נראה שהקש ששבר את גב הגמל עבור אוהדי וראשי בוסטון רד סוקס היה ההלוויה של ג'וני פסקי. באוגוסט החולף מת בגיל 93 מי שכונה "מר רד סוקס" ושירת את הקבוצה לאורך שנים ארוכות, הן כשחקן והן כמאמן. המועדון העמיד מספר אוטובוסים על מנת שכל השחקנים ואנשי הצוות יוכלו להגיע להלוויה, אלא ששם, בסופו של דבר, נצפו ארבעה שחקנים בלבד: דייויד אורטיז, קליי בוכהולץ, ג'רוד סלטלמאקיה וויסנטה פאדייה.
רוב האחרים בחרו לבלות את אותו יום באירוע באולינג אותו אירגן מגיש הקבוצה, ג'וש בקט. "ההנהלה מאוד לא אהבה את ההתנהגות של השחקנים באותו יום", אמר לאחר מעשה גורם בקבוצה. גם הקהל זעם על המבריזים ובעיקר על בקט, מארגן האירוע ומי שנתפס כאחד מסמלי הקריסה ההיסטורית שאירעה לקבוצה בחודש האחרון של העונה הקודמת, קריסה שהשאירה את בוסטון מחוץ לפלייאוף. 12 ימים בלבד לאחר ההלוויה, ב-25 באוגוסט 2012, בקט, יחד עם אדריאן גונזאלס וקרל קרופורד, עוד שניים שזכו לחוזי ענק ולא נתנו דבר בתמורה, נשלחו ללוס אנג'לס דודג'רס המתחדשת, בטרייד שהדהים את אומת הבייסבול. באותו יום גורלי, הקבוצה החלה במלאכת הפירוק וההרכבה הארוכה. בקרוב, התהליך עשוי להסתיים באליפות ובכל מקרה, הגאווה כבר חזרה מזמן ל"רד סוקס ניישן", שראו את קבוצתם חוגגת הלילה (בין שלישי לרביעי) את ניצחונה ה-69 העונה, בדיוק כמו שהשיגה בכל העונה הנוראית החולפת.
ב-23 בספטמבר, קצת פחות מחודש אחרי אותו טרייד ענק, בוסטון השיגה את ניצחונה ה-69 והאחרון לעונת 2012. מאותו רגע, היא הפסידה את כל שמונה המשחקים שנותרו לה ובסך הכול 12 מתוך 13 האחרונים, כשהיא חותמת את ההשפלה כראוי עם הפסד 93 במספר, 14:2 בחוץ לניו יורק יאנקיז. בעוד היריבה הגדולה ביותר חוגגת מנגד עוד זכייה בבית ה-AL מזרח, ה-13 שלה ב-17 השנים האחרונות, בוסטון סגרה עונה ראשונה עם מאזן שלילי מאז 1997 ואת העונה הכי גרועה שלה מאז ה-100:62 של 1965.
זה בכלל לא אמור היה להראות ככה. אחרי אותה טראומה מסיום עונת 2011, כבר החלו בבוסטון בתהליך השינוי. הג'נרל מנג'ר ת'יאו אפשטיין והמאמן טרי פרנקונה, שהביאו לבוסטון ב-2004 אליפות אחרי 86 שנים עקרות והוסיפו עוד אחת כעבור שלוש שנים, עזבו את הקבוצה ואת מקומם תפסו ג'נרל מנג'ר מבטיח וחדש, בן צ'רינגטון והמאמן השנוי במחלוקת בובי ולנטיין. רבים הזהירו את בוסטון שהבאתו של בובי וי, שהוביל בתחילת המילניום את ניו יורק מטס לוורלד סירייס ולאחר מכן העביר שנים רבות ביפן, היא טעות חמורה, אבל איש לא חשב שההתפרקות ולאחריה גם הפיצוץ, יהיו כל כך גדולים ובעיקר, מהירים.
