צפו בקרב באדיבות ספורט 1
הרעש המעצבן הזה. אתה ישן, גמור מעייפות, והיתוש הזה מחורר לך את האוזן. ואתה לא יודע מה מעצבן יותר הצליל הנורא הזה או העקיצות. אתה מנסה להמשיך לישון, שם כרית על הראש, מתגונן בעזרת כל סנטימטר שמיכה אפשרי. זה נהיה שקט יותר, אבל אחרי כמה שניות, שוב הרעש הנורא. אתה מחליט שזהו, צער בעלי חיים או לא, היתוש הזה ז"ל. אתה מדליק את האור, תופס איזה עיתון ומחפש אותו. רוב הזמן אתה אפילו לא רואה אותו איך זה יכול להיות? והנה הוא, שם, על התקרה, צוחק עליך. אתה מניף את העיתון ממטר ודופק טראח על הקיר. הוא לא שם, ואתה שוב לא רואה אותו. ואתה מניף ומניף, לשווא. ומוותר. ומנסה לחזור לישון. והרעש המעצבן הזה.
מייוות'ר, במידה מסוימת של עלבון, הוא כמו אותו יתוש. הוא מעצבן ועושה הרבה רעש, והוא עוקץ כל הזמן. אבל ההבדל הוא הוא שאחרי כמה ניסיונות אותו יתוש - צער בעלי חיים או לא היה מוצא עצמו מרוח על העיתון שביד שלך. ופלויד מייוות'ר ממשיך לעוף, להרעיש ולעקוץ גם אחרי הקרב ה-45 בקריירה שלו.
הבוקר (ראשון), ב-MGM גרנד בלאס וגאס, כשמייוות'ר פגש את קאנלו אלבארס, כנראה שנשברו שיאים רבים באגרוף. צפיות, מכירות, רייטינג, כסף. אבל דבר אחד לא נשבר. ה-"0" המעצבן והמושלם הזה עדיין שוכן בטור ההפסדים של המתאגרף האמריקאי.
בבוקר הקרב הוא עוד התעורר רזה מדי 146 פאונד (המשקל המקסימלי המותר הוא 152). הוא העיר את השפית, דרש שתמלא את הבטן. קאנלו, מנגד, תפח בשישה קילוגרם מאז השקילה הרשמית אמש, שנערכה לפני 13 אלף קנאים. בערב הקרב כבר חיכו ב-MGM גרנד כ-17 אלף צופים, משוגעים אחר קאנלו. האירוע נערך בסוף השבוע שמציין את יום העצמאות המקסיקני, והיה ברור שרוב הכיסאות ילכו עם אלבארס. קאנלו, קינמון בספרדית, נכנס לזירה בצניעות ולקול מוסיקה מסורתית. מייוות'ר, צעקן כרגיל, הגיע עם ליטל ויין בצד אחד וג'סטין ביבר בצד שני. ביבר בכלל לא שר, סתם הלך לידו (כנראה שיש לו אחלה אופי).
ביציע היו ניקולסון, בארקלי, דנזל, מג'יק, גרצקי, פלפס, גארנט, פירס ועוד ועוד. האולם נמכר ביותר מ-20 מיליון דולר שיא עולם. הכרטיס הכי זול ב"סטאב האב" נמכר ב-725 דולר. ואחרי ההצגות ואחרי ההמנונים, החל הקרב. 36 דקות נטו, שבטוח שיעממו יותר מדי צופים. אבל ככה זה. פלויד אמנם בא לבדר, אבל הוא קודם כל מגיע לנצח. וכלל מאוד פשוט בכל ספורט מגע אם לא פוגעים בך, איך תפסיד? מייוות'ר לקח בחור של 42 אחוז פגיעה ביום רגיל, והוריד אותו ל-22 אחוז. בלתי נתפס.
