פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חיית טרף: דייגו קוסטה, הפרובוקטור של אתלטיקו הוא מלך השערים

        הוא איים על שופט, נגח בשחקן, התעמת עם ראמוס והפך לשחקן השנוא בספרד. בין לבין, גם סטר, ירק, דחף וספג שמונה אדומים. למרות הכול, דייגו קוסטה חמום המוח נמצא עכשיו בשיאו, מוביל את אתלטיקו מדריד לפתיחת עונה היסטורית ומתחרה עם מסי ורונאלדו. פרובוקטור עם תעודות

        חיית טרף: דייגו קוסטה, הפרובוקטור של אתלטיקו הוא מלך השערים
        צילום: רויטרס עריכה: מיכאל ברגמן

        1 בדצמבר 2012. אתלטיקו מדריד הגיעה לסנטיאגו ברנבאו בעוד ניסיון נואש לקטוע את רצף הכישלונות בדרבי, אך הפסידה 2:0 לריאל מדריד. כריסטיאנו רונאלדו ומסוט אוזיל כבשו, ובכל זאת האיש המדובר ביותר לאחר המשחק היה בכלל מאתלטיקו. קוראים לו דייגו קוסטה. לברזילאי יצא שם של חמום מוח לא קטן. מצלמות הטלוויזיה שעקבו אחריו באותו דרבי, גם תפסו אותו בקלקלתו לאורך המשחק כולו. מה לא היה שם: ניסיונות נשיכה, דחיפות, נגיחות, מרפקים, מבחר קללות עסיסיות על אמא של סרחיו ראמוס והבן של פפה וגם התרגל שנחשב לסימן ההיכר של קוסטה - יריקה אחת על הכפפה ואז השלכת התוצר לעברו של ראמוס. גם לבלם ריאל לא היה חסר, כשהוא ירק לכיוונו של היריב ההיסטורי, בו פגע עם מרפק שנה קודם לכן (כשקוסטה, אז בראיו וייקאנו, היה זה שספג צהוב על התלונות). קרב הכלבים הזה ארך 90 דקות ולא הוביל לעונשים, אולם ביסס את תדמיתו של קוסטה כילד הרע של הליגה הספרדית. גם החיבוקים בסיום לא הועילו.

        "סימנו אותי אחרי מה שקרה עם פפה וראמוס", טען קוסטה לאחר מכן. "הייתי במרכז העניינים, אבל באופן שלילי. השופטים משגיחים עליי מאז בשבע עיניים. שחקני הגנה שונאים אותי כי אני לא עושה להם חיים קלים. הם מתלוננים, אבל גם הם מכים אותי כל הזמן". קוסטה נצלב תקשורתית, אבל הוא לא עצר לרגע והמשיך לייצר שערוריות ותקריות למכביר, עד שבשלב מסוים הגיע השינוי. דייגו סימאונה, פרובוקטור ידוע בפני עצמו, הצליח איכשהו לסדר את הברגים בראש של החלוץ הברזילאי, שבחצי השנה האחרונה כובש בצרורות, כולל שער השוויון בזכייה בגביע המלך מול ריאל בחודש מאי, ומוכיח שהוא גם כדורגלן מצוין.

        "ידענו שהוא חיה, עכשיו הוא גם חיית רחבה", נכתב עליו ב"אל פאיס". החברים ב"מארקה" הצטרפו בניסיון לתאר את שני הצדדים של החלוץ עם הכותרת: "דוקטור ג'קיל ומיסטר קוסטה". מחר (שבת, 23:00, ספורט 5 ו-HD) קוסטה מגיע שוב לברנבאו, רק הפעם כמלך שערי הליגה הספרדית (שבעה כיבושים, כמו ליאונל מסי), כמי שהוביל את אתלטיקו מדריד להשוואת פתיחת העונה הטובה בתולדותיה, וכשלראשונה בקריירה יש לו יותר גולים (75) מכרטיסים צהובים (72). תשכחו מ"הנמר" רדאמל פלקאו, זה הזמן לברוח מ"הפנתר" דייגו קוסטה.

        דייגו קוסטה שחקן אתלטיקו מדריד (רויטרס)
        דוקטור ג'קיל ומיסטר קוסטה. דייגו קוסטה (צילום: רויטרס)

        דייגו קוסטה לא צמח באקדמיית כדורגל. למעשה, הוא בכלל לא התעניין בכדורגל. הוא נולד ב-7 באוקטובר 1988 בעיר לגארטו, באזור דל אמצעים וללא מגרשי דשא או מתקני ספורט ראויים. "ידעתי שאהיה כדורגלן מהרגע שאבי הטביל אותי", סיפר לימים. "הוא קרא לי דייגו על שם מראדונה ואהבתי לשחק, אבל לא היה לי בית ספר. הרחוב היה בית הספר שלי. רציתי לעבוד, להרוויח כסף ולקחת בחורה לארוחת ערב". אירוע אחד, בו לא היה באפשרותו לשלם על דייט, שינה לקוסטה את התכניות. בגיל 16, שנתיים אחרי שהמשפחה עברה לסאו פאולו, הוא הצטרף לקבוצת ברצלונה אספורטיבו קאפלה ושיחק לראשונה בצורה מסודרת. טוב, לא בדיוק מסודרת.

