תקציר הפרקים הקודמים:
מאזן בעונה שעברה: 22:60, ראשון במערב, שני בליגה
סיימו את העונה: בהפסד 4:1 לממפיס בחצי גמר המערב, אחרי 2:4 על יוסטון בסיבוב הראשון
זו הייתה אמורה להיות העונה של אוקלהומה סיטי, עונה בה היא הולכת עד הסוף, לפחות. החיזוקים הנכונים נעשו, הטרייד הפרוע עם יוסטון על ג'יימס הארדן, טרייד שהגיע בערך חצי שעה לפני שהעונה נפתחה, נשכח כלא היה ואלופת המערב המכהנת דרסה כל מה שזז בעונה הסדירה.
הת'אנדר טסו ל-4:21 מהיר והבהירו שהם שוב השולפים הכי מהירים במערב. משם והלאה זה כבר היה לשיוט די נוח עד לפלייאוף, עד שברגע אחד, השיוט הפך לסיוט. במשחק השני של הפלייאוף, מול, היי, אותה יוסטון, ראסל ווסטברוק התנגש בפטריק בוורלי. את המשחק הוא עוד הצליח לסיים ואחריו, גם את העונה כולה עם קרע במיניסקוס. מאותו רגע, הת'אנדר היו אבודים לגמרי ולמרות שהצליחו להתגבר על הרוקטס ואפילו לקחת את המשחק הראשון אחרי קאמבק גדול, הם חטפו בראש בשאר הסדרה ועפו הרבה לפני המתוכנן. עכשיו צריך לראות מה עושים.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון:
באו: סטיבן אדאמס (רוקי, בחירה 12), אנדרה רוברסון (רוקי, בחירה 26), ריאן גומס (מארטלנד דראגונס, גרמניה), דרק פישר (שחקן חופשי, מדאלאס)
עזבו: קווין מרטין (למינסוטה), דאנדרה ליגינס (שוחרר)
אם זה לא שבור, אל תתקן את זה. כמעט. זו הייתה המנטרה לפיה בחרו ללכת בקיץ באוקלהומה סיטי. העונה הסדירה של הת'אנדר הייתה נהדרת והם הגיעו בקלות לפלייאוף רביעי ברציפות ובקבוצה העדיפו להאמין שהמעידה שם הייתה קשורה לפציעה חד פעמית של ראסל ווסטברוק ושבפעם הבאה הכול יעבוד חלק.
האם זה יעבוד? רק ימים יגידו, אבל בינתיים קשה לראות איך OKC לא משתלטת פעם נוספת בקלות על הבית הצפון-מערבי הבינוני, כך שעד שהפלייאוף יגיע, יש עוד מספיק זמן לשיפוצים ותיקונים, אם אכן יידרשו כאלה.
כאמור, העזיבה של ג'יימס הארדן עברה בשלום, עד לרגע בו הוא היה חסר בפלייאוף (ותמיד מי שלא נמצא הכי חסר). בשורה התחתונה, גם בלי השחקן השישי הנפיץ, אוקלהומה סיטי הסתדרה מצוין ואפילו השיגה את אחד המאזנים הטובים בתולדות הפרנצ'ייז.
כמובן שכמו תמיד הכול יקום ויפול בעיקר סביב קווין דוראנט, שבעונה שעברה אומנם איבד את תואר מלך הסלים אחרי שלוש זכיות רצופות, אבל עדיין הציג מספרים שמציבים אותו, קצת מתחת ללברון ג'יימס, כשחקן השני בטיבו בעולם ובן האנוש הכי טוב בעולם הכדורסל, הרבה מעל המתחרים על הסגנות. חוץ מעונת הרוקי שלו ומאז שהקבוצה נחתה באוקלהומה סיטי, דוראנט לא ירד מ-25.3 נקודות למשחק בעונה הסדירה ו-25 בפלייאוף. בפוסטסיזן האחרון, בלי ווסטברוק לצידו, הוא בכלל התעלה וסיים עם 30.8 נקודות אדירות למשחק. בפגרה הוא אומנם התעסק בכמה שטויות, אבל אי אפשר באמת לעצור את ה"דוראנטולה" בשום דרך, השאלה מה יתנו אלה שסביבו.
וכשאומרים סביבו, חוזרים בעיקר לווסטברוק. הרכז, שהדעות לגביו כנראה ישארו חלוקות גם בעונה הקרובה, עומד לאבד את שיאו כ"איירון מן" של הליגה, ששיחק 394 משחקים רצופים בעונה הסדירה. הוא יחמיץ כמעט חודש וחצי מהעונה וכשיחזור שוב יצטרך למצוא את האיזון עם דוראנט ושוב, זה לא יהיה קל. היתרון הגדול של השניים הוא קיץ נינוח, בלי אליפות עולם או אולימפיאדה, מה שאולי יאפשר להתקפה לרוץ עוד יותר מהר, כשגם סרג' איבקה האתלטי נכנס לשיטה של סקוטי ברוקס.
