הבית ההפכפך של ה-NFC מזרח לא ייצר מנהיגות דומיננטית לאורך השנים, והשנה מבטיח קרב מעניין מתמיד. רוברט גריפין השלישי חוזר לוושינגטון לאחר פציעה, טוני רומו ינהיג קבוצה מוכשרת של דאלאס, פילדלפיה בחילופי משמרות אבל עם מייקל ויק בפרונט וכמובן, אי אפשר אף פעם לבטל את איליי מאנינג והג'איינטס.
וושינגטון רדסקינס
מאזן עונה שעברה: 6:10, הפסידו בווילד קארד לסיאטל
מאמן: מייק שנאהאן
הגעות בולטות: ניק בארנט (ליינבקר), דוורי הנדרסון (רסיבר), פט וייט (ק"ב)
עזיבות בולטות: אין
הגיעו בדראפט: דיוויד אמרסון (קורנרבק), ג'ונתן ריד (טייט אנד)
שתי שאלות חשובות עומדות בפני הרד סקינס לפני העונה הקרובה: איך רוברט גריפין השלישי יתאושש מהפציעה שסבל במשחק האחרון של העונה ובהנחה שיצליח להתאושש ממנה האם יצליח להישאר בריא לאורך זמן. למקרה שתהיתם - כן, עד כדי כך הרד סקינס תלויים בק"ב החדש שלהם.
זה לא יהיה מוגזם להגיד שהרדסקינס של העונה הקודמת היו ההפתעה החיובית של הליגה, והם עשו זאת בעיקר בזכות הסנסציה מאחורי הסנטר וגם עם רוקי נוסף עם שם מגניב אלפרד מוריס שהפכו את התקפת הרדסקינס למספר אחת על הקרקע בליגה והצליחו להשאיר את שאר ה-NFC מזרח הקשה מאחור בדרך להופעת פלייאוף ראשונה. לצערם, ההופעה הזאת היתה קצרה למדי, כשגריפין, שחזר מפציעה וכנראה לא היה כשיר לגמרי, נפצע שוב במהלך המשחק והפעם לתקופה ממושכת, כשהוא צפוי לחזור רק לקראת פתיחת העונה הנוכחית.
על מנת שאדומי העור (שעומדים תחת מתקפה לשנות את שמם הגזעני משהו) יוכלו להמשיך את מגמת ההתקדמות גם השנה, עליהם לקוות שגריפין אכן יחזור בריא ושלם ועל מנת שגם יישאר כזה הוא יהיה חייב למתן את המגמה שלו "להתאבד" עם הכדור ולהתרכז בלהיות מוסר פוקט יעיל יותר. גם שיפור של ההגנה, שדורגה רביעית מהסוף בשנה שעברה, במיוחד נגד המסירה, חייב להגיע, אבל קשה לראות את זה קורה בלי חיזוק משמעותי, שלא הגיע באוף סיזן הזה.
אז מה יהיה: קשה לראות את גריפין ממשיך להפתיע את כולם עונה נוספת, מה עוד שהפציעה שספג עשויה להגביל את האקספלוסיביות שלו במהלכי ריצה. חזרה לבינוניות עם 6-7 ניצחונות ובלי פלייאוף.
ניו יורק ג'איינטס
מאזן עונה שעברה: 7:9
מאמן: טום קופלין
הגעות בולטות: מייק פטרסון (דפנסיב טאקל), דן קונור (ליינבקר), אהרון רוס (קורנרבק)
עזיבות בולטות: דומיניק היקסון (רסיבר), אחמד ברדשאו (רץ אחורי), מייקל בולי (ליינבקר)
הגיעו בדראפט: ג'סטין פו (אופנסיב טאקל), ג'ונתן האנקינס (דפנסיב טאקל).
אחרי עונת סופרבול מפתיעה, הג'איינטס קיוו להמשיך את המומנטום שנה שעברה ולהשתלט על הבית שלהם, אבל במקום הם הלכו צעד אחד (או שניים) אחורה ופספסו את הפלייאוף בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. קשה לשים את האצבע על חוליה ספציפית שאחראית לירידה ביכולת, כשגם איליי מאנינג מתקשה לשחזר את היכולת מעונת הסופרבול, עם אחוזי השלמה (59.4%) נמוכים ובעיקר ההגנה, שאולי התרגלה לסמוך על ההתקפה שלה יותר מדי, מסיימת במקום הלפני אחרון בליגה, כשעיקר הבעיה היא נגד המסירה.
נדמה שהג'איינטס התקשו, כמו כמעט בכל עונותיו של קופלין כמאמן ראשי, לייצר יציבות שמאפיינת קבוצות גדולות באמת ולמרות שברור שהם מסוגלים בכל שלב להתפוצץ (כמו שהראו בניצחונות עונה הסדירה על גרין ביי וסן פרנסיסקו) דווקא ההתפרקות במיוחד בחלק השני של העונה קורית לעתים תכופות מדי. כשמסתכלים על הרכישות באוף סיזן הזה קשה למצוא איזה שהוא שיפור משמעותי שיצליח להפוך את הקבוצה הזאת ליותר מאשר קבוצת פלייאוף טובה אם היא מצליחה להגיע אליו.
אז מה יהיה: התחושה שלי היא שכל פעם שקופלין מוצא את עצמו בסכנת הדחה, הקבוצה שלו מצליחה לסחוט מעצמה עוד קצת כדי להשאיר אותו בסביבה לעוד כמה שנים. שיפור מאיליי נקבל השנה ועם הירידה ביכולת של שאר קבוצות הבית, זה צריך להספיק בשביל פלייאוף. 10 ניצחונות ושם אתם יודעים, אי אפשר להמר נגד הג'איינטס.
