גדולות וגדולות יותר

בשבועות האחרונים דואג ערוץ הספורט ליידע אותנו שיש ליגה ישראלית למטקות (בחסות חברה מפורסמת לארטיקים, אלא מה). למה לא? יש ליגה לכל דבר. אבל עד שיפתחו לנו גם ליגות לדוקים וקלאס (משחקים שבהם לפחות ידענו שאפשר לנצח או להפסיד), מה שבטח לא ייקח הרבה זמן, ורגע לפני שהעונה האירופית, החלון הקרוב שלנו לעולם הספורט המקצועני באמת, נותנת גז, זה הזמן הכי טוב לשאול את עצמנו – מהי הליגה הכי-הכי על המפה. לא רק באירופה, בכל העולם.

האם אפשר להשוות בין הליגות השונות שגודשות לנו את המוח ומושיבות אותנו מול המסך בשעות שונות ומשונות? מכיוון שאת הלב האמיתי של כל ספורט שהוא אי אפשר למדוד – לא את הקתרזיס של הקאמבק, לא את יראת הכבוד כלפי גבורה ומסירות, ולא את ההתפעמות ממיומנות עילאית – נאלץ להסתפק במספרים. בחרנו את 9 הליגות הנחשבות למובילות בעולם וניסינו לדרגן בעזרת בארבעה מדדים:

1. מספר צופים במגרשים, כמדד ליכולת של הליגה להוציא אנשים מהבית ולרתום את האנרגיה שלהם לפעילותה (ההבדל בגודל האיצטדיונים, שמקרה שהוא נובע מסוג הספורט, נקלח בחשבון – ראו מקרה ה-NBA.

2. הכנסה: ההכנסה הכוללת של הליגה חלקי מספר המשחקים הכולל בעונה הרגילה (ככל שיש יותר משחקים, יש יותר הזדמנות לעשות כסף – מכרטיסים, מזכויות שידור, מפרסומות בטלוויזיה וכו', אז ככל שיש יותר כסף בפחות משחקים, זה יותר מרשים).

3. תחרותיות: מספר האלופות בעשור האחרון, כמדד לאכפתיות ולעניין שהענף מעורר בקרב כלל האוכלוסיה (שכן ככל שהאלופה ידועה מראש, כך העניין פוחת, ומי שלא מאמין - שישאל את החבר דני קסטן).

4. יחסי חוץ: כמות הצופים שיש לליגה מחוץ לתחומה הגיאוגרפי.
ככל שהציון המשוקלל נמוך יותר, כך הליגה חזקה יותר. כמו כן, נציג גם את גודל הליגות וכמות האוכלוסיה אליהן הן פונות – נתונים שלא הכללנו בדירוג בגלל הקושי ליצור בסיס איכות השוואתי.

(כל הנתונים מתייחסים לעונה האחרונה).

1. ליגת האלופות של אופ"א

פסגת הכדורגל או סתם שיא של חמדנות? גם וגם. בהתחלה זה משעמם ודי חסר ערך, אבל לקראת הסוף... גם אופ"א כבר הבינה את זה ונאחזה בהזדמנות שסיפק המונדיאל כדי לקצר את העסק.

קבוצות: 32 קבוצות, אבל רק 157 משחקים בכל המפעל (לשם השוואה, לוח המשחקים בליגה האנגלית או הספרדית מורכב מ-380 משחקים).
אוכלוסיה: 772 מיליון.

ממוצע צופים למשחק: כ-39,000 (ציון: 3)
הכנסה: כ-670 מיליון דולר סך הכל, שזה 4.62 מיליון למשחק (ציון: 4).

