תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 62:20
סיימה את העונה: בתחתית של התחתית - מקום אחרון במזרח ובליגה.
תחילת העונה שעברה בישרה את תומו של הסיוט על שם דוויט הדווייטמר. אולם היא גם בישרה על בואו של סיוט חדש מבחינתה, וגם כזה מפתיע; הקבוצה שעשתה בקיץ 2012 ככל שביכולתה לייצר קבוצה שתתחרה עם הבובקטס על הפרס הראשון בלוטרי, מצאה עצמה לאחר רבע עונה עם כמעט 50% הצלחה, שבמזרח מתורגמים לפלייאוף - ולהזכירכם זה מחוץ ללוטרי, רחמנא לצלן.
אולם ככל שהעונה התקדמה, אורלנדו הראתה סימני התאוששות משני הסיוטים. עם חשיפתם של פרטי הטרייד על דוויט האוורד פרשנים רבים (ואני ביניהם), מיהרו לבקר את התנהלותו של הגנרל מנגר הצעיר של המגיק, רוב הניגן, על מה שהיה נראה כוויתור על השחקן הטוב ביותר בטרייד, בתמורה לשחקן הרביעי בטיבו. אולם מאז, דווייט לא היה נראה כמו דווייט, אנדרו ביינום נראה כמו ליצן ולא נראה על המגרש, ואורלנדו התבררה כמרוויחה הגדולה של אותה עסקת ענק. לצד אפללו, המגיק הוסיפו בזכות הטרייד מספר חתיכות שמתרכבות לתמונה בעלת אופי אופטימי ביותר: ניקולה ווצביץ נישל את קווין לאב הפצוע מתוארו, והפך לשיאן משחקי ה-20-20 לעונת 2012/13 (פי ארבעה יותר משחקים כאלו מדווייט), ומו הארקלס הראה ניצוצות חיוביים.
גם בעקומת ההפסדים אורלנדו הראתה מגמה חיובית מבחינתה, כאשר מתוך 58 המשחקים שנותרו לעונה היא ניצחה רק שמונה. אבל עוד טרם נגמרה העונה, ורוב הניגן הספיק להוכיח את תושייתו בשנית - כאילו היה מקגייוור, הוא הרכיב מהחוזה הנגמר של גיי גיי רדיק ומהנואשות של עסקני מילווקי באקס, טוביאס האריס אחד. זה מצדו ניצל את השליש האחרון של העונה שעברה, שבאורלנדו מכונה גארבג טיים, בכדי להדגים את היותו "תותחופלצת" ריבאונד ושחקן נחמד ביותר.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ויקטור אולדיפו (הבחירה השנייה בדראפט), רוני פרייס (שחקן חופשי, פורטלנד, גייסון מקסיל (שחקן חופשי, דטרויט).
עזבו: אל הרינגטון (נחתך מהקבוצה ונדד לווישנגטון), בנו אודריך (תם חוזהו וחתם בניו יורק), דקוואן גונס (תם חוזהו, טרם מצא קבוצה).
כשתמה לה העונה גילו באורלנדו שעל אף שעשו כל שביכולתם כדי להידבק לתחתית הליגה, הבחירה הראשונה בדראפט הגיעה דווקא לקליבלנד. אולם בדראפט בו הבחירה הראשונה מלווה בפרשנים משתאים (שלרוב יודעים כבר שנה שלמה מי יהיה הבחירה הראשונה בדראפט - ראו ערך אנדרו וויגינס), לבחור בבחירה השנייה משמעו בעיקר לשלם פחות לשחקן שנבחר. וכך זכתה אורלנדו בויקטור אולדיפו, השחקן הבטוח ביותר שהציע יבול 2013; עם 44% מעבר לקשת הקולגים, מספרי ריבאונד התקפה קיצוניים ואוריינטציה הגנתית מובהקת, אורלנדו זכו לשוטינג גארד העתיד שלהם.
וכאן מופיעה ה-בעיה בתכנון הסגל של אורלנדו: שחקן העתיד של המועדון חולק עמדה עם הווטרן המוכשר ביותר של הקבוצה, ארון אפללו. התשובה של זק וון לסוגייה זאת, אם ניתן להסיק משהו מליגת הקיץ באורלנדו (ואי אפשר), היא ניסיון להסיט את אולדיפו לעמדת הרכז. בליגת הקיץ, אולדיפו אמנם זכה להוכיח את כישרונו עם קליעה אבסולוטית מהשלוש, אולם משחקו המפוזר נראה לא מתאים לעמדת הרכז. אז חשוב לסייג - הוא רוקי וזאת ליגת הקיץ, ועדיין סביר שהמגיק יחפשו את רכז העתיד שלהם במקום אחר, ולמטרה זאת יניידו את אפללו אל מחוץ לאורלנדו.
