אתם בטוחים שניצחתם? פרשת יוגב אוחיון ומכבי תל אביב

צפו: אוחיון בדקות ההכרעה מול קאחה לבוראל

בליל שישי מיהרה מכבי תל אביב להפיץ את בשורת ניצחונה הגדול: דקות ספורות לאחר שהתקבל אצלה פסק הבוררות של פטריק באומן כבר השמיעו בשמה כלי תקשורת שונים תרועות שמחה, ובהמשך נוספה ההודעה החגיגית הרשמית של הקבוצה.

"פיב"א פרסמה הערב את החלטתה בנושא יוגב אוחיון", נכתב בהודעה הרשמית הקצרה. "להלן עיקרי הדברים: 1. פיב"א קובעת שההסכם בין אוחיון וקובאן לא נכנס לתוקף. 2. פיב"א קובעת שיוגב רשאי להמשיך ולשחק עבור מכבי אלקטרה תל אביב בעונה הבאה וכי אינו מחויב לקובאן".

כמו כן הודתה מכבי לעורכי הדין שלה "על עבודתם המצוינת" (אלמלא הטעות הקולוסאלית בניסוח החוזה של אוחיון לפני שנתיים היו נמנעים מכולם הרבה אלפי דולרים וגלונים של עוגמת נפש, אבל ניחא).

אפשר להבין מדוע הזדרזה מכבי לצאת במחולות. בזמנים קשים כאלו, בהם סופגת הקבוצה מפלות על הפרקט וחווה שרשרת של פארסות מחוצה לו - הופך המאבק על התודעה הציבורית חשוב במיוחד. כל ניצחון - אפילו ניצחון לכאורה - הוא סיבה למסיבה.

אבל אולי הייתה לבהילות סיבה נוספת. מכבי מיהרה לדלות מפסק הדין את החלקים הנוחים לה; היא לא הציגה את הפסיקה במלואה ואת משמעותה הכוללת. גם קובאן הייתה יכולה להכריז בליל שישי על ניצחון (משפטי. וכבר נסביר בהרחבה).

במלחמה כמו במלחמה: עוד בטרם הושגה הפסקת אש ממהר כל צד להכריז על ניצחון.

בשביל זה אנחנו כאן. ב-36 השעות האחרונות קראתי מספר פעמים את החלטת פיב"א וחשבתי שראוי להביא אותה בפניכם במלואה, כדי שתובן לציבור על משמעויותיה השונות - מה שלא יכול היה להיעשות על בסיס ההודעה הלקונית של מכבי.

ספוילר: מכבי הפסידה את התיק מבחינה משפטית. בשורה התחתונה היא טענה שאוחיון שייך לה. פיב"א דחתה בפסק הדין כל אחת ואחת מהטענות שהעלתה מכבי. היא קבעה, בסופו של דבר, שסעיף היציאה מהחוזה המקורי בין אוחיון למכבי מקיץ 2011 התממש, ושאוחיון כבר לא שייך לה.

על השאלה למי אוחיון כן שייך פיב"א לא השיבה. היא ציינה כי לכאורה החוזה בין אוחיון לקובאן "לא נכנס לתוקף". מדוע? כי לטענת אוחיון, כלל החוזה בינו לבין קובאן, שנחתם בקיץ 2012, סעיף שקבע כך:

"(החוזה בין הצדדים) יהיה תקף רק אם מועדון הכדורסל מכבי תל אביב ישחרר את הזכויות על השחקן לעונת 2012/13 לטובת המועדון (קובאן), וינפיק טופס שחרור לשחקן".

אוחיון ומכבי טענו שהסעיף הזה לא רק שמבטל את החוזה בין אוחיון לקובאן - היינו מנתק את הקשר המשפטי בין אוחיון לקובאן - אלא גם מבטל, כפועל יוצא, את האפשרות של אוחיון להשתחרר מהחוזה המקורי שלו עם מכבי.

פיב"א בחרה להבחין בין שתי השאלות. היא לא קבעה מסמרות בעניין המערכת החוזית בין אוחיון לקובאן. אומנם, בהחלטה נכתב ש"החוזה בין אוחיון לקובאן לא נכנס לתוקף", אבל בו-זמנית נכתב כי "ההחלטה התקבלה ללא שנעשתה קביעה לגבי זכויות או טענות שיכולות להיות למכבי, ללוקומוטיב ולשחקן אחד כלפי השני, תחת החוזים השונים שנחתמו או תחת כל בסיס משפטי אחר". מצד שני קבעה פיב"א בפירוש כי תנאי סעיף-היציאה בחוזה המקורי בין אוחיון למכבי מולאו, ולכן החוזה בין הצדדים הגיע לסיומו.

