מגרשי השדים: מדור משחקי סוף השבוע

לפני חודש נפוצה ברחבי האינטרנט תמונה "מרשיעה" של ויין רוני. בעוד כל יתר שחקני מנצ'סטר יונייטד מתנפלים בחיבוקים על רובין ואן פרסי שהבקיע זה עתה את שערו השני לרשת סוונסי במחזור הראשון, התהלך לו רוני בשלווה הרחק מהחגיגות. הצלם תפס אותו מהגב, הבעת הפנים לא הייתה שם – רק דמות מנוכרת לכאורה של שחקן שהביע את רצונו לעזוב את הקבוצה. "אני לא שייך לכאן", שידרה התמונה הזו. התגובות הנזעמות והלועגות מכל רחבי תבל לא איחרו לבוא, כי הרי הצהובונים באנגליה רק מחכים למטעמים מסוג זה, ובעידן הטוויטר כל אחד יכול לצייץ את דעתו.

אלא שהתמונה עשויה פעמים רבות להטעות. שניות ספורות קודם רץ רוני, כאחוז אמוק, לתוך הרחבה של הברבורים אחרי שמסר את הכדור לסקורר ההולנדי. תנועתו המצוינת משכה שלושה שחקני הגנה, והיא שאיפשר לואן פרסי לפלס את דרכו למצב בעיטה. בעיצומו של משבר קשה עם המועדון, כשהוא נשלח לדשא רק בדקה ה-62, סיפק רוני מהלך של מקצוען אמיתי. אחרי שדהר לאורך חצי מגרש, יכול להיות שנגמר לו האוויר, ולא התחשק לו לרוץ שוב רק כדי שלא יפרסמו תמונה לא מחמיאה עבורו. עד לסיום המשחק, הוא הספיק לארגן בישול נוסף לדני וולבק, ודייויד מויס הצהיר בסיום: "אני חושב שרוני גילה מחויבות יוצאת דופן". זו השורה התחתונה.

רק רוני ומויס יודעים מה היו היחסים ביניהם לפני שהחלוץ עזב את אברטון לטובת מנצ'סטר יונייטד בקיץ 2004. הם לא מתים זה על זה, ולכולם זכור כי המנג'ר אף תבע את השחקן בבית המשפט על הוצאת דיבה בעקבות פרסום האוטוביוגרפיה שלו לפני שש שנים. בעוד נסיון העזיבה הקודם של רוני את אולד טראפורד, באוקטובר 2010, נבע בין היתר ממניעים כלכליים והביא בסופו של דבר לשיפור משמעותי בתנאיו, הרי שהפעם יש יסוד סביר להניח שהשיקולים האישיים שיחקו תפקיד לא מבוטל. תחילתה של הפרשה נרשמה בשלהי העונה שעברה, כאשר הבין רוני שמויס נמצא בדרכו למועדון, והתנהלותו של השחקן במהלך שבועות הפרידה מאלכס פרגוסון זכתה לביקורת קשה מאוד בקרב האוהדים.

רוב האוהדים רצו לראות את גבו של רוני מתרחק ממועדונם. הוא נתפס לא פעם בשכיר חרב, שחקן ללא מחויבות עמוקה לחולצה, ואחרי שני נסיונות עזיבה בוטים במיוחד קשה בטענות למי שסבור כך. למעשה, זה היה הפתרון הקל עבור כל המעורבים. איש לא היה מאשים את מויס לו היה נענה לדרישתו של רוני ומוכר אותו במחיר נאה לצ'לסי. למרות זאת, בחר המנג'ר דווקא בדרך הקשה – שיקום היחסים עם רוני. הוא ראוי להערכה על כך, והוא הנהלת יונייטד התבססה בהחלטתה, על סמך נסיון עבר, בעובדה אחת פשוטה. רוני אולי לא תמיד מחויב לסמל, אבל תמיד מחויב למקצוע. כמו דייויד בקהאם, מקצוען הוא השם הנרדף שלו. הוא מעולם לא הרשה לעצמו לזייף על המגרש.

והנה לכם – שבועיים בלבד חלפו מאז סגירת חלון ההעברות, ורוני שוב קיבל ביום שלישי תשואות רמות באולד טראפורד. האוהדים, שכה תיעבו אותו בחודשים האחרונים, לומדים לאהוב מחדש את כשרונו המיוחד, והריעו לו ממושכות אחרי צמד ובישול בנצחון 2:4 על לברקוזן. הם סלחו לו בקלות אפילו את ההחמצה המזעזעת מול שער ריק בתחילת המחצית השניה. הם חגגו את היותו השחקן הרביעי בלבד בתולדות המועדון שמגיע ל-200 כיבושים. השיא של בובי צ'רלטון, 249 שערים במדי יונייטד, נראה בר השגה, תוך שנתיים פחות או יותר.

