טיבם של משחקי הפריסיזן לא ברור ממבט ראשון. ארבעת השבועות שמהווים הכנה לקראת עונת ה-NFL נראים לעיתים קרובות כמו עצם שתקועה עמוק בגרונם של השחקנים והמאמנים, שכמו כולם, משתוקקים כבר שהדבר האמיתי ייצא אל הדרך. אבל מי שמתקרב ומגיע אל האצטדיון לאחד ממשחקי קדם העונה, עשוי לגלות הפתעות רבות ואת חשיבותם של אותם רגעים בהם האצנים, לבושים במדים וקסדות, ניצבים במתח על אדני הזינוק, מוכנים לעונה החדשה.
נסיעת אוטובוס קצרה מלב מנהטן, דרך מנהרת לינקולן, משאירה לפתע את העיר שלעולם לא נרדמת מאחור, כאשר קו הרקיע המפורסם מתנוסס אל מול העיניים ונותן תחושה של משהו מיוחד שעומד לקרות. ממול מתגלה לפתע פלא העולם השמיני, אצטדיון מטלייף. דרכי הגישה לפנינה השוכנת בניו ג'רזי, ממש מעבר לנהר, גרועות במיוחד. רגעים ספורים לפני בעיטת הפתיחה עוד משתרך תור ארוך של מכוניות מיואשות וכך האוטובוס, שעלותו כמה דולרים בלבד ושמשאיר את הנוסעים ממש בכניסה, נראה כמו בחירה מצוינת. עוד מקור לתלונות מרובות הוא האיסור החדש על הכנסת תיקים, מה שמציג כמה מחזות משעשעים של אנשים ושקיות פלסטיק עצומות.
וכמו שאומר הפתגם הידוע: אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. ברגע שנכנסים לאצטדיון המטלייף החדיש, ביתן של ניו יורק ג'איינטס, ניו יורק ג'טס והסופרבול הקרוב, הפה נותר פעור לדקות ארוכות. האצטדיון נחנך רק ב-2010 והוא אחד המתקנים המודרניים והמדהימים שניתן למצוא. לא רק בפוטבול, בהכול. ארבעה מסכי ענק שמלווים כל אירוע, כולל הילוכים חוזרים (שעוזרים לקהל להתעצבן כשהשופט טועה), עוד אוסף של מסכים קטנים יותר שמספקים את כל המידע הנדרש ואינספור פרסומות נוצצות, שגורמות לצופה הפשוט לבלות בערך את כל הרבע הראשון רק בצפייה על השטח במקום על המגרש. בהתאם לעיר לה הוא שייך, אצטדיון מטלייף הוא גדול מהחיים, הטרוטופיה.
על כר הדשא, כיאה למשחקי קדם עונה, עיקר האקשן מתרכז ברבע וחצי הראשונים, בהם משותפים שחקני ההרכב של שתי הקבוצות, הג'איינטס המארחים ואינדיאנפוליס קולטס האורחת. ניו יורק עולה ליתרון מהיר, אבל אנדרו לאק מריץ את הסייחים קדימה. הוא מספק מהלך גדול בדאון שלישי ומיד לאחר מכן מוסיף בריחה מרשימה מההגנה המסתערת בכחול ומשיג 14 יארדים נוספים. בעוד איליי מאנינג המנוסה בעיקר שומר על עצמו, ממעט למסור ומשאיר הרבה מאוד כדורים לרצים, לאק הצעיר לא מפחד מכלום. מבחינתו אין הבדל בין משחק הכנה למשחק רשמי. אחרי שהגיע לליגה עם ציפיות מטורפות ועונת רוקי היסטורית, הילד מסטנפורד עדיין צריך להוכיח שהוא ראוי לרשת את אח של איליי, פייטון, במדי הקולטס ונראה שהוא בדרך הנכונה לעשות זאת. טאצ'דאון מוזר שלו, בו הכדור כמעט נחטף אבל קופץ איכשהו לידיים של רג'י ויין, מוריד את אינדי למנוחה בין הרבעים ביתרון 3:7.
המגמה נמשכת ולאחר שמאנינג נחטף, לאק מוסיף לרזומה טאצ'דאון יפהפה נוסף, כשהוא מוצא את טי ווי הילטון בפינת האנדזון. הקולטס בורחים, אבל את הקהל זה ממש לא מעניין. כאמור, למשחקי הפריסיזן יש מטרות שונות ומלבד העובדה שהם מציגים המשכיות אצל שחקנים כמו לאק, הם נועדו גם עבור האוהדים. רבים מהם לא יכולים להרשות לעצמם את מחירי הכרטיסים המטורפים של העונה הסדירה וזו הזדמנות מצוינת עבורם לראות את הקבוצה מקרוב. לכן, האווירה ביציעים רחוקה מלהיות כזו של משחק אימון והחגיגה בשיאה. מצד שני, בולטת מאוד התנועה הבלתי פוסקת במדרגות שבין השורות. אין רגע אחד בו עשרות אוהדים לא נוטשים את הכיסא לטובת אוכל/שתייה/שירותים ולמרות שפוטבול הוא משחק די אינטנסיבי, אי אפשר בכלל להשוות את המצב למשחק כדורגל למשל, שם כמעט אף אחד לא מוריד את העיניים מהמשחק לאורך 90 הדקות.
המספרים של שתי הקבוצות די מאוזנים אחרי שלושה רבעים, אבל הקולטס מובילים 9:20. בשלב זה, המחליפים של המחליפים כבר על המגרש והקהל עומד לעזוב. למעלה מ-75 אלף צופים הגיעו למשחק (שהסתיים ב-12:20) ועדיין נראו כמה קרחות באצטדיון העצום. בשבוע הבא מצפה לג'איינטס הדרבי המסורתי מול הג'טס. הכחולים שולטים בעיר בשנים האחרונות וגרפו שתי אליפויות בזמן שהסילונים רק היו קרובים ולאחר מכן התרסקו. אבל עונה חדשה היא גם חלומות חדשים ואין מקום יותר טוב להגשים אותם מאשר בניו יורק.