דאלאס קאובויס
מאזן עונה שעברה: 8:8
מאמן: ג'ייסון גארט
הגעות בולטות: ג'סטין דוראנט (ליינבקר), וויל אלן (קורנרבק)
עזיבות בולטות: קניון קולמן (דפנסיב אנד).
הגיעו בדראפט: טראוויס פרדריק (סנטר), גאווין אסקובר (טייט אנד)
מה אפשר להגיד על הקאובויס שלא נאמר כבר? קבוצה שנדמה שהכשרון שלה (במיוחד בחלק ההתקפי) לא נופל מאף קבוצה בליגה, שאיכשהו מצליחה לבעוט בדלי כל פעם מחדש. יש הרבה שייתלו את היכולת הזאת (או החוסר שלה) בק"ב טוני רומו, שמצליח להפסיד לפעמים משחקים שאין לך מושג איך אפשר להפסיד אותם, אבל רומו הוא רק חלק מהבעיה.
סך הכול, ההתקפה האווירית של הקאובויס עשתה את העבודה שנה שעברה כשסיימה שלישית ביארדים בליגה ודווקא התקפת הקרקע (רק 79 יארד מסכנים למשחק) לא סיפקה את הסחורה. גם ההגנה לא היתה בדיוק אטרקציה גדולה, כשנדמה שלמעט דמרקוס וויר הנהדר, אין בהגנה מספיק פליימייקרס כדי להפוך אותה למאיימת. זה אמור להשתנות השנה, לאו דווקא בגלל רכישה זו או אחרת אלא יותר בגלל ההגעה של מונטה קיפין המנוסה, שישמש כמאמן ההגנה וינסה להעביר אותה לשיטת ה-3-4 הנהוגה כרגע במרבית קבוצות הליגה.
אז מה יהיה: כל עוד ג'ייסון גארט מאמן את הקבוצה הזאת וג'רי ג'ונס מתעקש להתערב בהחלטות המקצועיות, שום דבר לא יצליח בדאלאס טוני רומו או לא טוני רומו. 8-9 ניצחונות שאולי יספיקו בשביל ווילד קארד אנמי.
פילדלפיה איגלס
מאזן עונה שעברה: 4:12
מאמן: צ'יפ קלי (שנה ראשונה)
הגעות בולטות: פטריק צ'אנג (סייפטי), קונור בראווין (ליינבקר), קארי וויליאמס (קורנרבק)
עזיבות בולטות: דומיניק רוג'רס קרומרטי (קורנרבק), נאמדי אסאמוגה (קורנרבק)
הגיעו בדראפט: ליין ג'ונסון (אופנסיב טאקל), זאק ארץ (טייט אנד), מאט בארקלי (ק"ב)
זה היה כתוב בספרים כבר כמה שנים, אבל כנראה שהיה צריך עונה באמת קטסטרופלית כדי שלפילי יימאס סופית והם ייפטרו מאנדי ריד מאמן שהוביל את האיגלס להרבה הצלחות אבל גם איכשהו נדמה שהיה חסר לו הגרוש ללירה כדי להפוך את הקבוצה הזאת לגדולה באמת.
אם האיגלס קיוו לרכב על מייקל ויק, כמו שעשו ב-2010, הרי שתקוותיהם נכזבו מהר מאוד כשויק איבד כדורים בסיטונאות ובשלב מסוים גם סופסל ובמקומו עלה למגרש ניק פולס הרוקי, שגם הוא לא הרשים יותר מדי. הכשלון שלח את ריד הביתה (אין צורך לדאוג לו, הוא לא נשאר מובטל יותר מדי זמן, כשקנזס לקחה אותו בתור מאמן ראשי) ובמקומו הגיע הניסוי אולי המעניין ביותר במקצוענים בשנים האחרונות.
צ'יפ קלי מגיע ממכללת אורגון כשהוא רכוב על שיטת משחק מהירה, שאמורה להוציא מהלכים תוך מספר מועט מאוד של שניות, מה שלא מאפשר להגנה להתארגן. כמו כן, אצל קלי, ק"ב נייד שעושה מהלכים עם הרגליים, הוא מוטיב חוזר ועל כן נראה שמייקל ויק יקבל הזדמנות נוספת מאחורי הסנטר. האם לשיטה של קלי יש סיכוי במקצוענים? כמו שראינו אצל ניו אינגלנד שנה שעברה, התקפת הטמפו היא בהחלט אופציה יעילה על מנת לשים הרבה נקודות על הלוח אבל לא בטוח שזה יספיק, כאשר ההגנה שהיתה טובה מאוד בשנה שעברה נגד המסירה, איבדה שני פליימייקרס בקו האחורי בדמותם של רוג'רס-קרומרטי ואסמוגה (שיש לומר שלא מימש אפילו עשירית מהתקוות שתלו בו כשחתם).
אז מה יהיה: מעטים המאמנים (ג'ים הארבו הוא דוגמה חריגה) שהצליחו לעשות את המעבר מחיי הקולג' הנוחים למקצוענים המלחיצים. קלי מרגיש לי כמו סטיב ספורייר בזמנו שהגיע עם הבטחה להרבה התקפה ונשאר בסופו של דבר עם מעט מאוד. בכל מקרה, לא מייקל ויק הוא האיש שיחזיר את פילי לגדולה (וגם לא מאט בארקלי). שבעה ניצחונות.