החזרה המהירה לקונצנזוס הזכירה קצת את הרגע הקסום ב-12 בפברואר 2011, אז כבש רוני את אחד השערים המפורסמים ביותר בתולדות הפרמיירליג, במספרת מרהיבה לחיבורים של ג'ו הארט בדרבי. הוא עמד אז עם ידיים פרושות לצדדים וספג בשקיקה אהבה מהיציעים שתיעבו אותו שבועות ספורים קודם לכן. יכול להיות שהיה אפילו טוב יותר לו היה רוני כובש את שערו ה-200 דווקא נגד מנצ'סטר סיטי, אבל זה לא באמת משנה. "האוהדים היו נפלאים כלפיי", אמר רוני אחרי המשחק, וסירב לענות על השאלה אם הוא "שמח" מהישארותו במועדון. "אני רק מתרכז בכדורגל כפי שעשיתי כל הקיץ כדי לעבוד כמו שצריך ולהתכונן לעונה", אמר למראיין התקיף.

השימוש במילה "שמח" לא מקרי אם לוקחים בחשבון שכוכב אחר היה "עצוב" בקבוצתו לפני שנה. בתחילת אוגוסט הגיעו השמועות על חזרתו האפשרית של כריסטיאנו רונאלדו לאולד טראפורד לשיאם בעקבות התפתחות משונה במיוחד – אנטוניו ולנסיה ויתר על החולצה מספר 7. רבים מאוד ראו בכך רמז לשובו של האיש שלבש את החולצה הזו במשך שש שנים בהצלחה מרובה, אבל האמת היתה פשוטה הרבה יותר. הקשר האקוואדורי החליט לשוב למקורות. זה הצליח לו, מעל ומעבר לכל הציפיות.

כי הרי המועמד המועדף השני לעזיבה מבחינת האוהדים, אחרי רוני, היה ולנסיה. האיש שביקש מאלכס פרגוסון את החולצה מספר 7, שהתפנתה בעקבות מעברו של מייקל אואן לסטוק סיטי, לא עמד כתוצאה מכך בסטנדרטים שלו עצמו. 2012/13 היתה החלשה ביותר של ולנסיה במדי יונייטד בפער עצום. רק בפברואר 2012 הגדיר אותו פפ גווארדיולה כ"קיצוני הימני הטוב בעולם". עם המספר של ג'ורג' בסט, בריאן רובסון, בקהאם ורונאלדו על הגב, הוא אפילו לא הזכיר את השחקן שסחב במשחקים רבים את יונייטד על גבו. תסכולו היה גדול כאשר הוא נותר על הספסל בדרבי הביתי מול סיטי באפריל, והאקוואדורי אף התלונן על כך לעיתונאים בארצו. מאזנו הסופי עמד על שער בודד ושבעה בישולים בליגה, לעומת ארבע שערים ו-14 בישולים ב-2011/12. ההבדל הקיצוני גרם לרבים להאמין שולנסיה גמר את הסוס. המציאות הוכיחה אחרת.

משריקת הפתיחה במשחק נגד סוונסי במחזור הראשון ניתן היה לחוש שולנסיה מספר 25 טוב פי עשרות מונים מולנסיה מספר 7. האקוואדורי בישל את השער של וולבק במחצית הראשונה, ולא נעצר מאז. משחקו הטוב ביותר עד כה הגיע, כמו במקרה של רוני, נגד לברקוזן. הוא היה מצוין לאורך האגף במשך כל 90 הדקות, בישל בכדור רוחב כה אופייני את השער הנאה של ואן פרסי, ולקינוח ניצל הסטה של רוני כדי לכבוש את שערו הראשון העונה. במשך כל העונה שעברה היה לו שער מסכן אחד.

לקאמבק המפואר שלו תרם ללא ספק גם הזעזוע ממותו הפתאומי של חברו הקרוב ביותר לנבחרת אקוואדור, כריסטיאן בניטס. ולנסיה קיעקע את המספר 11 של צ'וצ'ו על כתפו, ואתמול הקדיש את השער לחלוץ המנוח, כפי שעשה במשחק ההכנה לעונה. הדבר לא זכה להד תקשורתי משמעותי – וחבל שכך.