תחרותיות: בשלבים הגבוהים העסק הופך לתחרותי ומלהיב בטירוף, ואין ספק שזה המפעל הבינ"ל השנתי הרווחי ביותר שקיים בכל ספורט שהוא. שמונה אלופות שונות בעשר השנים האחרונות, רק אלופה חוזרת אחת בעשר שנות המפעל (ריאל מדריד) וגם זה לא ברציפות. עם זאת, בין 32 הקבוצות שמתחילות את שלב הבתים יש לא מעט קבוצות שאין להן שום סיכוי, אי פעם, להיות חזקות מספיק כדי לזכות, פשוט מפני שהן באות משוק קטן יותר. עם זאת, חוקי הכלכלה מתחילים לתת את אותותיהם גם בענקיות היבשת, ואולי זה מבשר על שינויים בתקנות ועלייה בשוויוניות (ציון: 2).

יחסי חוץ: נמצאת בליגה משל עצמה. ליגת האלופות מגיעה לבתיהם של שלושה רבעים מכלל האנושות, אמנם בגמר האחרון (שדווקא היה מצוין) צפו בפועל "רק" חצי מיליארד, אבל בחשיפה אין לה מתחרות (ציון: 1).

פסק הדין: ציון משוקלל של 2.5. למרות שזה מין מיש-מש בין טורניר לליגה (ייתכן בתיאוריה שסגנית האלופה בשנה אחת לא תשתתף במפעל בשנה הבאה, מה שלא קיים באף ליגה אמיתית), הרי שכולם מתייחסים אליה כליגה, וברור שהיא מתפתחת לכיוון של ליגה לכל דבר של הקבוצות הגדולות באירופה. התחרותיות אדירה, החשיפה מחוץ לאירופה וההכנסה ביחס למספר המשחקים גבוהה מכל ליגה לאומית ביבשת, וכך גם ממוצע הצופים במשחקים. בנוסף, למרות כל הביקורת, מדובר במפעל שמספק מאז היווסדו רצף חסר תקדים של שיאים ופסגות ספורטיביות, ובביצת זהב שעוד לא התחילה את ההמראה האמיתית שלה. מקום ראשון (במשותף, בינתיים).

- ה-NFL (ליגת הפוטבול הלאומית בארה"ב)

הספורט האהוב על תושבי ארה"ב, יש אצטדיונים שנמכרו כבר לעשר השנים הבאות ואת פולחן הטירוף שנקרא סופרבול אין צורך להציג.

גודל: 32 קבוצות, אבל עונה של 16 מחזורים בלבד. טריפ קצר ורב עוצמה שממקד אליו כמויות אדירות של אנרגיה אנושית.
אוכלוסיה: 272 מיליון, מתוכם 89 אחוז מאוהדי הספורט עוקב אחר הענף.

ממוצע צופים למשחק: מעל 66,000 (ציון: 1).
הכנסה עונתית: 3.75 מיליארד דולר סך הכל, שזה 14.64 מיליון דולר למשחק (ציון: 1).

תחרותיות: שבע אלופות בעשר השנים האחרונות, את האלופה הנוכחית איש כמעט לא ספר בכלל לפלייאוף. צריך להוסיף? רק ליגת האלופות גוברת עליה במספרים מוחלטים (8 אלופות בעשור האחרון לעומת 7 ב-NFL), אבל שוק השחקנים החופשיים, תקרת השכר הנוקשה והדראפט הופכים את ה-NFL לליגה התחרותית בעולם, שבה באמת כל קבוצה יכולה לעשות את זה (ציון: 1).

יחסי חוץ: 800 מיליון צופים בסופרבול ברחבי העולם, שזה יפה, אבל מעיד יותר על מעמדו המיוחד של הסופרבול ופחות על האהדה למשחק כשלעצמו. במהלך העונה הרגילה זה מצטמצם ברוב העולם למשוגעים כמוני וכמו החבר'ה בפורום ספורט אמריקאי, אבל אנחנו מתרבים. ה-NFL גם מפעילה ליגת-בת של שש קבוצות באירופה, אבל אין ספק שפוטנציאל החוץ שלה קטן לאין ערוך מזה של ליגת האלופות (ציון: 7).

