"תן לי לחשוב על זה לילה", ביקש בנימוס סינטאיהו סלליך מגילי לנדאו, אז מאמן עירוני קרית שמונה. הם ישבו בבית קפה במנדרין, לבקשת הכדורגלן, שהבהיר לראשי מכבי חיפה שיושאל אך ורק לקרית שמונה והבהיר לראשי קרית שמונה שיסכים לבוא רק לאחר שיחה עם לנדאו.
בפגישה הסביר המאמן לסלליך את האני מאמין. החשבון הוזמן ושולם, והכדורגלן אמר את שאמר ויצא למגרש החניה.
לנדאו נשאר יושב, הרגיש שהפגישה היתה חיובית וקיווה שלמחרת יצלצל הטלפון ויגיע הרכש.
פתאום שוב נפתחה הדלת של בית הקפה במנדרין, וסלליך חזר. לנדאו חשב ששכח משהו, אבל לא. "בעצם", אמר סינטאיהו, "אין לי על מה לחשוב".
***
זה היה בערך לפני שנה שסלליך הבין שוב, עונה השנייה ברציפות, כמה לא בונים עליו במכבי חיפה. נראה היה לו שהמאמן ראובן עטר רצה יותר מדי אנשים פרט לו. סלליך הפנים את המסר. במחנה האימונים של הירוקים בעונה שעברה הוא הרגיש שעטר לא רק מראה לו שלא ישתמש בו, אלא מראה לו את הדרך החוצה. סלליך סיפר אז שעטר הרכיב אותו כמגן ימני, נתן לו לשחק עשר דקות פה ושש דקות שם. כאחד שבזבז לא מעט שנים בלי כדורגל, העולה מאתיופיה לא התכוון לבזבז עוד אחת.
באמצעות דורון ישראלי האבא השני, האפוטרופוס, המנטור, קראו לזה איך שתרצו סלליך פנה לנשיא חיפה יעקב שחר. הוא רצה ללכת למקום שבו ישחק. שני עניינים היו על הפרק. השאלה לקבוצה שבה יוכל לשחק ולהתקדם, ודיונים כלכליים על המשך ההתקשרות מול מכבי חיפה. הם הרגישו שלמרות שהיחס של עטר היה חד משמעי, בהנהלה החיפאית העניין הפך לסחבת.
תוך קצת יותר משבוע באוגוסט 2012, הם פנו לשחר לפחות שלוש פעמים. בכל אחת מהפניות, רמת התקיפות, המיידיות והתחינה עלתה. זה התחיל עם רצון לברר את מעמדו; זה נמשך עם רצון לקביעת פגישה דחופה; זה הסתיים בווידוי מהצד של סלליך, על כך שהסחבת משפיעה על מצב רוחו וכושר תפקודו. סלליך השתגע מהעובדה שהוא לא משחק, זה השפיע עליו בכל תחומי החיים. הופעה בודדת ב-2009/10 (משחק הלא-אליפות מול בני יהודה), 10 הופעות ב-2010/11 (רק אחת בהרכב) ועונת השאלה לעכו עברו לו מול העיניים. לא עוד, פילל.
מכבי חיפה סימנה לו דרך לנתניה. הוא רצה רק קרית שמונה, הוא רצה מפעל אירופי. בסוף זה הסתדר. לראובן עטר קצת פחות. לא שהדחת סלליך מהסגל היא שגרמה לקדנציה הקצרה מדי של עטר, אבל גורמים בכירים בחיפה לא אהבו את ההתעלמות הזו של המאמן מהחומר הצעיר של המועדון. סלליך, כמו כמה שחקנים נוספים שאכלו, גדלו וישנו במחלקת הנוער של מכבי חיפה, שיחק במקום אחר. בחיפה כבר סימנו יותר מדי פספוסים צעירים.
סלליך לא נטר טינה. כך לפי אנשים שדיברו עמו בעונה האחרונה. הוא לא אדם כזה, הם אומרים. אם תשאלו אותו, יעקב שחר זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לו, והכבוד שהוא רוחש לו ולמועדון הוא עצום. ובכל זאת, מערכת היחסים קצת מורכבת. למשל, העובדה שנאסר על הילד לשחק מול חיפה בזמן שירותו בקרית שמונה. סלליך הרגיש שההיעדרויות האלו הורידו אותו מהפסים במקצת, פגעו במומנטום. ובאמת, גם העונה בקרית שמונה כישרונית ומרשימה ככל שהיתה עדיין התאפיינה באי יציבות. סלליך שיחק רק שמונה משחקים מלאים. ומדובר בשחקן שלא יכול לסבול דקת ספסל.
כנראה זה באמת בגלל הזמן הריק. אותן שנים, לפני גיל 16, שסלליך לא בדיוק שיחק כדורגל. הסיפור כבר מוכר עלייה מאתיופיה בגיל 8, הורים שדחפו ללימודים ולא לכדורגל, ואיכשהו אותו דורון ישראלי שלא הסכים לוותר לילד ולא הסכים לוותר עליו. ההורים עדיין לא מעורבים. לא יודעים מה קורה בקריירה. אבל סלליך התחיל לעמוד על שלו יותר. בימים האחרונים החליט שהוא נדד מספיק, ושעכשיו הגיע הזמן להילחם.