מכאן גם נדרשה המסקנה הסופית של פיב"א, לפיה אוחיון חופשי כעת לבחור את עתידו: הוא יכול להחליט לחתום מחדש, או לאשרר, את החוזה עם קובאן, לשנה או שתיים; הוא יכול להחליט לחתום על חוזה חדש במכבי.

אבל ההחלטה של פיב"א מביאה לתוצאה אבסורדית. אחד מתנאי סעיף היציאה היה העברת 200,000 דולר כפיצוי למכבי. אכן, בקיץ שעבר הועבר למכבי הסכום, דרך חשבון הבנק של עורך הדין של אוחיון. הכסף הזה נשאר אצל מכבי, ולאור ההחלטה אמור להישאר אצלה. אולם מצד שני אין לכך שום קשר למערכת החוזית בין אוחיון לקובאן. במלים אחרות: לפי ההחלטה הנוכחית, 200,000 הדולרים, שהם לכולי עלמא כסף של הרוסים, נשארים אצל מכבי, אבל לא קשורים לחתימה של אוחיון בקובאן. הכסף הזה קשור רק לסיום ההתקשרות החוזית הישנה בין אוחיון למכבי. כעת, לכאורה, יכולה כל קבוצה אחרת להחתים את אוחיון, למרות שדמי הפיצוי נשלחו מקובאן.

כשבאומן כתב כי "ההחלטה התקבלה ללא שנעשתה קביעה לגבי זכויות או טענות שיכולות להיות למכבי, ללוקומוטיב ולשחקן אחד כלפי השני", הוא למעשה פתח פתח רחב לתביעה של קובאן כלפי אוחיון. קובאן יכולה להגיש תביעה נפרדת לאכיפת ההסכם שלה עם אוחיון, או לחילופין לתבוע את אוחיון בגין נזקיה.

קובאן, בינתיים, ממתינה. היא מחכה לראות מה יבחר אוחיון לעשות. בקובאן לא אמרו מעולם באופן רשמי שהם לא מעוניינים באוחיון. להפך; העזיבה של ניק קלאת'ס הפכה את אוחיון למצרך מקצועי מבוקש. אם אוחיון יחליט לעבור לרוסיה, הכל יבוא על מקומו בשלום.

למה שאוחיון יחליט להישאר במכבי - זה ברור: לא רק כי הצהיר במהלך הליך הבוררות האחרון בפני פיב"א שהוא רוצה להישאר בישראל, אלא כי מכבי סייעה לו בשנה של התדיינות משפטית מתוך הבנה שאוחיון יישאר אצלה, אם לא יחויב ע"י פיב"א או גוף אחר לעבור לרוסיה. כך שהייתה כאן התחייבות ג'נטלמנית משתמעת.

אבל מבחינת אוחיון יש הרבה יותר סיבות להחליט דווקא להצטרף לקובאן. הסיבה הראשונה היא כספית, אבל היא מתחלקת לשניים. ראשית, השכר: בקובאן אוחיון יכול להרוויח בעונה הבאה כ-700,000 דולר, ומכבי מציעה לו רק מחצית מהסכום. שנית, הפיצוי האפשרי שיושת עליו: אם אוחיון יחליט שלא לעבור לקובאן, הוא מודע לכך שקובאן תגיש נגדו תביעת ענק אישית בסדר גודל של מאות אלפי דולרים. קובאן תתבע מאוחיון לפצות אותה לא רק בגין 200,000 הדולרים, שלפי החלטת פיב"א נשארים כעת אצל מכבי, אלא גם בגין הוצאות נלוות - הוצאות ההחתמה שלו (ההטסה לרוסיה מארה"ב, השיכון שלו במלון, עלות הבדיקות הרפואיות וכו', אך זה עניין של כמה אלפי דולרים בסה"כ), הוצאות משפטיות (המוערכות בהרבה עשרות אלפי אירו) ונזקים עקיפים שנגרמו לה עוד בעונה שעברה (נאלצה להחתים שחקן במקומו ושילמה ביי-אאוט לקבוצתו הקודמת). בסה"כ עשויה קובאן לתבוע את אוחיון בכ-400-500 אלף דולר. זה בערך הסכום שאמור להרוויח במכבי בשנתיים הנוכחיות, 2013 (החולפת) ו-2014 (הבאה). בקיצור, אם תתקבל התביעה יצא שאוחיון ישחק במכבי שנתיים בחינם.

