וושינגטון וויזארדס: לשבור את הקיר

מאזן בעונה שעברה: 53:29

סיימה את העונה: מקום 12 במזרח

זאת הייתה אמורה להיות עונת הפריצה של ג'ון וול. אבל הוא חיקה את הפציעה של דרק רוז, והוויזארדס חיקו את אחת מפתיחות העונה הגרועות בהיסטוריה של המועדון, עם שני ניצחונות מ-17 המשחקים הראשונים, בדיוק כמו בעונה שקדמה לה. רנדי וויטמן, שהחליף על הקווים את פליפ סונדרס בגלל פתיחה זהה עונה לפני כן, קיבל את הנחת הכוכב הפצוע, ונשאר בתפקידו.

חודש לפני פתיחת העונה אובחנו לוול שברי מאמץ בברך, ו-וושינגטון נאלצה לפתוח את העונה בלעדיו. כשוול חזר ב-12 בינואר הם כבר היו עם 28 הפסדים, רק 6 ניצחונות, ושום סיכוי לפלייאוף. איתו הם השיגו מאזן לא רע של 19:23 (54% הצלחה, שווה למקום חמישי במזרח), לפני שישה הפסדים של גרבאג' טיים ושיפור עמדות לדראפט.

זאת עונה בה וול הראה את השווי שלו לקבוצה. זה לא רק המאזן - איתו הוויזארדס נראו כמו קבוצה, ולא אוסף רנדומלי של שחקנים. איתו שחקנים מוגבלים כמו אמקה אוקאפור פרחו. איתו ברדלי ביל הרוקי קלע באחוזים גבוהים בהרבה מאשר בלעדיו. וול עשה את כל מה שמצופה ממנו כרכז וכשחקן מוביל. לקח אחריות, יצר מצבים לעצמו ולאחרים, קלע, סידר את ההתקפה. כל מה שהיה חסר זה הופעת פלייאוף, אבל עם פתיחת העונה הנוראית של הוויזארדס, לא היה לו סיכוי.

באו: אל הרינגטון, אריק מיינור, אוטו פורטר (רוקי), גלן רייס ג'וניור (רוקי)

עזבו: איי ג'יי פרייס, ג'ייסון קולינס, קרטייה מרטין.

למזלם של הוויזארדס הליגה מתגמלת כישלון, והקוסמים יכלו לתרגם עונה מאכזבת לבחירה שלישית בדראפט – אוטו פורטר ג'וניור הוא הסמול פורוורד שאמור להשלים ביחד עם וול וביל קו אחורי צעיר ומבטיח. נראה שלפחות בתחילת העונה פורטר יעלה מהספסל, אבל האופי והיכולת כמעט מבטיחים שמתישהו כבר בעונת הרוקי הוא יכנס לחמישייה.

למעט פורטר השינויים בסגל היו מינוריים. הם הוסיפו את גלן רייס ג'וניור מהסיבוב השני בדראפט (סקורר טוב, יכול להיות גניבה אם כל הברגים יהיו במקום), הביאו את אריק מיינור כרכז מחליף, והוסיפו את אל הרינגטון על שכר מינימום.

המהלך המרכזי של הקיץ היה להחתים את ג'ון וול על חוזה מקסימום. וול מסיים את עונתו השלישית בליגה, ויכול להפוך לשחקן חופשי מוגבל בתום העונה. הוויזארדס החליטו שאיך שהם נראו בלעדיו, ואיך שהם נראו איתו, זו סיבה מספקת לתת לו חוזה מקסימום, למרות שאין לו עדיין משחק פלייאוף אחד ברקורד.

עד כה ההקבלה בין שתי העונות האחרונות של הוויזארדס הייתה בעיקר אירונית (הפתיחה הזהה, הבחירה הזהה בדראפט), מפה זה מתחיל להיות עצוב. בעונה שעברה זה היה וול עם הפציעה הרצינית, העונה זה אמקה אוקאפור. כחודש לפני פתיחת העונה הוויזארדס גילו בקע בחוליה בצוואר של אוקאפור. כרגע הוא בחוץ ללא הגבלת זמן, אבל מארק ספירס מ"יאהו" פרסם שאוקאפור "לא חושב על פרישה, ומקווה לחזור העונה", וזה נשמע רע מאוד. כל זה שעתיים אחרי שיצאה הודעה שסינגלטון פצוע ויחזור רק שבועיים-שלושה בתוך העונה. וושינגטון כל כך מודאגת לגבי מצבו של אוקאפור, שכבר החלה לחפש מחליפים לעת מצוא ואפילו מיודענו דיאור פישר מנסה להשיג חוזה דרך משחקי הטרום עונה כמחליף לאוקאפור.

לוויזארדס יש עומק מרשים, אבל אין להם אף שחקן שיכול לתת להם את מה שאוקאפור נותן להם הגנתית (הגנה על הטבעת וניקוי הלוחות). גם המספרים מדברים. השילוב של אוקאפור וננה עובד טוב עבור וושינגטון (ב-100 החזקות כדור כשננה ואוקאפור על המגרש וושינגטון ב+4.7 נקודות), השילוב של ננה וסרפין פחות (-3. נקודות ל-100 החזקות כדור).

