גם עיתונאי ספורט ותיקים כמו פול הוקסבי ואנדי ג'ייקובס לא ציפו לכותרת שנחתה עליהם בתכנית הפופולארית שהם מנחים יחד ב"רדיו טוקספורט" האנגלי. הזמן: שלהי חודש ינואר, כשבועיים לאחר ההודעה הרשמית על מינוי פפ גווארדיולה למאמן באיירן מינכן. האייטם: יחסיו של הקטלאני עם ז'וזה מוריניו. המרואיין: גיים בלאגה, מומחה לכדורגל ספרדי והאיש שכותב את האוטוביוגרפיה של גווארדיולה. "האמת היא שהם היו חברים קרובים במשך ארבע שנים ועבדו יחד בדרך שאף אחד מהם לא חשף", פתח בלאגה את דבריו והותיר את הוקסבי וג''יקובס המומים. "כשמוריניו עבד עם (בובי) רובסון הוא היה יותר ממתורגמן והיו לו שיחות ארוכות עם גווארדיולה ותמיד רק על כדורגל. הם בחרו בחברות. מאז מוריניו שלח מסר דרך מתווכים: 'אני מאמן עכשיו וחייב לעשות את הדברים האלה', אבל בסוף היום נלך לאכול ולשתות. גווארדיולה הגיב: 'No Way, Jose'".
מערכת היחסים בין השניים, שנפגשו לראשונה ב-1996 כשמוריניו היה איש צוות זוטר וגווארדיולה קפטן מפואר, הייתה יכולה לספק בקלות חומר לטלנובלה סוחטת דמעות. חברים שהפכו לאויבים, שני עולמות מתנגשים, טוב נגד רע, שחור נגד לבן. בארבע השנים האחרונות הם התחרו על תארים, החליפו עקיצות מחוץ למגרש וניסו בכל דרך אפשרית להשפיע אחד על השני. לעיתים נראה שכל עולם הכדורגל מרותק למשחק השחמט בין שני האנשים שהכי משפיעים על המשחק בימינו ומגדירים אותו מחדש. אחרי שנה של הפוגה, הם נפגשים שוב. קבוצות חדשות, מעמד חדש. הקרב בין באיירן מינכן לצ'לסי בסופרקאפ האירופי יהיה עוד פרק ביריבות שאמורה להמשיך להטיל צל על הענף עוד שנים רבות.
כלפי חוץ, מוריניו וגווארדיולה תמיד ייצגו דבר והיפוכו, שני ערכים מנוגדים. מצד אחד, פפ הוא סמל נצחי של ברצלונה. ילד שהיה מביא כדורים בקאמפ נואו, התפתח לכדורגלן צעיר שזכה בגביע אירופה לאלופות והגיע להיות קפטן ומאמן מעוטר. מצד שני, מוריניו שאפילו לא היה כדורגלן ומצטייר כשכיר חרב, מאמן שבא לעשות עבודה לטווח קצר, לזכות בתארים ולהמשיך הלאה. בתפיסה הציבורית הכללית, פפ הוא הטוב, הטהור, ההתקפי ואדם נקי תדמיתית. מוריניו? ההיפך הגמור. השאלה היא: האם הם באמת כל כך שונים?
מוריניו אוהב את תדמית השערורייתי. גאון טקטי, אמן לוחמה פסיכולוגית, האיש אומר מה שהוא חושב, אוהב להצית שריפות ולתעל אותן לטובתו. בשש השנים מאז שנזרק מצ'לסי בבושת פנים הוא החזיק את המועדון כבן ערובה. בעזרת התכתבויות ושיחות טלפון עם שחקנים וקשר חם עם האוהדים הוא שמר על עצמו כגורם המשפיע בסטמפורד ברידג' גם כשהוא עצמו היה במקומות אחרים והקבוצה עצמה זכתה בכל תואר אפשרי בלעדיו. החזרה שלו הייתה נוקאאוט לרומן אברמוביץ'. האוהדים הגיבו בהתאם: הכוכב האמיתי של המועדון חזר הביתה. בריאל מדריד, מנגד, הוא השניא את עצמו על כולם. רב עם עיתונאים, עם פרס, עם זידאן, זרק את ראול והשפיל את קסיאס. אפילו החבר כריסטיאנו אמר הקיץ: "לא מוכן לדבר על האיש".