פסק הדין: ציון משוקלל של 2.5. הכי הרבה צופים במשחקים, הכי הרבה הכנסה (ועוד עם עונה קצרה במיוחד), הכי תחרותית ולמרות שבתחום יחסי החוץ היא במקום לא משהו, בשורה התחתונה, כמו שאמרתי כאן פעם – הכי בום בראש. מקום ראשון (משותף) בליגה של הליגות הגדולות בעולם.

3. הפרמיירשיפ (אנגליה)

צריך להציג? שילוב של ברק זר ומשחק אנגלי חזק, מהיר ובלי פשרות מייצר את ליגת הכדורגל הלאומית שיש לה יותר אוהדים מחוץ לתחומה מכל אחת אחרת, הליגה שדלויט וטוש (הדו"ח הפינאנסי של עולם הכדורגל) הכתיר ל"אלופת אירופה".

20 קבוצות, 38 מחזורים בעונה.
אוכלוסיה: 60 מיליון.

ממוצע צופים: 34,470 (ציון: 4).
הכנסה: 2.38 מיליארד דולר, שזה 6.26 מיליון למשחק (ציון: 2).

תחרותיות: רק שלוש אלופות שונות בעשר השנים האחרונות, ושליטה מוחלטת של מועדון אחד. לפחות עד שארסנל או ליברפול יוכיחו אחרת (ציון: 8).

יחסי חוץ: חבל על הזמן. כחצי מיליארד בתי אב ברחבי העולם חשופים לפרמייר ליג. למנצ'סטר יונייטד לבדה יש, רק באסיה, 30 מיליון אוהדים (ציון: 3).

פסק הדין: 4.25 בציון המשוקלל. מדד התחרותיות מפיל אותה יחסית, אבל כמו שנראה בעוד דוגמא אחת בסקר הזה, המדד הזה הוא לא מוחלט. יש הרבה מקרים שבהם שליטה של מועדון אחד דווקא חופפת ל"תור הזהב" של הליגה, ויש תחרותיות מסוג אחר, שקשה קצת לכמת – מלחמה על כל כדור, בכל משחק, לא משנה כמה לא חשוב בתמונה הכוללת. למה? כי ככה האנגלים מבינים את המושג "ספורט", ואין ספק שזה גורם להרבה אנשים להתיישב בשבת אחה"צ מול הפרמייר ליג בטלוויזיה. אין גם ספק שסיפור הטרבל של מנצ'סטר יונייטד הועיל לחשיפה של הפרמייר ליג. ללא ספק הבכירה בליגות הלאומיות באירופה. לא הכי טובה מבחינת כדורגל, אבל אם זה יימשך ככה אז גם זה יגיע.

4. לה ליגה (ספרד)

מזה שנתיים לפחות שהליגה הזו מוכרת על ידי רוב האוהדים כאיכותית בעולם. שברה שנתיים ברציפות את שיא ההעברות (פיגו 55 מיליון דולר, זידאן 66 מיליון) אבל כמו כל אירופה, נתונה במצב כלכלי קשה. לרוב הקבוצות הבכירות חובות של עשרות מיליוני דולרים ובסיס כלכלי רעוע.

20 קבוצות, 38 מחזורים.
אוכלוסיה: 40 מיליון.

ממוצע צופים 27,433 (ציון: 7).
הכנסה: מעל 1.5 מיליארד דולר, שזה 3.94 מיליון למשחק (ציון: 6).

תחרותיות: שנייה רק לצרפת מבין הליגות הגדולות באירופה. גם אחרי קו מחצית העונה אפשר באופן קבוע להביט בטבלה ולראות שש או שבע קבוצות שעדיין נמצאות בתמונת האליפות. הדומיננטיות של ריאל באה לידי ביטוי יותר בליגת האלופות (ציון: 5).

יחסי חוץ: כל דרום אמריקה (כחצי מיליארד איש), אניני כדורגל מכל מקום בעולם, והמדינה המזדמנת ששולחת נציג היסטורי לליגה – אמרנו את זה כבר? – הטובה בעולם (ציון: 4).