ננה התחיל את העונה הקודמת פצוע, אבל הספיק לשחק 61 משחקים. הגיל, כמו גם העברתו מעמדת הסנטר לעמדת הפאוור פורוורד, עושים את שלהם (אולי עכשיו הוא יעשה את המעבר ההפוך). על כל מקרה הוויזארדס מחזיקים את טרבור בוקר, קווין סרפין, כריס סינגלטון, אל הרינגטון ויאן וסלי. עכשיו הגיע הזמן שלהם להפוך לצוות מסייע יעיל לוול.

חמישייה: ג'ון וול, ברדלי ביל, מרטל וובסטר, טרבור בוקר (אמקה אוקאפור), ננה הילריו

ספסל: אריק מיינור, טרבור אריזה, אוטו פורטר, קווין סראפין, כריס סינגלטון, יאן וסלי, אל הרינגטון, גלן רייס ג'וניור, גארט טמפל, אמקה אוקאפור (טרבור בוקר)

מאמן: רנדי וויטמן, עונה חמישית בליגה, מאמן את הוויזארדס מינואר 2012.

מועמד לפריצה: ג'ון וול רשם חצי שני מעולה לעונה שעברה, וקיבל את החוזה. עכשיו וושינגטון רוצה לראות את ברדלי ביל עושה את הפריצה שלו. הבחירה השלישית בדראפט הקודם נתן עונת רוקי סבירה. הוא התחיל את העונה רע, כמו כל הקבוצה. החיסרון של וול דרש ממנו יותר, והוא התקשה לייצר לעצמו מצבי קליעה טובים. בדצמבר הוא השתפר ואפילו נבחר לרוקי החודש במזרח, אבל האחוזים היו עדיין נמוכים. החזרה של וול עזרה להם לעלות, אבל פציעה מטרידה סיימה לו את העונה אחרי 56 משחקים. 13.9 נק' למשחק, 41% מהשדה, ו38.6% משלוש עזרו לו להיבחר לחמישיית הרוקיס. העונה מצפים ממנו להרבה יותר, ויש מי שסימן אותו כמועמד לזכות בתואר השחקן המשתפר. הוויזארדס צריכים ממנו נקודות ושלשות, אם ייתן – כולם יהיו מרוצים.

מועמד לדעיכה: הדעיכה של ננה התחילה כבר ב-2011, רגע אחרי שחתם עם דנבר על חוזה בסך 65 מליון דולר לחמש עונות. שלא במקרה זה קרה מיד אחרי השביתה שבעיקרה הייתה סביב החוזים המוגזמים ששחקנים מקבלים. הוא אמור להתחיל את העונה בריא, אבל בגיל 31 הוא כנראה כבר לא יהיה מסוגל לסחוב עונה מלאה. גם טרבור אריזה דועך לאיטו. הפורוורד שפרץ עם הלייקרס יורד בדקות ובתפוקה כל עונה, והוא רק בן 28. ההגעה של אוטו פורטר, חידוש החוזה של מרטל וובסטר, והחוזה הנגמר שלו, אמורים לצמצם לו את הדקות.

אקס-פקטור: קווין סראפין וטרבור בוקר - הסנטר הצרפתי מתחיל עונה רביעית בליגה, וכדי להגיע מוכן וטוב יותר הוא ויתר על אליפות אירופה ונשאר בוושינגטון לאימונים אישיים עם רנדי וויטמן. סראפין נכנס לנעליים גדולות ויצטרך להוכיח שהוא מסוגל לסגור את הצבע. גם בוקר ירוויח דקות מהפציעה, ויהיה חייב לתרום בריבאונד, וגם לספק נקודות קלות מתחת לסל. כל זמן שאוקאפור בחוץ, סרפין ובוקר חייבים להתעלות, אחרת קבוצות יחגגו בצבע של הוויזארדס.

תסריט אופטימי: אוקאפור מצליח לחזור במהלך העונה. עד אז וול מנצל את חולשת חלק מקבוצות המזרח כדי להחזיק את הוויזארדס באזור הפלייאוף. החזרה של אוקאפור שולחת את הוויזארדס עד המקום השישי במזרח. ברדלי ביל זוכה בתואר השחקן המשתפר, וג'ון וול מצליח להיכנס לחמישייה השלישית.

תסריט פסימי: הפציעה של אוקאפור גורמת לו להחמיץ את כל העונה. ננה משחק יום כן יום לא, וקבוצות חוגגות בצבע של הוויזארדס. וול המתוסכל לא מצליח למשוך את הקבוצה למעלה, והוא וביל בעיקר מתחרים מי יקלע יותר נקודות. וושינגטון חוזרת להיראות כמו אסופת שחקנים וזוכה שוב בבחירה השלישית בדראפט.

תחזית: כשיש במזרח ארבע קבוצות שמפנטזות על אנדרו וויגינס (אמור להיבחר ראשון בדראפט 2014), ועוד שלוש שמחפשות כיוון, וושינגטון חייבת להגיע לפלייאוף, גם בלי אוקאפור. וול יצדיק את החוזה החדש בכל מה שקשור לחיבור עם הקהל, אבל כרגע ספק גדול אם הוא שחקן שמסוגל לקחת קבוצה מעבר לסיבוב ראשון בפלייאוף, וזה שם סימן שאלה על החוזה שלו.

וול חולם על פלייאוף ראשון: ”עליי להוכיח שאני בטופ 5 של הגארדים”

אזור ה-NBA בוואלה! ספורט