כבר לפני חודשים החלו במכבי חיפה לחשוב על החזרת הכישרונות. אריק בנאדו צמצם את הרשימה לסלליך או מוחמד כליבאת. בתחילה הקיצוני של סכנין הוביל בראש של אריק, אבל סלליך ניצח על הבאזר. סנטי סיטנה, כך קוראים לו החבר'ה, הגיע למחנה באוסטריה והבהיר לכולם כולל לעצמו - שעכשיו נאבקים על מקום ומפסיקים לברוח. זה לא קל. רק לפני כמה ימים פורסם שבמחנה סלליך שוב שוקלים את האופציות. בית"ר רוצה אותו אצלה, גם הפועל באר שבע הציעה שיבוא נגבה. אבל סלליך, שצפוי לקבל הערב דקות באזרבייג'אן, מאמין בעצמו.
הבחור אמר לחבריו שהוא חייב לשחק. לא רק הערב, תמיד. הוא מאמין שהוא צריך לפתוח בכל משחק, גם במכבי חיפה עמוסת הכישרון. הוא איש צנוע, אין פה התנשאות הוא באמת מאמין שהוא צריך לשחק. שמגיע לו לקבל את הצ'אנס. אחרי יותר מדי עונות של אי ודאות, ישראלי אומר שסינטאיהו חושש לעתים להראות את כל מה שהוא יודע; חושש שאם יגזים, יראה מיד את שלט החילוף עם המספר שלו.
בסביבת סלליך משתמשים בדוגמה של אלי כהן הנוכחי של בית"ר. לפני שנתיים, בהפועל עכו, זה החל בסדרת חינוך ונגמר בפריחה - ברגע שכהן לקח אליו את סלליך ואמר לו לעשות מה שהוא רוצה. וזה היה נראה טוב. גם אלי כהן השריף חושב שסלליך הוא הקיצוני הטוב ביותר בארץ. גם מאמנו בעונה שעברה, ברק בכר, אומר שאת היכולת שיש לילד ברגליים אין להרבה שחקנים.
לנדאו מחמיא עד הגג. "זה לא שהוא הקיצוני הכי טוב", הוא אומר והעיניים בורקות, "הוא אולי הקיצוני האמיתי היחיד בארץ. אחד שגם יודע לשחק עם הרגל וגם אפשר לשלוח אותו לשטח. יש לו אחד על אחד מדהים, צעד ראשון מדהים והוא אחד הבודדים בארץ שיודע להגביה תוך כדי תנועה. מול הגנות שמשחקות גבוה, 'מודרני', ומול הגנות איטיות, הוא יחגוג. הוא חייב לשחק במכבי חיפה, חייב לשחק בהרכב ואסור להוציא אותו. חייבים לתת לו את הצ'אנס, בחמישה או עשרה משחקים רצופים. הוא עובד על ביטחון, ואם יתנו לו ביטחון הוא יחזיר".
לנדאו מתמקד בסוגיית התפקוד, במיוחד במכבי חיפה. "אין שם קיצוני אמיתי", הוא טוען. "עזרא יותר קשר התקפי, משחק עם הכדור. אבוחצירא לא קיצוני, תורג'מן לא קיצוני, ובטח שעמאשה לא היה וגם אזולאי. בארץ, וגם במכבי חיפה, יותר מדי חלוצי 9 תופסים את הפינות. הם אולי יכולים לעשות שם דברים יפים, אבל זו לא העמדה הטבעית שלהם".
סלליך מלא מוטיבציה לעונה הקרובה. רוצה להתפוצץ. "הוא מרגיש שהאנרגיות שלו והכישרון שלו עוד לא קיבלו את התנופה הנכונה", אומר ישראלי. "כל מה שהוא רוצה זה שיאמינו בו, שיתנו לו לנסות. הקבוצה תרוויח אותו בגדול אם כן, אני בטוח, כי יש לו בארסנל דברים מדהימים שאף אחד עוד לא ראה. הוא שחקן של מאמן. בגלל זה הוא רצה את לנדאו, וכבר רואים כמה כיף לו לשחק תחת בנאדו".
אבל גם אצל בנאדו צפוף. המאמן, נכון לזמנים אלו, בכל זאת משחק עם החלוצים גם באגפים, ותוסיפו את עזרא ועידן ורד כשיחזור, ושימו לב לאמצע הגדוש ראיוס, גולסה, קטן, ידין, והרשימה ארוכה. בתוך כל זה סלליך יצטרך למצוא את מקומו. אחרי שכל חייו נדד, מאתיופיה לישראל ומפנימייה לפנימייה, הוא רוצה להישאר במקום אחד. נמאס לו לזוז. אבל יש רק דבר אחד שהוא שונא יותר לא לשחק כדורגל.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