פסק הדין: ציון 5.5 בשקלול. הצרות הכלכליות מבטיחות להוריד את רמת החיים בקרוב, אבל בינתיים זו הליגה הטובה והמלהיבה באירופה.

5. סריה א' (איטליה)

הייתה פעם ליגת הכדורגל בטוב בעולם. קרובה יותר מכל אחת אחרת לפירוק ממשי של קבוצות פאר, עקב קריסה כלכלית שמקורה במשכורות גבוהות מדי והתמוטטות של רשתות הצפייה בתשלום.

18 קבוצות, 34 מחזורים.
אוכלוסיה: 58 מיליון.

ממוצע צופים למשחק: 27,288 (ציון: 8).
הכנסה: 1.75 מיליארד דולר (8.4 מיליארד שקל) לשנה, שזה 5.71 מיליון דולר למשחק (ציון: 3).

תחרותיות: על פי הנתונים היבשים – פחות מספרד, אבל יותר מאנגליה. לא הייתה אליפות גב לגב בארץ המגף כבר ארבע שנים. 8 אלופות בעשרים השנים האחרונות. אבל יש את העניין הקטן הזה של יותר מדי משחקים טקטיים, הגנתיים, משעממים (ציון: 6).

יחסי חוץ: הליגה האיטלקית מאד אהודה בדרום אמריקה (אם כי פחות מספרד) והיא עדיין מציגה לראווה כמות נכבדה ממיטב כדורגלני העולם, אבל איכשהו נדמה שפחות מאשר בימי השיא לפני חמש ושש שנים, שלא לדבר על מה שיקרה אם פתיחת העונה באמת תידחה השנה. בנוסף, הרבה אוהדים של קבוצות איטלקיות היו טרמפיסטים שהתרשמו מההישגים באירופה, ולכדורגל האיטלקי אין כאלה כבר כמה שנים (ציון: 5).

פסק הדין: ציון 5.5 בשקלול, אבל מפסידה לליגה הספרדית בשובר שוויון. סריה א' ירדה מגדולתה ובצדק, אבל עדיין יש בליגה האיטלקית מאגר כישרון מהמם, ושימוש נכון במאגר הזה יוכל גם להציל אותם מהקריסה המאיימת ולהצית אש חדשה בכדורגל. אולי מתוך הכשלים הניהוליים והכניעה לפחד תיוולדת הבנה חדשה שהכדורגל המקצועני נועד לבדר, להרהיב, לרגש – על בסיס קבוע.

6. ה-NBA

גם אם לא עשה זאת בעצמו, אין קורא שלא מכיר אנשים שנהגו לקום בארבע בבוקר כל אביב במשך שנות ה-90', כדי לצפות באלוהים משחק כדורסל. חלקנו התחלנו עם זה עוד בימים של הקוסם והציפור.

קבוצות: 29 קבוצות, המשחקות 82 משחקי עונה רגילה כל אחת.
אוכלוסיה: 272 מיליון (מתוכם עוקבים 64 אחוז אחרי הענף).

ממוצע צופים למשחק: לא ממש בר השוואה לענפים האחרים, המשוחקים על מגרש גדול בהרבה, אבל בשביל המידע: כ-17,000.
הכנסה: 2.24 מיליארד דולר, שזה 1.88 מיליון דולר למשחק (ציון: 7).

תחרותיות: אני מת על ה-NBA, אבל היא בעייתית בקטע הזה. שלוש אלופות בעשור האחרון, וכבר 15 שנה שלא הייתה אלופה שלא לקחה לפחות שני תארים ברציפות. עם זאת, הסדרה המדהימה בין סקרמנטו ללייקרס הוכיחה שיש תקווה (ציון: 8).

יחסי חוץ: שידורי ה-NBA מגיעים ל-750 מיליון בתי אב מחוץ לגבולות ארה"ב, ובימי מייקל העליזים דווח בעיתונים על מיליארד וחצי איש ברחבי העולם שראו סדרות גמר, מה שהופך אותה לליגה המצליחה ביותר בעולם מחוץ לתחומה. בנוסף, יותר ויותר שחקנים מהעולם תופסים בה מקום של כבוד, מה שמגביר עוד יותר את החשיפה והעניין הגלובאליים (ציון: 2).