        קוסטה השתמש בכל השיטות שהכיר מהרחוב. "ילדים שצומחים באקדמיות אמורים לשלוט בעצמם ולכבד אחרים, אבל אותי אף פעם לא לימדו אחרת", הסביר בראיון. "ראיתי ברחוב שחקנים דוחפים אחד את השני ומכניסים מרפקים - מבחינתי זו הייתה הנורמה. רבתי עם כולם, בלי שליטה. העלבתי יריבים וחברים ולא כיבדתי אף אחד. חשבתי שאני צריך להרוג אותם". דווקא אז, כשקוסטה שלוח הרסן השתולל במשחקי הנוער בברזיל, הגורל שלף אותו משם. נציג של סוכן העל הפורטוגלי ז'ורז'ה מנדס (חברו הטוב של ז'וזה מוריניו ומי שמייצג בין היתר את כריסטיאנו רונאלדו) הגיע למשחק בו קוסטה כלל לא אמור היה ליטול חלק. לפני כן הוא סטר לשחקן יריב ואז איים על השופט שהרחיק אותו. הוא הושעה לארבעה חודשים, אבל במשחק הזה מישהו משך בחוטים ואפשר לו להשתתף. קוסטה הרשים את הסקאוט ובגיל 18 מצא עצמו בבראגה הפורטוגלית.

        כמה חודשים בקבוצת המילואים ועוד תקופת השאלה בפנאפייל הספיקו לקוסטה כדי להימכר ב-1.5 מיליון יורו לאתלטיקו מדריד בדצמבר 2006. הוא נשאר בבראגה כמושאל ולאחר מכן עבר תקופות התחשלות גם בסלטה ויגו ואלבסטה, לפני שנמכר לוויאדוליד כחלק מעסקת השוער סרחיו אסנחו. אתלטיקו שמרה לעצמה אופציה לרכוש את החלוץ בחזרה, ואחרי שירד ליגה עם ויאדוליד אכן שב לקולצ'ונרוס, כגיבוי לסרחיו אגוארו ודייגו פורלאן. קוסטה ניצל פציעות של קון אגוארו כדי לשחק בהרכב, אבל לא התנהל כמקצוען באתלטיקו. קיץ אחד התייצב לאימונים עם שבעה קילוגרמים עודפים ואחד מאנשי המועדון טען ש"הוא נראה כמו כדור ים". בקיץ 2011 איחר בשלושה ימים למחנה טרום העונה, ואז נפצע בברכו. כשהתאושש הושאל לראיו וייקאנו, במדיה כבש תשעה שערים והרוויח את ההזדמנות הנוספת מאתלטיקו. הפעם, הוא חזר כדי להישאר.

        פפה שחקן ריאל מדריד מול דייגו קוסטה שחקן ראיו וייקאנו (AP)
        אחרי ארבעה תקופות השאלה ושישה כרטיסים אדומים, הרשים במדי ראיו וחזר לאתלטיקו. דייגו קוסטה מול פפה (צילום: רויטרס)

        מוטיבציה גבוהה תמיד הייתה לקוסטה. שליטה עצמית? זה כבר סיפור אחר. מאמנו בראיו, חוסה רמון סנדובאל, אמר לו פעם: "אתה השחקן הכי עקבי שהכרתי - מגיע לכל משחק במטרה לכבוש שער ולספוג כרטיס צהוב". טוב, לא רק צהובים. לפעמים אפשר לגוון ולהוסיף גם כמה כרטיסים אדומים. שמונה, ליתר דיוק. קוסטה הורחק שלוש פעמים במדי סלטה ויגו, פעמיים במדי אלבסטה, פעם אחת כשחקן ויאדוליד ועוד פעמיים באתלטיקו. האדום האחרון היה בסיום שלב הבתים של הליגה האירופית בעונה שעברה, אז נגח בפניו של דויד לימברסקי בתוספת הזמן של ההפסד 1:0 לוויקטוריה פלזן. ההרחקה ההיא, שצמחה לארבעה משחקים ותמנע ממנו לפגוש את פורטו במחזור הבא בליגת האלופות, הייתה אחת משרשרת של תקריות. שלושה חודשי טירוף שהותירו בצל את השיפור הניכר ביכולתו של הברזילאי. מה שנקרא: סינדרום דייגו קוסטה.

