אלי כהן לעולם לא ישכח את בוקר שבת, ה-26 בינואר. הבוקר ששינה הכול. שעות לפני משחק ביתי נגד בני יהודה ארקדי גאידמק הטיל פצצה: שני שחקנים מוסלמים מצטרפים לבית"ר ירושלים. "מאותה הודעה של ארקדי גאידמק בית"ר התפוגגה. החל מחול שדים שאני לא זוכר בכדורגל גם משהו שמתקרב לזה. כשאני מסתכל אחורה זה נראה הזוי ואפילו לא מציאותי. זה עדיין מלווה אותי. אני משחזר משחקים בהם הגענו להתעלות ולכדורגל תוסס, החזרנו את הקהל - 30 אלף נגד מכבי תל אביב ברמת גן, 19 אלף בטדי נגד הפועל, 17 נגד חיפה. ולא היינו קבוצת צמרת, אלא קבוצה שחיה כדי לשרוד ופתאום ממלאים אצטדיונים והקהל בטירוף. כשהשוויתי את הקבוצה ל-97' לעגו לי, אבל אני התכוונתי לקשר של הקהל עם שחקני הבית, שמונה שחקני הרכב שגדלו כאן. לא היה דבר כזה באף אליפות. מעולם לא נהניתי לאמן ככה. הכול היה תוסס, דינאמי וחי, כל אימון היה חוויה".
ההמשך ידוע. בית"ר נכנסה לסחרור, הידרדרה לתחתית ונשארה בליגה במחזור האחרון. כהן ספג את האש. מאז סיום העונה הוא לא דיבר. שתק גם כאשר לא נלקח בחשבון כמועמד לאמן את הקבוצה אחרי העברת הבעלות לאלי טביב. עכשיו, בראיון מיוחד לוואלה! ספורט, הוא משחזר את הרגעים הקשים. הלחץ, הקללות, האיומים, ההתמודדות של השחקנים עם הקהל העוין והתחושות הקשות לראות את מועדון הפאר על סף התרסקות.
בשבת הוא צפה בטלוויזיה בבית"ר מנצחת בשבת 1:3 את מכבי פתח תקוה וראה את השמחה חוזרת ליציעים אחרי תקופה ארוכה. אולי לראשונה מאז נודע ששני ההצ'צ'נים זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב מצטרפים למועדון: "ראיתם בעצמכם, בית"ר ללא הקהל לא שווה כלום ואפשר לסגור וללכת. היא כבר שנים לא קבוצה גדולה ולא מועדון גדול עם אמצעים. מה שמחזיק אותה בארבע הגדולות זה הכוח של האוהדים. לצערי אחרי כל כך הרבה רגעים יפים 'זכיתי' גם לראות את ההשפעה השלילית שלו בשנה שעברה".
"העונה התחילה רע, אבל היה קשר חזק עם הקהל. ריקן שלא היה בתכניות חצי שנה קודם כמגן התקדם לקישור והפך לשחקן מוביל, חדד נכנס להרכב, קריאף עשה מהפך, בראשי נלחם על המקום שלו עם כל מה שיש לו. שחקנים שאף אחד לא ספר אותם עשו שינוי ובאו לקחת. צריך לזכור שעל איינבינדר ויתרנו וגם אני ויתרתי על משכורת כדי שנפתח את העונה. פתחנו לא טוב, אבל מהר מאוד התעשתנו כשהצטרפו השחקנים. אחרי שהתייצבנו התחלנו לזעזע את הליגה. התלהבות, שאפתנות, הקהל התחבר. זה הגיע לשיא בניצחון על הפועל תל אביב והעלייה למקום הרביעי, שבע נקודות ממאבק האליפות. היינו רכבת שאיבדה את הבלמים עד שהצ'צ'נים הפילו את הרכבת לתהום".
כשטסתם למסע התרומות בצ'צ'ניה חזית את העתיד?
"היו חששות והיו כאלה שפחדו כי זה לא פשוט להיות תחת האבטחה הזאת במדינה מוסלמית, אך המטרה הייתה לעזור לגאידמק שאני לא יודע מה היו האינטרסים שלו. מבחינתי, זה לא היה ייהרג ובל יעבור כי חשבנו איך לצאת משם עם כסף. רציתי להביא את איבן סנטיני ולא היה לי ספק שאיתו היינו בשלישייה הראשונה ואולי גם זוכים בגביע. הוא היה מעלה אותנו בעוד דרגה".
