באו הייר, שדה התעופה גדול המימדים של שיקגו, מקבל את העוברים והשבים בר יפהפה, השייך כולו לשיקגו קאבס. הכיסאות, הצלחות, הכוסות, המזכרות מהמשחקים, הדוכן הקטן לקניית מרצ'נדייז. מהרגע הראשון ברור באיזה צד בחרה עיר הרוחות, לפחות בכל הקשור לבייסבול.
גם ההמשך בהתאם. המפגש הראשון עם הווייט סוקס מגיע בחנות מזכרות, שם מדף קטן עם מוצרי הגרביים מתחבא בין הרים של הקאבס, הבולס ואלופי ה-NHL, הבלקהוקס. היחס על מסכי הטלוויזיה במסעדות בעיר לא שונה ועומד בערך על אחד לשלוש לטובת הסדרה של הקאבס מול סינסינטי לעומת זו שבה מארחים הווייט סוקס את דטרויט החזקה.
לא ממש ברור מדוע זה המצב. הווייט סוקס משחקים בשיקגו מאז שנת 1900 וזכו בוורלד סירייס לפני שמונה שנים בלבד, בעוד היריבה העירונית אומנם משחקת בעיר הרוחות 30 שנים יותר, אבל קללת העז עדיין רובצת עליה והיא לא ענדה טבעת אליפות כבר 105 שנים. למרות הכול, הקאביז ממלאים למעלה מ-80 אחוזים מהאצטדיון שלהם בממוצע ואילו הווייט סוקס פחות מ-60.
זה היה גם המצב במשחק השני בסדרה הביתית מול דטרויט, שנערך הלילה (בין שלישי לרביעי). הניצחון של שיקגו בליל אמש היה בסך הכול ה-45 שלה מתוך 117 המשחקים הראשונים של העונה, כך שבמידה מסוימת קשה להאשים את אלה שמצביעים ברגליים ולא מגיעים לאצטדיון המקסים השוכן בדרום העיר. לא ריגלי פילד, אבל עדיין פנינה.
הצרות לא מטרידות את החבורה של רובין ונטורה וגם לא העובדה שהקהל מחולק לחלוטין בין הקבוצה המקומית לאורחים מעיר המכוניות. בשנה שעברה, שהייתה הראשונה של המנג'ר בתפקיד, הקבוצה שלו נלחמה עם הטייגרס על המקום בפלייאוף ממש עד לרגע האחרון. השנה היא אפילו לא תהיה קרובה, אבל לפחות היא מראה מלחמה ועושה זאת דווקא מול המועמד הוודאי לזכייה בסיי יאנג הקרוב, מקס שרצר.
עומאר אינפנטה, במשחק מצוין של שלוש חבטות, דווקא מעלה את האורחים ליתרון, אבל הקטור סנטיאגו עובד קשה, עוקץ את ויקטור מרטינז עם תרגיל חכם כדי לסיים את האינינג השלישי ושומר את שיקגו צמודה. בסופו של דבר המהפך מגיע ומכל השחקנים, אביסייל גרסיה הוא זה שחתום עליו עם טריפל שמלווה בטעות מצד ההגנה ומכניס שלוש ריצות. גרסיה היה עד לפני שבועיים שחקן דטרויט, אבל עבר לשיקגו כחלק מעסקת ג'ייק פיבי לבוסטון. נפלאות הן דרכי הבייסבול והקארמה.
אחרי שכמה חיילים עולים לנופף לקהל ומקבלים, בסגנון אמריקנה קלאסי, הרבה יותר תשואות מכל אחד מהשחקנים, ממשיכים הלאה. שרצר, במשחק שהוא לא ממש יכניס לקלטת, מסיים את חלקו אחרי שישה אינינגים בלבד והווייט סוקס נראים בדרך לניצחון, למרות מופע כואב של אדם דאן, מכונת הסטרייקאאוטים האנושית, שמסיים עם שלושה כאלה.
בסופו של דבר, עם שגיאה פה וחבטה טובה שם, הטייגרס משווים. דטרויט מפגינה העונה יכולת מצוינת ואופי בוגר והיא מקווה לעשות את הצעד הנוסף מאלופת ה-AL לזוכת הוורלד סירייס, אבל בעוד שיקגו והליינאפ הצנוע שלה, שכולל מלבד דאן גם את חביב הקהל היחיד פול קונרקו ועוד אסופת שמות אפורה במיוחד, נאבקת על כל אאוט, אצל דטרויט התותחים שותקים. מיגל קבררה מסיים משחק נדיר ללא חבטה בחמישה ניסיונות שונים וגם פרינס פילדר וויקטור מרטינז לא מצליחים לייצר ריצה.
באינינג ה-11, אחרי ארבע ורבע שעות של בייסבול ובעוד הטמפרטורה צונחת ביחס ישיר להיעלמות הקהל מהיציעים (עד לסיום נשארים בקושי 2,000 אוהדים), ג'רמי בונדרמן המאכזב ממלא את הבסיסים ופיל קוק מחליף אותו, אבל לא מצליח למנוע את החבטה המנצחת של אלחנדרו דה אזה, ששולח את כולם למיטות לצלילי ליידי גאגה ו"אלחנדרו", עם 3:4 דרמטי.
וכך, הווייט סוקס מגרדים עוד ניצחון שייתן מעט מצב רוח טוב, בעוד הטייגרס רושמים הפסד שכנראה לא יפגע במירוץ לפלייאוף עבורם, אבל מתחיל להרחיק אותם מהמקום הראשון בחטיבה. שיקגו וייט סוקס עושה העונה את הדרך הבטוחה לאחת העונות הגרועות ב-113 שנות המועדון וזה בטח לא מה שיביא לה עוד קהל. מצד שני, אולי משחקים מסוג זה דווקא כן.