        זה החל, כאמור, עם קרב הכלבים מול ראמוס ואז הנגיחה בלימברסקי. קוסטה סומן כפרובוקטור הכי גדול בליגה הספרדית, ועם התדמית הזו הגיע ב-24 בינואר לגומלין רבע גמר הגביע במגרשה של בטיס. הבלם המקומי אנטוניו אמאיה ביצע טעות קשה שסידרה לקוסטה שער. המשחק הסתיים ב-1:1 שהעלה את אתלטיקו לחצי הגמר, וקוסטה ביקש לברך. "הוא צעק במנהרה והודה לי על המתנה", סיפר אמאיה העצבני. "החברים שלי החזיקו אותי, אחרת הייתי הורג אותו. זה מראה איזה אדם הוא - חסר לב וחסר בושה". שחקני בטיס נותרו טעונים ("זה שחקן שקשה לסבול אותו") והכינו נקמה.

        דייגו קוסטה שחקן אתלטיקו מדריד נוגח בפניו של דויד לימברסקי שחקן ויקטוריה פלזן (AP)
        האדום האחרון, בינתיים. דייגו קוסטה נוגח בפניו של דויד לימברסקי (צילום: AP)

        כשבוע וחצי לאחר מכן שוב נפגשו הקבוצות, הפעם בליגה. קוסטה נכנס כמחליף, כבש את מה שהתברר בהמשך כשער הניצחון (ה-20 ברציפות של אתלטיקו בבית) ואז סיפק פגיעה אופיינית בחוסה קניאס, שמשך לו באוזן ודרך עליו. קוסטה ספג צהוב והבלגן החל. 13 שחקנים היו בתוך המהומה, בעוד הברזילאי שהצית את האש ידע להתרחק. בעימות הבא כבר לא היה לו לאן לברוח. אמאיה בחר להעניק לו מתנה נוספת, ירק בפניו ממרחק של סנטימטרים בודדים והשאיר עדות ברורה שאיכשהו נעלמה מעיניו של השופט. וקוסטה? הוא שמר במפתיע על שקט מופתי. "הם בעטו והתגרו בו, אבל דייגו הבליג", התגאה מריו סוארס. קוסטה עצמו, שהפך הפעם לקורבן ולא זכה לרחמים, המעיט בחשיבות המקרה: "לא היו חשבונות לסגור. מה שאמאיה עשה היום, אני עשיתי בעבר. אני לא מבקש שייענש או משהו כזה. מה שקורה על המגרש, נשאר על המגרש. אני לא לוקח איתי שום דבר הביתה".

        סיד לואו היטיב לתאר בטורו ב"גארדיאן" את דמותו של השחקן היחיד בליגה שהצליח לגרום לשני שחקנים לירוק עליו - האיש שזורק את הגפרור, יוצר שריפה ונחלץ ללא כוויות. "דייגו קוסטה נוהג לומר שהוא לא לוקח את העבודה הביתה, זה כנראה דבר טוב", כתב לואו. "אם היה עושה זאת, הוא לבטח היה מקניט את הכלב שלו עם מקל, מגניב מרפק לאשתו במדרגות ומושך בכתפיו בתמימות בזמן שהיא מתקפלת מכאבים, ואז לוחש עלבונות באוזני ילדיו ומפנה מבט לצד השני בזמן שהם פורצים בבכי. לאחר מכן, היה מגיח לסלון ומתמוטט בדרמטיות על הרצפה, מתגלגל ואוחז בראשו בטענה לפנדל. הוא בטח גם היה מקבל את השריקה... האוהדים שלו אוהבים אותו, אוהדי הקבוצות היריבות שונאים אותו, אבל גם הם לעיתים מגניבים חיוך. יש בו משהו קומי. הוא כמו האיש הרע בסרטים מצוירים".

        ה"מתנה" הנוספת שקיבל דייגו קוסטה מאמאיה

        למרות רצף הפרשיות, סימאונה לא הרים ידיים באשר לקוסטה. הוא חינך אותו ודאג שילמד את השיעורים על בשרו תוך כדי תנועה. המאמן הארגנטינאי הפגין אהבה קשוחה כלפי מי שהזכיר לו באופן מסוים את עצמו. הרי סימאונה, שגרם להרחקתו של דייויד בקהאם במונדיאל 1998 ונחשב אז לאויב הממלכה, יודע דבר או שניים על פרובוקציות. הוא החליף את קוסטה כאשר המזג החם שלו הזיק לקבוצה. העניש אותו על כל טעות בשיקול הדעת או בקבלת ההחלטות. גם העימותים במשחקי הגביע מול סביליה עם גארי מדל וז'ופרה קונדוגביה (שהורחק לאחר שדרך על קוסטה וטען כי הברזילאי קרא לו "קוף") עלו לו בנזיפה. השינוי חלחל. קוסטה עדיין עושה הכול כדי להוציא את יריביו מאיזון ומציג אגרסיביות רבה, אך היא כבר לא מנותבת אך ורק לכיוון השלילי.