שבוע לפני הצ'צ'נים לא רצית את אחמד סבע.
"אמרתי למי שצריך שזה לא יעבור. ידעתי שדבר כזה לוקח שנים ובסיטואציה שהיינו זה היה ממוטט אותנו. גם עם ראש העיר דיברתי באופן אישי. היה תקציב בשבילו, אבל לא הייתי מוכן לקחת סיכון ושכנעתי אותם שזה לא הזמן לעשות את זה".
אז למה סדאייב וקאדייב?
"חשבתי שלמוסלמים מצ'צ'ניה הקהל יתייחס אחרת. לא האמנתי שזה יגרום לכזאת רעידת אדמה. לא הייתה תמימות כמו תקווה. אין לי מושג מה אחרים חשבו ומה היו המטרות, אני רק יודע שבתהליך אחר הדברים היו עוברים. הקהל בסך הכול התייצב מבחינת הגזענות והאלימות, לא היו שום בעיות או התפרעויות מהרגע שהגעתי והקהל התנהג יפה מאוד. אם היו מכינים אותו מראש ולא בהודעה בשבת בבוקר היינו מנצחים לפחות את בני יהודה ומבטיחים פלייאוף עליון. אני עדיין חושב שסדאייב יכול היה להצליח בצורה בלתי רגילה. יש לו נתונים, אבל אי אפשר היה לתפקד ככה. גם ואן פרסי היה נכשל כאן, הוא לא היה מסוגל לעבור קיר בלחץ הזה. אני מקווה שכשהסרט שעורכים ב'עובדה' ייצא אנשים יבינו מה עברנו. לבוא יום יום תחת משטרה ולצאת תחת משטרה, לבוא למשחקים עם כל האווירה מסביב. כנראה שהמחשבות לא היו בדיוק כדורגל נטו".
ומקצועית, את סנטיני רצית אחרי צפייה ב-10 דיסקים, את סדאייב וקאדייב ראית חלקית במשחק אימון. לא בחירה שמתאימה לאלי כהן.
"ברור שזו לא הייתה הדרך האידיאלית בה אני בוחר שחקנים, אבל ראיתי בגרוזני שחקן ששיחק נגדי ובחרתי בו והוא לא הגיע. הוא היה השחקן המועדף. האלטרנטיבה הייתה סדאייב וזה היה הוא או כלום. למעשה אמרו שבכלל המטרה היא למכור להם את אחד השחקנים ולהביא כסף לסנטיני. לא הייתה לי אפשרות להביא אותם להתרשמות. הייתה החלטה מערכתית והכול היה סגור. כל המהלך היה כדי להביא שחקן ובסוף זה הרס את הקבוצה. היינו ברווח תפעולי ועם העפלה לפלייאוף העליון, בית"ר הייתה מסיימת ברווח בלתי רגיל".
איך היה לעמוד בפרונט בחודשים האלה?
"אני בלמתי את הכול. אני ואיציק קורנפיין. עמדנו כמו גדר חיה. ספגנו וספגנו וכל מה שלא הבאתי לא עזר לשחקנים: אנשי מקצוע, פסיכולוגים. אמר לי איש מקצוע שמתעסק ברמות הכי גבוהות של צה"ל שזה כמו אשה מוכה שממשיכים להכות אותה ולהכות אותה והיא לא מתלוננת עד שהורגים אותה. כמעט ירדנו ליגה. האוהדים רצו שנפסיד ונרד ליגה, שריקות בוז, יורדים עליך ומקללים אותך, פשוט רוצים לראות את הקבוצה נופלת. הגענו למצב ששחקנים כבר היו בטוחים שנשארים בליגה ולא הקשיבו לי. חן עזריאל ספג צהוב חמישי כדי לבוא מוכן לעונה הבאה, הרוש קיבל זריקה ואני חודש לפני הסוף כבר ראיתי לאן זה הולך".
