תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 38:44
סיימו את העונה: במקום השישי במזרח ובהפסד 4:2 לאינדיאנה בסיבוב הראשון.
העונה שעברה הייתה עונה שגרתית למדי של אטלנטה - שוב מעט יותר מ-50 אחוזי הצלחה ושוב הפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף. זו לא שגרה שצריך לקחת כמובנת מאליה, מועדון כמו ההוקס לא יכול לזלזל בשש הופעות רצופות בפלייאוף, אבל לכל אורך התקופה היה ברור שהגג של אטלנטה הוא סיבוב שני. הניסיון להתחמק מהגורל הקבוע התמקד בפינוי מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים כוכב בקיץ הנוכחי, המהלך שאפשר זאת הוא הוויתור על ג'ו ג'ונסון והחוזה המעיק שלו בקיץ שעבר. לו וויליאמס הובא כדי לספק 80 אחוז מהתפוקה של JJ ברבע מחיר, הוא עשה זאת די בהצלחה עד שבינואר קרע את ה-ACL (פציעת דרק רוז) וגמר את העונה.
ללא JJ, נשארו להוקס שלושה שחקני מפתח. ג'וש סמית' נתן עונה טיפוסית בדרך לסיום חוזה ועזיבה כמעט ודאית. אל הורפורד פתח לא טוב, אבל בפברואר סיפק יותר מ-21 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק ונראה לראשונה בקריירה כמו שחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה. ג'ף טיג המשיך את השדרוג שהחל בפלייאוף הקודם וקפץ ממספרי בנו אודריך של 12 נקודות ו-5 אסיסטים למספרי מייק קונלי של 15 נקודות ו-7 אסיסטים. היחיד שראוי לציון פרט להם היה קייל קורבר שקלע 2.6 שלשות למשחק ב-45.7 אחוזים - מהעונות הטובות ביותר בקריירה, שבשקט כבר נכנסת לעונה ה-12 שלה.
אטלנטה הייתה קבוצת התקפה ממוצעת (חזקה באסיסטים ושלשות, חלשה בריבאונד התקפה) וקבוצת הגנה מעט מעל לממוצע, אבל במפגש מול אינדיאנה בפלייאוף זו הייתה דווקא ההגנה שנחשפה ואכזבה מול ההתקפה הבינונית של הפייסרס. ההוקס סחטו שישה משחקים, אבל בשום שלב לא איימו ברצינות לקחת את הסדרה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: פול מילסאפ ודמאר קרול (חופשיים, מיוטה), דניס שרודר (רוקי, בחירה 17), אלטון ברנד (חופשי, מדאלאס), ג'ארד קנינגהאם (בטרייד מדאלאס), גוסטבו איון (חופשי, ממילווקי), פרו אנטיץ' (מאולימפיאקוס), דמיאן ווילקינס ורויאל אייבי (חופשיים, מפילדלפיה, בחוזים לא מובטחים).
עזבו: ג'וש סמית' (חופשי, לדטרויט), זאזא פאצ'וליה (חופשי, למילווקי), דווין האריס (חופשי, לדאלאס), דשון סטיבנסון (כנראה בדרך לברוקלין), אנתוני טוליבר (חופשי, לשארלוט), איוון ג'ונסון ויוהאן פטרו (עברו לסין), דנטיי ג'ונס (מחפש קבוצה).
תיכף נגיע לקיץ העמוס והדי מוצלח של הג'נרל מנג'ר דני פרי, אבל שני הדברים הכי חשובים שקרו הקיץ קשורים לשחקנים שלא הגיעו - כריס פול ודווייט הווארד, ולזה שעזב - ג'וש סמית'. הקיץ הזה היווה התפכחות כואבת מהשאיפה של אטלנטה, או קבוצות אחרות בסדר הגודל שלה, להחתים סופרסטאר אמיתי בשוק החופשי. לא יהיה לפרי קייס מוצלח יותר מזה שהיה לו עבור דווייט הווארד - קבוצה שהוא יהיה הכוכב שלה אבל עם הורפורד וטיג תוכל לרוץ בצמרת הגבוהה, הקבוצה של העיר בה גדל. זה לא עזר - מבין חמש הקבוצות שהווארד סימן, אטלנטה נפסלה ראשונה.
סמית', לעומת דווייט, חתך בזריזות ובשלב מוקדם בקיץ חתם בדטרויט. הפורוורד הייחודי עוזב לאחר תשע עונות בהן הפך לשחקן המזוהה ביותר עם ההוקס. יהיה מוזר לראות את אטלנטה בלי האתלטיות, ההגנה האקטיבית, החדירות, יכולת המסירה המפתיעה והזריקות המיותרות מבחוץ שלו. המעבר לדטרויט מבהיר שהוא לא עזב כדי לחפש טבעת בכל מחיר, אלא בגלל תחושת מיצוי ורצון בהתחלה חדשה.