אם מישהו היה מספר לאוהדי יונייטד לפני חודש ששני השחקנים הלוהטים של הקבוצה לקראת הדרבי המסקרן יהיו ולנסיה ורוני, הם היו צוחקים. היום זו עובדה, ואפשר להיזכר בפרטים פיקנטיים מעברם. למשל, את שערו הראשון באי הבריטי כבש ולנסיה נצחון 0:4 של וויגאן על סיטי. רוני מצא את הרשת בדרבי הראשון בו עלה בהרכב, ב-13 בפברואר 2005. למפגשים האלה היתה אז משמעות אחרת לגמרי. בחולצות התכלת עלו אז למגרש רובי פאולר, סטיב מקמאנמן וקיקי מוסאמפה.

זה רק מדגיש את הוותק של רוני בשורות השדים האדומים. בתום העונה הוא יציין עשור באולד טראפורד. יכול להיות שרגל האירוע כדאי לשקול להעניק דווקא לו את החולצה מספר 7. הפוך על הפוך. בניגוד לולנסיה, רוני יסתדר עם האתגר מצוין. זה מתאים לו לאופי. ומספר 10 בכלל לא רשום עליו בטאבו – כאשר הגיע לקבוצה הוא היה שייך לרוד ואן ניסטלרוי, ואת השער הראשון ההוא בדרבי הוא כבש עם הספרה 8 על הגב.

למועדונים עם אמצעים כספיים בלתי מוגבלים יש נטייה מתסכלת לרכוש כשרונות צעירים תמורת סכומי עתק ואז לייבש אותם ביציע. מרקיניוס בן ה-19, שקיבל הזדמנות להוכיח את עצמו ברומא בזכות זדנק זמאן, הותיר רושם של אחד הבלמים הצעירים המבטיחים בעולם, ופריז סן ז'רמן מיהרה לרשום צ'ק על 32 מיליון יורו כדי להביאו לעיר האורות. מאז הוא לא שיחק אפילו דקה בליגה הצרפתית, כאשר המאמן לורן בלאן מעדיף את צמד ברזילאים מנוסים יותר, טיאגו סילבה ואלכס. האחרון נפצע באימון לקראת המשחק מול אולימפיאקוס בליגת האלופות, ומרקיניוס חגג בכורה מוצלחת בנצחון 1:4, אותה קינח עם נגיחה לרשת. מאחר ומצבו הבריאותי של אלכס לא ברור, סיכויים סבירים שאת המשחק הראשון בצרפת הוא יערוך דווקא נגד פלקאו. טבילת אש מסקרנת לשחקן מלהיב במיוחד.

מרקיניוס לא יהיה כנראה בסגל ברזיל במונדיאל, אבל למייקון יש סיכויים מעולים. האיש שנחשב עד לא מכבר למגן הימני הטוב בתבל נשכח לחלוטין אחרי הירידה בכושרו באינטר ועונה אומללה על הספסל של מנצ'סטר סיטי. ברומא, עם המאמן רודי גרסיה שתמיד אהב מאוד מגנים תוקפים כמוהו, מזכיר מייקון לכולם שהוא בסך הכל בן 32. יש לו חלק נכבד בפתיחת העונה המושלמת של ג'אלורוסי, ופליפאו סקולארי החזיר אותו לסלסאו אחרי היעדרות בת יותר משנתיים. במונדיאל 2010 הועדף מייקון בתפקידו הטבעי על פני דני אלבס. האם זה יהיה גורלם של השניים גם בקיץ הקרוב?

גם הקאמבק של סלאבן ביליץ' מרתק בהחלט. התנסותו הראשונה של מאמן קרואטיה לשעבר באימון קבוצה מחוץ למולדתו הסתיים בפיאסקו מחפיר בלוקומוטיב מוסקבה, שם הגדיר אותו דניס גלושאקוב: "המאמן הגרוע ביותר שראיתי בחיי". הקיץ חתם ביליץ' בבשיקטאש, והפתיחה נכון לעכשיו מעודדת במיוחד – מאזן מושלם בליגה, כולל 0:3 באיצטדיונה המאיים של בורסאספור במחזור הקודם. השעייתם של הנשרים מאירופה עשויה לשחק לטובתם בזירה המקומית, והמבחן הגדול הראשון מגיע בדרבי החם נגד גלאטסראיי, אשר לא הייתה מאושרת במיוחדת מהופעתה באמצע השבוע מול ריאל מדריד. האם זה הזמן להכות בה עם גיטרה חשמלית?

כדורגל אירופי בוואלה! ספורט