מכבי עלית: כשהכדורגל של היום מזכיר את הכדורסל של פעם

לרווחת הצופה: מכבי תל אביב זו גם מכונת שיווק, כזו שמעמידה לרשות אוהדיה דוכנים של מוצרים ומשחקים מחוץ למגרש. באחד מהם, למשל, האוהד צריך לבעוט כדור לתוך חור. הצלחת? קיבלת 20 אחוז הנחה לרכישת מוצר בחנות. אחלה מיזם, וגם אם לא הצלחת לבעוט, תקבל 10 אחוז הנחה. אבל בחייאת, אם כבר בעט הילד לתוך חור, תנו לו משהו מוחשי יותר מ-20 אחוז הנחה. בובה של ראדה פריצה, משהו.

קופות: 50 ילד/חייל/נוער, 100 מבוגר

קהל מכבי תל אביב: באו ונתנו גרון, השירים החדשים תופסים יופי, הישנים גם, עומר אדם יותר מכולם. היו דקות שקטות מדי ביציעים מסוימים, באמת נראה שיותר מדי טוב להם. במחצית השנייה האוהדים החלו לתקוף משמעותית את הפועל תל אביב, לראשונה מזה הרבה זמן. כנראה הבינו שם שמכבי חיפה, כרגע, לא בעניין, ושהאדומים, זה עתה, חזרו לאופנה. ציון: 8

קהל הפועל כפר סבא: כ-80 משיגינעס הגיעו, מינוס כמה עשרות שנשארו בחוץ בגלל שהגיעו עם תופי נפץ ודפי A4 שעליהם אנתרקס (אחרת לא ברור מדוע מנעו מהם כניסה). שאפו על המאמץ, ירוקים, ומדהים שקבוצה מליגה א' שולחת יותר צופים מהאלופה של העונה שעברה-שעברה. אבל חייבים לשאול: למה נזכרתם עכשיו, ואיפה הייתם הרבה לפני אום אל פאחם. איפה הייתם כשהקבוצה הידרדרה מהעל ללאומית ומהלאומית ל-א'? ציון: 9-.

קהל עירוני קרית שמונה:

בפינת האנקדוטה: 4 משחקים, 4 ניצחונות, 0:9 בגולים. בדריבליסט חיפשו פתיחה טובה יותר של הליגה לאחר ארבעה מחזורים, ולא מצאו. מאז שנת הבכורה של הליגה הלאומית, ב-1955, לא נמצאה קבוצה שפתחה עונה עם ארבעה ניצחונות על האפס. אז הנה, עוד שיא לרשימה.

***

הפעם נתחיל קצת מוקדם יותר: שישי, 21:30 בערך, מחוץ למלון כפר המכביה.

ארבעה שחקני קרית שמונה בדרך החוצה, פתאום חולף אדם - בבטן כוסית וויסקי, על הפנים חיוך. "סליחה שאני לא מזהה אתכם", אמר להם, "אני מכביסט". "לא יכול להיות שאתה מכביסט", ענה אחד מהם, "אחרת היית מזהה אותו". והוא הצביע על אחד מהארבעה.

האוהד לא זיהה את תמיר כחלון. לטענתו, בגלל הוויסקי, פשוט לא היה מפוקס. "סליחה שאני ככה", הצטער, "אני דווקא עוקב. והשאר, מי?".

אחד, הקטנצ'יק, הציג בפניו את משה אבוטבול ושיר צדק. קליק נלחץ במוחו של המכביסט. רק שם הדובר, הקטנצ'יק, ברח מזכרונו. "אתה הכי מוכר לי מכולם", אמר המכביסט, "אני יודע שאתה קשר, יודע שאתה שחקן טוב. תן לי רמז".

"השם שלי מתחיל ב-א'", הקטנצ'יק ניסה לעזור.

המכביסט הרגיש נבוך, ביקש סליחה מאדריאן רוצ'ט, איחל בהצלחה לחבר'ה (חוץ במחזור הקרוב) ושאל לאן הם הולכים.

ל"יילו", הם ענו, ושבת שלום.