מייוות'ר, מצדו, שיגר 505 אגרופים ופגע ב-46 אחוז מהם. קאנלו ספג והניף, אבל מייוות'ר המשיך לברוח מהעיתון. זה היה נראה קל, קל מדי. בסיבוב ה-11 אלבארס שיגר מכה עצבנית, פלויד התחמק והחבלים ספגו את הפגיעה. אז עצר פלויד, באמצע הזירה, ופשוט הסתכל על החבלים, ואז על הצלמים, ואז על אלבארס. והמקסיקני ההמום לא ידע מה לעשות. "זה היה פשוט", ניתח קאנלו המאוכזב, שספג הפסד ראשון בקריירה (1-42, 1 תיקו). "לא יכולתי לתפוס אותו. הוא חמקן, הוא לוחם נהדר. לא ידעתי איך להגיע אליו. בכנות, לא הצלחתי למצוא אותו. נהייתי מתוסכל. לא היה לי פתרון".
ואת זה לא אמר מישהו מתחתית החבית את זה אמר הלוחם שהיה אמור, אולי, סוף סוף, לשים קץ לשושלת. על כל דולר ששמתם על ניצחון של אלבארס, הייתם מקבלים 2.5 דולר. זה יחס שלא מקבלים בקרבות של מייוות'ר. עד כדי כך חשבו שזה יהיה צמוד. זה לא היה. באתר הקרב אלבארס נבחר לפייבוריט. זה לא היה. 12 סיבובים, כמעט כולם היו של פלויד. אלבארס אולי גירד אחד. השופטת השערורייתית סי.ג'יי פורד עוד ראתה את הקרב כתיקו, והוכיחה שהיא לא רואה טוב. שני השופטים האחרים, למזלו של העולם, ראו את מה שצריך והעניקו ניצחון לאמריקאי.
"17 שנים ואני עדיין רץ", סיכם מייוות'ר, שצירף לארון את שתי החגורות של אלבארס במשקל קל-בינוני וקרוב ל-60 מיליון דולר לחשבון הבנק שלו. "הקשבתי לאבא שלי, היתה לו תוכנית מדהימה. היה מגניב היום, עשיתי את העבודה. לכו קנו חולצה שלי, לכו קנו כובע". האמת, הכובעים שלו לא כאלה יפים, אז במקום לקנות כזה, פשוט נסיר לכבודו אחד. כי במשך 17 שנים, 45 ניסו ו-45 נכשלו. מייוות'ר הוא אחד הספורטאים השנואים ביותר בעולם, והוא לבטח הרווחי ביותר. אבל אחרי הקרב האחרון, שבו טאטא את המתמודד הכי רציני שלו בשנים האחרונות מבלי להזיע, אין ולא נותר מנוס מלקבוע פלויד מייוות'ר, הספורטאי הטוב בעולם כיום.
לא סתם דומיננטי או בלתי מנוצח. טוב. הכי טוב בעולם. הוא הגנתי והקרבות שלו משעממים עד כדי ייאוש, אבל אף אחד לא פוגע בו. הוא כמו יוון 2004, אם יוון היתה משחקת כך בכל טורניר גדול וזוכה בכולם; והוא כמו הפטריוטס של 2007, אם הפטריוטס לא היו בועטים בדלי בסופרבול; והוא כמו יוסאין בולט, אם יוסאין בולט לא היה פוסל בריצה ההיא ושומר על מאזן נקי בטורנירים הגדולים; והוא כמו לברון ג'יימס וליאונל מסי, אם שניהם לא היו מחמיצים מול הסל/שער ביותר מדי רגעים קריטיים.
הוא טוב יותר מבולט וממסי ומלברון ומפטל ומנדאל ומסרינה וממאנינג ומכולם. פשוט טוב יותר.