אבל בסופו של יום, לת'אנדר עדיין אין שני כדורים בכל התקפה ודוראנט ו-ווסטברוק חייבים לדעת לחלק את השלל טוב יותר. הת'אנדר לקחו בעונה שעברה יותר זריקות מעשרה פיט והלאה (קצת יותר משלושה מטרים) מאשר ומטה וסיימו במקום השלישי בליגה עם 105.7 נקודות למשחק. רצים ויורים. ורק נזכיר שוב שבעונה שעברה הם עשו טרייד רגע לפני שהליגה יצאה לדרך, כך שיכול להיות שחלק מה שנכתב כאן לא ממש יהיה תקף בקרוב.
מה מי מו:
חמישייה: ראסל ווסטברוק, תאבו ספאלושה, קווין דוראנט, סרג' איבקה, קנדריק פרקינס.
ספסל: דרק פישר, רג'י ג'קסון, ג'רמי לאמב, אנדרה רוברסון, ריאן גומס, ניק קוליסון, פרי ג'ונס, סטיבן אדאמס, האשים תאביט, דניאל אורטון.
מאמן: סקוט ברוקס (עונה שישית)
מועמד לפריצה: ג'רמי לאמב. כאמור, אין יותר מדי שינויים בסגל והשחקן הכי משמעותי שעזב הוא קווין מרטין. אולי זה יפנה קצת מקום ללאמב, אלוף המכללות עם יוקון ב-2011, שנבחר בסיבוב הראשון של הדראפט הקודם על ידי יוסטון והגיע בעסקת הארדן. את מרבית העונה שעברה הוא העביר בליגת הפיתוח, שם נבחר לאולסטאר והציג יכולת לא רעה בכלל. בת'אנדר הוא בעיקר קושש דקות, אבל לכולם ברור שמשחקן שנבחר 12 בדראפט אפשר וצריך לקבל יותר. אולי הפעם.
מועמד לדעיכה: האשים תאביט. אם כבר בבחירות דראפט גבוהות עסקינן, הרי שאין כמו האשים ת-באסט. ממרומי הבחירה השנייה בדראפט 2009, תאביט מוצא עצמו בקבוצה רביעית בקריירה. בעונה שעברה הוא עוד קיבל צ'אנס באוקלהומה סיטי וב-11.7 דקות למשחק החזיר רק 2.4 נקודות ו-3 ריבאונדים. מעט מדי עבור השחקן הגבוה ב-NBA. זו עלולה להיות העונה האחרונה של תאביט בליגה ולא נראה שמישהו יתגעגע אליו במיוחד אם זה יקרה.
אקס פקטור: ראסל ווסטברוק. בסופו של דבר, ברגע האמת, זה התבהר - כמו שלברון ג'יימס לא יכול היה להחזיק את קליבלנד לבדו אף פעם, כמו שקובי התקשה לעשות זאת בלייקרס, כך גם דוראנט, עם כל הגדולה שבו. ווסטברוק חייב, פשוט חייב להיות כשיר בשלב כלשהו של העונה, עדיף לקראת הסוף, כדי שלת'אנדר יהיה צ'אנס אמיתי. איתו, זו אחת הקבוצות הכי טובות בליגה. בלעדיו, זה "וואן מן שואו" של KD, שלא יגיע לשום מקום. הכול יתחיל וייגמר ביכולת של ווסטברוק לחזור ל-34-35 דקות אותן שיחק לפני הפציעה.
ולכדור הבדולח:
תסריט אופטימי: ווסטברוק באמת חוזר, איבקה מספק עוד עונה של מספרים נהדרים וממשיך את גרף העלייה הקבוע שלו, פרקינס יוצא מהסלאמפ שמלווה אותו מאז שנחת בעיר (זה לא יקרה) ודוראנט? הוא לוקח בחזרה את תואר מלך הסלים ונראה, כמו תמיד, בלתי ניתן לעצירה. אוקלהומה סיטי מגיעה לפלייאוף רעננה ובלי פציעות וחוזרת לגמר ה-NBA.
תסריט פסימי: ווסטברוק לא מסוגל לחזור לעצמו ואחרי חודשיים אינטנסיביים מדי שוב נפצע וגומר את העונה. האוהדים מתחילים לחשוש מתקדימי דרק רוז ורואים את דרק פישר, בן 39, מוביל התקפות על הליכון. בסוף ינואר, אחרי תשעה ימים שכוללי משחקי חוץ בסן אנטוניו, מיאמי וברוקלין, הת'אנדר פתאום מגלים שהם רק במאזן חצוי והם אומנם מתעוררים ונכנסים לפלייאוף מהמקום השישי, אבל רק כדי לעוף מול יוסטון של דווייט הווארד וכמובן, ג'יימס הארדן כבר בסיבוב הראשון.
תחזית: עד שלא נראה איך ווסטברוק חוזר, יהיה קשה לאמוד את יכולתה של הקבוצה הזו. בבית, מלבד דנבר, אין לה יריבות אמיתיות, אבל המערב כל כך חזק ובעונה שעברה 56 ניצחונות הספיקו לממפיס רק למקום החמישי. לא בטוח שאוקלהומה סיטי מסוגלת להגיע שוב למספרים כאלה. ניתן להם מקום רביעי וחצי גמר במערב.