מבינים? ערב משחק בין האלופה האחרונה לאלופה הלפני אחרונה, שחקני האלופה הלפני אחרונה - שבעליהם גם אוהד מכבי - ישנים במלון שנקרא "כפר המכביה" וקונים חטיפים במקום שנקרא "צהוב". יש באנקר גדול מזה?

לא היה ספק לאן המשחק הזה יילך, ואכן, אחרי שעה וחצי שהם רצו על הדשא (א' דווקא היה על הספסל), אין להאשים את המכביסט ובטח שלא את הוויסקי. באמת שאי אפשר היה לזהות את שחקני קרית שמונה.

נמאס לכתוב עליו. כמעט.

כשערן זהבי הגיע למכבי תל אביב בינואר האחרון, אוהדים רבים הבטיחו שלא יקבל אהבה גדולה מדי. יתמכו, כן. יעודדו, מדי פעם. אבל שחקן שלקח דאבל עם היריבה הכי שנואה שלנו, לא יזכה פה לכבוד של מלך.

עברו שמונה חודשים וכל בלומפילד, ביום הצהוב שלו, היה על הרגליים ושר את שיר השחקן של ערן זהבי בדקה התשיעית – כולל את הבית, לא רק הפזמון. דקה לפני כן חגג זהבי שער צפוי מבעיטה חופשית, צפוי כמו המוות. והאוהדים שרים את "רקדי", והוא אכן הניף ידיו והוא בקצב ובקסם ואיפה שהמשורר ירצה. ועל זרועו סרט. ערן זהבי, זה החוצה-סולל-רומס כביש הזה, האדום הזה, המנצח-את-מכבי-בדרבים הזה, לא רק שעבר ומקבל אהדה ותמיכה, ומשווק חולצות צהובות בחנות המזכרות – ערן זהבי הוא קפטן מכבי תל אביב. אפילו הגורל לא היה מעלה בדעתו טוויסט כזה.

אחרי השריקה, ואחרי שכל הצהובים התפזרו מהדשא, שער 11 דרש את הקפטן. אתמול, באופן סופי שרק שער אליפות בדרבי יהיה סופי ממנו, ערן זהבי השלים את החצייה. הוא מעולם לא היה אדום, לא משנה כמה יפשפש במצעיו. את השער בטדי כבש מישהו אחר. דווקא מזכיר אותו, אבל אחר.

זהבי זו רק טיפה בים מהתהליך שעובר על מכבי תל אביב. בהרכב אתמול פתח גם רק שחקן בית אחד (דור מיכה). בהרכב ב-0:3 בחיפה, וגם בשני המחזורים הפותחים של העונה עלו לא יותר משני שחקני בית (לא יעזור, מונס דאבור הוא שחקן נהדר אבל לא שחקן בית). אז אין ייצוג מסיבי של מכביסטים מלידה, זהבי הוא הקפטן ואחר כך קרלוס גרסיה, ובכלל – אם משלבים את כל 11 שחקני ההרכב שעלו אתמול על הדשא, מגיעים לתשע שנות ניסיון מצטבר בבוגרים של מכבי. נתון משוגע שלא בטוח שנמצא זהה לו. מכבי תל אביב של 2013/14 היא לא קבוצה של שחקני בית ולא קבוצה שעברה הרבה ביחד. רוב השחקנים חדשים, כמה מהם מהניילון.

אבל הנה, הוכח עוד משהו, אפילו בישראל: כשיש חזון, דרך, כסף, היררכיה, אסטרטגיה וסדר – גם הזהות חשובה פחות. וניקח את זה אחרת. שחקני הבית במכבי אמנם לא נותנים את הטון, אבל קשה להגיד שלזהבי, קרלוס, מהראן ראדי, יואב זיו, ראדה פריצה וברק יצחקי אין זהות. יש להם - זהות של מועדון מנצח. ואם תשאלו את 12,671 האוהדים שביקרו אתמול בבלומפילד, הם קונים את הזהות הזו בכל יום בשנה.

שריקה, ואיזי שרצקי, ביציע הכבוד, שומע ממכר את המשפט "מכבי רמה וחצי מעל הליגה". שרצקי חייך והנהן בהסכמה.

