הגיגי פתיחת עונה

מאת יוסי כהן

עוד עונת NBA בפתח ועושה רושם שקיץ כזה מטורף לא עבר על הליגה הרבה מאוד זמן.

שיא של טריידים ופנים חדשות בכל קבוצה כמעט, קבוצות שעשו מתיחת פנים מוחלטת, רוקיס שיכולים להפתיע והמון ציפיות לעונה מוצלחת מהווים פיקנטריה טובה מאוד לפתוח עימה את העונה.

תקציר אירועי הקיץ:
אחרי אולימפיאדה שהוכיחה כי כוכבי הליגה מעדיפים לשחק גולף מאשר לקרוע את התחת ולשחק מול נבחרות קיקיוניות כמו סין, אפשר להתחיל ולספור את השינויים המשמעותיים שעשו הקבוצות.

פטריק יוואינג עוזב את הניקס אחרי 15 שנה ועובר לסיאטל. הניקס מקבלים את גלן רייס, לוק לונגלי, וארבעה משחקני הסוניקס, בעסקה סיבובית שכוללת גם את הלייקרס. הוראס גרנט נוחת שוב אצל פיל ג'קסון במטרה להביא אליפות נוספת לעיר המלאכים. גם איזייה ריידר מצטרף לג'קסון על תקן "הילד הרע" (ופיל המסכן חוזר להיות בייבי-סיטר כמו בימי רודמן המופלאים).

גראנט היל וטרייסי מקגריידי מנצלים את השוק החופשי כדי להגיע לפלורידה ולהחזיר את אורלנדו לתקופת שאקיל ופני, בה עלו לגמר ה-NBA לפני שנשחטו על ידי יוסטון. פורטלנד ויתרה על ג'רמיין או'ניל ובריאן גראנט והחתימה את שון קמפ ודייל דיויס. יוטה מוותרת על הווארד אייסלי ומחתימה את דוניאל מרשל, ג'ון סטארקס ודני מנינג, כדי לשקם את חלומות האליפות של מלון וסטוקטון.

מיאמי מאבדת את מורנינג לבעיות בריאות אבל מחתימה את אדי ג'ונס ואנתוני מייסון כמו גם את בריאן גראנט בתקווה שהשנה הם ינצחו סוף סוף את הניקס. הפציעה של מורנינג קצת מצננת את ההתלהבות בהיט, אבל בואו לא נזלזל בג'ונס וטימי הארדוואי.

בקיצור, לצופה ה-NBA הממוצע יקח זמן רב להבין את מי הוא רואה בטלויזיה. רגע, אדי ג'ונס לא בשארלוט? מי זה הסנטר של הסוניקס? פטריק? בקיצור, הבנתם את הכוונה. כדי להבין את הבלאגן כדאי לעקוב אחרי המשחקים כבר מפתיחת העונה על מנת להתאפס בכלל על סגלי הקבוצות.

ומה מעבר לכך? למרות הדיבורים שהליגה שאחרי פרישת מייקל ג'ורדן נחלשה, חסרת עניין, אין יותר מה לראות וכאלה של כל הפסימיסטים, אני דווקא מוצא עניין רב יותר בליגה שהאלופה שלה לא ידועה מראש (את העניין בליגה הלאומית שלנו איבדתי כבר מזמן...) ושבכל עונה מגיעים שחקנים חדשים ומלהיבים. אז נכון, יאמרו המלעיזים, הרמה כבר לא גבוהה כמו פעם אבל עניין יש, ועוד איך.

קחו לדוגמא את אזור המזרח: שמונה קבוצות יכולות להתחרות על תואר אליפות האזור וזכיה של אף אחת מהן לא ממש תפתיע. הניקס שוב יסיימו איפשהוא באמצע בעונה הרגילה ויתעוררו מחדש בפלייאוף. אינדיאנה תשרוד עם ג'ליין רוז ורג'י מילר ואפילו מיאמי תתגבר על הפציעה של "זו". פילדלפיה תמשיך להתבגר יחד עם לארי בראון והמשחק המשתפר של אייברסון, וינס קרטר ימשיך לרחף בשמי טורונטו וריי אלן ימשיך לרתק את אוהדי מילווקי. ואורלנדו? כל הפרשנים האמריקאים חוזים למג'יק גדולות ונצורות. בתכל'ס, גראנט היל הוא השחקן הכי אובר-רייטד בליגה וטרייסי מק'גריידי צריך עוד כמה שנים כדי להפוך את ההבטחה למציאות. בפלורידה מדברים על דינמיקה קבוצתית ולא בטוח שהם לא יצטרכו פסיכיאטריה קבוצתית בסיום העונה כדי להבין מה התקלקל בדרך.

במערב העניינים די צפויים אבל משעשע לראות את פטריק במדים הירוקים של סיאטל, נע בכבדות ומנסה להגיע להולי-הופים שיזרוק לו גארי פייטון. פיניקס תמשיך להלהיב עם קיד ופני אבל לא תגיע לשום מקום ואליפות האזור תוכרע בין השלוש: לוס אנג'לס לייקרס, פורטלנד וסן אנטוניו. צפוי שבא להקיא. אבל מבחינתי הסוס השחור יכול להיות דווקא יוטה, עם סטארקס ומרשל, שיכולים סוף סוף לעזור לסטוקטון ומלון להגיע לעוד גמר אחד לפחות. אבל כאן מדובר כבר ברגש, שלא מנצח משחקים.

למי שלא שם לב, גם אופנת האפרו חזרה לליגה, מה שנותן אוירת סוונטיז אמיתית (למי שהתפלא למה אריאל מק'דונלד, מרק בריסקר ודרק שארפ גידלו שיער, זו בדיוק הסיבה).

לקראת אפריל, עם פרוץ הפלייאוף, יתחילו להתעניין גם אלה שכל העונה דוחים את הליגה בבוז. הלו?! WE STILL LOVE THIS GAME, אולי יותר מתמיד.