אפללו יושב על חוזה סביר: מצד אחד, מעט גבוה ביחס למה שאנשי ה-Advanced stats ממליצים להוציא על שוטינג גארד; מצד שני, עם דעיכתם של גינובלי ובריאנט, נוכחנו העונה שיש הידלדלות בכישרון מיוחד בעמדה שעד לא מזמן הייתה עשירה בשחקנים יוצאי דופן. סביר מאוד שהניגן, לטובת התפתחותו המקצועית של אולדיפו, ישכיל לשלוח את אפללו תמורת רכז. כך, גם אם פוספסה ההזדמנות על שם אריק בלדסו, הגיוני שתימצא בליגה קבוצה שתזדקק לכישוריו של אפללו ושיכולה להציע בתמורה רכז איכותי - שהרי נכון לעכשיו זאת העמדה העמוסה ביותר בליגה.
מלבד זאת לא חזינו ביותר מדי שינויים מרחיקי לכת: אל הרינגטון אחד פחות, גייסון מקסיל אחד יותר; וזאת הצהרת כוונות ברורה מאוד - עוד מאותו דבר. במקרה של אורלנדו, הכוונה היא לשילוש הקדוש: הרבה דקות לצעירים, הרבה הפסדים והרבה כדורי פינג-פונג בלוטרי.
השילוש הארקלס-האריס-גלן דיוויס אמורים לאייש את מרב הדקות בעמדות הפורוורד (עם דקות של דיוויס בעמדה 5), כאשר המבוגר ביניהם - דיוויס - אמור למצוא עצמו בקבוצה חדשה עוד טרם הדד-ליין ולפנות דקות נוספות לשני הצעירים. בצבע - ווצביץ אמור להמשיך לשלוט ביד רמה, ולקבל כמה דקות שיוכל לשאת, ואנדרו ניקולסון, אחרי עונה מאכזבת וקיץ מעודד במדי קנדה, אמור לחוות עונת התאוששות כחלק ממצבת הגבוהים הצעירה של הקבוצה.
מה מי מו
חמישייה: גאמיר נלסון (ויקטור אולדיפו), ארון אפללו, מו הארקלס, גלן דיוויס (טוביאס האריס), ניקולה ווצביץ.
ספסל: ויקטור אולדיפו, טוביאס האריס, אנדרו ניקולסון, גייסון מקסיל, איטוואן מור, דורון למב, הידו טורקוגלו, רוני פרייס, קייל אוקווין.
מאמן: זק וון (עונה שנייה באורלנדו ובליגה)
מועמד לפריצה: טוביאס האריס התחיל את הפריצה שלו כבר בעונה שעברה, כאשר המעבר שלו בדד-ליין ממילווקי לאורלנדו עשה לו רק טוב. בארץ דיסני זכה האריס לעשות את שעשה במילווקי, רק קצת יותר ובמשך הרבה יותר דקות. הוא הציג את הוורסטיליות שלו, ובעיקר חוש מפותח לכדורים חוזרים, כזה שהופך אותו לאפשרות מתקבלת על הדעת גם בעמדה מספר 4, שם יתרונותיו היחסיים ומשחק ההתקפה שלו זוכים לביטוי רב יותר. האריס הוא בטוח לא שחקן חמישייה של קונטנדרית, או אפילו של קבוצת פלייאוף עם יומרות אמיתיות לפוסט-סיזן. אלא שאורלנדו אינה קונטנדרית, ובדרכה לשם, עלייה להמשיך לבנות מלמטה ולצבור נכסים, והאריס - ריבאונדר אפקטיבי עם חוש התקפי ויכולת לשמור על stretch fours, הוא נכס שכל קונטנדרית הייתה שמחה שימתין לה על הספסל.
מועמד לדעיכה: מבלי להסתכל בנתונים, אני בטוח שרובנו נציין שאשתקד גלן דיוויס היה בעיצומה של עונה מרשימה במיוחד שנקטעה באבה. בפועל, מספר משחקים יוצאי דופן מחביאים מציאות עגומה, של גבוה לא יעיל שכבר חמש עונות מגרד מלמטה את ה-45% מהשדה. הצצה נוספת בנתונים תגלה שביג בייבי הוא גם ריבאונדר חלש, שממוקם בתחתית הליגה ביחס לעמדה שלו ולדקות המשחק. דווקא יכולותיו ההגנתיות של דיוויס לא מוערכות מספיק, כך למשל, מדד ה-PER חושף שהוא שמר את המאץ אפ שלו על תפוקה נמוכה יותר מאשר אלו בעלי מוניטין הגנתי מובהק, כמו עומר אסיק או טים דאנקן. אולם על אף מחמאה לא צפויה זאת, חסרונותיו של דיוויס מבטלים את יתרונותיו ואין כל סיבה שהוא יועדף על ווצביץ ב-5 או על האריס/ניקולוסון ב-4, בטח כשלוקחים בחשבון את חוזי הרוקי שלהם ואת החוזה השמנמנן שלו.