גם גווארדיולה הוא אדם של ניגודים: "לא מכירים את גווארדיולה האמיתי לפני שמתחילים לחפור", אמר עליו בלאגה. "אתה רואה אדם עם הילה, אישיות גדולה בעולם הכדורגל ומישהו שמבין את המשחק ולוקח החלטות אינטואיטיביות כי הכדורגל בראש שלו. אבל אתה לא מבין כמה הוא אובססיבי, דורש ואני מתכוון לאובססיבי כמעט במובן של מחלה". בלאגה מתאר את פפ כנשמה מעונה, אדם שעובד קשה מדי ואיבד את האיזון בין הקבוצה לחייו האישיים. היו מקרים שישב לבדו במשרדי המועדון לילה שלם וצפה במשחק שהצוות המקצועי ואנשי הווידאו שלו כבר ניתחו ובמקביל חש רגשות אשם על כך שאינו נמצא בבית עם המשפחה.
מאמן נבחרת ספרד לשעבר חוסה אנטוניו קמאצ'ו תיאר את גווארדיולה כטיפוס מיסטי, שקט, שלובש רק שחור וכל הזמן נראה כמנתח וחושב על דברים במוחו: "למה ניצחנו, למה הפסדנו ולמה איבדנו את הכדור. לפעמים האובססיביות הייתה מופרזת". לורן בלאן, ששיחק עם גווארדיולה בברצלונה אמר בעבר: "הוא גרם לראש שלי להסתובב", בהתייחסו לדיבורים החוזרים ונשנים על טקטיקה בחדר ההלבשה.
אחרי ארבע שנים של עבודה משותפת בין 1996 ל-2000, דרכיהן של השניים נפרדו והקשר החברי ניתק. גווארדיולה המשיך לשחק עד 2006 ושנה לאחר הפרישה החל את קריירת האימון בברצלונה ב'. מוריניו יצא לדרך עצמאית כמאמן בפורטוגל ובאנגליה. בקיץ 2008 השניים התחרו על משרת האימון שפינה פרנק רייקארד בקאמפ נואו. הקטלאנים בחרו באיש מבית. שנה לאחר מכן השניים נפגשו לראשונה כמאמנים יריבים כשאינטר ובארסה שיחקו בשלב הבתים של ליגת האלופות. למפגשים הללו בארסה הגיעה כאלופת אירופה וקבוצה בלתי מנוצחת. מוריניו יצא אז עם ידו על התחתונה בשני המשחקים, אבל את הנקמה שלו הוא בישל חמישה חודשים עד הפגישה הבאה בחצי הגמר.
היריבות/השנאה/הקנאה התפתחה בשלבים. קשה לשכוח את החגיגה המופגנת של מוריניו על הדשא בקאמפ נואו אחרי שאינטר שלו הפסידה 1:0 ועלתה לגמר האלופות באחת מתצוגות הכדורגל ההגנתיות ואף המכוערות שנראו בשנים האחרונות. זו הייתה תצוגה של שמחה לאיד שנועדה לעצבן את המקומיים. ויקטור ואלדס ניגש להרגיע ודרש שהמאמן יעזוב את הדשא. כשזה לא קרה, בבארסה היה מי שהורה על פתיחת הממטרות על כר הדשא. כשמוריניו עזב את אינטר והגיע לריאל מדריד היריבות עלתה מדרגה. דם רע לא חסר בין המועדונים והשילוב של שני היריבים על הקווים הפך את הדו קרב ביניהם ללא פחות ממרתק.
באפריל 2011 נפגשו בארסה וריאל לארבעה משחקי קלאסיקו תוך 18 יום בליגה, בגמר גביע המלך ובחצי גמר האלופות. המתח שבר שיאים חדשים. גם הכבוד היחסי באמירות של השניים אחד כלפי השני נעלם. אחרי ההפסד בגביע, גווארדיולה ביקר את הקוון שפסל בצדק שער של בארסה. מוריניו הגיב: "אחרי ששמעתי את ההערות של פפ, הבנתי שנכנסנו לעידן חדש. עד עכשיו היו שתי קבוצות של מאמנים. קבוצה קטנה שלא מדברת על שופטים וקבוצה גדולה יותר, בה גם אני נכלל, שמבקרת שופטים כשהם מבצעים טעויות גדולות. עכשיו יש קבוצה נוספת של מאמנים שבה הוא החבר היחיד ושם מבקרים החלטות נכונות של שופטים".