מחזור לסיום, משחק ביתי נגד נתניה, חייבים נקודה כדי להישאר, אתה עולה למגרש וטדי ריק.
"הייתי בהלם. ידעתי שהקהל נטש, אבל במשחק כזה זה היה בלתי נתפס. עליתי לפני המשחק, הסתכלתי על טדי והרבה מחשבות היו לי בראש על כל השנים שלי במועדון. לאן הגיעה בית"ר הגדולה ואיזה חורבן יהיה אם נרד. מ-30 אלף במבול ברמת גן וחזרה לימי התהילה עם כזה רעב, תשוקה ושמחת חיים, הכול נעלם. מחזור לסיום היציע המזרחי ריק, אולי חמישה אנשים יושבים שם, 400 אוהדים במערבי ו-2,000 אוהדי נתניה ביציע הצפוני. משחק חוץ. הקהל באמירה שלו הצביע חזק. כל מה שנעשה ירד לטמיון".
במחזורי לסיום כבר ויתרת על סדאייב שלא עמד בלחץ ופתאום במחזור האחרון בסכנין היית זקוק לו.
"זה היה מטורף. סגרתי את הטלפון וכשפתחתי אותו נכנסו לי עשרות אם לא מאות שיחות של 'אנחנו נישאר בליגה בלי סדאייב', 'תשאיר אותו בחוץ ואנחנו באים לעודד'. זה היה מצב קיצוני שאי אפשר לתאר אותו. כשהוא הורחק חששתי מאוד. אם היינו מסתבכים ויורדים זה היה סוף העולם, כאילו עונש על העונש. אם סכנין הייתה צריכה את הניצחון להישאר אני לא רואה אותנו עומדים בעומס. יש כאן שחקנים שגדלו בתוך היציע המזרחי, ספגו את האווירה וקיבלו את ההשראה וכולם פתאום נגדם.
"היו איומים על שחקנים, ראינו הודעות ושמענו טלפונים. שחקנים היו בלחץ מטורף והיו כאלה שביימו פציעות. הבלגתי על דברים שאני לא מבליג בדרך כלל כי הבנתי באיזה מצב הם. הם חיו תחת אמירות של 'שנה הבאה הם לא יהיו, אבל אתם תהיו ונבוא אתכם חשבון'. לא מבינים בכלל מה קרה כאן. שחקנים באו לאימון וראו את המועדון נשרף, זו טראומה. היה כאן גיהנום שלא ידענו איך יוצאים ממנו. לא היה אכפת לאוהדים שנרד וזה הרג אותי. היו מוכנים לקחת את הסיכון של ירידת ליגה רק שסאדייב לא ישחק".
אם היית נשאר עם גאידמק, אמרו שהשנה היה אמור להצטרף שחקן ערבי.
"לא יודע אם הייתי יכול להתמודד עם זה. אני חושב שלא הייתי מסוגל ואני גם לא חושב שהמועדון היה מסוגל. צריך לעשות בדיקה מעמיקה, לנהל הידברות עם הקהל ולעשות את השינוי בצורה בריאה ולא על ידי הנחתה אחרת לא יהיה לזה סיכוי. נפשית זה בלתי אפשרי להתמודד עם דבר כזה. הבריאות שלי נפגעה. אין לי ספק שכל הפרשנים, אם היו עוברים אחוז ממה שעברנו, היו מדברים אחרת. כשרואים מה קורה במדינה עם תג מחיר וימין קיצוני מבינים שיש גוש של ימין קיצוני שגם בבית"ר מתנקז חלק ממנו וזה לא פשוט להתמודד איתו. זה תהליך שמדינה שלמה צריכה להבין ולהתמודד איתו".
אמרת פעם שהמשטרה נטשה אתכם.
