באמצע 2004 פרסם "דיילי רקורד" הסקוטי ידיעה בזו הלשון:
"סלטיק מתכוננת למאבק עם מנצ'סטר יונייטד על שירותיו של הכישרון בן ה-15 מקנדה, ג'ייקוב לנסקי. תלמיד התיכון מוונקובר צד את עיני הסקאוטים של סלטיק בזמן ששיחק במולדתו, אבל אם מרטין אוניל ירצה להחתים אותו, הוא יצטרך לפעול במהירות כי גם מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון מביעה בו עניין. לנסקי אמר: 'אני אשמח לשחק בגלזגו, אבל יונייטד הזמינה אותי למבחנים באנגליה בסוף יוני".
בסלטיק הבינו באותם ימים שאכן נכונה להם תחרות על השחקן הצעיר והגישו לו הצעת חוזה שתיכנס לתוקף כשימלאו לו 16. לנסקי חתם ובאותם ימים נראה כמי שנמצא בתחילתה של קריירה מופלאה. תשע שנים לאחר מכן, כשהוא בן 24 בלבד, הקנדי שפעם נחשב לכישרון עצום, אוסף את השברים.
ג'ייקוב לנסקי נולד בוונקובר להורים שהיגרו מצ'כיה. האב בוריס רצה שבניו יהיו כדורגלנים מצליחים וריכז את כל תשומת ליבו ומשאביו במאמץ להגיע למטרה הזו. האח הגדול פיליפ לא עמד בלחץ של האב ו-ויתר על הכדור בגיל צעיר וכך כל התקוות התנקזו לג'ייקוב. בוריס הקים ליגת ילדים שכונתית במיוחד כדי שלבנו תהיה מסגרת מסוימת, עבד איתו על יסודות אחרי שעות בית הספר ולא ויתר לו על שום תרגול. הסיפור הקלאסי על האב שהחלום שלו על קריירת כדורגל מוצלחת, גדול יותר מזה של בנו. האחרון אגב, יודה שנים לאחר מכן: "אני לא צופה בכדורגל בטלוויזיה, זה משעמם אותי. אני מעדיף הוקי קרח".
בוריס השקיע בבנו כספים, יצר קשרים עם סוכנים באירופה, צילם, תיעד, שלח דיסקים לקבוצות הגדולות ביותר ביבשת הישנה. הוא הטיס את בנו להתאמן באנדרלכט, ספרטה פראג, סלביה פראג ובלקבורן רוברס. כפועל יוצא, מנע ממנו כל אפשרות לגדול כמו נער רגיל דבר שג'ייקוב אולי היה חושק בו יותר מאשר במעבר לאירופה הרחוקה. החוויה בגלזגו הוכיחה שכך היה.
ג'ייקוב הראה ניצוצות וסייע לקבוצת הנוער של הבויז לזכות באליפות, אבל הוא שנא את חייו החדשים. "אני זוכר את הפעם הראשונה בה נכנסתי לחדר ההלבשה. היו שם אולי 40 נערים, כולם סקוטים ואירים. זו תרבות שונה. אתה הולך ומרגיש שכולם מסתכלים עליך", סיפר. אם עד עכשיו היה עליו לעמוד במשימה אחת: צליחת אוקיינוס הציפיות שבנה אביו, כעת לנסקי נאלץ להתמודד גם עם היום-יום הבלתי נסבל מבחינתו בגלזגו. בשלב הזה הסדקים כבר החלו להופיע.
לקראת סוף 2006, ג'ייקוב לנסקי קיבל חבל הצלה. "לא הסתדרתי עם רוב השחקנים בסלטיק והרגשתי שלא טוב לי להיות בסביבתם", סיפר, "הייתי בן 17 וארווין קומאן שאימן את פיינורד אמר לי שהוא רוצה אותי בקבוצה הבוגרת. מה תעשה במצב כזה? תמשיך להבריק את הנעליים של שחקני סלטיק, או שתעבור לשחק בקבוצה הראשונה של פיינורד?".
כדורגל הוא ענף זניח בקנדה, אבל אלו שאוהבים אותו שם התלהבו. "כמה כדורגלנים קנדים הגיעו לסלטיק בגיל 15 ואחר כך עברו לפיינורד?", כתבו עליו, "לנסקי הוא כדורגלן חזק, מהיר וכישרוני. לא בטוח שאי פעם היה כדורגלן קנדי ברמה הזו".
בפברואר 2007, כשהיה בן 18, הקשר נשלח להופעת בכורה בליגה ההולנדית נגד טוונטה, למעשה הופעת בכורה בקריירה המקצוענית שלו, אבל התקוות מיהרו להתנפץ. בזמן שנראה שלנסקי נמצא על המסלול הבטוח להצלחה, בתוך ראשו התחוללה סערה שנבנתה בסבלנות לאורך שנים שלוו בלחצים, הרבה לפני שנחת ברוטרדם.