בוסטון פתחה את העונה רע מאוד ונפלה למאזן 10:4, כאשר ההפסד העשירי היה משפיל במיוחד. הרד סוקס התייצבו למשחק ביתי מול היאנקיז ביום חגיגי, בו צוינו 100 שנים לאצטדיון המיתולוגי שלהם פנווי פארק. בוסטון הגיעה אחרי רצף של ארבעה הפסדים, כולל 18:3 ביתי מהדהד מול טקסס, אבל כשהיא עלתה ליתרון 0:9 באינינג החמישי, כולם היו משוכנעים שלפחות היום המיוחד הזה יסתיים בחיוך. האמת היכתה בפנים בעוצמה. היאנקיז שמו שבע ריצות באינינג השביעי ושבע נוספות בשמיני וחגגו קאמבק ענק ו-9:15 בסיום.
כאמור, הסדקים התגלו במהרה וכבר במהלך החודש הראשון של העונה ולנטיין האשים את קווין יוקיליס, אחד השחקנים האהובים בקבוצה, בחוסר מחויבות. אדריאן גונזאלס ודסטין פדרויה, עוד שניים מהמנהיגים, מיהרו לספר לעיתונות המקומית שסגנון העברת הביקורת של ולנטיין לא מקובל עליהם ובאופן כללי, לא מקובל בקבוצה כמו בוסטון. ביוני, עוד לפני הטרייד הגדול עם הדודג'רס, ולנטיין כבר נפרד מיוקיליס והעביר אותו לשיקגו וויט סוקס. כשהשחקן חזר לפנווי פארק עם קבוצתו החדשה, הקהל התייצב מאחוריו, הריע לו ממשוכות ושלח מסר חד וברור לולנטיין: אתה לא רצוי כאן.
עד אוגוסט המצב עוד היה סביר ובתחילת החודש המאזן היה חצוי, 55:55, אבל אחרי שבקט, גונזאלס, קרופורד וגם ניק פונטו נשלחו לעיר המלאכים, בוסטון התפרקה וניצחה 14 משחקים בלבד מתוך 52 עד לתום העונה. בהנהלה רק חיכו שהסיוט ייגמר ויום לאחר סיום העונה, ולנטיין פוטר, תוך שהוא הופך למאמן הראשון של בוסטון מאז באקי האריס ב-1934 שמתחיל עונה, מסיים אותה ועוזב את הרד סוקס מיד בתום העונה הראשונה שלו.
את מקומו של ולנטיין תפס במהרה ג'ון פארל, שהיה מאמן המגישים בקבוצת האליפות של 2007. הוא הגיע אחרי שנתיים סבירות בטורונטו, הראשונות בקריירה שלו כמאמן ראשי והשינוי מיד הורגש. פארל היה חלק מהרד סוקס ארבע שנים והחיבור שלו אל המועדון סייע להשיב את האמונה, את הקשר לקהל ובעיקר, את כוח ההרתעה. נדמה שכמעט ואין שחקן אחד בסגל של בוסטון שלא משחק הרבה יותר טוב מאשר בשנתיים האחרונות והדבר אמור בעיקר לגבי הכוכבים.
השיפור הבולט ביותר הגיע באופן לא מפתיע, בהגשה. אם בעונה שעברה ה-ERA של בוסטון היה 4.70, הרי שהעונה הוא עומד בינתיים על 3.78. אם בוחנים את הרוטציה בלבד, המספר הזה צונח עד ל-3.50. בוסטון במקום השלישי בליגה ב"פתיחות איכותיות" עם 67 כאלה. קליי בוכהולץ פתח בטירוף עד שנפצע, אבל גם בלעדיו המכונה ממשיכה לעבוד ולא מדובר רק בג'ון לסטר. פליקס דוברונט נוטה לשמור על יציבות ומעל כולם, השינוי בולט אצל ג'ון לאקי. מאז שהגיע לקבוצה, הוא סימל את כל מה שהפך לרע בה, את הבירות בקלאבהאוס בזמן הקריסה של 2011 ואת שתי העונות בלי הופעה בפלייאוף. לאקי, שהעמיד ERA של 4.40 ו-6.41 בשנתיים שלו בבוסטון ובעונה שעברה כלל לא שיחק בגלל ניתוח טומי ג'ון, התייצב לפתע על ERA של 3.21 בלבד ומזכיר, ולו במעט, את הכוכב שהיה בלוס אנג'לס איינג'לס.