"המשטרה כשלה בגדול. היא זרקה הכול על המועדון שהוא כל כך חלש וראינו את זה גם בנאום של ראש העיר בהרמת הכוסית, כשהאוהדים עמדו על הכביש מעלינו בבית וגן. רק ברגע שהם קיללו את המשטרה, עצרו מישהו. בן אדם עם רמקול על הכביש הראשי משבש את הרמת הכוסית, לא עושים לו כלום ואומרים לנו שאין כוח אדם. פעם אחת אמרו לנו להזיז את האימון מטדי לבית וגן במטרה לעצור אוהדים ובסוף לא עשו שום דבר. אין להם כוח לכלום. ילד בן 8 כמעט נכנס לי לגלגלים אחרי האימון, עמד וקילל. עצרתי ואמרתי לו: 'ילד, מה אתה עושה?', הוא היה בהלם ולא הוציא מילה. המשטרה לא לקחה את זה ברצינות ולא רצתה לטפל בזה. היו יכולים לדקור או להרוג מישהו והיה חשש ממטורף שיעשה משהו. במשחק אימון בפתח תקוה חיכו לנו עם שלטים וקרשים וסדאייב כמעט הלך איתם מכות".
ועם כל הגב שנתת למועדון, גם אם גאיידמק היה נשאר היית בחוץ.
"זה לא הפתיע אותי. קיבלתי החלטות לשחרר שחקנים מסויימים במהלך העונה וידעתי טוב מאוד שבסיום העונה אותם אנשים יבואו איתי חשבון. אמרו לי 'ניצחת במערכה, אבל לא בקרב' וידעתי טוב מאוד מה יקרה.
לא בניתי על זה".
אתה מתכוון לשחרור של לירון דיאמנט?
"ברור. לקחתי את הסיכון, אבל ידעתי לאן זה הולך. הבהירו לי כמה וכמה פעמים שאשלם על מה שעשיתי, אבל אני שלם עם זה שהלכתי עם היושר המקצועי שלי. היה מועדון בכיר שרצה שאחתום חודש וחצי לפני סיום העונה, אבל לא לקחתי סיכון ואחריות שאחתום בקבוצה אחרת, זה ייצא החוצה ואני אהיה אחראי שבית"ר תרד ליגה. אם הייתי אגואיסט, הייתי חותם. בית"ר הייתה חשובה יותר".
אתה מרגיש מנוצל?
"זה לא נעים, אבל ידעתי מה מתבשל מאחורי הקלעים. זה לא רעם ביום בהיר. לא ציפיתי לגב, את ארקדי לא ראיתי במשך שנה שלמה, אני לא נאיבי ולא כל אחד גם יכול להחליט בעצמו. זה היה צפוי".
מה אתה אומר על סיום דרכו של קורנפיין?
"איציק עבר כברת דרך. הוא היה שוער וקפטן הרבה שנים. יוסי מזרחי והוא היו השוערים הטובים בתולדות המועדון. הוא היה היו"ר בתקופה בה נסגר הברז ותחת לחצים לא פשוטים ובסך הכול ניסה לעשות את הכי טוב שלו. אני מכיר את הביקורת והאנטגוניזם כלפיו. אולי הוא טעה באנשים שהציב סביבו והעובדה שהיה סוליסט, אלה דברים שמושכים המון אש וביקורת. צריך לזכור שהוא שמר על המועדון מכל משמר, אבל תמיד אפשר לחשוב שאפשר לעשות יותר".
שמר מכל משמר?
"במקרים רבים איציק השאיר את הקבוצה בחיים. יש המון דברים שאף אחד מהאוהדים לא יודע. בשנים האחרונות גורמים עבריינים ניסו להשתלט על הקבוצה, ניסו להוציא ממנה כספים ואם איציק לא שומר ביד קשה על המועדון, אני אומר לך באחריות שהוא היה מתרסק. כולם חכמים בדיבורים ומבחוץ כולם מבקרים אותו. העובדה שהקבוצה חיה נושמת ותשחק בליגת העל לא באה מהאוויר. המשימה להחזיק את בית?ר, שבעצם חיה בגוף מת, לא הייתה קלה ופשוטה. התנהלנו במינימום תנאים, הרבה אנשי עסקים ברחו מהקבוצה, המון אנשי עסקים ביקשו לא לפרסם כשתרמו ארוחה או בית מלון כי פחדו מהתדמית של הקבוצה".
למה אתה מתכוון במינימום תנאים?