גווארדיולה לא שתק עוד וסיפק נאום שחשף לא מעט רגשות במסיבת העיתונאים לקראת המפגש הראשון באלופות: "מכיוון שמר מוריניו קרא לי 'פפ' אני הולך לקרוא לו ז'וזה. אנחנו נפגשים על המגרש, אבל מחוץ למגרש הוא כבר ניצח והוא מנצח כל השנה. אני אתן לו גביע אישי של אליפות מחוץ למגרש והוא יכול ללכת הביתה וליהנות ממנו יחד עם שאר התארים. בחדר הזה מוריניו הוא הפאקינג בוס. הוא יודע הכול ואני אפילו לא אנסה להתחרות איתו. אני רק רוצה להזכיר לו שעבדנו יחד ארבע שנים. הוא מכיר אותי ואני אותו". חודשים לאחר מכן, כשמוריניו שלח אצבע לעבר עינו של העוזר האהוב והחבר טיטו וילאנובה, גווארדיולה נשבר סופית.
בלאגה סבור שלמוריניו היה חלק בהחלטה של גווארדיולה לנטוש את עולם האימון לטובת שנת שבתון עם משפחתו בניו יורק. "לפני משחקי קלאיסקו הוא חשב על פרישה מאימון ואמר: 'אני לא כול להתמודד עם זה, אלו לא החיים שלי', אבל למחרת היה קם ואומר: 'יש לי! אני יודע איך לנצח את ריאל מדריד. הוא איש של עליות וירידות, אבל הציבור לא רואה את זה. הם רואים בחור עם תשוקה וכן, אדם שקט ורגוע", טען. כשבלאגה שוחח עם גווארדיולה על מוריניו הוא הבין כמה המיוחד השפיע עליו: "הפרצוף שלו משתנה וגם שפת הגוף. יש מחסום ואפשר היה לראות שלא נוח לו לדבר עליו. משחקי הקלאסיקו כבר לא היו אותו דבר. פפ הודה שמוריניו השיג מה שרצה, להוציא אותו משלוותו ולהביא אותו לנקודה שהוא לא נהנה יותר מהמקצוע".
אלא שהיריבות בין השניים נמשכה גם מאחורי הקלעים בעונה שעברה. כבר בחודשים הראשונים לשבתון, היה ברור שגווארדיולה יהיה מבוקש, שקבוצות יעלו אליו לרגל ולא ימתינו לסיום העונה אלא ימהרו לסגור איתו. במקביל, מוריניו ראה את ברצלונה בורחת לו בשלב מוקדם מאוד של העונה בלה ליגה, הסתכסך עם כולם במדריד וחיפש גם הוא את היעד הבא. מנצ'סטר סיטי, פריס סן ז'רמן ואפילו צ'לסי עצמה הוזכרו כקבוצות שמעוניינות בשני המאמנים. בסתר ליבם, השניים כיוונו ועדיין מכוונים למשרה במנצ'סטר יונייטד ולכן לא מיהרו לקחת משרה שתפגע בסיכוייהם העתידיים (סיטי) או כזו שעלולה לסכן את הרקורד (פ.ס.ז'). הרבה לפני הפרישה של סר אלכס פרגוסון, גווארדיולה הפתיע כשסגר בבאיירן בינואר, מהלך שסלל את הדרך של מוריניו לסטמפורד ברידג'. המהלך הזה גם הבטיח את המשך היריבות לעוד שנים. היעד נשאר אותו יעד. דיוויד מויס, ראה הוזהרת.
"אם גווארדיולה יעבור (מברצלונה), זה יהיה מראה מטריד כמו להביט באהבה ישנה בזרועותיו של אחר", כתב העיתונאי הבכיר הנרי וינטר ב"טלגרף" לפני למעלה משנתיים. זה אולי נכון מנקודת המבט של חובב הכדורגל. נקודת המבט של גווארדיולה שונה. מעבר לשחיקה ולקונפליקט הפנימי שקרע אותו ודחף אותו לבלות זמן עם המשפחה, הוא הבין שכדי לנצח בעימות עם מוריניו ולהיזכר כמאמן הגדול בעולם, הוא יהיה חייב להגיע להישגים ולזכות בתארים מחוץ לחממה הנוחה בברצלונה. לצאת למסע שדומה, אבל גם מאוד שונה, מזה של המיוחד.
