בזמן שהייחוס המשפחתי או העסקני של גיא לוזון גרף את תשומת הלב בביצת הכדורגל, עובדה אחרת כמעט ולא זכתה להתייחסות. לבן אדם אין כמעט ניסיון בתור שחקן כדורגל. זה מה שמרשים לא פחות בהצלחה של גיא לוזון. למעשה, הקריירה שלו בתור כדורגלן כמעט ולא קיימת. הוא בקושי שיחק. זה לא מקרי. כדאי לשים לב לכך. לוזון מצטרף לרשימה ארוכה של מאמנים שהיו שחקנים ממוצעים ומטה שלמרות זאת הצליחו מאוד דווקא על הקווים. ז'וזה מוריניו, אלכס פרגוסון, הם רק שניים מתוך אין ספור מאמנים מצליחים שטעמו הרבה יותר ספסל מדשא. גם בארץ, אלי גוטמן, דרור קשטן, אברהם גרנט ושלמה שרף, הותירו חותם מינורי בתור שחקנים.
לא מדובר רק בכדורגל. תמונה דומה מתקבלת גם בענפים אחרים. המאמנים האגדיים ב-NBA, פיל ג'קסון, פט ריילי, לני ווילקינס וצ'אק דיילי, היו יותר נגרים מכדורסלנים. אפילו אריק ספולסטרה, שלקח אליפות עם מיאמי היט, לא זכור כשחקן גדול במיוחד. כך גם מאמני כדורסל באירופה, מאטורה מסינה ועד וינסנט קולט מאמן נבחרת צרפת, הזוכה הטרייה באליפות אירופה. בישראל, דיוויד בלאט, צביקה שרף ופיני גרשון, היו יותר אפורים מחולצות השופטים. למרות שגם עודד קטש זכה באליפות, עדיין מדובר במקרה בהחלט יוצא דופן. הרי אפילו דני פרנקו הספיק לקחת שני תארים לעומתו.
למאמנים בעלי עבר לא מרשים כשחקנים, יש יתרון מסוים על כוכבי עבר. רשימת הכישלונות של כוכבי עבר בעמדת האימון היא אין סופית כמעט. פלה, מראדונה, לותאר מתיאוס, לארי בירד, מיקי ברקוביץ', משה סיני ועוד. יכול להיות שהכוכבים פשוט לא בנויים לעמדה הזאת. הם חיים על המגרש ועמדת האימון משעממת אותם. יכול להיות שהם פשוט לא התעסקו בשום דבר אחר פרט לעצמם. האגו שלהם לא השאיר מקום לשום דבר נוסף. מה שיותר הגיוני להעריך זה שלשחקני ספסל היה הרבה יותר זמן לפתח את תאוריית המשחק. להסתכל מהצד, להרגיש את השחקנים.
כשמייקל ג'ורדן נקלע לסיטואציה בעייתית על המגרש בתור שחקן, הוא היה מתעופף לאיזה ווינר שוט מהסרטים. משהו לא הגיוני שאי אפשר לבנות עליו כמאמן. אין הרבה שחקנים כמו ג'ורדן, יש הרבה יותר שחקנים כמו דיוויד בלאט. לכן שחקנים ממוצעים, מפתחים תרגילים, טקטיקות ותיאוריות משחק שמתאימות לקבוצות, כששחקנים משלימים אחד את השני. הם טעמו את המגרש מכל הכיוונים. הם יודעים מה זה לעלות מהספסל, איך מרגיש שחקן בזמן משבר, איך מרגישה קבוצה בזמן לחץ. זה היתרון שלהם. בזמן שהכוכבים רשמו הצלחות על המגרש, הם נבנו מהכישלונות של עצמם, דרך הספסל. כנראה שבמקרים מסוימים את הפתגם "אין חכם כבעל ניסיון" אפשר לחדד ולהגיד, "אין חכם כבעל כישלון".