בקיץ 2012 השחיה האוסטרלית ספגה את המכה הקשה ביותר שלה ב-20 השנים האחרונות. השחיינים האוסטרלים סיימו את המשחקים האולימפיים בלונדון עם 10 מדליות בלבד, שרק אחת מהן הייתה מזהב. בזמן שבכל העולם ספרו את המדליות של מייקל פלפס, ובחנו את היכולות של ריאן לוכטה, באוסטרליה התאבלו - לא רק על ההישגים הדלים לעומת משחקים אחרים, אלא בעיקר על ההפסד במשחה הפופולארי בעולם, המשחה ל-100 חתירה. ג'יימס מגנוסן, ילד בן 21, נשא על כתפיו הרחבות תקווה של מדינה שלמה, מדינת ספורט ובעיקר שחיה, והצליח לצאת "רק" עם מדליית הכסף על הצוואר.
"למה החלטתי להמשיך לשחות? כי בשבועות שאחרי חשבתי שוב ושוב על מה שקרה והבנתי שיותר גרוע מזה לא יכול לקרות". זה נשמע כמו ציטוט של אריק מוסומבאני, השחיין האיטי ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. אבל הציטוט הזה שייך לג'יימס מגנוסן בכבודו ובעצמו, והוא ללא ספק ממחיש באיזה ווינר מדובר, ואיזו תחרות נהדרת צפויה לנו במשחה ה-100 חתירה באליפות העולם שתתקיים בסוף החודש בברצלונה.
2012 הייתה אמורה להיות השנה של ג'יימס מגנוסן. היא נפתחה עם אליפות אוסטרליה שבה הוא הדהים עם תוצאה של 47.10 שניות ב-100 חתירה. מדובר בתוצאה הרביעית בכל הזמנים, כשכל התוצאות הקרובות אליה מלמעלה או מלמטה הושגו בעזרת חליפות משפרות ביצועים. למעשה, מדובר בשיא העולם הבלתי רשמי, כששיאו העולמי של סזאר צ'יילו הברזילאי שנקבע עם חליפה עומד על 46.91 שניות. מגנוסן, שבאותה תחרות שיפר את שיאו האישי ב-39 מאיות, הוכיח למעשה בפעם הראשונה שאפשר לפרוץ את מחסום 47 השניות גם ללא חליפה מיוחדת, ומאז בעצם מחכים בעולם שהוא יעשה את זה.
מבחינת האוסטרלים הוא היה אמור לעשות את זה במשחקים האולימפיים בלונדון. כולם שם היו בטוחים בניצחונו כי בגיל 20 הוא כבר היה אלוף עולם. זו בדיוק הסיבה שאחרי ההפסד שלו בלונדון לניית'ן אדריאן האמריקאי, בהפרש של מאית השניה בלבד, הוא נראה במצלמות הטלוויזיה כמו אדם שעבר את הטרגדיה הנוראית ביותר שאפשר לחשוב עליה. אחר כך נחשפה גם פרשת ה"סטילנוקס", שבה מגנוסן ושחייני נבחרת השליחים למשחה המעורב הואשמו בנטילת כדורי הרגעה אסורים ובהטרדת שחיינים אחרים מהנבחרת במסגרת מחנה האימונים המסכם למשחקים האולימפיים שהתקיים במנצ'סטר.
הסתבר שהתנהגותו של מגנוסן וחבריו יצרה אנטגוניזם אצל רבים משחייני הנבחרת, וחוסר הגיבוש לצד השערוריה שנחשפה הפכו להסבר העיקרי לכשלונם של שחיינים אוסטרלים רבים במשחקים האולימפיים. לזכותו של מגנוסן יאמר שההסבר שלו לכל מה שקרה נשמע די הגיוני. בסך הכל מדובר בכשרון ענק שהתחיל לנצח תחרויות מגיל 15 ולא הפסיק לעשות את זה כולל באליפות העולם לבוגרים בגיל 20. כשהוא הבין עד כמה גדולות הציפיות ממנו באליפות העולם, הלחץ ככל הנראה גבר על שיקולי הדעת ההגיוניים.
במקום לפרוץ את מחסום 47 השניות בלונדון, ג'יימס מגנוסן סיים בזמן של 47.53 שניות. החדשות הטובות - אחרי חודשים של התאוששות פיזית ומנטלית, ואחרי התנצלות פומבית שלו ושל חבריו לנבחרת השליחים, מגנוסן חזר לבריכה בגדול. עכשיו הוא כבר בן 22 ועל הנייר זה נראה כאילו אין הרבה הבדלים, אבל מגנוסן עצמו מספר שהוא עבר הרבה מאוד בשנה האחרונה.