"במציאות היומיומית היינו מועדון קטן בליגה השלישית. כאשר נסענו למשחקי חוץ כל השבוע היה צריך להפוך את העולם כדי לחפש תורם לבית מלון. כאשר יצאנו למשחק חוץ בלי מלון היינו צריכים לחפש מסעדה או בית קפה בדרך כדי להיפגש כל הקבוצה והיינו עושים בדיקה איפה הכי זול גם בהפרשים של 100 ו-200 שקל. היו מקרים שעצרנו בדרך לקפה ועוגה שעלה למועדון 1,200 שקל וביקשנו מבעל הבית לעשות הנחה נוספת של 200 שקל. כאשר חזרנו ממשחקים והיינו צריכים לעצור במסעדה כמו כל קבוצה בליגת העל היו מקרים שלא עצרנו כי לא היה כסף.
"השיא היה אחרי שנשארנו בליגה סופית במחזור האחרון בסכנין. כולם היו רעבים והשחקנים ביקשו לאכול בדרך, אז נאלצנו לעצור במקדונלדס וכל אחד שילם על הארוחה שלו. זה היה מחזה מצמרר, קשה וכואב. הבעיה היא לא קשורה לכך שהשחקנים וכולנו נאלצנו לשלם 40 שקל כל אחד מהכיס, אלא שזה לא מכובד, לא ראוי ולא מתאים. אני כבר לא מדבר על כך שקבוצה צריכה לעצור בדרך חזרה ממשחק שהשחקנים לא אכלו משעות הבוקר במסעדת פועלים או לאכול המבורגר בלחמניה. יש לדברים הללו משמעות גדולה מאוד מבחינה מקצועית.
"אלו דברים שמקרינים עליהם. קשה להתנתק מהחוויות הקשות ותמיד אמרתי לשחקנים שבאיזשהו מקום צריך להצדיע להם. יש שחקנים שמרוויחים מחצית ממה שהחברים הפחות מוכשרים שלהם מקבלים בקבוצות אחרות ועוד מקצצים להם את החוזים ודוחים לחלק מהם חלק מהחוזה. זה גרם לנזק מקצועי קשה מאוד. כאשר יש מצוקה גדולה בציוד רפואי, בתלושי דלק, בזריקות שהשחקנים מקבלים, זו הייתה מציאות בלתי אפשרית, דמיונית, כאילו זה היה סרט. הבעיה הייתה שהסרט הזה נמשך שנה וחצי יום יום.
"בגלל המצוקה הכלכלית ישבתי בבית ובמועדון עם ז'אן טלסניקוב עשרות שעות בשבוע כדי להכין את הוידאו. הכול עשינו לבד בגלל מחסור בכסף. אחד הדברים הכי הזויים שהיו לי היה הדיסקים שערכתי בהם את קטעי הוידאו. היו לי המון תקלות וכאשר התרעתי על כך נאמר לי שמדובר בדיסקים מהסוג הזול ביותר כי אין כסף לדיסקים אורגינליים. אתה מבין? מדובר בשקלים בודדים. זה נשמע יותר מדי הזוי כדי שזה יהיה אמיתי, אבל אלה היו החיים בבית?ר ירושלים. ועוד לא דיברתי על ההתמודדות היומיומית עם השחקנים שלא יודעים אם תהיה להם משכורת, אם יהיה להם בעל בית חדש, אם תהיה קבוצה ואם כדאי להם בכלל להישאר או לברוח. בשנה וחצי בבית?ר הזדקנתי ב-10 שנים לפחות רק מהתמודדות עם הדברים האלה".
סימנו את העימותים שלך עם השחקנים כסיבה שלא המשכת.
"תבדוק מה קורה עם השחקנים שכביכול התעמתתי איתם. בסך הכול רציתי להעמיד אותם במקום ולשמור על המסגרת. דיברו על ריקן, מויאל, מגרלשווילי וקריאף. לא ראיתי שהקריירה שלהם הלכה אחורה, רק קדימה והם מעריכים את זה עד היום. אפשר לראות גם לאן הגיע כל שחקן ושחקן".
ריקן ומויאל יצליחו בחו"ל?