אלא שפארל, למרות היותו מזוהה עם ההגשה, העיר ובנה מחדש גם את ההתקפה. המאמן דורש משחקניו להיות אגרסיביים על הבסיסים והם נענים בהתאם. בוסטון במקום הראשון בליגה בריצות (568), השני בחבטות, הראשון בהכנסות רצים, השני באחוזי עלייה לבסיס והשני בסלאגינג. פארל משקיע המון בעבודה פסיכולוגית ודוגמא טובה לכך ניתן היה לראות לאחרונה על דייויד אורטיז. לאחר ויכוח עם שופט, ה-DH הפנטסטי איבד שליטה ופירק טלפון אומלל על הספסל בבולטימור. למחרת, הוא חזר כאילו כלום לא קרה, מחויך מתמיד וצוחק על המקרה. זה נגמר עם ארבע חבטות בארבעה ניסיונות, כולל הומראן בן שתי ריצות וניצחון כמובן.
גם העובדה שבוסטון מובילה את הליגה עם לא פחות מ-11 ניצחונות בווקאוף מוכיחה שהמאמן שומר על הקבוצה מפוקסת ובעיקר, רגועה במאני טיים. המהפך המשוגע בשבוע שעבר מול סיאטל, בו בוסטון שמה שש ריצות באינינג התשיעי וניצחה, היה דוגמה מצוינת לכך.
קלף חשוב נוסף הוא דסטין פדרויה. מי שהיה רוקי העונה ב-2007 וה-MVP כעבור שנה צלל ביכולתו בשנים האחרונות ולראייה, מאז 2010 לא נבחר למשחק האולסטאר. עד העונה. פדרויה שוב בשיאו, הוא חד על הצלחת ועומד על ממוצע חבטה של 29.6, כאשר הוא כבר הכניס 68 ריצות. מעבר לכך, הוא משפיע בכל תחום אפשרי על המגרש. הפרס שלו על היכולת המצוינת הזו היה הארכת חוזה לשמונה שנים תמורת 110 מיליון דולר. מצד שני, אולי כדאי לו כבר לחפש דירה בלוס אנג'לס, שכן שלושת השחקנים הקודמים והיחידים שקיבלו אי פעם חוזה של 100 מיליון דולר ומעלה מבוסטון הועברו לבסוף בטרייד לדודג'רס (גונזאלס, קרופורד ומני רמירז).
גם לגיבורי המשנה יש תפקיד גדול בהצלחה ופארל מוציא את המיטב משחקנים כמו מייק נאפולי וג'וני גומז. האחרון אמר: "אם מישהו היה אומר לי ביום הראשון של מחנה האימונים שזה יהיה המצב כרגע, הייתי עונה לו שאני מופתע שלא ניצחנו יותר משחקים. יש כאן ניסוי מיוחד, הביאו שחקנים שזכו בתארים בהמון מקומות אחרים והפכו אותנו לקבוצה מנצחת. ידעתי שנצליח". ואכן, הפעם הפתיחה הייתה נהדרת ובוסטון רצה ל-8:20 מהיר ומשם לא הביטה לאחור. גורדון אדאס מ-ESPN כתב: "הייחוד של בוסטון הוא היכולת להשתמש בכל כך הרבה שחקנים משלימים בצורה מוצלחת. הקרדיט לכך הולך לג'נרל מנג'ר בן צ'רינגטון, שמאז שהגיע לפני שנה וחצי עשה מהפכה בתרבות הקבוצתית". בוסטון כבר השתמשה העונה ב-19 שחקני שדה ו-23 מגישים והיד עוד נטויה, אבל היכולת נשארת יציבה.
בעונות האחרונות, הכישלונות של הרד סוקס בלטו עוד יותר לאור ההצלחה של שאר קבוצות העיר. הפטריוטס הגיעו לסופרבול לפני שנתיים ולגמר ה-AFC בשנה שעברה, הסלטיקס הפכו לקבוצה קבועה בצמרת ה-NBA והברוינס זכו בסטנלי קאפ ב-2011. כעת, ובדיוק בכיוון ההפוך, במקביל להתפרקות מרצון של הסלטיקס ושלא מרצון של הפטריוטס, ההצלחה של הרד סוקס בולטת לטובה. לא בטוח שבבוסטון יש כבר השנה קבוצה שיכולה לזכות בוורלד סירייס, אבל לאיש אין ספק בדבר החשוב באמת: בוסטון רד סוקס חזרה.