פיינורד שימשה חממה נאותה לשחקנים צעירים, אבל הקנדי הצעיר סבל. "נשחקתי, לא יכולתי להמשיך", הוא סיפר, "כל מה שרציתי היה להרחיק את עצמי מהמצב הזה". הקשר ביקש מהמועדון לעזוב, טס בחזרה לוונקובר והחליט לפרוש מכדורגל. בגיל 19 בלבד.
כשג'ייקוב לנסקי החליט לתלות את הנעליים בפעם הראשונה, היו מאחוריו חודשים מעטים ככדורגלן מקצוען, אבל גם שנים ארוכות של לחץ שגרם לו לקרוס. "למה פרשתי? דיכאון, לחץ, חוסר יכולת לסבול את השחקנים האחרים שלעגו לי בגלל שהייתי תמים", אמר כמה חודשים לאחר מכן, "לא רציתי יותר שום קשר לכדורגל. לא לדבר על זה, לא לחשוב על זה, לא לצפות בזה בטלוויזיה".
הוא התנתק לגמרי מהענף. בחודשים הקרובים בילה עם חברים בוונקובר, הלך לראות הופעות רוק, התחיל לתכנן את העתיד. ואז חזר לכדורגל. שמונה חודשים אחרי שפרש, ג'ייקוב בן ה-20 הרגיש געגועים אותם לא צפה לכדור ולכר הדשא. הוא התחיל להתאמן בוונקובר ווייטקאפס, אז עוד בליגת ה-USL (היום הקבוצה כבר משחקת ב-MLS) והרשים. נציגים של סיאטל סאונדרס שמעו על הכישרון שחוזר למגרשים ושלחו לו הזמנה למבחנים, אבל לקשר הצעיר היה חשבון בלתי סגור בהולנד וכשאוטרכט ביקשה ממנו להגיע להתרשמות, הוא חזר לארץ השפלה.
כישרון תמיד היה ללנסקי בשפע, כזה שהספיק לו בשביל להרשים את הצוות המקצועי באוטרכט ולקבל חוזה. בהולנד הניחו שהוא חזר בוגר ובשל יותר לקריירה מקצוענית באירופה ובתחילה נראה היה שזה אכן המצב. הוא הבקיע שבועיים ברציפות נגד ניימיכן וספרטה רוטרדאם, בישל ב-0:2 על אייאקס ובעונה הבאה היה שותף לניצחון על האקסית סלטיק במוקדמות הליגה האירופית ופתח במשחקים נגד נאפולי, ליברפול וסטיאווה בוקרשט בשלב הבתים.
לנסקי הצטיין בליגה נחשבת ושיחק בליגה האירופית, קיבל זימון ראשון לנבחרת הבוגרת של קנדה אבל העדיף את זו מנבחרת צ'כיה הצעירה. באותה תקופה נראה היה שהוא שב סופית ממעמקי הדיכאון שגרם לו לברוח מפיינורד, אלא שזו הייתה מראית עין בלבד. השדים מהעבר שבו לרדוף אותו בתוך זמן קצר.
ב-6 בספטמבר 2011 אוטרכט הוציאה הודעה רשמית: "ג'ייקוב לנסקי לא ייכלל בסגל בתקופה הקרובה מכיוון שהוא התחיל לקבל טיפול לבעיית השתייה שלו. הצ'כי הבינלאומי נעדר בשבועות האחרונים בגלל מיגרנות ואחרי בדיקה מקיפה, התברר שהן נובעות מבעיית אלכוהול איתה הוא מתמודד. בעצה אחת עם הצוות הרפואי של הקבוצה ועם ג'ייקוב עצמו, הוחלט שעליו להתחיל לקבל טיפול מידי".
באוטרכט הבטיחו לתמוך בו לכל אורך הטיפול ובזמן החזרה למגרש האימונים, אבל לנסקי לא שב. אחרי כמה שבועות, כשהוא בן 23 בלבד, ג'ייקוב המוטרד פרש מכדורגל בפעם השנייה. בראיונות שסיפק אז, בהם אגב הרבה להגן על אביו, הוא נשמע סחוט. "שיחקתי טוב והרגשתי טוב באוטרכט. על כר הדשא הכול היה נהדר, הסתדרתי עם המאמנים והשחקנים, נהניתי. אבל מחוץ למגרש המצב היה קשה", סיפר.
אחרי תקופה של כחצי שנה מחוץ למגרשים, לנסקי שוב הרגיש את אותו געגוע. בשנה האחרונה הוא ניסה להרשים את ראשי ונקובר ווייטקאפס, הפעיל קשרים ישנים באירופה, חיפש קבוצה. לפני חודשיים הצטרף למחנה אימון מוקדם לנבחנים בארצבירגה אווה מהבונדסליגה2 בגרמניה, אבל לא קיבל חוזה. העיתונאי הקנדי סטיבן סנדור סיכם: "לא משנה היכן הוא ישחק, קודם כל אנחנו צריכים לאחל לג'ייקוב לנסקי שיימצא קצת שלווה".