"בלונדון הייתי במצב הפיזי הטוב בחיי אבל מבחינה מנטלית היו לי חוסרים. לקחתי פסיכולוג ספורט בשם ג'ון נובאק כדי למצוא איזון בחיים שלי בתוך הבריכה ומחוצה לה. בשורה התחתונה אני הרבה יותר בטוח בעצמי היום, לא רק ביכולות שלי כספורטאי אלא בעצמי כאדם. בלונדון כבר הייתי סלבריטי גדול, ואנשים כל הזמן אמרו לי כמה אני חזק וכמה אני צריך לנצח. הייתי צעיר ונאיבי ועשיתי את הטעות של להאמין להם.
"הבעיה שלי לפני לונדון הייתה שהייתי מתוח מדי לאורך הרבה זמן. היום אני לומד איך להוציא מתוכי את כל האגרסיות, הכעס והביטחון רק ביום התחרות. מחוץ לבריכה אני רוצה לחזור להיות אותו ילד מהעיר פורט קווארי".
זו ככל הנראה הסיבה שבגללה ג'יימס מגנוסן כבר לא נשמע במסיבות עיתונאים כמו הכוכב החצוף משהו של קיץ 2012. אז הוא שלח מסר ליריביו: "תכינו את עצמכם". היום הוא כבר אומר: "האם אני בלתי מנוצח? כולם אמרו את זה לפני לונדון וזה לא קרה. לדעתי ניית'ן אדריאן הוא הפייבוריט למדליית הזהב בברצלונה".
עם כל הכבוד לדברים שאמר מגנוסן, למי שעוקב אחרי תחרויות השחיה בעולם לאורך השנה כבר ברור שהשחיין האוסטרלי המוביל חוזר לזירה הבינלאומית בכושר לא פחות טוב מהשנה שעברה, אולי אפילו יותר. ב-2013 מגנוסן אחראי לארבע מחמש התוצאות הטובות ביותר במשחה ה-100 חתירה, כשתוצאת השנה שלו עומדת על 47.53 שניות. רק ולדימיר מורוזוב הרוסי הצליח בנוסף לרדת מ-48 שניות השנה, כשניית'ן אדריאן שומר ככל הנראה את כוחותיו לברצלונה, או שהוא פשוט לא מספיק מהיר.
מגנוסן הרשים במיוחד בתחרות מבחן שהתקיימה בסוף יוני בבריסביין, שם היה קרוב להפוך לשחיין הראשון אי פעם שיורד מ-48 שניות כשהוא לא מגולח. מגנוסן קבע אז 48.12 שניות, והחמיץ את שיא העולם לשחיינים לא מגולחים (אחרי עידן החליפות) ששייך ללא אחר מאשר ניית'ן אדריאן ועומד על 48.07 שניות.
בסוף השבוע האחרון מגנוסן השתתף בתחרות האחרונה שלו לפני אליפות העולם בברצלונה, שהתקיימה בוישי שבצרפת. חמישה ימים בלבד אחרי שהוא הגיע לאירופה מאוסטרליה, הוא שוב הרשים עם תוצאה של 47.67 שניות, עוד זמן שאף אחד לא הצליח לקבוע השנה. ולא רק זה, באותה תחרות הוא הקדים את מי שהגיע במקום השני ביותר משתי שניות - עוד משהו שמעיד על הכושר הנהדר שהוא מצוי בו.
ב-28 ליולי תיפתח אליפות העולם בשחיה בברצלונה ודווקא בעידן פוסט מייקל פלפס, נראה ששחייני החתירה יחזרו לקבל את הכבוד שרחשו להם לאורך כל השנים. בשנים האחרונות פלפס הסיט את הזרקורים מספרינטרים כמו סזאר צ'יילו ופיליפו מאניני. הפעם נראה שהגמר ל-100 חתירה יחזור להיות אירוע מרכזי מאוד באליפות העולם בשחיה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקרב בין שתי אימפריות השחיה הגדולות בעולם - אוסטרליה וארצות הברית. השאלה הגדולה תהיה מי מהן, אם בכלל, תרשום מפלה באליפות הקרובה. למשחה ה-100 חתירה יהיה ככל הנראה משקל גדול לתשובה.
וזה לא רק זה. תחשבו על שיא עולם חדש ב-100 חתירה. הרי בפעם האחרונה שזה קרה אף אחד לא התרגש יותר מדי בגלל החליפות הארורות שהרסו לנו את כל הכיף. הפעם, מדובר בהזדמנות אמיתית וטהורה לראות שחיין שפורץ מחסום שנראה דמיוני בעבר הלא רחוק, כמו 10 השניות ב-100 מטרים או 9.70 שניות אם תרצו. אולי בסופו של דבר נדבר כאן על יוסאין בולט של השחיה? דבר אחד בטוח, יש למה לצפות.