הכוכבים לא הגיעו, המקום שפרי שמר להם בתקרת השכר נשאר. הוא החל את הקיץ כשרק שני שחקנים משמעותיים חתומים - הורפורד ולו וויליאמס. גם המאמן לארי דרו סיים חוזה, ולמרות שלוש עונות סבירות פרי ויתר עליו כדי להביא מאמן שהוא מאוד רצה - מייק בודנהולצר, עוזר המאמן הבכיר של גרג פופוביץ' בסן אנטוניו. פרי הכיר את בודנהולצר מימיו כשחקן וכמנהל בספרס ומאמין שהוא בשל להשתחרר מהצל הענק של פופ.
בגזרת השחקנים, הרכש המשמעותי הוא פול מילסאפ שפרי החתים במחיר מבצע של 19 מיליון דולר לשנתיים. מילסאפ ייכנס למשבצת של סמית' בפאוור פורוורד, ולמרות שהמספרים שלהם די דומים הם שחקנים שונים לחלוטין. הדמיון של מילסאפ הוא להורפורד - שניהם שחקני פנים עם משחק פוסט ויד טובה מחצי מרחק, שחקנים שיכולים להתאים מאוד לפיק נ' פופ - חסימה וגלגול החוצה לזריקה מחצי מרחק, כפי שדאנקן הרבה לעשות במערכת של הספרס שבודנהולצר יביא לאטלנטה.
בדראפט היו לאטלנטה שתי בחירות בעשירייה השנייה, ובהתאם לגישת חיקוי הספרס פרי הלך על שניים שמשחקים באירופה. הסנטר הברזילאי האנרגטי לוקאס נוגוארה יישאר לשחק בספרד, הפוינט גארד הגרמני בן ה-20 דניס שרודר יגיע כבר השנה ונחשב לאחד השחקנים המסקרנים ביותר במחזור הנוכחי. לשרודר יש צעד ראשון מדהים וראיית משחק טובה, אם הוא יפתח קליעה טובה מכדרור הוא יכול להיות פוינט גארד שקשה מאוד לשמור עליו. הוא יהיה המחליף של טיג, מה שיעזור לו להיכנס לעניינים בהדרגה.
עוד בקיץ העמוס של ההוקס - ג'ף טיג היה שחקן חופשי מוגבל, קיבל הצעה של 32 מיליון ל-4 שנים ממילווקי, ביקש מאטלנטה לא להשוות, אטלנטה השוותה, טיג מיהר להודיע שהכול בסדר. קורבר נשאר עם 24 מליון ל-4 שנים. רוב הספסל הוחלף בשחקנים שינסו להשתלב ברוטציה, מעניינת במיוחד ההחתמה של פרו אנטיץ' המקדוני מאולימפיאקוס - גבוה בן 31 שבעיקר קולע מבחוץ וינסה לפתח קריירת NBA בשלב מאוחר. לו וויליאמס עדיין לא התאושש לחלוטין מהפציעה ולא בטוח שיפתח את העונה.
עם שוך הקיץ הסוער, אטלנטה נותרה עם סגל מוכשר ומגוון שכל שחקני המפתח בו חתומים על חוזים נוחים מאוד לפחות לשנתיים, כך שיישאר מקום לתוספת בקיץ הבא. הבעיה המרכזית של הסגל הזה היא הגובה - הורפורד ומילסאפ הם צמד שחקני פנים נמוכים יחסית לעמדות שלהם, טיג, וויליאמס ושרודר הם כולם מתחת ל-1.90 מ'. בשנים קודמות אטלנטה השתמשה בהרכב גבוה, אבל זה יהיה קשה יותר בלי ג'וש סמית' ויכולות הסמול פורוורד שלו. מה גם שבמקום פאצ'וליה, שעבר למתחם הביג סנטר החדש שנפתח במילווקי, הגיע אלטון ברנד הוותיק שדומה מאוד בסגנון להורפורד ומילסאפ.
מה מי מו
חמישייה: ג'ף טיג, קייל קורבר, דמאר קרול, פול מילסאפ, אל הורפורד.
ספסל: דניס שרודר, שלווין מאק, לו וויליאמס, ג'ון ג'נקינס, ג'ארד קנינגהאם, מייק סקוט, גוסטבו איון, פרו אנטיץ', אלטון ברנד.