אפשר לראות את הבחירה בבאיירן כניסיון להתחמק מהשוואות למוריניו, בחירה במקום ובליגה שלא מזוהה עם הפורטוגלי, שהמשיך מפורטו לאיטליה, אנגליה וספרד. גווארדיולה אמר בעבר שחלומו הוא לאמן באנגליה. ובדרך לחתונה עוצרים במינכן. "זו החלטה שלו", אמר מוריניו בראיון לראי איטליה בתגובה למינוי ועקץ כהרגלו. "האם הוא בחר בכוונה ליגה שאני לא מעורב בה? אני לא יודע. מה שבטוח שאני לא אאמן בגרמניה". השבוע הוא הוסיף עוד אחת: "הקבוצה של יופ היינקס הייתה הכי טובה באירופה. עכשיו יש להם מאמן חדש ושחקנים חדשים ואני לא בטוח שהם עדיין כל כך טובים". דווקא גווארדיולה היה צנוע יותר: "זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים ואנחנו מכירים היטב אחד את השני. יש לי כבוד גדול לקריירה שלו".
היריבות בין גווארדיולה למוריניו היא הדבר הכי מעניין בכדורגל כיום. לא רק שהיא מושכת את שניהם לקצה, היא גם גורמת להם להתחדש ולהמציא את עצמם מחדש מבחינת כדורגל. גווארדיולה, מחייה הטוטאל פוטבול ההולנדי, לא הביא את הטיקי טאקה לבאיירן. במשחקים הראשונים של העונה, הוא הפתיע עם מערך חדש 4-1-4-1 ועם שינויים טקטיים מעניינים כמו הסטת בסטיאן שווינשטייגר לעמדה אחורית ולעיתים תפקודו של פיליפ לאהם בקישור. באיירן היא בראש ובראשונה קבוצה לוחצת, אבל בכל הקשור להנעת כדור, גווארדיולה לא כפה את מה שדרש בברצלונה. גם מוריניו מתחדש. הוא אמנם תמיד יזוהה עם כדורגל מאורגן, טקטי והגנתי, אבל המציאות מעט שונה. ריאל שלו הייתה קבוצה סופר התקפית ואטרקטיבית ובמשחק האחרון של צ'לסי באולד טראפורד אפשר היה לראות מהלך חדש דווקא מספר המהלכים של גווארדיולה: מערך ללא תשע קלאסי.
המשמעות היא שהשניים הללו כאן כדי להישאר. אולי עוד 20 שנה הם ימשיכו להיאבק ולמשוך את עצמם עד לקצה ואנחנו נהיה הנהנים העיקריים. ביום שישי בפראג הם ייפגשו בפעם ה-16 כשעל הפרק יעמוד תואר בו מוריניו לא זכה. המאזן ביניהם עומד על שבעה ניצחונות לגווארדיולה, חמישה למוריניו (כולל בגמר גביע המלך לאחר הארכה) ושלוש תוצאות תיקו. זה יהיה עוד קרב, אולי אפילו היחיד ביניהם העונה, אבל בטח לא סוף המלחמה.
"לפפ ומוריניו היה קרב מעניין שנמשך מספר עונות בספרד והמאמן שלנו יצא המנצח", חימם השבוע נשיא באיירן אולי הנס. "תמיד יש מתח ביניהם. לא דיברתי עם פפ על מוריניו, אבל ברור שהם לא החברים הכי טובים. זה דו קרב מרתק שנותן אקסטרה למשחק. אני אוהב את זה. גווארדיולה בצד אחד איתנו ומוריניו בפינה השנייה עם מועדון גדול כמו צ'לסי. אני לא יודע אם הם ילחצו ידיים וזה לא ממש חשוב. פפ הוא המאמן המוערך שלנו ואת מוריניו אני לא שופט. העובדה היא שלא ניסינו להחתים אותו אלא הלכנו על גווארדיולה. אני חושב שבכך העברנו מסר ברור".
"מיוחד במינוי עצמי מול האיש הנבחר של קטאלוניה", התפייט וינטר בטורו ב-2011. "תסריטאי, שלא נאמר פסיכולוג, היה מרוויח את היומית שלו על מערכת היחסים מוריניו-גווארדיולה. הוליווד הייתה הופכת אותם לאחים, רק שאחד הוא מאומץ, עוזב את הבית והשאר איחודים בפרופיל גבוה". לא הייתם משלמים לראות סרט כזה?