מבחינת הדירוג הכללי המצטבר, הקטע ה-14 בטור דה פראנס, שנערך היום (שבת), היה יום מאוד בנאלי. היה כאן מרוץ בתוך מרוץ: התמקדות בניצחון היומי ובתהילה ופחות במאבק על החולצה הצהובה. טיול של אחר צהריים זה לא היה. המהירויות הממוצעות היו גבוהות מאוד (בשעתיים הראשונות של קבוצת הבריחה המהירות הממוצעת הייתה 47 קמ"ש) ובכלל, אין דבר כזה שנקרא ימים קלים בטור דה פראנס, כי הרי כל אחד רוצה לנצח.
בהודעה שפרסמה קבוצת סקסו בנק טינקוף מיד לאחר סיום הקטע נכתב שהרכיבה בשעה הראשונה של הקטע הייתה סוערת. כולם רצו לתפוש מקומות, מה שהקשה על רבים מהרוכבים לעמוד בקצב. יחד עם זאת, לאחר שהתגבשה קבוצת בריחה שלא איימה על המועמדים לכתר, הפכה הרכיבה של הפלוטון הגדול לפחות לחוצה ומתוחה ונראה היה שכולם התכוננו ליום הרכיבה הארוך והקשה שמצפה להם בקטע של מחר, ה-15 במספר.
לאתר MBA בשיתוף אופניים
מתאו טרנטין, אלוף איטליה ב-U23 בשנת 2011 מקבוצת אומגה פארמה קוויק סטפ היה זה שניצח את הקטע היומי והביא לאיטליה את הניצחון הראשון בטור דה פראנס מזה שלוש שנים. זה הניצחון השני ברציפות של אומגה פארמה קוויק סטפ, אחרי שאמש היה זה מארק קאבנדיש שחגג. מיכאל אלבסטיני, המאיץ השוויצרי של קבוצת אוריקה גרין אדג' הגיע שני ואת המקום השלישי על הפודיום תפס אנדרו טלנסקי האמריקאי מקבוצת גרמין שארפ. בעקבות הישגו בקטע, עלה טלנסקי, שהיה מדורג לפני תחילת היום במקום ה-17 אל המקום ה-12 בדירוג הכללי. כריסטופר פרום שומר על החולצה הצהובה זה היום השישי ברציפות.
רגע אחרי הניצחון, טרנטין התפנה לדבר עם התקשורת: "זה ניצחון ראשון שלי אחרי שנתיים כרוכב. אני לא מאמין שזכיתי בניצחון במרוץ החשוב בעולם". כיצד זה קרה? נוצרה קבוצת בריחה ענקית של 18 רוכבים המרוחקים בדרוג הכללי. הם יצרו פער שרק הלך וגדל בינם לבין הדבוקה העיקרית שהכילה את החולצה הצהובה. לקראת הסוף, בירידה מהגבעה האחרונה ברח הרוכב הצרפתי ז'וליאן סימון והיו רגעים בהם נראה שאחרי שבועיים של תחרות סוף כל סוף יגיע מנצח מקומי, רגע לפני יום הבסטיליה, יום העצמאות הצרפתי, שחל מחר. סימון מקבוצת סוג'אסון, שהגיעה לתחרות כקבוצה שקיבלה הזמנה מיוחדת, אף נכנס מתחת לדגל האדום המסמן את קו הקילומטר האחרון, כשהוא ראשון. אבל הוא נתפס והפסיד ממש בספרינט הסיום.
עיקר השיח לפני תחילת הקטע היה על השפעות "רעידת האדמה" שפקדה את הדירוג אמש. בדרך כלל מקובל שאת החשבונות ביניהם רוכבים וקבוצות סוגרים על הכביש, אבל ורהובן, המנהל הספורטיבי של בלקין, אמר: "לא יכולנו לחכות. בשנה שעברה היו הרבה מאוד נפילות והתרסקויות בטור ואף אחד לא חיכה לנו. צר לי על ולורדה. אני מצטער שהיה לו תקר בגלגל, אבל אנחנו היינו בבריחה ולא יכולנו להאט". אלא ש"הפנקס פתוח והיד רושמת" ואני בטוח שקבוצת מוביסטאר, עם ולורדה שנראה היה עד הקטע ה-13 כאחד המועמדים הרציניים לפודיום בפריז, תיפרע בבוא העת את החשבון שנפתח בינה ובין קבוצת בלקין ההולנדית.
מה מצפה לנו ביום ראשון? לדעתי הקטע ה-15 בטור, מג'ירון למון ונטו הוא לא רק הקטע הארוך ביותר בטור (242 ק"מ), אלא גם אחד משיאיו. ביום העצמאות הצרפתי, כל הרוכבים הצרפתיים יעשו מאמץ עליון להביא לאומה סיבה למסיבה. ה"ענק מפרובנס", כיוניו של הר ונטו, כולל טיפוס בדרגת הקושי הגבוהה ביותר, 21 ק"מ (כמו מהמלונות של ים המלח לערד) ושיפוע ממוצע של 7.5% מחכה לרוכבים בסיום הקטע. הרוכבים יגיעו אליה אחרי 220 ק"מ לא פשוטים, עם רגליים כואבות והמתמודדים הבכירים ייאלצו להיאבק בינם לבין עצמם ולזרוק את כל מה שיש להם. נצטרך לראות האם כריס פרום ממשיך לאבד גובה או שדווקא יריביו העיקריים אלברטו קונטאדור ובאוקה מולמה נותרו ללא התחמושת. אני מצפה לקרב אדירים ראש בראש על המורדות של הר ונטו, כי פשוט אין דרך אחרת. או שתקליטו, או שתפנו לכם את אחר הצהריים הזה. זה הולך להיות דו קרב אמיתי וכמו בסרט "בצהרי היום", עוד לא נקבע מי ישחק בתור הגיבור הטרגי. אני לא בטוח שהמועמדים הבכירים יישנו טוב הלילה. האמת היא שגם אני במתח.