הפציעה שספג דיוויס ברגלו בעונה שעברה ככל הנראה תמנע ממנו לקחת חלק במחנה האימונים, ואולי תגרור החמצת משחקים בעונה הרגילה. במקרה כזה, ואם מישהו מלהקת צעירי אורלנדו יפציע, דיוויס עשוי למצוא עצמו על הספסל, ובכל אופן כנראה מחוץ לסגל הקבוצה לפני הדד-ליין. כך או כך, אין לצפות מדיוויס לשחזר אפילו את אותה תפוקה מתעתעת משנה שעברה.
אקס-פקטור: האריס והארקלס הם סבבה והכול, ורצוי לצפות מהם רק בהתאם לכך. מנגד, ווצביץ כבר נתן מעבר למצופה בעונה שעברה, כלומר על התקרה שלו כבר למדנו. זה משאיר נעלם אחד בלהקת צעירי אורלנדו, ויקטור אולדיפו. מכיוון של מגיק אין שאיפות תחרותיות לעונה הקרובה, אז חוץ מלהפסיד הרבה, וון והצוות שלו יתעסקו בשדרוג יכולתם של השחקנים הצעירים שלהם - ומעל כולם, אולדיפו.
אולדיפו הוא לא הרוקי-סטאר הטיפוסי. הוא מבוגר יותר (בילה שלוש עונות בקולג), והוא גארד בעל אוריינטציה הגנתית מובהקת. בתקווה שהניסוי להשתמש בו כרכז יסתיים בהקדם, המגיק יבקשו מאולדיפו דברים פשוטים בלבד: לקלוע את המעט שלשות פנויות שמשחק הצבע המוגבל של אורלנדו יוכל לספק לו, להפוך את ההחטאות הרבות של אורלנדו לנקודות קלות מריבאונד התקפה, ולשמור על הגארד הטוב ביותר של היריבה. למזלו של אולדיפו, אלו בדיוק שלושת הדברים שהוא מעולה בהם. ובחממה המוגנת של אורלנדו אין סיבה שייכשל לעשות זאת ואף יותר, ובכך הוא יתפתח לאחד ה-SG הטובים במשחק. אם זה יקרה, העונה של המגיק תוגדר כהצלחה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: אולדיפו לא משחק כרכז וכן משחק מצוין כל הדרך לתואר רוקי העונה. ווצביץ מוכיח שיכולתו האופיינית היא זאת מהעונה שעברה, ולא זאת מטורניר היורובאסקט עם נבחרת מונטנגרו. האריס והארקלס מקבלים הרבה דקות, וממנפים את יכולתם מסוף העונה שעברה כדי לקחת את המשחק שלהם צעד אחד קדימה. אורלנדו מפסידה מספיק בשביל להגדיל את סיכוייה להנחית את וויגנס.
תסריט פסימי: המציאות המרה חובטת בפניה של אורלנדו - כמה שהיא רעה, יש רעות ממנה. בעונה בה טאנקינג מקבל מימדים של מסיבת שכונה, וזוכה למעמד של אסטרטגיה ניהולית מקובלת על הכול, גם להקת צעירי אורלנדו עשויה למצוא עצמה עם יותר ניצחונות מעלובי פילדלפיה, נכשלי פיניקס, זאטוטי יוטה, דחויי שארלוט ואפילו אסופת השחקנים ע"ש בוסטון סלטיקס. למזלם, בדראפט כל כך עמוק, גם אחרי וויגנס ניתן למצוא שחקנים שיכולים להיות מלוהקים לתפקיד ראשי באתר הבנייה שבדיסנילנד.
תחזית: אולדיפו יהיה טוב מאוד. האריס יירגע מקמפיין סוף העונה שעברה. ביג בייבי יישאר פצוע, ואליו ייצטרף עוד שחקן מפתח שימאן לחזור מפציעה. אנחנו נקבל הרבה הפסדים, הרבה דקות של הרבה שחקני די-ליג, ונקטר לא מעט על זה שבסגל של אורלנדו, גם מקל או כספי היו זוכים להרבה דקות משחק. אורלנדו תהיה גרועה אבל לא הגרועה ביותר, וכנראה תסיים היכן שהוא בין שלוש לחמש הקבוצות מהסוף. והמספר הנוסף - עם אולדיפו, הארקלס, האריס ו-ווצביץ, אורלנדו תתברר כאחת מקבוצות הריבאונד הטובות בליגה.