תחשבו על זה. בלתי מנוצח. אין להביס את חטאפה ואז להפסיד לסביליה. אין ימים רעים במשרד. רק לבוא ולהרוג את כולם. נכון, הוא התחמק מקרב עם מני פאקיאו, הנמסיס הכי מתאים. אבל העובדה היא שפאקיאו הפסיד כבר חמש פעמים. ההפסד האחרון היה בנוקאאוט, מול חואן מנואל מארקס. מייוות'ר ניצח את מארקס, ודבר אחד בטוח נוקאאוט כמו שהפיליפיני חטף שם, הוא לא היה חוטף בחיים.
כי מייוות'ר לא יסתכן. הוא ינצח. הוא לא ירתק. הוא ינצח. הוא לא יפרק. הוא ינצח.
ועל הדרך הוא שורף את כל הפרות הקדושות שאומרות מה ספורטאי צריך לעשות ומה לא. כי הוא מנצח בלי אוהדים, שתמיד מריעים למי שמולו. הוא עושה את זה בגיל 36, ונראה צעיר יותר מבחורים בני 23. הוא עושה את זה אחרי כמה חודשים בכלא. הוא עושה את זה למרות סגנון חיים של בליין. הוא שורף שטרות ברחוב, יש לו צי רכבים בכל עיר, הוא משוויץ ושותה וחוגג. הוא טס במטוסים פרטיים ונראה תמיד במועדונים. אבל.
פלויד מייוות'ר הוא ההוכחה שלא משנה מה עושים מחוץ לזירה. בפנים הוא חיה, הוא רובוט. משטר האימונים שלו מבריק, הוא תמיד נראה מצוין והוא לומד כל יריב עד המקסימום. והוא אינטליגנטי, והוא ממושמע. הוא אחד הספורטאים הכי שחצנים בעולם תכונה שהפילה רבים. לא אותו. הוא לא מנמיך ציפיות לעולם, אבל תמיד שורד כדי לספר.
45 מ-45. הרי בכל שנייה מהקרבות הללו הוא יכול היה להוריד את ההגנה לרגע, לצאת מפוקוס, לחטוף איזו מכה וליפול. הוא לא גדול, הוא לא ממש חזק. מכה אחת לא במקום והרצף נגמר. וזה פשוט לא קורה. כמעט לכולם זה קרה, אפילו לגדולים ביותר. תחשבו על המנטליות הנדרשת כאן. הטניסאית הנכה אסתר ורחייר, שחיברה 470 ניצחונות רצופים, אמרה בזמנו שתרגיש הקלה אם תפסיד סוף סוף. ובענף הרבה יותר תובעני, בענף שבו הפסד אחד מחסל קריירה, מייוות'ר לא חיפש את ההקלה הזו ובינתיים לא קרוב למצוא אותה. והוא נלחם מול אלבארס וגררו וקוטו ודה לה הויה, אבל כבר ממזמן הוא לא נלחם רק מולם.
הוא נלחם מול ההיסטוריה, וזה גורם להערכה גדולה עוד יותר. כי ההשלכות של הקרבות שלו לא מיידיות; לא מדובר בניצחון ובהפסד. זו שלמות או כלום. אחרי הפסד כואב בדרבי תמיד יהיה עוד דרבי, אחרי יורו יש מונדיאל, אחרי יורוליג יש פיינל פור ואחרי פריז יש ווימבלדון. אחרי התבוסה, תמיד תבוא האפשרות לתקן. לפלויד לא תהיה כזו. הוא יסיים את הקריירה כמושלם, או יסיים אותה בבום. ומול זה הוא מתמודד, לא רק מול שתי כפפות ורצח בעיניים.
בספטמבר 1953, 60 שנה עברו, רוקי מרציאנו שבר את רולאנד לה סטרצה ורשם מאזן של 0-45. אלוף העולם במשקל כבד של אותם ימים הוסיף עוד ארבעה ניצחונות בדרך לפרישה מושלמת. מייוות'ר כבר ב-45, וכמו מרציאנו, השם שלו בדרך למקומות הכי רמים בהיכל התהילה של האגרוף.
כל עוד הוא לא יפסיד. והוא לא. הוא לא. כי איך יפסיד אם אפילו לא פוגעים בו...