פסק הדין: זהו המקרה האחד בו נדמה שמתגלה בעייה רצינית בשיטה שבחרנו. מכיוון שאת מספר הצופים במשחקים לא ניתן לשקלל במקרה זה, הרי שיש לנו 5.66 בממוצע שלושת המדדים האחרים, אבל גם מדד ההכנסה נגזר במידה ניכרת מכמות הצופים שניתן להכניס לכל משחק. גם מדד התחרותיות שלנו מפיל את הליגה של דייויד שטרן, אבל את שיא הפופולריות שלה השיגה הליגה הזו בתקופת שלטון העריצות של אלוהים והשנוזל. כפי שהזכרנו קודם, יש עוד מקרים בספורט העולמי שבהם שלטון יחיד של קבוצה לא פגע בפופולריות של הליגה אלא להיפך. בנוסף, הליגה נמצאת כיום בעיצומה של מגמת גלובליזציה שרק מגבירה את העניין בה. נדמה שה-NBA ראויה למקום טוב יותר מהשישי, ואני אשאיר לכם להתווכח בדיוק איזה (אצלי בלב: 3).

7. הבונדסליגה (גרמניה)

בית הגידול של הכדורגל שרבים מאיתנו אוהבים לשנוא, ולא תמיד ברור למה. אין ספק שהבונדסליגה התקפית יותר מהליגה האיטלקית, הספרדית וגם האנגלית (2.91 שערים למשחק), אבל עם דעות קדומות לא מתווכחים.

גודל: 18 קבוצות, 34 מחזורים.
אוכלוסיה: 77 מיליון.

ממוצע צופים למשחק: 33,251 (ציון: 5).
הכנסה: 1.408 מיליארד דולר סך הכל, שזה 4.61 מיליון דולר למשחק (ציון: 5).

תחרותיות: לא משהו בכלל. ארבע אלופות בעשר השנים האחרונות, מתוכן באיירן מינכן עם חמש ובורוסיה דורטמונד עם שלוש. בעיקרון, כל פעם שבאיירן לא לוקחת אליפות אנשים די מופתעים. מפסידה לספרדית ולאיטלקית בתחום הזה, למרות השוויון המספרי (ציון: 7).

יחסי חוץ: לא משהו. אין לליגה הזו את הסקס אפיל של הלטיניות, או של האנגלית עתירת המסורת, ועל אף שלא ניתן היה לקבל נתונים מדויקים, אין ספק שמכל הליגות שנבחנו, רק ליגת הפוטבול האוסטרלית מקבלת פחות חשיפה ישירה ממנה. אבל כאחת הליגות הגדולות באירופה, עוקבים אחריה ונחשפים אליה יותר מאשר לליגת הבייסבול. (ציון: 6)

פסק הדין: 5.75 בציון המשוקלל. נדמה שהמרכיב התרבותי משחק תפקיד מכריע בהצלחתה של הבונדסליגה מחוץ לגבולות גרמניה. מבחינת איכות הכדורגל, התוצאות באירופה מציבות אותה מעל האנגלים, אבל ליונייטד לבדה (וכנראה שגם לליברפול) יש יותר אוהדים מחוץ לאנגליה מאשר לכל קבוצות הבונדסליגה יחד. בתוך תחומה, הבונדסליגה מצליחה לא פחות מזו שעולה (הספרדיה) וזו שיורדת (האיטלקית).