אלא אם כן מכבי מתחייבת בפני אוחיון כי תשפה אותו בכל סכום שיחויב להחזיר לקובאן, אם וכאשר. אבל מכבי לא צפויה להסכים להסדר שכזה. כל ההתנהלות של אוחיון ממילא עלתה גם לה הרבה כסף וצער, ואין למכבי שום כוונה לפצות את הרוסים בשל הטעויות שעשה אוחיון.

וישנה סיבה נוספת שאינה כספית, אלא מקצועית: לכאורה, קובאן מציעה לאוחיון מרחב תמרון מקצועי גדול יותר. במכבי אמור אוחיון לשמש כרכז מחליף בעונה הבאה, במקרה הטוב (אחרי טייריס רייס, ומתוך הנחה שלא יצטרך להילחם על עמדת המחליף עם יובל נעימי. וזה לגמרי לא בטוח). בקובאן אוחיון עוד יכול לשמש כרכז ראשון. אוחיון מודע לפיחות הצפוי במעמדו במכבי. אם יחשב את האלמנט המקצועי, את ההפרש האדיר בין השכר המוצע לו בקובאן לבין השכר המוצע במכבי ואת האפשרות שבכלל יצטרך לפצות בעצמו את קובאן במאות אלפי דולרים, ברור מדוע עדיף לו לעבור, אפילו לעונה אחת, לרוסיה.

כתבתי הרבה ועוד לא הבאתי בפניכם את החלטתו של באומן ואת הפרשנות המשפטית לה. ראשית אתרגם את הפסקה האחרונה בפסק הדין, שהיא אולי הטריקית והחידתית ביותר בה, מילה במילה. כך מסכם באומן את החלטתו:

"פיב"א מדגישה שמכוח ההחלטה הזו (ההדגשה במקור, א.ג.), השחקן רשאי (ההדגשה במקור, א.ג.), אבל לא מחויב, להירשם - היינו לבקש אישור לשחק עבור - לוקומוטיב. האם מחויבות שכזו קיימת למרות העובדה שהחוזה בין לוקומוטיב לאוחיון לא נכנס לתוקף היא לא השאלה נשוא ההליך הזה, ולכן ההחלטה התקבלה ללא שנעשתה קביעה לגבי זכויות או טענות שיכולות להיות למכבי, ללוקומוטיב ולשחקן אחד כלפי השני, תחת החוזים השונים שנחתמו או תחת כל בסיס משפטי אחר. למטרות הבהרה פיב"א מבהירה שבמקרה שהשחקן לא יבקש אישור להירשם ברוסיה ויפעל בהתאם להצהרות שהצהיר בפנינו כי הוא מעוניין להמשיך לשחק במכבי, הוא יישאר רשום בהתאחדות הכדורסל הישראלית".

ההודעה הרשמית של מכבי עסקה בתמצות השורה התחתונה. אכן, לפי פסיקת באומן: 1. החוזה בין אוחיון ללוקומוטיב לא נכנס לתוקף. 2. השחקן רשאי להחליט שהוא נשאר במכבי.

אלא שכאמור, המשפט שהושמט - ייתכן שבטעות (וייתכן שלא) - מההודעה של מכבי, הוא זה:

"השחקן רשאי... להירשם... בלוקומוטיב. האם מחויבות שכזו קיימת, למרות העובדה שהחוזה בין לוקומוטיב לאוחיון לא נכנס לתוקף, היא לא השאלה נשוא ההליך הזה, ולכן ההחלטה התקבלה ללא שנעשתה קביעה לגבי זכויות או טענות שיכולות להיות מכבי, ללוקומוטיב ולשחקן אחד כלפי השני".

ההדגשות הן שלי. תכף נגיע למשמעות של המשפט הזה, שהוא לא פחות משמעותי מהקביעות האחרות. אבל קודם ננסה להבין מה קבע באומן וכיצד הגיע למסקנה הזו.

צריך להקדים הסבר טכני קצר על פסק הבורר. הבוררות לא הייתה אמורה, כפי שהתברר מדבריו של באומן, להכריע בשאלה למי שייכות הזכויות על אוחיון. הבוררות הזו היא הליך טכני שמתרחש ברגע שמתגלע סכסוך בין שתי התאחדויות לכדורסל ממדינות שונות. ה"סכסוך" הזה הוא גם טכני באופיו, כי הוא קשור להליכים פרוצדוראליים שמחייבת פיב"א בעת רישום שחקני כדורסל מקצועניים.

