהדר, אינטליגנציית משחק גבוהה וקליעה שכל הזמן משתפרת מבחוץ שווגל מקווה שיהפוך לרול פלייר יעיל במערך שלו. לעמדת הפוינט גארד המחליף הגיע סי ג'יי ווטסון הסולידי שיספק קליעה מבחוץ והגנה הרבה יותר טובות מאלו של די ג'יי אוגוסטין המאכזב.
מבט על הספסל החדש מגלה שהשינוי המשמעותי הוא ביכולת ההתקפית שהוא מספק. גריינג'ר, ווטסון וקופלנד הם קלעי שלשות מצוינים, כנראה גם היל יהיה, סקולה הוא חיקוי מוצלח של ווסט והוא נותן לווגל אופציה של הרכב התקפי נמוך בו הוא יתפקד כסנטר. אם גריינג'ר יחזור לעצמו הוא יספק יכולות התקפיות מגוונות נוספות, כמובן.
השדרוג שהחבורה הזאת תיצור יהיה גדול במיוחד כי היא מגיעה במקום שום דבר, במקום רשימת עוזבים שהדבר הכי מעניין לגביהם הוא שג'ף פנדנגרף שינה את השם לג'ף איירס. בעצם, יש עוזב משמעותי אחד הקיץ - עוזר המאמן המאוד מוערך בראיין שואו שקיבל סוף סוף הזדמנות כמאמן ראשי בדנבר. אינדיאנה מיהרה למלא את החור בתותח כבד נוסף - נייט מקמילן יהיה העוזר הבכיר החדש של ווגל.
בגזרת הממשיכים, ווסט קיבל חוזה של 36 מליון דולר ל-3 שנים שישאיר את הפורוורד האיכותי בפייסרס עד גיל 36. אך הרגע החשוב יותר התרחש ממש לאחרונה, כאשר פול ג'ורג' חתם על חוזה מקסימום לחמש שנים שייכנס לתוקף בעוד שנה וישאיר אותו בקבוצה עד 2019. המו"מ לחוזה נמשך מספר שבועות, שזה קצת יותר מעשר השניות שהוא היה אמור להימשך ("היי, פול. אנחנו מציעים לך חוזה מקסימום לחמש שנים", "אוקיי", "אז...שמעת שיודה ונינט נפרדו?"). סיבה אפשרית לסיבוך היא שגודל החוזה עדיין לא ברור כי ג'ורג' יוכל לקבל חוזה גדול יותר אם ייבחר לאחת מחמישיות העונה (זו האופציה הריאלית מבין האפשרויות שמפעילות את "חוק דרק רוז").
סיבה נוספת היא שחוזה מקסימום לג'ורג' יקרב את אינדיאנה לאזור מס המותרות בקיץ הבא, כשההנהלה עוד תצטרך להחליט מה לעשות עם גריינג'ר וסטיבנסון שמסיימים חוזים. יהיה קשה להחתים אפילו אחד מהם, בעיקר את גריינג'ר, בלי לשלם מס (משהו שבהנהלה הצהירו שהם לא מתכוונים לעשות). מהסיבה הזאת, אופציית הטרייד על גריינג'ר במהלך העונה, כדי לא לתת לו ללכת בלי לקבל תמורה, היא לא משהו שאפשר לפסול.
מה מי מו
חמישייה: ג'ורג' היל, לאנס סטיבנסון/דני גריינג'ר, פול ג'ורג', דיוויד ווסט, רוי היברט.
ספסל: סי ג'יי ווטסון, דונלד סלואן, אורלנדו ג'ונסון, רון הווארד, גריינג'ר/סטיבנסון, סולומון היל, רסול באטלר, כריס קופלנד, דארנל ג'קסון, לואיס סקולה, יאן מהימני, הילטון ארמסטרונג.
מאמן: פרנק ווגל (עונה רביעית)
מועמד לפריצה: כריס קופלנד, למרות הצפיפות בעמדות הפורוורד. בעונה שעברה, כרוקי בן 28 שהגיע ל-NBA לאחר כמה שנים באירופה, הוא התפרסם יחסית כי הוא שיחק בניקס, אבל רוב הזמן לא היה ברוטציה למרות שבהזדמנויות שקיבל סיפק כמה הצגות מרשימות. גם בפלייאוף הוא נדחק לשוליים, קיבל הזדמנות לאחר שהאחרים לא פגעו והיו לו כמה משחקים טובים מול אינדיאנה, שמיהרה לקפוץ על ההזדמנות ולהחתים אותו לשנתיים. בפייסרס הוא אמור לקבל דקות עקביות יותר, לתת לווגל אופציה חשובה של הרכב עם ארבעה קלעי חוץ ולהוכיח שהוא שחקן רוטציה ראוי בקונטנדרית. כי לפי כל הסימנים עד כה, הוא בהחלט ראוי.