מאמן: מייק בודנהולצר (עונת בכורה כמאמן ראשי)
מועמד לפריצה: דמאר קרול ייאבק על דקות עם ג'ון ג'נקינס הצעיר והמעניין ואולי גם דמיאן ווילקינס שעוד לא הוחתם, בעיקר עד שלו-וויל יחזור. יהיה לו יתרון כי הוא היחיד בקבוצה שמסוגל לשים גוף על שחקנים מהסוג של לברון וכרמלו. קרול השתפר מאוד בעונה שעברה ביוטה למרות שקשה לראות זאת במספרים הבסיסיים, סטטיסטיקות מורכבות שמות לב לכך שמדובר בריבאונדר התקפה מצוין, בשחקן שכמעט לא מאבד כדורים ובשומר טוב. באטלנטה תהיה לו הזדמנות להיות שחקן רוטציה חשוב בקבוצת פלייאוף, עם עוד שיפור בקליעה הוא יוכל להיות רול פלייר משובח.
מועמד לדעיכה: בהיעדר אלטרנטיבות, הבחירה הקלה היא באלטון ברנד שכבר דעך בעונה שעברה. מאז הפציעה שהעלימה לו שנתיים מהקריירה לפני שש שנים, ברנד מיצב את עצמו כשחקן משלים יעיל שעושה קצת מהכול. בעונה שעברה בדאלאס הוא הסתבך עם רוטציית גבוהים תמוהה, דווקא בגלל שלאטלנטה הוא מגיע כמחליף הבכיר לגבוהים יהיה קל יותר לשים לב אם יתברר שזה לא זה. במקרה כזה, אנטיץ', איון ומייק סקוט, שסיפק כמה הצגות בסוף העונה שעברה, עשויים להרוויח דקות על חשבונו.
אקס פקטור: אז אטלנטה לא הולכת להחתים סופרסטאר ובשנים הקרובות תהיה טובה מכדי להשיג בחירת דראפט גבוהה, לכן הדרך היחידה לצמרת היא הדרך הקשה - שיפורים קטנים שיהפכו את השחקנים הבינוניים לטובים ואת הטובים לטובים מאוד. או, במילים אחרות - המודל של אינדיאנה. או, במילים אחרות - האקס פקטור היחיד שנראה באופק הוא מייק בודנהולצר.
המאמן המכונה קואוץ' באד למד בבית הספר הטוב ביותר שיש לכדורסל להציע ובשנים האחרונות עבד כמעט במשותף עם גרג פופוביץ'. הוא סגר 17 שנים במערכת של הספרס מאז החל לעבוד כמתאם וידאו כשהיה בן 23. זה מצוין, כי מתאם וידאו זה השחור החדש- גם פרנק ווגל ואריק ספולסטרה התחילו ככה. לא במקרה, אלה גם המאמנים שמקדמים טכנולוגיות חדשות ויודעים להשתמש בידע העצום שהן מספקות. בודנהולצר ישלב בין הידע הזה לסגנון של פופ שמתבסס על תנועה, ריבוי מסירות ודגש על קבלת החלטות בשני הצדדים. שחקנים אינטליגנטיים כמו הורפורד, טיג ומילסאפ בהחלט מסוגלים להצליח בסגנון הזה ולהוציא מעצמם יותר.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: הורפורד נראה כמו פרנצ'ייז פלייר, טיג ושרודר יוצרים מפלצת דו ראשית בפוינט, מילסאפ משתלב נהדר, לו-וויל חוזר מהר, קורבר ממשיך להפציץ. בודנהולצר נראה כמו גרסה נחמדה של פופוביץ' והקבוצה שלו משחקת כדורסל חכם ויעיל שמוביל אותה ל-54 ניצחונות. גם אם הכול יתחבר קשה לי לראות את הקבוצה הזאת עוברת שני סיבובים, אבל פייט חזק בסיבוב השני עשוי להפוך את אטלנטה ליעד מבוקש עבור שחקני דרג שני בקיץ.
תסריט פסימי: החיים בלי ג'וש סמית' מתבררים כקשים. בלי האתלטיות שלו בהגנה והגיוון שלו בהתקפה אטלנטה מתבררת כקבוצה פרווה שתלויה לחלוטין באחוזי קליעה מבחוץ ומתקשה לעצור את כוכבי היריבה. בודנהולצר נראה כמו עוזר שמחכה שמישהו אחר יקבל החלטות אמיצות בשבילו. 37 ניצחונות, מקום 10 במזרח וספינה ששטה לשום מקום.
תחזית: אטלנטה עושה רושם ראשוני של קבוצה מעט פחות טובה מזו של העונה שעברה, אבל יש לה יותר פוטנציאל שיפור מפוטנציאל דעיכה. בכל מקרה, קשה לראות אותה נותנת פייט לחמש הגדולות במזרח וקשה לראות שלוש קבוצות אחרות במזרח עוקפות אותה ומונעות ממנה עוד הופעה בפוסט סיזן (צריך הרבה תסריטים אופטימיים כדי שזה יקרה). בקיצור - זאת נראית כמו עוד עונה באזור חיוג ה-45 ניצחונות והפסד בסיבוב ראשון, הפרטים הקטנים יכריעו את מידת האופטימיות.