רקע: כדורסלנים צריכים להירשם בהתאחדויות הכדורסל של המדינות בהן הם משחקים. כיצד מתבצע הרישום?

כששחקן פלוני (אוחיון), מחליט לעבור מקבוצה A (מכבי) ממדינה X (ישראל), לקבוצה B (קובאן) ממדינה Y (רוסיה), צריכה התאחדות הכדורסל של מדינה X להעביר להתאחדות הכדורסל של מדינה Y את טופס השחרור הבינ"ל של השחקן.

בפועל מודיעה הקבוצה החדשה של השחקן (קובאן) להתאחדות הכדורסל המקומית (ההתאחדות הרוסית) שהחתימה את פלוני (אוחיון). לאחר מכן פונה התאחדות הכדורסל הזו להתאחדות הכדורסל בה היה רשום השחקן קודם לכן (ההתאחדות הישראלית), ומבקשת לקבל את השחרור שלו. לפני שהתאחדות הכדורסל בה היה רשום השחקן שולחת את השחרור, היא מחויבת לפנות לקבוצה הישנה של השחקן (מכבי) ולוודא שהוא אכן עזב אותה ושאין לקבוצה טענות כלפי השחקן.

זהו מהלך שנועד לצרכי רגולציה פנימית בענף, כדי שלא יתרחש מצב שבו השחקן חותם במספר קבוצות במקביל, שלא מודעות אחת לשנייה, ונרשם בעצמו במספר איגודים. כשמתעורר חשד שהשחקן שחתם בקבוצה מסוימת עדיין חתום בקבוצה אחרת, כאן בדיוק אמורה להידלק הנורה האדומה: הקבוצה המקורית של השחקן (מכבי) יכולה להודיע להתאחדות הכדורסל שלה (ההתאחדות הישראלית) כי השחקן למעשה שייך לה וכי היא אינה רשאית להעביר להתאחדות הכדורסל האחרת (ההתאחדות הרוסית) את השחרור הבינ"ל.

לאחר מכן מודיעה התאחדות הכדורסל בה עדיין רשום השחקן (ההתאחדות הישראלית) להתאחדות הכדורסל שביקשה לקבל את השחרור שלו (ההתאחדות הרוסית) כי הקבוצה המקורית (מכבי) טוענת שהשחקן שייך לה ולכן איננה יכולה להעביר את השחרור. בשלב הזה בדיוק פונה התאחדות הכדורסל שביקשה את השחרור (ההתאחדות הרוסית) לפיב"א, כדי שתכריע האם רשאי השחקן להירשם אצלה.

הבעיה בהליך הזה, כפי שמציין באומן בעצמו, היא שבין הרישום של השחקן בהתאחדות החדשה לבין חתימה על החוזה בקבוצה החדשה לא קיימת זהות. שחקן יכול להירשם בהתאחדות חדשה עוד לפני שחתם על החוזה באופן רשמי: כך אם, למשל, הסתיים חוזהו בקבוצה אחת והוא מנהל מו"מ עם קבוצה אחרת, אבל עוד בטרם שנחתם החוזה החדש כבר ביקשה הקבוצה החדשה מהתאחדות הכדורסל שלה שתבקש מהתאחדות הכדורסל של הקבוצה הקודמת, בה היה השחקן רשום, את טופס השחרור הבינ"ל.

השאלה האם אוחיון מחויב מבחינה חוזית למכבי (אם כן, הוא אינו רשאי להירשם בהתאחדות הרוסית; אם אינו מחויב למכבי, הוא כן רשאי להירשם בהתאחדות הרוסית) הייתה השאלה המרכזית בשני הליכי הבוררות, בקיץ שעבר ובקיץ הזה. כך התגלגל המקרה של אוחיון לעיון פיב"א.

או כפי שניסח זאת באומן בהחלטתו: "השאלה המרכזית העומדת כעת לבחינה היא האם השחקן היה תחת חוזה עם קבוצה מישראל בעת בקשת השחרור" (היינו, בעת שביקשה ההתאחדות הרוסית את טופס השחרור הבינ"ל של אוחיון מההתאחדות הישראלית, א.ג.).

