מי נתן את ההוראה?

לרווחת הצופה: "מה, נגמרו הפיתות?", שאל באכזבה עמרי אלטמן את המוכרת במזנון. גם מחוץ לסגל, גם אין פיתות, יום רע למושאל מפולהאם. רע במיוחד, כי נקניקייה יבשה עולה 20 שקל. אירופה, אירופה, אבל יותר מ-4 יורו לנקניקייה כזו? לא שווה.

קופות: 150 שקל לשער 4; 175 שקל ל-8-7; 200 שקל ל-2 ו-13. במכבי כנראה רצו לגרום לאוהדים להבין שזה או מנוי במחיר נוח או כלום. וכנראה שבזה הם יצליחו. קשה יהיה לראות בבלומפילד אוהדים שמעזים לשלם סכום כזה למשחק כזה במפעל כזה.

קהל מכבי תל אביב: מיצג אדיר ב-8-7 לפני השריקה, שלט מאיים מדי בשער 11 במשך כל המשחק ("Feel the terror of Tel Aviv"), עידוד מסיבי גם כשפחות הלך ונוכחות מרשימה. ועדיין, זה לא היה בלומפילד האמיתי. ככה זה כשזו בסך הכול אפואל, וכשרק 0:0, וכשב-90 דקות ספרנו שלושה אירועים וחצי. ציון: 7

קהל אפואל ניקוסיה: בדקה ה-83, פתאום, נצפו שבעה קפריסאים חוגגים. בסיום המשחק הם התרבו לכ-30. שקטים מדי, והאמת, זה כל כך קרוב, היה אפשר להשקיע יותר. ציון: 4

פינת האנקדוטה: 24 משחקים נערכו אתמול בליגת המשנה של אירופה. המשחק עם הכי מעט הזדמנויות למסגרת: מכבי תל אביב – אפואל (שלושה איומי מסגרת ביחד). במקום השני: מכבי חיפה נגד AZ (ארבעה איומי מסגרת ביחד, בשוויון עם וארחם-וויגאן). אוי, ארץ הקודש, אוי.

***

נתחיל דווקא מיום שני הבא.

קרית אליעזר, 0:0, פנדל בתוספת הזמן. מי בועט?

ברק יצחקי: "אני בועט".

אתה?

כן.

***

קרית אליעזר, 0:0, פנדל בתוספת הזמן. מי בועט?

ערן זהבי: "מי שירגיש טוב באותו הרגע. אני מאמין שאני, אבל לא צריך לעשות מזה עניין".

נחזור אחורה. בלומפילד, 0:0, ז'ואאו גילרמה מאפואל ניקוסיה לא עשה סקאוטינג על ערן זהבי והכשיל ברחבה את הווינר הכי גדול שיש כאן. ואז נראה שמאמן מכבי תל אביב, פאולו סוזה, גם לא עשה סקאוטינג על ערן זהבי. כי הכדור הלך לידיים של ברק יצחקי. בשער 13 דיווחו שאין אוהד אחד שחשב שזה ייכנס; מאמן כדורגל בכיר חשש: "ברק לא מדהים בפנדלים". יצחקי שיגר, השוער אורקו פרדו זינק, נגמר 0:0. בסיום החבר'ה ממכבי ניחמו, וגם ההודף. "ראיתי שהוא היה עצוב", אמר פרדו בסיום. "אמרתי לו 'אל תדאג, זה קורה'. האמת, היתה לי הרגשה שיבעט לשם. הבנתי שזו הפינה שהוא אוהב, אבל אי אפשר לדעת. זה עניין של רגע, אתה בוחר צד ולמזלי פגעתי".

יצחקי יצא מהמקלחת, חמוש בגרביונים שחורים. "זה כדי להוריד לחץ מהרגליים", הסביר וחייך, "כנראה לא הוריד מספיק".

החלוץ החמיץ פנדל, אבל יצא מזה יפה. לקח אחריות, עמד מול כולם והסביר לכל אחד ששאל מה עבר בראש לפני ומה אחרי. "אין אצלנו בועט קבוע", אמר. "בדרך כלל ערן בועט, אבל ראיתי לנכון שבדקה 94, אחרי ששחקנים עייפים, אני אוכל לעשות את זה. הכדור הגיע לי לידיים ולקחתי אחריות. לבעוט פנדל כזה זו אחריות גדולה. לצערי החמצתי, ואנסה לפצות".

ערן זהבי, בחולצה כתומה זוהרת כאילו החליף אותה עם קונסטנטינוס חרלמבידיס, יצא מהמקלחת חמש דקות אחרי חברו ונידב את הצד שלו: "יש כמה בועטים אצלנו, שיודעים שברגע מסוים אחד מהם לוקח את הבעיטה. ברק הרגיש טוב, רצה לבעוט. ברגע הראשון אני הייתי צריך לבעוט אבל שוב, הוא הרגיש טוב. לא נורא, באותה מידה זה יכול היה להיכנס. רוב הסיכויים שגם אני הייתי בועט לאותה הפינה".

במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, פאולו סוזה היה ישיר ותקיף יותר מכל הקבוצה שלו. תשובות קצרות, סכינים, זבנג והביתה. כל כך קצר היה, שלא נראה שממש חשב על מה שאמר. כך למשל הצהיר שאצלו "אין רוטציה והוא חושב כל משחק לגופו", אבל גם זהבי וגם יצחקי דיברו לאחר המשחק על כך ש"מתחילת העונה הבהירו לנו שיש רוטציה"; וכך למשל אמר שמכבי הגיעה להרבה הזדמנויות, בעוד שדף המשחק של אופ"א (2 איומים למסגרת, כולל הפנדל) וזהבי ("לא הגענו להרבה מצבים") הראו דברים שונים. אבל הבוקר אנחנו מתעסקים בסתירה אחרת.

הפורטוגלי נשאל מה פשר ההחלטה שיצחקי יבעט את הפנדל הגורלי. "אני לא מחליט מי בועט", אמר. "זה עניין של אופי ואני שמח שיש לברק אופי. הוא החליט לבעוט והחמיץ". אתה לא מחליט מי בועט, נשאל. "אני לא מתערב בזה", ענה שוב, "יש לי מספיק שחקנים איכותיים והם יכולים להסתדר בעצמם".

יכול להיות שסוזה לא מאמין בהיסטוריה – ולא שמע על דברים שערן זהבי עושה בתוספות זמן; ולברק יצחקי אכן יש רקורד טוב מהנקודה (בליגה הוא על 5 מ-6). אבל זה לא יהיה הימור גדול מדי לומר: גם קרובת המשפחה שלנו, שנניח שונאת כדורגל ונניח ג'ינג'ית, היתה נותנת לערן זהבי את הפנדל הזה. הוא חם, הוא תמיד כובש כשזה חשוב והוא האדם שהוכשל ברחבה. יצחקי, שאכן הראה אופי, עלה כמחליף ולא איים יותר מדי עד אז. אבל אנחנו בטעות נכנסים ליותר מדי מספרים ותהיות ומי הוכשל ומי לא. הלו, זה ערן זהבי. אם הוא על המגרש ויש משהו חשוב לעשות, הוא עושה אותו. אין פה מחשבה בכלל.

אחרי שסוזה הוציא את זהבי מול באזל בדקה ה-63, במצב של 3:3, אולי אפשר להמליץ לקואץ' באדיבות ובנימוס – תראה יוטיוב, תעשה גוגל. מבטיחים שלאחר מכן תחשוב קצת אחרת. ואולי בכלל במועדון כל כך מתוקתק ומאורגן, אפשר גם לבחור בועט קבוע. אחד שיידע שזו אחריותו. זה לא רק טוב לביטחון של הבועט ברגע נתון, זה גם יכול למנוע עימותים. העובדה שיצחקי לקח על עצמו את האחריות, כנראה, לא גרמה לתקל בין שני הסטארים. אבל מה שבטוח נכון הוא ששניהם רצו לבעוט אתמול, ושניהם ירצו לבעוט גם בפעם הבאה שדבר כזה יקרה – הם הרי אמרו זאת בעצמם.

יום שני, קרית אליעזר. האלופה מגיעה למגרש של הסגנית, מגרש שלא ניצחה בו יותר מתשע שנים. זה בטוח יהיה הרבה יותר טוב מאמש. כי עם כל הכבוד לאפואל, ולליגה המשנית של אירופה, אין במפגש הזה בשר. סוזה צדק – אפואל שיחקה כאחת שנתנה המון כבוד לקבוצה שלו, וזה באמת נראה כך. גם השוער פרדו פרגן לצהובים וחילק מחמאות. אבל זה לא הרגיש כמו קרב כדורגל אמיתי. יציעי בלומפילד כמעט התפוצצו רק כשטל בן חיים דרבל יותר מדי במחצית השנייה, כשמונס דאבור המיובש קם להתחמם וכשזהבי בא לגמור את המשחק. בכדורגל, מה לעשות, צריך את האיבה, את היריבות הספורטיבית או האידיאולוגית. לפעמים, צריך קצת שנאה ושמחה לאיד.

את זה לא מצאנו אתמול. את זה נמצא ביום שני. והרבה. רק נותר לקוות שנציגות הליגה האירופית ישאירו את המפעל הזה הרבה מאחור, ויעלו לטרוף את הלחם והחמאה. ותארו לכם, רק תחשבו, על פנדל לטובת מכבי תל אביב בתוספת הזמן.

מי בועט, ישאלו כולם. כולל פאולו סוזה.

לתגובות: orenjos@walla.co.il