8.ה-AFL (ליגת הפוטבול האוסטרלית)

אוקיי, זה קצת מסובך, אבל הדבר הראשון שצריך להבהיר הוא שהאוסטרלים הם חולי ספורט רציניים. בניגוד לארה"ב, שם מתחרות ליגות מענפים שונים לגמרי על ליבו וכיסו של הספורטומן, כאן העסק מפולג לארבעה כיוונים שונים – כולם על וריאציות של הראגבי\פוטבול. יש שלוש גרסאות שונות למשחק (מתוכן אחת שהתפצלה לשתי ליגות מתחרות וכמעט התמוטטה לחלוטין).
הגרסה המצליחה ביותר היא הפוטבול בחוקים אוסטרליים (אוסי פוטבול).

16 קבוצות, 22 מחזורים.
אוכלוסיה: 20 מיליון.

ממוצע צופים למשחק: 40,000. זהו ללא ספק השיעור הגבוה ביותר ביחס לגודל האוכלוסיה. בנוסף, 10 מתוך 16 קבוצות הליגה באות ממלבורן והעיר מארחת לעתים קרובות 4 משחקים בסופ"ש אחד. עם זאת, לאוסטרלים יש מה שלצופים של הליגות האחרות אין – מדיניות מכוונת של שמירה על מחירי כרטיסים נמוכים. כרטיס למבוגר עולה 10-20 דולר ארה"ב בממוצע (ציון: 2).

הכנסה: בסביבות ה-150 מיליון דולר ארה"ב, שזה 850 אלף למשחק (ציון: 9).

תחרותיות: חמש אלופות בעשור האחרון, מה שמקנה ציון 3 (יחד עם ה-MLB).

יחסי חוץ: יש ליגות לספורט הזה בשמונה ארצות נוספות, אבל למרות זאת החשיפה הבינ"ל זניחה. שלא כמו האמריקאים, שיודעים למכור אפילו את המוזרים במנהגיהם, זה באמת שיגעון מקומי בלבד (ציון: 9).

פסק הדין: 5.75 בשקלול. יופי של ממוצע צופים למשחק, אבל בכל שאר הפרמטרים הליגה הזו נחותה בעליל מכל האחרות. בנוסף, למרות מידת האלימות הגבוהה, מדובר בגרסה דלה בתחכום וברגעי הקסם שלהם מצפים רוב אוהדי הספורט מחוץ ליבשת החמישית.

9. ה-MLB (ליגות הבייסבול הבכירות)

כן, כן, "הבילוי הלאומי" של אמריקה. המשחק שצריך להבין כדי לרדת לצפונות נפשה של ארץ האפשרויות, שדה החלומות, יאדה יאדה יאדה, רק שרוב אוהדי הספורט בשאר העולם מסרבים להבין מה ההבדל בין כדור בייסבול לכדור שינה. גם אנחנו, המיעוט חובב הבייסבול, חייבים להודות: כמעט תמיד, צריך לספוג את זה שם, על כל המסביב, כדי להתאהב.

קבוצות: 30, עונה בלתי נתפסת באורכה של 162 משחקים.
אוכלוסיה: 272 מיליון, מתוכם, על פי פרויקט הענק של ESPN, עוקבים 78 אחוז מאוהדי הספורט אחרי ליגות הבייסבול.

ממוצע צופים למשחק: 28,566 (ציון: 6).
הכנסה: 3.548 מיליארד דולר לשנה, שזה 1.46 מיליון למשחק (ציון: 8).

תחרותיות: למרות ההגמוניה של היאנקיס בעשור האחרון, עדיין היו עוד ארבע אלופות מלבדם. למרות היותה הליגה היחידה בארה"ב בלי תקרת שכר, הרי שמינסוטה מוכיחה השנה שגם הקבוצה עם התקציב הנמוך בליגה יכולה לרוץ לאליפות (ציון: 3).

יחסי חוץ: תתפלאו, אבל דווקא יש. מדינות שלמות בדרום ומרכז אמריקה חולות על בייסבול אפילו יותר מהאמריקאים (ותורמות לליגה כוכבים בסיטונות), ועוד לא הזכרנו את היפנים, שיש להם ליגה פעילה משלהם וכמה סופרסטארים בארה"ב – כלומר תמריץ לעשרות מיליוני יפנים לעקוב באדיקות. לא ניתן היה לקבל נתונים מדויקים מהליגה, אבל מדובר בכמה מאות מיליונים ברחבי הגלובוס (ציון: 8).