בקיץ שעבר קבע באומן שהתאחדות הכדורסל הישראלית פעלה בצדק כשסירבה לשלוח את השחרור הבינ"ל של אוחיון, שכן הוא מחזיק בחוזה עם מכבי לעונת 2012/13 - כפי שטענה מכבי. בקיץ הזה עלתה שאלה דומה, ומכבי שוב טענה כי אוחיון שייך לה. בשורה התחתונה, הטענה של מכבי נדחתה. מבחינה משפטית היא הפסידה את ההליך; באומן קבע, בניגוד לקיץ שעבר, כי אוחיון יכול להירשם בהתאחדות הכדורסל הרוסית.

באומן הגיע למסקנה הזו, שאוחיון רשאי להירשם ברוסיה, כי החליט שקובאן עמדה בתנאי הביי-אאוט המקוריים מהחוזה בין אוחיון למכבי מקיץ 2011. כזכור, החוזה המקורי של אוחיון במכבי נוסח באופן בלתי-סביר בעליל, כאשר אחד מסעיפיו כלל, לכאורה, טעות: בסעיף אחד בחוזה נקבע שאוחיון מחזיק באופציית יציאה ממכבי רק בקיץ 2013, הקיץ הנוכחי; בסעיף אחר נקבע שכדי לממש את אופציית היציאה בקיץ 2013 על אוחיון להציג כבר ביולי 2012 הסכם חתום עם קבוצה אחרת (לעונת 2013/14, כנראה) וכי על הקבוצה האחרת להעביר דמי שחרור בגובה 200,000 דולר עד חודש יולי 2012, היינו שנה שלמה לפני שהשחרור מתבצע בפועל.

בכל החוזים בספורט המקצועני מתרחש השחרור מיד בעת הצגת חוזה חדש וקבלת דמי השחרור. לא בחוזה הזה.

אלא שבאומן לא ניסה להגיע לאומד דעת הצדדים ופירש באופן דווקני את החוזה - גם בקיץ שעבר וגם בקיץ הזה. למרות שמהטענות שהעלו אז גם מכבי, גם קובאן וגם אוחיון עולה שהחוזה כולל טעות - אף צד לא טען שהחוזה אמור להתקיים כלשונו (השאלה היא היכן הייתה הטעות: מכבי טענה שהחוזה החתום עם הקבוצה האחרת ודמי השחרור אמורים להתקבל אצלה עד חודש יולי 2013, ובו ייעשה השחרור, כאשר קובאן טענה שאופציית היציאה צריכה להתממש בקיץ 2012, בעת שנחתם החוזה עם אוחיון ונשלח הפיצוי, ולא בקיץ 2013, כפי שנכתב בחוזה) - מההחלטה של באומן בקיץ שעבר עלה, כפי שכתבנו במספר רב של מקרים, שבאומן כן החליט לקבל את החוזה של אוחיון ומכבי, בלשונו המקורית (למרות שכל הצדדים טענו לטעות), ואכן בהחלטה הנוכחית מאשרר באומן את התזה הזו.

באומן דחה טענה מקדמית שהעלו אוחיון מכבי, לפיה השחקן רצה להשתחרר מהחוזה במכבי רק בקיץ 2012 ולא בקיץ 2013, ולכן סעיף היציאה לא אמור להיות ממומש כעת.

"דרישות סעיף היציאה ברורות", כותב באומן בהחלטה החדשה. "אף אחת מהן לא כוללת הצהרה חדשה של השחקן שהוא מעוניין להשתחרר מהחוזה במכבי בקיץ 2013 (אלא הספיקה רק ההצהרה של אוחיון שהוא מעוניין להשתחרר מהחוזה בקיץ 2012, א.ג.)... בנוסף, פיב"א מציינת שהשאלה האם תנאי סעיף היציאה (בחוזה המקורי בין אוחיון למכבי) מולאו כדי שהשחקן יוכל לעבור לקבוצה אחרת בסוף עונת 2012/13 לא הוכרעה בהחלטת פיב"א מהקיץ שעבר, ועד עתה נותרה פתוחה. זו בדיוק הסוגיה המשפטית שעומדת בלב המחלוקת הנוכחית בין הצדדים, ותיבחן כעת".

מכאן והלאה חוזר באומן על ניתוח החוזה המקורי בין אוחיון למכבי, כדי לבחון האם אכן הגיע הקיץ החוזה בין הצדדים לסיומו.