הקהל הודה לפאולו סוזה, אבל המאמן הצביע על שחקניו ודרש מהאוהדים להריע למי שצריך. כבר פעם שנייה ברציפות שהוא מעלה הרכב שנראה רולטה, ודופק ג'קפוט. סוזה, קצר ולא לעניין, הדף שוב את השימוש במילה "רוטציה", כאילו הוא אלרגי לתופעה, והגדיר את מה שיש לו ואת מה שהוא עושה כ"סגל" (Squad). עמרי בן הרוש, דן איינבינדר ואפילו ברק בכר, בכל זאת קראו למה שהפורטוגלי עושה "רוטציה", אז ברשות מר סוזה, ובגלל שזה טקסט בעברית, בכל זאת נקרא לזה "רוטציה". אחרי הכול, סקוואד זה קצת משעמם.

בכר, לבוש במכופתרת שנראתה גדולה עליו (כנראה בגלל ההפסד, כי דווקא מדובר בבחור בנוי), היה על גבול החוסר אונים. "לא הופתענו, ידענו שמכבי עושה רוטציה", אמר. "אבל לא ידענו מי בדיוק ישחק. יש למכבי שני הרכבים שיכולים לרוץ לאליפות. זו הרגשה לא נעימה, לקבל גול שלישי במחצית, והאמת, יכול היה להיות יותר גרוע. בהפסקה רצינו רק לעבור בשלום את המשחק הזה, נראנו רע. רצינו רק לא להתפרק, לא לקבל את הרביעי. אין מה לעשות, הפסדנו לקבוצה הכי טובה בארץ".

בהפרש. מכבי תל אביב, ונקווה למען הליגה שהדבר ישתנה, רצה בספירה אחרת כרגע. כפי שאמרנו, אף קבוצה בהיסטוריית הליגה הבכירה לא פתחה כך, ולכו תדעו מתי זה ישתנה ומי תעצור את המכונה. בחמישה ימים של הצהרה מחצה מכבי את חיפה, בחיפה, ואת קרית שמונה. שתי הקבוצות שלקחו אליפות לפני השלטון החדש, הובסו ללא תנאי. מכבי דומיננטית, אפילו יותר ממכבי של האליפות. אנחנו כבר לא מדברים באיבוד נקודות, אנחנו מדברים בספיגות שערים. כרגע שני הטורים על 0.

ותראו את הספסל של מכבי תל אביב אתמול. אלברמן, ראדי, יצחקי, פריצה. ולבכר, חוץ מא' ובלי להעליב, היה את רום אילוז ויואל צחנוביץ'. בדקה ה-52 פריצה ויצחקי קמו להתחמם. זה היה מפחיד. בלומפילד שאג והמכנסיים של קרית שמונה כאילו נכנסו לתוך התחתונים. אלוהים שישמור, טוב שלא הקפיצו מהספסל גם את שאראס, פארקר ומוטי ארואסטי.

כי הזהות, הדומיננטיות, העתיד – הכול מזכיר משהו. החודש הוא ספטמבר, השנה 2013, ומכבי כדורגל מפחידה יותר ממכבי כדורסל.

אחרי שראו עוד ניצחון, חזרו כמה אוהדים לנסות לבעוט את הכדור לתוך החור. מה שהם לא הצליחו במשך כמה שניות, שחקני קרית שמונה לא התקרבו לעשות בקצת יותר משעה וחצי.

קצת לאחר מכן יצא ג'ורדי קרויף, האיש שאחראי לרוב מה שקרה שם ולרוב מה שנכתב פה, מתחומי בלומפילד. הוא חצה את הכביש מכיוון שער 5 והתקדם לעבר מגרש החניה שבסמוך למשטרה. הוא הגיע לרכב היחיד שנשאר שם, שחור מדי וגדול מדי ומהיר מדי, נכנס והתניע. הוא פנה ימינה מהחניון, ודהר שמאלה ברחוב שארית ישראל, עד שנעלם מטווח ראייה.

ג'ורדי קרויף השאיר את שארית ישראל מאחור?

אלוהים, יש מטאפורות שפשוט כותבות את עצמן.

לתגובות: orenjos@walla.co.il

צפו: מכבי תל אביב מחוררת את קרית שמונה

צפו: כל שערי המחזור בליגת העל בקליפ אחד