"כשציריך בדקו את האפשרות לצרף את ריקן הם שאלו אם הוא יכול לשחק קשר אחורי. למזלו היה לו משחק בסכנין בו הוא שיחק קשר אחורי והיה המצטיין. הוא נתן שם 21 פעולות לחימה וזה היה הכרטיס כניסה שלו לציריך. הם שניים עם אופי שיכולים להתמודד ולעשות דברים יפים. קובי הוא טיפוס הישרדותי, לא מוותר בשום מצב. לקח לו זמן להבין מה אני רוצה ממנו, אבל בחלק השני של העונה הוא היה הטוב ביותר בקבוצה. הוא עשה נכון שהלך למועדון כמו שריף, מועדון איכותי שמכוון גבוה. הוא גם מתנקה מכל מה שהפריע לו כאן, יתרכז נטו בכדורגל ומכאן רק יילך ויעלה. הוא בקלות יכול להגיע לנבחרת ולליגות טובות יותר באירופה וברגע שיהיה לו את השקט, יראו מה הוא שווה. אני לא הצלחתי להוציא ממנו אפילו 50 אחוז. השיא עוד לפניו".
הכדורגל הישראלי עבר משבר בקיץ.
"אבי לוזון מטבעו מושך אש בהחלטות שלו. הוא סוליסט ומחליט לבד בלי לשאול אחרים. הוא עשה הרבה דברים טובים, אבל יש לו לפעמים אמירות ודברים שמושכים אש וזה גרם לכל ההתלהמות עליו. לוזון עושה עבודה טובה. נכון שהכדורגל לא מתקדם כפי שצריך ותקוע בביצה, אבל כדי שזה יקרה צריך הרבה מעבר ללוזון וזה מתחיל בקבוצות. יש חמישה-שישה מועדונים גדולים וחזקים שיצטרכו להביא סדר, משמעת ודרך ברורה מגילאי הילדים כדי שהכדורגל יתקדם. מבחינת רמה, אנחנו עדיין באסיה. פעם היינו ברמות הגבוהות של אסיה, היום אנחנו גם לא ברמות האלה".
הרבה שחקנים יוצאים החוצה.
"למרות כל הלגיונרים והשחקנים שיוצאים זה לא אמיתי. לקבוצות באירופה לא אכפת לשים 200 אלף יורו ולחשוב שאולי ייצא משהו מהשחקן ואם לא, לא קרה כלום. זה שהם מרוויחים פי שלושה ממה שהרוויחו כאן, אבל לא משחקים זה מחליש אותם. הם חוזרים לארץ אחרי ישיבה על הספסל על תקן כוכבים ולא מתפקדים. זה פוגע בהם והם לא מתקרבים לרמה שלהם. הם רוצים להרוויח הרבה כסף וזה יוצר מצב שהכדורגל נפגע. הנה, תראה כמה שחקנים לא כשירים בנבחרת והסגל המשני שמורכב גם הוא מלגיונרים לא נראה טוב".
ומה דעתך על הנבחרת?
"נבחרת? אף פעם לא הגענו. גם כשהיינו בשיאנו היו נערות ליווי ואי אילו אירועים, אבל בסך הכול 40 שנה לא מגיעים לכלום וזה אומר שאנחנו לא משתפרים. אנחנו מספר אחת בצבא ובהיי טק. במקומות שאנחנו עומדים במשמעת, בסדר ובדיוק אנחנו מובילים. בכדורגל, עדיין מעגלים פינות ומוותרים והתוצאה בהתאם. כך גם בתקשורת. באירופה הכוכב הכי גדול יכול להיות על הספסל. מוריניו הגיע לצ'לסי ומאטה יורד לספסל והתקשורת לא עושה רעש".
"השאלה היא איך המועדונים מתמודדים עם זה. יש לא מעט בעלים שמתערבים, השאלה היא איפה הגבול. אם הכדורגל ייכנס לסטנדרטים גבוהים כמו שמכבי תל אביב מנסה לעשות, או מכבי חיפה כל הרמה תעלה. גם עונה טובה של באר שבע עם העוצמות של הקהל שלה יכולה להרים את זה וכך גם סכנין. הליגה היא קודם כל הקבוצות עם הקהל, בלי זה אין טעם ואין עניין. כשממלאים איצטדיונים זה עושה צבע ונותן לאנשים חשק להגיע ולראות בבית. מי שלא חווה חווית כאלה, לא חווה כדורגל מעולם".