פסק הדין: 6.25 בשקלול. שוב, יהיה מי שיטען שלמרות המספרים, אין ספק שהיא חייבת להקדים לפחות את הליגה האוסטרלית - והאמת שזה נכון במידה רבה. הרבה יותר אנשים בעולם מכירים את היאנקיס ואת שמם של בייב רות', מארק מקגווייר, ובארי בונדס מאשר אנשים ששמעו אי פעם בחייהם את שמם של שחקן או קבוצת פוטבול אוסטרלי. מצד שני, בתוך תחומה נראה שליגת הפוטבול האוזית מעוררת יותר טירוף מאשר הבייסבול באמריקה. אם יש מישהו שעוקב אחרי שתי הליגות האלה, הוא מוזמן להחליט מי מהן שווה יותר.

אז מה מסתבר? האמריקאים הם (עדיין?) אומת הספורט מספר 1 בעולם, וההכנסה של שלוש הליגות שלהם עולה על זו של כל שאר השש ביחד. עם זאת, ברור שהענף שמייצר הכי הרבה הכנסה הוא הכדורגל – כפי שהוא מנוהל באירופה. על הכדורגל האירופי קשה קצת לדבר כרגע, בגלל הקריסה הכלכלית המתרחשת לנגד עינינו. אבל כל המשקיפים מסכימים שהקריסה הזו נובעת מהערכות מוטעות בנוגע לשוק הטלוויזיה ומרמות שכר מופרזות, ולא בגלל חוסר הצדקה כלכלי. כפי שמדגיש המדריך של דלויט וטוש – זה לא שידור חוזר של בועת ההייטק.

ההיבט העיקרי שאינו מנוצל דיו באירופה הוא תחום המוצרים הנלווים (חולצות, צעיפים, מזכרות וכו'), וזה גם עניין של תרבות, אבל גם זה יבוא. כמו כן, חייבים לזכור שכרגע ליגת האלופות מתקיימת לצד הליגות הלאומיות ונאלצת להתחלק איתם באנרגיה של האוהדים. כבר קרה לא אחת שאיצטדיון איטלקי ראה קהל של 10,000 או פחות באיזה משחק בשלב הבתים של ליגת האלופות, ו-60,000 או יותר כעבור שלושה ימים בליגה. כשליגת האלופות תהיה המפעל העיקרי של המועדונים המשחקים בה, ולא רק הדובדבן, ההכנסה שלה תנסוק בצורה שתתחרה גם ב-NFL.

האוסטרלים הם קוריוז מעניין, ומידת ההשקעה שלהם מרשימה כשלעצמה, אבל חוסר העניין הדי מוחלט שמגלה שאר העולם במשחק שלהם משאיר אותם בסוף הרשימה.

אבל בסופו של יום, זה עניין אישי. כנראה שכדורגל יישאר הספורט מספר 1 בעולם. יש להניח שהפוטבול יישאר הספורט מספר 1 בארה"ב ובאוסטרליה (כל אחת על פי חוקיה). אבל אם מה שמעורר לכם את בלוטות הספורט זה גברים גדולים עם אלות, או אנשים שרוקדים בין פרקט לחישוק? גם טוב. אלוהי הספורט ניזונים מאותה אנרגיה שפעם (פעם?) הוקרבה לאלוהי המלחמות והקנאות הדתית. אז מצדי שיהיה גם ליגת המטקות, העיקר שיהיה ספורט. ושלא ייגמר לעולם. בקרוב: איפה עומדת ליגת העל בכדורגל בכל הסיפור הזה.

תודה לפירמת רואי החשבון "דלויט טוש" שביצעה מחקר על ההיבטים הפיננסיים שמאחורי הליגות האירופיות, ולכריס הרנס מהפרמייר ליג על עזרתם באיסוף הנתונים.