אחרי משא ומתן ממושך שארך כמעט חודשיים, תם סופית עידן תמיר כהן במכבי חיפה. ואולי החודשיים האלה לא היו קשים בכלל לעומת התקופה שעבר. מות אביו ז"ל היה הרגע הקשה בחיים, ואז הגיע גם הרגע שממנו חשש. פציעות שהשביתו אותו חודשים ארוכים, קריירה דועכת וישיבה ארוכה על הספסל. רגעים קשים שכדורגלן במעמדו לא חווה אפילו באנגליה. המעבר הכמעט בלתי נתפס מההרכב של בולטון לאימונים של הפועל רעננה (כהן: "שום דבר עדיין לא סגור") דווקא אמור לחזק אותו. דווקא אם יחזור ליהנות מכדורגל, הוא מסביר, זה יהיה התיקון הנכון עבורו לתקופה הקשה שעבר.
את השנתיים האחרונות הוא מנסה למחוק. כשהגיע למכבי חיפה הוא סיפר בראיון לוואלה! ספורט שהראש לא ממש בכדורגל. באימונים הוא היה חושב על אבא. בכל פס הוא ליווה אותו. ואז הגיע הספסל, ופציעות, ומעט זמן כדי לחזור לראיון ההוא ולהסביר אם הראש כבר חזר לכאן. "זה נכון, חשבתי המון. היה קשה להתרכז", הוא מספר בראיון פרידה מהמועדון הירוק. "לצערי זה רק הלך והתעצם. בשנתיים האלה היה לי רע, לא נהניתי, סבלתי. אבא שלי היה העוגן שלי, הוציא את כל הדברים האלה. בחיפה לא היה מי שיכוון ויסביר. היה מאוד קשה מהבחינה הזאת. לא הייתי יכול לפרוק את מה שאני מרגיש בקבוצה. ואז מצאתי את עצמי לבד".
עברת תקופה לא קלה במועדון.
"היו לי שנתיים ממש לא טובות במכבי חיפה, לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שבו רציתי להיות. לא הייתה עזרה מהצוות המקצועי, גם לא ברמה האישית. צריך לזכור איך הגעתי כדי להבין מה עבר עליי. אוגוסט 2011, הגעתי במצב הכי קשה מבחינתי, פיזית, מנטלית ופסיכולוגית. גם אני וגם הקבוצה לא הצלחנו להביא אותי למצב האופטימלי. ואז הכל קרס".
ומה קרה ברגעים קשים באמת?
"לא חשבתי לפרוש, למרות שהיו לי ימים מאוד קשים. אבל כן הייתה מחשבה לעזוב את מכבי חיפה. בסופו של דבר, מכבי חיפה לא נהנתה ממני, ואני לא נהניתי ממנה. הרומן הזה לא הצליח. אני לא השחקן הראשון שלא מסתדר עם קבוצה, וגם לא אהיה האחרון".
הדיבורים על החוזה הכבד הפריעו לך?
"זאת ההתנהלות כאן. כל אחד מעוניין לחיות את החיים של האחר, וכל אחד מחפש מה האחר רוצה. אין הרבה אנשים שטוב להם לראות אדם שטוב לו, שהוא מרוויח. אדם ברכב של עשרת אלפים שקל רואה אדם עם מרצדס ומקלל. הוא לא שואף להגיע אליו. פשוט רוצה שיהיה לו רע. יש כאלה שדיברו עליי מאחורי הגב, אבל בעצמם לא עשו את העבודה ברמה הכי גבוהה. אז מי הם שידברו עליי?".
אמרת קודם שלא קיבלת עזרה מהצוות המקצועי. איך הגעת למצב הזה?
"פרט לראובן עטר, שבאמת שיחקתי אצלו גם במחנה, אף אחד לא הושיט לי יד. עשיתי טרום עונה אצלו ואצל האחרים לא, וזאת תקופה חשובה בכדורגל. כהגעתי הקבוצה לא עלתה לליגת האלופות וזאת הייתה תקלה שהם לא ציפו לה. מאז זה הלך והדרדר. לא שיחקתי ברציפות, לא הייתי משחק בקביעות, ואז נגמרה העונה של אלישע. כשראובן הגיע התחלתי מחדש והתחלתי טוב. היה לי מחנה מצוין, היינו משוכנעים שזה עניין של זמן עד שזה יתפוצץ. אבל אז הגיעה עוד פציעה. וראובן הלך. כאן הסיפור נגמר. תראה, אני לא מאמין בחוסר מזל. יש פציעות בכדורגל ובספורט. זה מקום ששוברים בלי לקבל מכה או הודעה מוקדמת. אתה דורך על הרגל והעצם נשברת. גם לדינו אנדלובו זה קרה".
מה לא קיבלת ברמה האישית?
"הייתי במצב מאוד קשה, מנטלית ופסיכולוגית. אולי ציפיתי לקבל יותר מדי. ציפיתי שאנשים יעזרו, ידברו, יכוונו ויתמכו. חזרתי להתאמן כשאריק הגיע לתפקיד, אבל הוא לא רצה אותי. הוא אמר שזאת סיבה מקצועית, הסביר שהקבוצה רצה ואני מתחיל לחזור, שיהיה קשה לשלב אותי. אמרתי לו שאני מקבל את זה כמו גבר. בכל אימון נתתי הכל, אבל ברגע שהוא אמר שזה מקצועי בלבד, התחלתי לעבוד לבד, עם סקאוט אישי, אבי חיון. הוא עבד איתי פיזית ומחשבתית. עשיתי את זה כדי להחזיר את עצמי לכדורגל כמה שיותר מהר. כשראיתי שלא אקבל צ'אנס, הבנתי שזה הזמן לעזוב".
הייתה תחושה שלא התחברת לקבוצה. אולי בגלל שלא הכרת או התחברת מספיק לאווירה בחיפה.
"יכול להיות שאם הייתי גר בחיפה זה היה עוזר לי, אבל לא יכולתי לקחת את הילד מהגן ואת אשתי מאזור אחר. כדורגל הוא דבר נזיל, לא יכולתי לקחת את המשפחה למקום שבו אני לא בטוח מה יהיה מחר".
אז בוא נדבר על המחר. בגלל הפציעות, ובגלל מה שקרה לך בשנים האחרונות, אתה חושב לפרוש בתום העונה?
"לא, כי מבחינה פיזית אני מרגיש מצוין. אני מתאמן ברעננה וצריך לעשות טרום עונה ברמה טובה כדי לחזור לעצמי. הרבה זמן לא שיחקתי. למרות הוותק בכדורגל, אני בן 29 בסך הכל. אני עדיין לא סגור ברעננה, אהיה במקום שבו אני הכי רוצה להיות".
אתה לא מרגיש שאם העונה זה לא הולך, זה נגמר?
"אני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. באנגליה הייתי בתוך חלום הכי גדול של כל שחקן כדורגל. נהניתי שלוש וחצי שנים, עשיתי קריירה טובה מאוד. מה שקרה במכבי חיפה כבר מאחוריי. אתמול הגענו לפשרה שבה שני הצדדים יוצאים מרוצים ולא מרוצים. הרבה שחקנים לא היו מוותרים על מה שוויתרתי ונשארים בצורה הזאת. בצרפתית אומרים 'סה לה וי'. אלה החיים".