תנאי ראשון (מהחוזה המקורי בין מכבי לאוחיון): "השחקן יודיע לקבוצה (היינו למכבי, א.ג.) על רצונו להשתחרר מהחוזה לא יאוחר מה-5 ביולי 2012". באומן מזכיר בהחלטה את המכתב ששלח למכבי עורך דינו (דאז) של אוחיון, נושא תאריך 4 ביולי 2012, בו הצהיר בשם אוחיון כי ברצונו של השחקן לסיים את החוזה עם מכבי.

אוחיון טען בקיץ הזה כי הוא חוזר בו מההצהרה ההיא, וכי הוא אינו מעוניין לסיים את החוזה עם מכבי, אלא שבאומן פסק כי מבחינה משפטית החוק אינו מאפשר לשחקן לחזור בו מהודעה שכזו, ולכן התנאי הראשון מולא.

אוחיון טען עוד כי הוטעה בידי הסוכנים שלו כי הוא בכלל יכול לסיים עוד בקיץ שעבר את החוזה עם מכבי ולעבור לקובאן כבר בעונת 2012/13, אלא שבאומן קבע כי "אין ביסוס עובדתי לטענה שהשחקן הוטעה והתכוון להודיע למכבי על רצונו להשתחרר מהחוזה רק אם השחרור יתרחש בקיץ 2012 ולא בקיץ 2013. לכן פיב"א מוצאת שהתנאי הראשון התקיים".

תנאי 2 (מהחוזה המקורי בין מכבי לאוחיון): "השחקן יציג לקבוצה (למכבי, א.ג.) חוזה מחייב עם קבוצה אחרת בישראל או בעולם". על כך כותב באומן כי "פיב"א מזכירה שב-4 ביולי 2012 נציג השחקן דאז הציג חוזה חתום בין אוחיון לקובאן. פיב"א קובעת שהחוזה בין אוחיון לקובאן אומנם לא נכנס לתוקף לעונת 2012/13, אבל תנאי הסף קוים, כלשונו, כי אוחיון הציג בפני הקבוצה חוזה חתום עם קבוצה אחרת. לכן קובעת פיב"א שגם התנאי השני מולא".

תנאי 3 (מהחוזה המקורי בין מכבי לאוחיון): "סכום של 200,000 דולר ישולם לקבוצה (למכבי, א.ג.) עבור שחרור השחקן מהקבוצה עד ה-30 ביולי 2012". באומן כותב כי "אין מחלוקת שהכסף שולם בזמן דרך חשבון הבנק של עורך הדין של השחקן", ולכן גם התנאי הנ"ל מולא.

וכך מסכם באומן את הבחינה המשפטית שלו:

"כתוצאה מכך שתנאי סעיף היציאה בחוזה מולאו (הכוונה לתנאי היציאה בחוזה המקורי בין אוחיון למכבי מקיץ 2011, א.ג.), פיב"א קובעת שהחוזה בין אוחיון למכבי הסתיים בסוף עונת 2012/13. פיב"א קובעת שהשחקן לא נתון תחת חוזה מחייב בישראל; לכן, בהתאם לסעיף 3-97 בתקנות פיב"א, פיב"א קובעת שיוגב אוחיון יכול להירשם בהתאחדות הכדורסל הרוסית".

פיב"א דחתה את כל הטענות המשפטיות של מכבי - אוחיון, קבעה, משוחרר מהחוזה איתה - אך לכאורה העניקה לה ניצחון מעשי, כי לא חייבה את אוחיון לעבור לקובאן.

כך מכבי הבינה את ההחלטה. במכבי בחרו להתעלם מהפתח שפתחה פיב"א לתביעה של קובאן את אוחיון (יודגש - לא את מכבי; לכאורה, מהפסיקה עולה כי אין לקובאן שום עילה נזיקית כלפי מכבי). וכמובן שבמכבי התעלמו מההשלכות האפשריות של איום מרומז שכזה. השלכות שעוד יכולות להביא את אוחיון להחליט, בניגוד לכל התחזיות, שמעבר לרוסיה בקיץ הזה הוא דווקא הצעד הנכון והמשתלם ביותר עבורו.

ואם יחליט אוחיון לחתום במכבי - מובן שקובאן עדיין תוכל לתבוע את אכיפת ההסכם שלה עם אוחיון מהקיץ שעבר (ובמקרה שתתקבל התביעה, יבוטל החוזה בין אוחיון למכבי) - או לחילופין, לתבוע את אוחיון עבור נזקים במאות אלפי דולרים. האפשרות האחרונה היא הסבירה ביותר.

ohad@walla.net.il