        במרץ 2013 זומן קוסטה לראשונה לסגל של נבחרת ברזיל ורשם שתי הופעות במשחקי ידידות מול איטליה ורוסיה. הופעה רשמית עדיין לא הייתה, לסגל האחרון הוא לא זומן, וכעת נבחרת ספרד מנסה לנצל זאת ולזכות בשירותיו של החלוץ, שכבר הביע הסכמה לכך וצריך להגיש בקשה רשמית. לאחר הזימון לסלסאו, תיאר קוסטה את השינוי שעבר: "אני מתחרט על כך שבגיל צעיר לא נתתי כבוד למאמנים ולשחקנים האחרים. עם הכוונה וניסיון, הייתי נמנע מהרבה טעויות מטופשות שעשיתי. אני לא שחקן אלים ולא רמאי, אבל אני בהחלט פרובוקטור. אנשים חושבים שבגלל המזג החם שלי יוכלו להתגרות בי ולגרום להרחקתי, אבל למדתי להפוך את היוצרות. היום היריבים שלי מקבלים את הכרטיסים, לא אני".

        מאמן אתלטיקו מדריד, דייגו סימאונה, אחרי הזכייה בליגה האירופית 2012 (רויטרס)
        חינך את דייגו קוסטה תוך כדי תנועה. דייגו סימאונה (צילום: רויטרס)

        הסטטיסטיקה תומכת בדברים. בשבת שעברה, לראשונה בקריירה המקצוענית שלו, מספר הכיבושים שלו עבר את מספר הצהובים. את השער הזה מול האקסית ויאדוליד הוא הקדיש לאדריאן הפצוע, מי שהתחרה איתו על התפקיד ואף הוביל ברוב הזמן, עד שהמצב התהפך. למעשה, העונה קוסטה עדיין לא ספג כרטיס בשישה משחקי ליגה, ומנגד הבקיע שבעה שערים (שיאו העונתי עומד על 10) שהפכו אותו לאיש החם של אתלטיקו והשכיחו מהר מהצפוי את פלקאו. קוסטה הוא לא הברזילאי הטכני. מדובר בבריון קשוח. לוחם רחוב שמדי פעם מספק ניצוץ של טכניקה ובעיקר מנצל את היתרונות הפיזיים שלו ואת אופיו הבלתי מתפשר. כך הרוויח את מקומו בהרכב של אתלטיקו. תחילה הוא היה המחליף הקבוע, לאחר מכן שחקן כנף שרדף אחרי מגנים באגף ימין, ואז חלוץ שני שעושה את העבודה השחורה עבור פלקאו. עכשיו הוא הדמות המרכזית בהתקפה. כן, גם לפני דויד וייה.

        כבר בעונה שעברה היו אנשי מקצוע שטענו כי קוסטה טוב יותר מפלקאו, כמו ארנסטו ואלוורדה שאימן אז את ולנסיה וכיום את אתלטיק בילבאו. גם שחקני ריאל חששו ממנו (מקצועית) לפני הגמר בברנבאו, והחששות אכן התאמתו עם שער (היחיד שלו מול הבלאנקוס) בדרך לניצחון ראשון של הקולצ'ונרוס בדרבי זה 14 שנים והנפת הגביע. באתלטיקו התאהבו לגמרי. ליברפול הייתה מוכנה בקיץ לשלש את שכרו ולשלם 25 מיליון יורו, אבל מחזיקת הגביע התעקשה והעניקה לפנתר שכר כפול כדי להאריך את חוזהו עד 2018. את החתימה הוא ציין עם צמד במחזור הפתיחה, כרמז על העתיד לבוא. עכשיו אתלטיקו רוצה יותר. סימאונה יצר קבוצה עמוקה ומגוונת, קשוחה וממושמעת. בצלמו. קבוצה שהוא האיש המרכזי בה. כבר כמה שנים מייחלים בספרד לקריאת תיגר אמיתית מצד הקולצ'ונרוס על האליפות. אומרים שהנה זה מגיע, ומתבדים. אולי הפעם, כשאחד משחקני המפתח שלה הוא בריון חסר פחד, אתלטיקו תתגבר גם על המחסום הפסיכולוגי הזה ותהיה מרחק יריקה מהתואר.

        סרחיו ראמוס שחקן ריאל מדריד לפני דייגו קוסטה שחקן אתלטיקו מדריד (AP)
        מרפק ב-2011, יריקות וקללות ב-2012 ומה הפעם? דייגו קוסטה מול סרחיו ראמוס (צילום: AP)

        לטוויטר של תומר יצחק

        כדורגל ספרדי בוואלה! ספורט