מועמד לדעיכה: דיוויד ווסט הוא עדיין הפאוור פורוורד הבכיר של הקבוצה, אבל בגיל 33 ועם מחליף בכיר בעמדה שלו הוא צפוי לרדת בתפוקה. בעונה שעברה הוא התאושש סופית מהפציעה מ-2011 וחזר להזכיר את האולסטאר מימי ניו אורלינס, השנה הוא אמור לשחק פחות דקות ולראות פחות כדורים בהתקפה שתכלול את ג'ורג', גריינג'ר והיברט. השאלה החשובה היא איזה סוג של דעיכה זו תהיה- של שחקן וותיק שהקבוצה רוצה לשלוט בדקות שלו כדי לשמור אותו לפלייאוף או של שחקן שקיבל את החוזה הגדול האחרון שלו ומרגיש שזה זמן טוב להפסיק להתאמץ. האופציה הראשונה היא ההגיונית.
אקס פקטור: אינדיאנה נמצאת בליגה של הגדולים עכשיו. ככזאת, היא צריכה לזכור שב-30 השנים האחרונות זכתה באליפות רק קבוצה אחת שלא היה לה לפחות אחד מ-30 השחקנים הגדולים בהיסטוריה - דטרויט של 2004. כדי שקבוצה כמו הפייסרס תלך עד הסוף, היא חייבת מערכת שתפעל באופן מושלם, שכולם יהיו מכוונים למטרה. לכן, כדאי יהיה לעקוב אחרי הסיטואציה של דני גריינג'ר, גם כי ההשתלבות שלו חשובה מאוד לקבוצה וגם כי זה יעיד על המערכת באופן כללי.
זה מתחיל כבר בשאלת החמישייה. מבחינה מקצועית, אין שום סיבה לפרק את החמישייה שהייתה הטובה בליגה בעונה שעברה, חמישייה מתואמת שכל חתיכה יושבת בה במקום, אין סיבה להחזיר את סטיבנסון לספסל כשברור שהוא מוציא מעצמו יותר כחלק מהחמישייה הזאת. גריינג'ר במצבו הנוכחי יכול להיות אידיאלי כשחקן שישי. האם הוא יידע לשים את האגו שלו בצד? האם ווגל יידע לשלוט במצב באופן שיאפשר לו לקבל החלטות מקצועיות נטו? והאם ההנהלה תדע להימנע ממהלך הרסני סטייל OKC בעונה שעברה כששיקולי מס המותרות העתידי מנחים אותה?
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: השדרוג בספסל עושה את שלו ואל ההגנה הטובה בליגה מצטרפת התקפת טופ 10, מה שמספיק ל-60 ניצחונות בעונה הרגילה. היברט שחקן ההגנה של העונה, ווגל המאמן, ג'ורג' בחמישייה הראשונה. בפלייאוף אינדי מנטרלת את המוקש מברוקלין ומשלימה את המהפך מול מיאמי, יתרון המאץ'-אפ מול האלופה מוביל לסדרה חד צדדית. בגמר, מתברר שהתהפכו היוצרות בליגה ולמערב אין יכולת להעמיד יריבה ראויה לאלופת המזרח. אליפות ראשונה ולא אחרונה.
תסריט פסימי: גריינג'ר ממורמר ומשבש את משחק ההתקפה ואת האווירה בחדר ההלבשה, הספסל שוב מאכזב, הגיל משפיע על ווסט וסקולה, ג'ורג' מתקשה לקחת את תפקיד הפרנצ'ייז פלייר. פציעה וחצי פוגעות במאזן ומורידות את הפייסרס למקום החמישי, בסיבוב הראשון אחת הניו יורקריות מנצלת את יתרון הביתיות כדי לסגור עניין מוקדם מהצפוי.
תחזית: הרושם הראשוני מצוין. היברט נראה בדרך להשתלט על תואר שחקן ההגנה של העונה לשנים הבאות, ג'ורג' הוא הדבר האמיתי, ווגל הוא מאמן נהדר שיודע לשפר את השחקנים שלו גם כבודדים וגם כחלק מקבוצה וכשלארי בירד מקבל את ההחלטות בהנהלה אפשר להיות רגועים. השדרוג בספסל ויתרון המאץ'-אפ מול מיאמי הופכים את אינדיאנה לפייבוריטית בסדרה מול האלופה. האם יש להם מה שצריך גם כדי לנצח ארבע סדרות ברציפות? את זה עוד מוקדם לקבוע, אבל תחושת הבטן הראשונית שלי אומרת שכן.